|
|
| נשלח ב-8/9/2009 22:08 |
 |
| |
יישר כוח גדול רבי המייחל על הדברים, והנה העתקתי שוב עם תיקון בין האישים אנא מחוק הודעה קודמת והכנס זאת, ובעניינו של רבן יוחנן בן זכאי נבאר בהזדמנות אחרת.
יופיים של בני ישראל.
אחד מהדברים שעם ישראל הפסיד מאז חרב בית המקדש הוא תוארם החיצוני והפנימי.
היופי כשלעצמו אינו פסול אך היופי היהודי שונה בכך שהוא מחובר בקשר בלתי נפרד מיופיה של הנפש.
כל מקום בתורה שמוזכר יופי הכוונה ליופי הפנימי שמשתקף גם בחיצוניות.
נושא זה הוא כל כך רחב ומרתק עד כי אי אפשר להסבירו כיאות אך ננסה קצת מן הקצת.
ואל יקל בעינך יופי גשמי היות והוא משקף את יופי הנשמה אך זה היה כשבית המקדש קיים,לאחר מכן אין החיצוניות מחוייבת לפנימיות הנפש(ואין כאן המקום להאריך)
רבי יוחנן הוא אחת הדוגמאות כיצד נראו בני ישראל כשהיו בשיא תפארתן ומה הפסידו..
אמר ר' יוחנן: אני נותרתי מהיפים של ירושלים.
הרוצה לראות יופיו של ר' יוחנן, יביא כוס של כסף צרוף, וימלאנה גרעינים של רימון אדום, ויעטר כליל של ורד אדום על פיו, ויניחנו בין חמה לצל - ואותו זוהר מעין יופיו של ר' יוחנן הוא.
ר' אלעזר בן פדת חלה. נכנס אצלו ר' יוחנן. ראהו שהוא ישן בבית אפל. גילה ר' יוחנן זרועו ונפלה אורה. ראה את ר' אלעזר שהוא בוכה. אמר לו: למה אתה בוכה? אם משום תורה שלא הרבית? הרי שנינו "אחד המרבה ואחד הממעיט - ובלבד שיכוון ליבו לשמים".; ואם משום מזונות? לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות; ואם משום בנים? זו היא העצם של בני העשירי אמר לו: על יופי זה שיבלה בעפר אני בוכה…
אמר לו: על זה ודאי יש לבכות… ובכו שניהם.
ומה הייתה מידתו של ר' יוחנן?לנחם שבורי לב
עשרה בנים היו לר יוחנן וכולן מתו מה עשה לקח עצם קטן מבנו העשירי ושמר בכיסו ולעת הצורך ניחם אנשים שבורי לב..עוצמות נפש בל יתוארו בעוד האדם משתדל להשכיח צערו מחזיק ר' יוחנן את עצם בנו האחרון שמת מיתה קשה שאין אף אב בעולם שירצה לזכור זאת ומחפש את האנשים השבורים לנחמם.. מצערו הכבד עשה ניחומים לכלל ישראל בכל הדורות כל יהודי רואה את רבי יוחנן מנחמו! מראה לנו אצבע בנו ואומר היש צער גדול מזה? אז תתנחמו!
ר' אלעזר לא בכה על היופי הגשמי אלא על המידה הטובה שבעקבותיה קיבל רבי יוחנן את יופיו ובכו שניהם על שהמידות הנעלות והאצילות של בני ישראל הולכים ונעלמים ואיתן החן והיופי הרוחני שמקורן מעולם התפארת שהיא התורה.
כאן אנו מגיעים לתכלית המאמר הזה רבי יוחנן הייתה בו מידה מושלמת של אהבת הבריות של רחמים עצומים,ששורשה מרחמיו של הקב"ה על כל ברואיו ולכן אי אפשר לתארה, מידה זאת כבר לא קיימת ועל זה בכו רבי אלעזר ורבי יוחנן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 17:59 |
|
| |
לא שאנו צריכים לאישור המדע על דברים שנכתבו בתורה ובתלמוד אלא ההיפך החוקרים הם שצריכים לפענח את מה שכתוב במקורות התורנים שלנו.
כמו במחקרים רבים אחרים הנה סוף סוף הגיע המדע לעוד תגלית המאשרת את הנאמר בספרי הקודש שלנו ללמדך שתורת ישראל אמת נצחית.
לנחשים לא היה בעבר שיני הכשה ובלוטות ארס
ערוץ 7
16 חוקרים מאוניברסיטאות ומכוני מחקר בארבע ארצות, וביניהם חוקר הטכניון, חקרו את האבולוציה של שיני הארס בנחשים, מהמסקנה אליה הגיעו עולה כי הצלחת קיומם של הנחשים בעולם טמונה בשינויים התפתחותיים שהוליכו להופעה של שיני ההכשה ובלוטת הארס.
במחקר נכתב כי קבוצת הנחשים התפתחה מקבוצה של לטאות לפני שנים רבות. מספר תהליכים מאפיינים את התפתחותה של הקבוצה החדשה. האחד הוא התארכות הגוף בו אזור בית החזה "השתלט" על ותפס את מרבית שטחו של ציר הגוף למעט הראש והזנב. ארוע נוסף שקשור לתהליך ואשר התרחש ככל הנראה במקביל, הוא תהליך איבוד הגפיים. בתחילה הגפיים הקדמיות הלכו והצטמצמו עד לאבדן מוחלט כולל חגורת הגפיים ובשלב מאוחר יותר הצטמצמו גם הגפיים האחוריות ובמינים מסויימים הכוללים את כל הנחשים המתקדמים נעלמו גפיים אלו כליל כולל חגורת הגפיים. בקבוצת החנקיים ניתן למצוא חגורת גפיים אחורית ואף עצם ירך לא מפותחת. תהליכים אלו של איבוד הגפיים והתארכות הגוף התרחשו ככל הנראה בד בבד עם הכיבוש של נישות מחייה תת-קרקעיות .
מה אומרים חז"ל
"על גחונך תלך" בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא: על גחונך תלך, ירדו מלאכי השרת וקצצו ידיו ורגליו, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו.
*ועפר תאכל כל ימי חייך אמר רבי חילפאי: לא עפר מכל צד (מקום), אלא בוקע ויורד עד שהוא מגיע לסלע ושומט גידין של אדמה ואוכל.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2009 17:51 |
|
| |
מעשה מופלא מובא באחד המדרשים (שכרגע אינני זוכר היכן)
"מעשה באם אחת שלקחה את בנה ללמוד אצל אופה אומן בקיסריה, אמר לה השאירי בנך אצלי ארבע שנים! ואני מלמדו ארבע מאות מיני מאפה! לאחר ארבע שנים באה לקחת בנה, אמר לה האופה אם תשאירי אותו עוד ארבע שנים אלמדו ארבע מאות מיני מאפה נוספים..! "
שימו לב רבותיי-שמונה מאות סוגי בצק! התמחות של 8 שנים!!!
כנראה שהמקרה הזה היה לשיחת היום בכל ארץ ישראל היות והמדרש ממשיך..
"סחו המעשה לפני רבנו הקדוש...ענה "ולא ראינו טובה בעיננו"...
(במסכת נדרים מובא תשובה דומה של רבנו הקדוש - אמר רבי: אבותינו אמרו "נשינו טובה"; אנו - אפילו בעינינו לא ראינו)
מסקנה, אין טובה מושלמת בעולם כמה שילמד האדם וכמה שיעשה לא ישלים את כל מה שיש.
מכאן ניתן ללמוד על חוכמתם של בני קדם שידעו הרבה מעבר למה שאנו חושבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2009 21:56 |
|
| |
מה זה אמור להביע ?!
אם אין מים שיאכלו עוגות ?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2009 09:59 |
|
| |
(תמונות המאפה שייכות למאמר הקודם..)
ונהי בעיננו כחגבים, וכן היינו בעיניהם". ...(שמעו אותם אומרים יש אנשים בכרם בדמות חגבים)
רוב מפרשי המקרא מסבירים שהמרגלים בראותם את בני הענק האימתניים חיל ורעדה אחזתם עד כי דימו עצמם כחגבים מול גובהם של בני נפילים אלה.
הרבה מהמפרשים ובעלי המוסר גם לוקחים מזה מוסר השכל כשאדם מדמה עצמו שהוא נחות כך גם מסתכלים עליו.
בוודאי שהמרגלים חששו מבני ענק אלה ובגמ' מבאר למה נקראו בשמותם ע"ש כוחם הפיזי הרב וכו' אך אני הייתי נותן הסבר נוסף לפסוק זה מכיוון שונה, והייתי אומר פירוש נועז וזה על סמך ידיעות נוספות המאמתות את סברתי.
ונהי בעיננו כחגבים וכן היינו בעינהם איך זה שהמרגלים והענקים חושבים יחד ועןד באותם יצורים? הסברא שלי אומרת שאכן כך היה המרגלים ברגע שנגלו ע"י הענקים הסתתרו מהם בדרך של אחיזת עיניים, בכוח המחשבה שלהם נדמו לצורות חגבים ממש ולפי דברי הענקים שאמרו ראינו אנשים בכרם בדמות חגבים נראה שרק הלבוש שלהם נראה כחגב אך הם נשארו בדמות בני אדם,זה לא כישוף ולא קוסמות אלא הפעלת כוח מחשבה חזק על עצמם שהם כחגבים ובכוח המחשבה הזה פעלו על כולם שיראום כחגבים.
ולכן המרגלים מסבירים לעם ישראל, ואם תשאלו למה לא הרגונו? בגלל שראו אותנו כדמויות מוזרות מעין חגבים לכן לא חששו ולא טרחו להזיקנו.
ישנה תורה יפנית עתיקה המועברת ממורה לתלמיד ורק לאחר שהתלמיד הוכיח נאמנות והתמדה בציות לתורה היפנית הוא לומד תורות יפניות סודיות אחת מהם שבכוח המחשבה ניתן להפוך את הגוף לפלדה ובכך לפגוע בעוצמה באוייב או בכל מטרה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2009 10:42 |
|
| |
שאלו אותי ולמה הם בחרו להדמות דווקא לחגבים?
לדעתי משני סיבות
1. חגבים מצויים בכרמים וזה לא מעורר פליאה מיוחדת
2.חגבים הם טהורים ולא רצו המרגלים להדמות ליצור טמא
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2009 17:27 |
|
| |
גבורת יואב ודוד -יואב קפץ דוד דילג
ויאמר דוד כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר, ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש"
"כי בך ארץ גדוד ובאלהי אדלג שור".
מה עשה יואב הלך והביא ברוש אחד רענן וקבעו בצד החומה וכפף ראשו שהיה רך ואחז בו דוד וקפץ יואב מעל ראשו של דוד ונתלה בברוש ודלג על החומה וזהו שאמר דוד יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל יָנִי רֹאשִׁי, מה עשה הקב"ה קצר את החומה עד שעלה דוד אחריו שנאמר ובאלהי אדלג שור"
עץ הברוש מגיע לגבהים של עד 40 מטר!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2009 18:25 |
|
| |
לנסות לספר בגבורתם של דוד ויואב באת ??
יכלה הזמן והמה לא יכלו !!
הלא המדרשים מלאים בתיאורי הקרבות הבלתי נתפסים כלל במושגינו
של דוד ויואב שר צבאו שכבודדים היו מחריבים ערים שלימות
עם אלפי לוחמי אויב ומחרימים איזורים שלמים גבורה שנתנה
להם שם ותהילה בכל העולם דאז .
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2009 20:14 |
|
| |
ישר כוח המייחל, היטבת לתאר את הנושא.
כמובן שלא חשבתי לרגע לנגוע באפס קצהו של גבורי דוד ואם פעם חשבתי על זה זנחתי את זה מיד היות וכפי שכתבת החומר רב וכבד מנשוא ואנו לא באנו אלא לתת מעט צרי נכאת ולט בטנים ושקדים מנחה שלוחה לחברי הפורום.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2009 20:34 |
|
| |
חזק וברוך .
היטבת לתאר זאת אף טוב יותר ממני .
אבל אם כבוד תורתו בכל זאת העלה את הנושא השקט לא אוכל
בעוד שאלה עתיקת יומין טורדת מנוחתי .
ידוע המדרש על דוד המע"ה שבחץ אחד היה הורג 1000 - 800 חיילי אויב !
וכאן הבן שואל - טכנית כיצד יתכן הדבר ?
הרי גם אם תעמיד את כל האלף חיילים בטור אחד אחרי השני דבוקים זה בזה
ותאמר להם "לא לזוז , לחייך יפה" ותירה בהם חץ מאיזה מרחק שתרצה ,
אחרי כמה גופות ייעצר החץ ? אלף ? הייתכן ?
ק"ו כאשר מדובר על שדה קרב והחיילים מפוזרים בשטח , מה , החיצים של דוד המע"ה
היו מונחי לווין לרדוף אחרי החיילים ?
או שמא מונחי GPS ( ר"ת של ג'וג'ו פונה שמאלה ) היו החיצים ?
היש פיתרון לשאלה זו על פני כדוה"א ?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2009 08:52 |
|
| |
אני ממש רחוק מהתיאורים כמו כבוד תורתו.. הלוואי והיה כך..
ולענייננו.
על פי התורה קיים תמיד חיבור בין הגשמי לרוחני, אך בעוד אנו נצמדים לגשמי בתורה זה לא כך, המושג חץ על פי התורה אינו רק חץ גשמי אלא גם חץ רוחני.
יהושע נלחם ,יעקב נלחם, ודוד נלחם, כולם מלחמות פיזיות אבל המלחמות היו מחוברות לרוחניות.
''ויחלוש יהושע את עמלק לפי חרב'' היינו על ידי התפילה כמו שכתוב (שמות י''ז) ''ויהי ידיו אמונה עד בא השמש'' -זו תפילה
"ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (בראשית מח כב)
בחרבי ובקשתי –בצלותי ובבעותי
אומר
'על שמונה מאות חלל בפעם אחת' - שהיה זורק חץ ומפיל שמונה מאות חלל בפעם אחת, ומנגד דוד מתפלל "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני"... (תהילים מד)
"בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו" "כי הושעתנו מצרינו ומשנאינו הבישות"
מכאן למדים את החיבור החזק בין כלי מלחמה לתפילה, לכן כשדוד היה זורק חץ היינו תפילה לנצח במלחמה היה זוכה להפיל שמונה מאות חלל (הגבורים שבהם) במלחמה אחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/9/2009 22:20 |
|
| |
"וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקמו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו ",
תנא
בין כל אחד ואחד שלש מאות פרסה (1200 ק"מ!)
מנא ידעי?
איכא דאמרי:
אילני הוא דאית להו, כיון דכמישי הוו ידע. (היה לכל אחד עץ על שם חבירו כיוון שקמלו ידעו שהחבר הזה בצרה)
אמר רבא:
היינו דאמרי אינשי:
או חברותא כחברי דאיוב או מיתותא
(ילקוט שמעוני)
מדרש מופלא זה מגלה לנו חידושים בתחומים לא מוכרים לנו, תמיד ידענו שעצים הם בעלי רגש "כי האדם עץ השדה" אך עד כדי כך שעצים יזהו מצוקה של חבר ממרחק כזה?
כשהתעוררו שלשת רעי איוב אותו בוקר תדהמה ופחד אחזה אותם כשראו את העץ המלבלב והפורח כמש לפתע בן לילה, "מה זאת עשה לנו האלקים" נחרדו רעי איוב, על פי הסכם התכנסו במקום מפגש ומשם יצאו למסע ארוך מאוד לפגוש את החבר שנמצא במצוקה.
כמה זמן נסעו רעי איוב הרי 1200 ק"מ זה לא מרחק פשוט, אם נקח את לשון הגמ' שמהלך אדם בינוני ביום הוא 10 פרסאות זאת אומרת שלקח להם 30 יום להגיע לאיוב.
לא כולם זוכים לחברים נאמנים כאלה עם הקרבה אמיתית לזולת, אמר רבא היינו דאמרי אינשי או חברותא כחברי דאיוב או מיתותא, זאת אומרת פחות מחברים כאלה לא בא בחשבון ועדיף המוות..
העץ בזמנים הטובים של איוב
העץ כשאיוב במצוקה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2009 08:40 |
|
| |
כריתות (ו'.) ''אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למחזי ריש שתא קרא ורוביא כרתי סלקא ותמרי''
(הוריות (י''ב.) "אמר אביי, השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי".
את שני הגרסאות בגמ ניתן להסביר ששניהם פועלים גם בראיה וגם באכילה עדיף לאכול אך אם יש חולה שאינו מסוגל לאכול,או שחסר כמות מספיקה לאכילה אפשר לראות את הסימנים ולומר יהי רצון.
הרי הכל תלוי במעשה האדם אז איך יתכן שסימנים יפעלו כעת לטובה?
את הפלא שבדבר הסבירו כמה מפרשים בדרכים שונות ומעניינות, אציג כאן עוד שיטה ששמעתי אותה באחת השיעורים האחרונים,יש לפעמים אנשים שיש להם מחסום פסיכולוגי המונע מהם להתקדם בחיים למרות שנפתחו להם השערים,מצד הדין הם זכאים לקבלת טובה וברכה אך משהו מעכב אותם מלקבל את הטובה הזו ואף דוחים אותה שלא במודע.
המניעות הללו וחוסר האמונה ביכולת שלהם נובע מגורמים שונים יש מסיבת עין רעה,יש הנמצאים בסביבה לא אוהדת,יש ממצוקה נפשית,יש מסיבת חוסר אמון בעצמם וכו' וכו'
כדי לפרוץ את השלב האחרון הזה באים הסימנים ופועלים כאובייקט משכנע על התת מודע שאכן האדם יכול להגיע לקבלת הטובה.
נושא זה של מניעות ומחסומים נפשיים מוכר בתורת הפסיכולוגיה וישנם שיטות כדי לשחרר את האדם מכבילה זו.
אם כן אין לפנינו עקיפה של הדין הנגזר על האדם אלא דרך לקבל את המוכן לו.
האם זה יכול לפעול גם בימים אחרים?אפשרי אך קצת קשה, היות וראש השנה הוא זמן מיוחד המסוגל לעניינים כאלו ולפעולה שעושים בזמן זה יש כוח להשפיע.
|
|
|
|
|
|
