סוף שנת סיוט / יצחק קקון
אין שמחה כהתרת הספקות. זו התחושה בשדרות. זה נשמע מפחיד, זה גורם לחרדות, וחלילה, אף לפצועים ולהרוגים, אבל הגיעה העת והזמן להילחם. להכות בטרור עד זוב דמו האחרון, וסוף סוף, גם אם זה יהיה בעוד חודש ימים, להחזיר את שדרות וישובי עוטף עזה לשפיות שבה חיו לפני שמונה שנים, ולהתחיל, באמת, לטפל בבעיות הקשות שנוצרו באותם השנים.
בעיקר, הכרה של מוסדות המדינה בילדי החרדה כנפגעי פעילות איבה, והכרה של משרד השיכון במשפחות שהתמוטטו תחת הנטל הכלכלי בגלל טיפול פרטי בהם ובילדיהם, ולפטור אותם מכל ריביות הפיגורים ומחלק מתשלומי המשכנתא. יש למדינה ביום שאחרי הרבה מאוד מה להשקיע כדי לרפא הן נפשית והן כלכלית את התושבים.
המדינה הפקירה עד היום את תושבי הדרום. לא נתנה להם מענה לאיום המתמשך ולחיים תחת אש. וגם בזמן הפסקת האש הירי על שדרות וישובי עוטף עזה לא פסק. שמונה שנים של פגיעות בנפש. שמונה שנים של פגיעות בגוף. שמונה שנים של פגיעות ברכוש. שמונה שנים שהובילו משפחות רבות להתמוטטות כלכלית.
אחת מהמשפחות בשדרות, שאת סיפורה הבאנו במאמר זה בשבועות האחרונים ובעמודי החדשות, לצערנו, עם ישראל אינו מבין את אשר עבר עליהם וההתגייסות לטובתם לא הרקיעה שחקים. ועל עצמנו עלינו להלין, איך נהיינו אטומים ולא מצאנו את הדרך לסייע ולעזור לאותה משפחה. ולו זו בלבד שהשבוע הם קיבלו עוד שתי בשורות לא מרנינות: האחת, הבנק נהג בצורה בלתי חוקית - לא העביר את בקשתם ממשרד השיכון למחוק חלק מהחוב, ועל דעת עצמו, תוך התחזות לאנשי משרד השיכון, קיבל החלטות שאין החוק מתיר לו. שנית, הביטוח הלאומי דחה את בקשת המשפחה לסייע להם בטיפולים בילדיהם. הסיבה: הילדים אינם על כסא גלגלים. אתם מבינים.
עתה, ב"ה, התקדמנו לפחות צעד אחד חשוב: ארגוני הטרור בעזה מבינים שסופם הגיע. ישראל מכה אותם עד זוב דם ואינה, כך נכון לעכשיו, מתכוונת להרפות עד שהטיל האחרון יושמד בעזה. ואם רגע אחרי ש"עופרת יצוקה", המבצע הגדול בדרום, יסתיים, יפול טיל אחד בשטח ישראל, שוב הם צפויים לאש ותמרות עשן. עזה תבער. רק תקוותנו שבאמת כך ינהגו מנהיגי המדינה ולא יתנו לנו לסבול עוד שמונה שנים עד המבצע הבא.
זה לא קל שאשדוד ובאר שבע בטווח הטילים. זה לא מצב פשוט שהחמאס מוציא את הקטיושות שאגר כל השנים האחרונות, אבל זה טוב שזה בא עכשיו ולא מאוחר יותר, אז היינו רואים את הטילים חוצים את אשדוד וביכולתם היה להגיע עד לדימונה ולתל אביב.
השבת האחרונה עברה על תושבי שדרות בהמון שמחה, החל משעות הצהריים כשהעשן מעזה נראה מכל פינה בעיר. התושבים עלו על הגגות ושתו לחיים. עכשיו רואים את סוף שנות הסיוט. ובתפילה שכך באמת יקרה.
תושבי נתיבות ואשקלון, שלא הורגלו למצב כזה, בוודאי זה לא פשוט בעבורם. אבל הם חייבים לדעת כי עדיף לחטוף את הטילים עכשיו ובזה זה הולך להסתיים, בע"ה, ולא כשדרות וישובי עוטף עזה שכך חוטפים טילים שמונה שנים ברציפות.
החרדות ודאי ילוו את ילדי הדרום עוד חודשים ארוכים, אולם אין זה דומה לריפוי של ילדי שדרות ועוטף עזה – הריפוי שלהם ייקח עוד שנים ארוכות, והכול תלוי באכפתיות של הביטוח הלאומי ושאר משרדי הממשלה שעד היום דיברו הרבה ועשו מעט.
נתפלל לכולנו לה' יתברך שיצילנו מכל אויבינו הקמים עלינו לכלותנו, ונראה את הניסים והנפלאות בערי ארצנו.
יצחק קקון
 |
|
|
