סיפורי צדיקים

ספור משכיל אל הלב מהלב:

מסופר על אחד מגדולי המתנגדים, שהיה בז לכל פעולותיו ומעשיו של הבעל שם טוב. יום

 אחד, כאשר תלמידיו לא הגיעו לבית המדרש, יצא לברר מה עלה בגורלם. הנה רואה את

 תלמידיו עומדים ומקשיבים לדבריו של הבעל שם טוב, שעומד בככר העיר ומפליא דבריו

 באזני שומעיו. הרב, משנקלע למצב זה רצה להדיר רגליו משם, אך הנה עוצר הבעל שם טוב

 מרצף דיבורו ופונה לקהל באמרו, יש לי לספר לכם סיפור: יום אחד היה רב הקהילה צריך

 להכין דרשה לשבת הגדול. הלך לבית הכנסת, שהיה מעט מרוחק על גבעה. הרב יושב לבד

 בבית המדרש והנה תוקפו הצמא מאד. לפתע לשמחתו,רואה ילד, שהולך במהרה ליד פתח בית

 המדרש. ילד, ילד, קורא לו הרב, אך הילד ממשיך ללכת. לאחר מספר דקות חוזר באותה דרך

 כשבידו כד מלא מים, לשמחתו של הרב. ילד, ילד, צועק הרב. הילד מסתכל על הרב, הרב

 מתקרב אליו ולפתע מתחיל הילד לרוץ, לברוח. לאחר כעשר דקות שוב עובר אותו הילד

 בריצה ושוב אותו מקרה חוזר על עצמו. בפעם השלישית רואה הרב את הילד ואומר לעצמו,

 הפעם לא יערים עלי הילד החוצפן הזה. הסתתר במחבוא, וכשחזר הילד עמד הרב מולו ותפסו

 במרוצתו בידו וסטר על לחיו. חוצפן שכמוך, התריס בפניו. הילד, בשארית כוחותיו

 השתחרר מאחיזתו והמשיך בריצתו. והרב מאדים מכעס.למחרת, בסיום הדרשה, פנה הרב

 לקהילה ואמר. דעו לכם, שיש כאן בקהילתנו ילד חוצפן, שמגיע לו עונש מיוחד על מעשיו.

 ראוי, שכל האנשים יחנכו את בניהם כראוי. לאחר הדרשה ראה הרב את אביו של הילד ניגש

 אליו, אך טרם שסיפר לו על מעללי בנו שאל לשלומו. בשמעו את תשובתו נפלו פניו. וכך

 סיפר לו האיש: אתמול אשתי נפלה למשכב והיא קדחה מחום. יש לה דלקת קרום המוח. אתמול

 היה הרופא אצלנו וציווה להביא מיד מים בכד. אני שכבר איש חלש אני, שלחתי את בני,

 שירוץ ויביא מים מהבאר, ובכל פעם שהגיע מיד שלחנוהו שוב. הילד, מרוב אהבתו ודאגתו

 לאמו רץ ללא הפסק. בסוף כשהרופא אמר שהאמא יצאה מכלל סכנה ואין צורך יותר במים,

 נפל הילד והתעלף, ועד עכשיו שוכב הוא בבית מתאושש ממאמציו הכבירים. כבוד הרב, האם

 ראית ילד כה מסור לאביו ואמו? הרב כבש לבו בקרקע נפשו ולא סיפר את המאורעות

 לאיש.כך עומד ומספר הבעל שם טוב. רואים תלמידיו של הרב המתנגד, שהוא עומד אתם

 ומקשיב בקשב רב. לאחר הדרשה ניגש הרב לבעל שם טוב ואמר לו: מעולם לא ספרתי סיפור

 זה לאיש, אף בן אנוש רגיל לא יכול היה לדעת את הקורה, כי הייתי יחידי בבית המדרש.

 אני רואה, שיש לך רוח הקוד!

 ש. אי לכ

ך, אני מבקש לשאלך מספר שאלות. הזמינו הבעל שם טוב לביתו.כל הלילה ישבו. הרב מקשה

 והבעל שם טוב מתרץ. הרבה קושיות היו לרב זה וכולם נענו. מלא התפעלות פנה לבעל שם

 טוב באמרו, על הכל קבלתי תשובה ונחה דעתי, ומסופקת נפשי ממה ששמעה. רק בדבר אחד

 אני איתן בדעתי וזה מותיר אותי עדיין מנותק ממך, באומרך שאף מגוי ניתן ללמוד. אמר

 לו הבעל שם טוב, חזור לביתך ובע"ה יאיר הקב"ה פניך. מלא סיפוק מחד, ובספק גדול

 מאידך הלך לביתו בשעת לילה מאוחרת. בדרכו ראה את הסנדלר הגוי, שעדיין ישב ותיקן

 נעליים. פנה אליו בפליאה, מדוע אינך הולך לביתך? ענה לו אותו הגוי בהצביעו על פיסת

 הנר, המאירה את בית מלאכתו - כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן. זיק נדלק בעיניו של הרב.

 הסתובב ופנה בריצה חזרה לבעל שם טוב. בפתח עמד הבעל שם טוב במלוא הדרו, שחיוך אבהי

 מלא אהבה נסוך על פניו. קבלני כחסידך, ביקש במלוא השפלות והענוה אותו רב, שהיה

 לשנים מגדולי חסידיו של הבעל שם טוב.

נועם, כל הכבוד, בשבת קראתי "סיפורי מעשיות" ואמרתי לעצמי שאתחיל להביא לפורום שלי
מהסיפורים הנפלאים האלה. ופתאום ראיתי את האשכול כאן.

אומרים שצדיקים גדולים מטבלים בשיעורים שלהם מעשיות, כדי שתלמידים יבינו יותר טוב את
ההלכות ושיעורי המידות. כולנו אוהבים סיפורים מאז היינו ילדים קטנים, התכונה הזאת נשארה
טבועה בנו, לכן קראתי שהשם מאד אוהב כשצדיק מספר סיפורים לתלמידיו.

ישר כח שאתה מביא את הדברים האלה לפורום. תבורך !!!!

תוקן על ידי 3ברית ב- 22/03/2009 12:36:08

בבית-הכנסת הישן, על-שם רבי יהודה החסיד, בעיר-העתיקה בירושלים - המכונה 'החורבה' - היו נוהגים פעם לערוך קידוש בכל ליל-שבת והבדלה בצאתה. מנהג זה בוטל בגלל מעשה שהיה.

יישר כוח לנועם לשניאורב ולכולם סיפורים פשוט מדהימים ממש מחזק

מעשה עם החפץ חיים זצוק''ל שבזמנו העלו רעיון להקים בית רפואה יהודי על טהרת הכשרות, רופאים יהודים, תרופות כשרות, ללא חילול שבת וכו', ברוך אומר ועושה, בהתרמה הגדולה עשו מסיבה מפוארת והזמינו את העשירים ואת גדולי הדור היהודים באותה העת. כל אחד תרם ביד נדיבה. מי חדר בבית הרפואה, מכשיר צילום. מיטות לחולים. וכן כל שאר המכשור היקר. באמצע הסעודה באו לחפץ חיים משלחת של בני תורה לדון איתו בעניין דחוף, והגאון התפנה למענם למשך שעה ארוכה, לאחר שחזר לעשירים ראה והנם זועפים אמרו לו כבוד הרב וכי הם חשובים יותר מאיתנו שהרב התפנה למענם כ''כ הרבה? וכי הם תרמו משהו לבית החולים? אמר להם הרב דעו לכם כי כל אברך תורם 50 מיטות לבית החולים!! המה שמעו כן תמהו. 50 מיטות סלקא דעתך? אמר להם הרב כן. תדעו לכם, בתורה שהם לומדים הם מונעים מחמישים חולים שיחלו וחוסכים בכך כל יום 50 מיטות בביה''ח!!!

כל אדם שעוסק בתורה צריך לדעת שבזה הוא מקיים את העולם, ''וישמח ישראל בעושיו''. ויעריך את מה שעושה, וכשידע את האחריות הגדולה ואת הערך האדיר של התורה יהיה לו סיפוק גדול בלימוד התורה. ידע שהוא מוריד שפע קדושה וטהרה לעולם. מבטל גזירות קשות ורעות. הגמרא בברכות אומרת שרבי ישמעאל עלה פעם למיתבתא דרקיעא וראה מלאך הממונה על גזירות קשות ורעות שהראה לו חדרים מלאים חבילות של צרות ויסורים. אמר לו אלו למי? אמר לו המלאך אלה לשונאיהם של ישראל, (בלשון סגי נהור), שאל אותו רבי ישמעאל האם יש תיקון לדבר זה? אמר לו המלאך כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבא הקב''ה מתמלא ברחמים ומעביר עוונותיהם של ישראל, ואם בעניית אמן יהא שמיה רבה כך, תלמוד תורה שהוא כנגד כולם על אחת כמה וכמה, וכפי שאמר פעם הסבא מקלם זצ''ל שכדאי היה להקב''ה לברוא את העולם כולו כדי שפעם אחת יענו ברוך הוא וברוך שמו. ואלף פעם ברוך הוא וברוך שמו לא מגיע לפעם אחת אמן. ואלף פעם אמן לא מגיע למעלת פעם אחת אמן יהא שמיה רבא, ואלף פעם אמן יהא שמיה רבה לא מגיע למעלת מילה אחת של התורה הקדושה!!!

אמר פעם מרן החזון איש זצ''ל אדם שיושב בת''א או בבת ים ולומד תורה בהתלהבות ובשקידה עצומה, מונע מיהודי בלוס אנג'לס או בפריז שימיר דתו או שיתחתן עם גויה ארורה רח''ל.

הרב שבדרון זצוק''ל מביא בספר ''אבותינו ספרו לנו'. ' על אדמו''ר אחד שגם בימי זקנתו היה לומד 20 שעות ביממה. אמרו לו כבודו כבר זקן וזה למעלה מכוחו אולי קצת יוריד בעומס הלימוד. א. מר להם אם אני אוריד שעתיים בלימוד ואלמד רק 18 שעות ביום. שכני שלומד 18 שעות יראה שהורדתי בכמות. יוריד גם הוא, ויאמר. אם הרב הגדול הוריד, גם אנחנו יכולים ללמוד פחות, ואם יראה את זה שכנו של שכני שהוא לומד 12 שעות ביום, יקח מוסר לעצמו ויוריד זמן לימודו ל- 10 שעות. וכו' וכו', עד שיראה את זה השואב מים של העיר שהיה לומד שעה אחת והוא ירשה לעצמו להוריד גם את השעה הזו, א''כ נמצא שאני גרמתי להחלשת התורה בעיר, ולזה שהשואב מים והחלבן יהיו עמי הארץ לא אסכים בשום אופן!!!

מסופר על הט''ז רבי דוד סגל זצוק''ל שפעם היה יושב ולומד עס תלמידיו, נכנסה אישה בוכיה לביהמ''ד נפלה לרגליו ואמרה רבי, חוס ורחם, ביתי חולה מאוד והרופאים אפסה תקוותם. כבר הרימו ידיים, אנא חוס על ביתי הקטנה, אמר לה הרב, ומה אעשה לך? אני לא יודע סגולות ולא קמיעות ולא לחשים, א''כ במה אושיע אותך? ישב והרהר כמה שניות ואח''כ חתך איזה קרטון מהסטנדר שלו שהיה מרופט מרוב שימוש ואמר לה קחי זאת ושימי בכוס תה של הבת כמה פעמים ביום. ואכן זכות הקרטון הזה שספג עשרות אלפי שעות לימוד תורה עמד לה לבת להחלים ולהתרפא.

מעשה בזקן אחד שציווה לבנו לפני מותו, בני כבדת אותי בחיי אבקשך שתכבד אותי אחרי מותי. אמר לו הבן כל אשר תבקש (בלי נדר) אעשה. אמר לו אביו אני משביעך שלעולם אם תכעס תשהה כעסך לילה אחד. אל תגיב בשעת כעסך מפני שאז השכל הישר אינו פועל וכל תגובה גוררת חרטה בעקבותיה, הבן נשבע לאביו ולאחר זמן הלך האב לבית עולמו. הבן נשא אישה וכיוון שפרנסתו הייתה דחוקה ביותר החליט להפליג למדינות הים ולנסות שם מזלו, נפרד מאשתו ושם פעמיו לחו''ל, שם עשה חיל בעסקיו וב''ה כל אשר הוא עושה האלוקים מצליח בידו. הזמן נוקף וכל הפצרות אשתו שיחזור למקומו ולארצו מתעכבים. מדי פעם שולח לאשתו כסף ותכשיטים אבל לבוא עדיין לא בא, אחרי 15 שנה הודיע לאשתו שבעוד כמה חודשים כעת חיה הוא אורז המטלטלים, מוכר כל נכסי דניידי ודלא ניידי ושב הביתה עשיר גדול. ברוך אומר ועושה. ארז כל חפציו לקח ספינה והפליג לעירו. כשהוא מגיע לשכונה שלו הכל כבר השתנה בקושי שהוא מזהה את ביתו, ומאחר והשעה מאוחרת בלילה החליט שהוא לא נכנס מיד לביתו אלא מציץ מן החרכים מה נעשה בביתו. טיפס לעבר החלון שבביתו וראה שם לא פחות ולא יותר את אשתו שהיא יושבת וסורקת תלתליו של נער צעיר ומפנקת אותו. חמתו בערה בו, חשב להיפרע מאשתו ומהמאהב ואח''כ לשים קץ לחייו. לשם כך נסע ועמל במשך 15 שנה? אבל מייד נזכר במה שציווהו אביו לפני מותו, ''בני תלין בכעסך לילה אחד, אל תמהר להגיב''. החליט ללכת למלון סמוך ומחר בבוקר בע''ז הוא יפעל. למחרת קם והלך לביהכנ''ס להתפלל, ואחרי כמה דקות נכנס העלם הצעיר שהיה אתמול בחברת אשתו, מיד עטו עליו מתפללי ביהכנ''ס ואמרו לו אביך הגיע מחו''ל ומעולם לא ראית אותו, תכיר זה אבא שלך!! רק אז הבין האיש ש''המאהב'' הזה הוא לא אחר מאשר בנו. ואשתו שמרה לו אמונים כל השנים. ובירך ה' על העצה שנתן לו אביו.

להיזהר בכבוד האדם וגם בה בעת לא לכעוס לומדים מהסיפור הבא: היה פרסי אחד שרצה להתגייר, בא לשמאי הזקן ואמר לו גיירני על רגל אחת, דחפו שמאי באמת הבניין, וכי בא אתה לעשות צחוק? וכי יהדות זה קריאת עיתון שאפשר על רגל אחת?? הלך האיש להילל הזקן ואמר לו למדני את כל התורה כולה על רגל אחת אמר לו הלל תבוא מחר אלמדך הכל על רגל אחת. למחרת אמר לו אמור א. אמור ב. אמור ג. אמר לו הפרסי מי אמר לך שזו אלף?? מי אמר לך שזו בית?? תפס הלל באוזנו של הפרסי וצבט אותה, צעק הפרסי אוזני, אוזני, אמר לו הלל מי אמר לך שזה אוזן?? אמר לו הפרסי מה זאת אומרת?? כולם יודעים שזו אוזן. אמר לו הלל הזקן וכולם אומרים שזו אלף וזו בית, הכניסו הלל תחת כנפי השכינה ללא כעס. וללא הקפדה אבל עם הרבה יחס ואורך רוח.

אומרת הגמרא חכמה בגויים תאמין, היה איזה חכם אחד יווני סוקרטס שמו שכל היום היה יושב ולומד ומתבטל ממלאכה, אשתו כעסה עליו ואמרה לו קשה יום תלך לעבוד. כל הגברים עובדים ואתה יושב כמו נקבה בבית? בכל פעם היתה צועקת עליו והוא מבליג מעביר על מידותיו, פעם אחת צעקה עליו כמנהגה ואף לקחה העציץ ושפכה עליו את כל המים שהיו בתוכו. אמר החכם בשלוות נפש: ידעתי שאחרי הרעמים יבוא גם הגשם:

בספר מעם לועז מביא מעשה עם יהודי אחד שהיה קמצן גדול מעולם לא נתן פרוטה לעני. לפני מותו קרא לכל בניו ובני בתו להתאסף סביב מיטתו לאשר יצווה אותם, כשבאו כולם אמר להם לפני שאומר דברי ברצוני לאכול, אולי תצלו לי ביצה אחת בטרם תברככם נפשי. כשהביאו לו הביצה נשמעה דפיקה בדלת כשפתחו היה שם עני אמר להם בבקשה מכם יהודים טובים תנו משהו לאכול להחיות נפשי שכבר כמה ימים לא בא אוכל לפי. ציווה הזקן לתת לו את הביצה שבשלו עבורו. וכעבור כמה דקות נפח נשמתו, אחרי פטירתו בא לבני ביתו וסיפר להם: בניי היקרים כשהגעתי לעולם העליון נחרץ דיני לגהינום זאת משום שמעולם ללא קיימתי מצוות. לא תפילה, לא צדקה. רבבות מלאכים שחורים מפחידים שכל אחד רצה לעשות בי שפטים הקיפו אותי, לפתע הגיע מלאך לבן אחד שהמליץ עלי לטובה באומרו למה יומת? מה עשה?? הרי ביום פלוני לפני מותו נתן צדקה לעני ביצה אחת ובזה החיה נפשו. שאם לא היה מת ברעב. היהודי העני החייה נפשו, התחתן הקים משפחה וברבות הימים הוליד ילדים חינך אותם לתורה למצוות ולמעשים טובים. וכל זה בזכות ביצה אחת!! (חצי שקל חדש!!). המלאך הזה הפך את כל הדין לטובה, ובזכות שהצלתי מישהו ממיתה זכיתי לגן עדן העליון.

מעשה עם הרב הצדיק רבי יהודה צדקה זצוק''ל שהלך פעם לבנק למשוך כסף ואחרי שעמד בתור אמר לו הפקיד שאין באפשרותו למשוך, משום שאין כסף בחשבון. כשהלך הרב לישיבה אמר לתלמידיו למדתי מדבר זה מוסר השכל גדול: אדם הולך לו בעולם הזה וחושב לעצמו שהוא מסודר, שיש לו עולם הבא גדול, מצוות ומעשים טובים, אבל אחרי אריכות ימים מתברר לו שאין לו כלום בחשבון המצוות, מפני שלא עשה לש''ש. או חיפש שיכבדו אותו וכו'.

רבי חנניא בן חכינאי רצה לחזור לישיבה בסוף שבע ברכות של רשב''י, ביקש ממנו רשב''י הקדוש להמתין לו עוד יום אחד בכדי שיחזרו שניהם לישיבה. ולא הסכים רבי חנינא, אם רשב''י הקדוש היה מבקש מאיתנו לחכות לו יום אחד שבעים שנה היינו מחכים לו. אבל רבי חנינא לא איעכב, הלך ולמד תורה שתים עשרה שנה בישיבה. יום אחד רצה לחזור לבקר בביתו, וכשבא לעירו כבר לא הכיר את המקום השתנו כל הרחובות וכל הסימטאות עד לבלי הכר. ישב רבי חנינא בפרשת דרכים לדיעה מה יעשה לו. בין כך שמע שקוראים לנערה אחת בת חכינאי, בת חכינאי בואי קחי את הסל שלך. הבין שזו ביתו. אפילו לא הכיר אותה, אמר נלך בעקבותיה אל הבית, כשהגיע לפתח הבית אשתו היתה מנפה קמח, רק הרימה ראשד וראתה אותו צנחה ומתה מהתרגשות, אמר לפניו ריבונו של עולם ענייה זו ישבה כאלמנה חיה 12 שנה כדי שאלך ללמוד תורה, זה שכרה?? עשה לה מי שבירך והקים אותה לתחיה!!!

ממשיכה הגמרא ומספרת מעשה שני ברבי חמא בר ביסא שהלך גם הוא ללמוד שתים עשרה שנה בישיבה. כשרצה לחזור לבקר בביתו אמר לא אעשה כרבי חנינא בן חכינאי שבא בפתע פתאום ללא הודעה מראש, שלח פקס והודיע לבני ביתו שהוא נמצא במקום מסויים ועוד מעט יבוא לביתו, שיתכוננו לקראתו, ישב בביהמ''ד ללמוד מעט וישב לפניו בחור צעיר, צורבא מדרבנן, חריף ובקי והיו שניהם מפלפלים בתורה, אמר רבי חמא בליבו הלוואי והיה לי בן כזה ת''ח גדול שאלמד איתו. כשבא רבי חמא לביתו בא איתו אותו בחור והבין רבי חמא שהבחור רוצה להמשיך את הלימוד איתו, לכן קם לכבודו. אמרה לו אשתו ממתי אבא קם לכבוד בנו?? זה הבן שלך!! לא הכיר אותו רבי חמא כשעזב את הבית היה הזאטוט בן שנתיים שלש, כעת הוא בחור חריף ולמדן. התקיים בהם הפסוק ''האומר לאביו ולאימו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע''.

* מעשה בהגאון יוסף דכ סולוביצי'ק אב''ד בעיר בריסק, שבצעירותו למד בישיבת וולוזי'ן המעטירה. היה גאון עצום חריף בקי ומפולפל. רצה ללמוד גם לפסוק הלכות למעשה. החליט לנסוע לברודי להגאון רבי שלמה קלוגר זצוק''ל, הגאון הנ''ל חיבר הרבה ספרים בכל מקצועות התורה ''האלף לך שלמה'' 1000 תשובות בהלכה. ''טוב טעם ודעת'' כ- 2000 תשובות בהלכה, ועוד. כיוון שהיה הגרי''ד זצ''ל ללא פרוטה בכיסו החליט לעשות מעשה לבש בגדי עגלון וביקש מעגלוני המקום שהוא יהיה העוזר שלהם והם יקחו אותו עימם. כך קיבל על עצמו עבודה בזוייה. היה צריך למרוח זפת על אופני העגלה לתת תבן ומספוא לסוסים, לנקות אותם, עבודה קשה ללא רחמים והרב זצ''ל שהיה עדין נפש סבל הכל באהבה ובשמחה.

אחר ימים הגיע סוחר וביקש שיקחו אותו לברודי, הרב שמח מאוד. הנה הגיע שעתו לנסוע לעיירה של רבי שלמה קלוגר. לאחר שהכינו את העגלה והסוסים והפליגו לדרכם ביקש בדרך העגלון מהרב להחליף אותו בנשיאת המושכות, הרב נענה ברצון. כיוון שהיו רחוקים במשך כמה שעות מהעיר ותוך כמה שעות יצטרך לעמוד לפני רבי שלמה קלוגר, הכין רבי יוסף דב איזה פלפול בהלכה כהכנה למפגש עם הרב, מרוב שהיה שקוע במהלך הסוגיה תירוצים וקושיות ופלפולים לא שם לב שהסוסים ירדו מהדרך והחלו להסתובב במקום שומם. פתאום התעורר העגלון מקול חבטה וכשראה היכן הם נמצאים התחיל לשאוג על הרב ולבזות אותו ואמר לו שאינו מתאים להיות עגלון ואפילו עוזר של עגלון. הרב קיבל את היסורים והעלבונות באהבה, העיקר התכלית שיזכה ללמוד מפי גדול הדור דרך פסיקה.

כשהגיעו לעיירה שאל הרב את התושבים היכן גר הרב קלוגר? והאנשים לא הבינו מה לרב ולעגלון הזה. כשנכנס לרב והחל לשאת בדברי תורה התפלא הרב קלוגר על חכמתו של העגלון הזה, לאחר ששאל אותו מי הוא, ואמר. ביקש ממנו להיכנס לבית המרח. ץ ונתן לו בגדים שיחליף ביקש ממנו הרב לדרוש בביהכ''ס המרכזי ביום השבת, ואכן כל בני העיר התרשמו מהדרשה הנפלאה, בין הקהל ישב העגלון שהעביד וביזה את הרב, בא והתנפל לרגליו אחר הדרשה וביקש ממנו מחילה וסליחה בבכיות עצומות. אמר לו הרב הכל מחול לך וצדקת בדבריך אני באמת לא מתאים להיות עגלון: מכאן נלמד מהו עמל תורה כמו שכתוב: ''אם בחוקותי תלכו'' - שתהיו עמלים בתורה.

תלאות רבות עברו מנואל דה-גרסיה הזקן ומשפחתו עד שהגיעו לחוף מבטחים בג'ורג'יה שבארה"ב. שודדי-ים התנפלו על ספינתם בלב-ים ושדדו את שארית רכושם. רק בגדיהם נותרו להם ומעט תכשיטים שהנשים החביאו בתוך מלבושיהן.

דאגה רבה מילאה את ליבם של תושבי ירושלים אותו חודש ניסן. הימים, ימי העלייה הראשונה. ביישוב היהודי המתחדש נמנו כמאה משפחות בלבד, שנחלקו לשלוש קהילות - ספרדים, חסידים ופרושים. בני היישוב, שנאלצו להיאבק יום-יום על קיומם, גם סבלו רבות משכניהם הערבים.

משה היה חייט יהודי עני. במשך השבוע היה נודד בדרכים, עובר מבית לבית ומבקש איזו עבודת חייטות מזדמנת. ביום השישי היה חוזר לביתו, מרוקן את ארנקו, מפריש מעשר מן הכסף לצדקה, ואת הנותר מוסר לאשתו עבור צורכי המשפחה.