עם ישראל שרוי בימים אלו בצער, אימי המלחמה, ההרוגים והפצועים, גלות הנסים צפונה, גלות התורה ממבצריה והכל עם דם ותמרות עשן היוצרים יחדיו תמהיל כאב שחווה העם הנבחר כולו, כאב גדול ונורא.
אבל אשמים אנחנו.
אין אנו בקיאים בחשבונות שמים ואין אנו יודעים על מה באו לעורר אותנו, אך הכאבים כבר היו כאן, ועוד לפני שהעיזה עזה להעיז עוזה בעוז, אשדודה.
כאבי העם כולו וייסוריו רוכזו במקום אחד ומיוחד, הם נישאו בגבורה על כתפיו של אדם אחד. יחיד שמסר נפשו וכבודו ונשא את משא העם הזה ביובל השנים האחרונות, כאשר ישא האומן את היונק. הוא טרח את טרחתם, שמע את טרוניותיהם, קרבם אל ליבו אימצם אל חיקו הגדול הנחם והדריכם בדרך ישרה מבעד לחתחתים ואישי מרעים אשר מקרוב ומרחוק באו. יום ליום הביע אומר בדעת תורה מוצקה ולילה לילה חיווה דעת, היה למאור ישראל כצאת השמש בגבורתו כשאינו נושא פני איש למען טובת עמו בבת עינו. שמה גם רוכזו לאחרונה כאבי העם ויגונותיו.
אכן נפל דבר בישראל, לאחרונה מרן מאור ישראל שליט"א שרוי בצער גדול, מדובר בסבל וייסורים קשים מאוד שאינם דבר שבשגרה כלל וכלל.
ואנחנו, לא קראנו צום ועצרה על כך, לא כופפנו גבינו ולא הלכנו שחי, לא זלגו עיננו דמעות ולא לבשנו שק ואפר. כי הורגלנו שהאב הגדול נושא הכל על שכמו ואינו צריך לנו, רק אנו צריכים לו.
אבל אשמים אנחנו.
כי בשלנו הסער הגדול הזה את ייסורנו נושא הוא על גבו המיוסר, ואנו אפילו עזוב תעזוב עימו לא קיימנו. וכבר אמרו חכמים כי ענוותנותו של זכריה אבקולס שלא החשיב עצמו היא שגרמה לחורבן בית המקדש, אף אנו לא החשבנו את מעשנו, והנה באתנו כל זאת.
אין אנו בקיאים בחשבונות שמים ואין אנו יודעים על מה באו לעורר אותנו, אך לצטט את דברי רבותינו מורשים אנחנו והנה ידועים הם ייסוריו רבי אליעזר בנו של רשב"י ואחריו של רבי יהודה הנשיא גדול הדור ומגדולי הדורות כולם שסבלו מכאבים וייסורים קשים כפי המסופר במסכת בבא מציעא (פה/א), ועל כך כותב קדוש ישראל המבי"ט בספרו (שער התשובה פ"ט) הנשגב בית אלוקים ש"באים יסורין בלי חטא על הצדיק גמור לכפרת הדור ולהטיב לדור בעבורו וכמו שאמרו בבא מציעא... למרק עוון בית ישראל" בינו נא זאת, הלא דבריו ברור מיללו שהייסורים הללו הם: א. לכפרת הדור, ב. להטיב לדור בעבורו ג. למרק עוון בית ישראל. והדברים אינם פשוטים כלל וכלל כי כפי שמוסיף המהרש"א ומבאר שם שבאותו דור של רבי יהודה הנשיא כיוון שכבר הורגלו אנשי דורו לחיות בזכות ייסוריו לכן הגיעו הדברים עד כדי כך שביום שחייך רבי יהודה ונח מעט מייסוריו באה פורענות לארץ!
תלמידיו של הגאון מוילנא אף כותבים בשמו כי הדבר נרמז באופן נורא בפסוק שבתהילים (קמ"ד י"ד): "אלופנו מסובלים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו" דהיינו כאשר אלופינו שהם גדולי הדור, מסובלים בייסורים אזי אין פרץ שלא ימות אדם קודם זמנו, ואין צווחה ברחובותנו, ו'צווחה' הכוונה לצווחות המלחמה כפי שפירש רש"י שם במקום. ומה נורא הדבר כי בשני אלו לקינו באחרונה כאשר רבים נלקחו בחודשים האחרונים קודם זמנם מאימי בומבי עד היתומים הרבים הנוספים מידי יום רח"ל, כידוע, ועתה המלחמה הגדילה שאת.
ועתה אמור יאמר כל יחיד לנפשו ואיש אל רעהו יאמר חזק, חזקו ונתחזקה בעד עמנו כי בשלנו הסער הגדול הזה, זה הזמן וזו העת להתרומם מעל הגבשושיות הקטנות המעכבות את מרוצת חיינו הרוחניים, זה הזמן לפרוס כנפיים ולהתעלות מבעד לענני האפרורית המעיבים את פני השמש הזורחת, כי באור הנכון נראה את הזולת ונאהב את האח והשכן כמו גם את חיובנו שלנו כלפי עצמנו כמו שהם באמת, כמו שהאלוקים היה רוצה לחזות בהם, חבל לחכות שעוד יעוררנו משמים, כי אפשר גם בלי, ויפה שעה אחת קודם.
|
