ככל שידי מגעת בתולדות נובהרדוק, הסיפור על התקבלותו של הנ"ל אליה אחר פטירת הערוה"ש לא היה ולא נברא (כך היה, ע"פ הרשום בזכרוני: מיד אחר פטירת הערוה"ש מילא הרב כהנמן את הפונקציות הנדרשות עד אחר הפסח. אחר כך נבחר הרא"א בורשטיין מטבריג, אך עקב עמדתו זכה להתנגדות מצד חלק מתושבי העיר, ונאלץ לעזוב כעבור פחות משנה. במקומו נבחר הרב ריינס, וכבר הגיע אבל תושבי לידא עיכבו את ספרייתו הגדולה כדי למונעו מלעזוב, ואכן עלה זאת בידם כעבור כחודש. אחר כך היו עיכובים שנים, ובתרע"א הגיע הרב קרקובסקי) - אלא שגם כאן אין זו טענת בעל הדבר אלא אזכור במכתב, דבר שהטעות אינה נמנעת בו.
אגב, יש להעיר על טיב ההבדלים בין שו"ת משה מבחוריו הראשון (תרנ"ט) למהדורה בתרא (תרע"ב): המשווה ביניהם ימצא שרק שלושת הסימנים הראשונים במהדורה השניה שונים מאלה שבמהדורה הראשונה, ואילו שאר חמשת הסימנים הבאים, זהים לחלוטין, מילה במילה! למעט הבדל קטן ומעניין בתחילת סימן ח', כדלהלן:
- במהדורה הראשונה: "נתווכחתי עם חכמי אשוויענצין ה"ה הרב הגאון החסיד האמיתי מוה"ר אבא אב"ד דק"ק הנ"ל והרב הגאון החסיד מו"ה נטע ראב"ד דק"ק הנ"ל והרב הגאון החרי' ובקי החסיד האמתי כקש"ת מו"ה בנימין, על מה שפס' הרמב"ם בהל' כלי המקדש פ"ח הלכה ד' וז"ל בגדי כהונה מצותן..."
- ובמהדורה בתרא: "נתוכחתי עם גאון נורא איש אמת לאמתו ה"ה רב רבנו גאון הגאונים ונזר הנבונים מאור הגולה מופת דורו צדיק יסוד עולם רשכבה"ג כקש"ת מוהר"ר מאיר שמחה כבודו בקהל עדתו הקדושה לתורה ולתעודה אב"ד בק"ק דווינסק והגלילות שליט"א, על מה שפסק הרמב"ם בהל' כלי המקדש פ"ח הלכה ד' וז"ל כגדי כהונה מצותן..."
ב'תשובה' עצמה, אגב (הקצרה מאד), אין שום 'וויכוח' או 'דיון' עם מישהו, אלא רק הצעת הקושיה ותירוץ.
מעניין - כלום אותו בחור גאון נורא שאין גומרין עליו את ההלל וכו', לא חידש מספיק חידושי תורה ביותר מתריסר השנים שחלפו בין שתי המהדורות, עד שפשוט נאלץ להדפיס שנית שלושה רבעים ויותר מהמהדורה הראשונה?... (כשבתשובה האחרונה הוא משנה את שם החכם עמו התווכח)
 |
|
|
