הגזירה שווה צריכה להיות מופנית לפחות מכיוון אחד (ויכוח אם משיבים מכיוון אחד ועיין גינת וורדים לגבי הכיוון למד או מלמד) דהיינו שלפחות במקום אחד התיבה צריכה להיות מיותרת.
מה שיוצא מכך זה הדבר הבא:
- אם יש לי שני חכמים שחולקים בג"ש אחד קבלה מרבו והשני לא, הכרחי שזה שלא קבל את הגזירה השווה מרבו ילמד מהייתור הלכה אחרת במקום המיותר.
- גזירה שווה מאפשרת לנו ללמוד ב' מ א' כאשר ב' אינו דומה לא' ולכן לא ניתן ללמוד לא בק"ו ולא בבנין אב/במה מצינו. ולכן היא חייבת להיות דרך קבלה. ללא קבלה תלמדנה הלכות נוספות בא'.
- דוגמא בולטת לענין מחלוקת בין ריש לקיש לר' יוחנן באשר לג"ש טומאתו ,טומאתו מסכת מכות דף יד: שלמעשה משליכה על לפחות 4,5 סוגיות שהצלחתי למצוא (בינתיים).
-לענין למה אין אדם גוזר גזירה שווה ניתן לומר על פניו לאור העובדה שכשאתה רוצה להשוות שני דברים שאינם דומים זה חייב להיות בהגדרה ולא יכול להיות מוסק שהרי המילה המיותרת יכולה ללמד הלכה בא'.
- משיבין על גזירה שווה (שמופנית מכיוון אחד לפי דיעה אחת) כפי שמשיבין על ק"ו. אם משיבין כפי שמשיבין על ק"ו משמע שהק"ו עצמו אינו אריתמטי ואינו יכול להיות מוסבר על ידי (Fuzzy Logic) , אלא פירכת מה הינה פירכא ברמת המושג ולא משחק חשבונאי.
תלמודיקל,
אני לא מבין כאן מאומה.
1. מי שלא קיבל מרבו, יכול לקבל את הקבלה מחברו.
2. לא הבנתי מה פירוש 'אינו דומה' בדבריך? למה א"א ללמוד אישה מעבד בקו"ח או בבנין אב אם היה משהו שמאפשר לימוד כזה? מדוע העובדה שיש גז"ש שוללת אפשרות של קו"ח?
3. לא הבנתי מה לפאזי לוג'יק ולקו"ח. תוכל לפרט?
4. למה התכוונת ב'משהו אריתמטי'? האם לערכי העוצמה היחסית של נתוני הקו"ח? אז מדוע העובדה שמשיבין אומרת שזה לא נכון? לעניין זה, אני מפנה אותך למאמרי על קו"ח ב'הגיון' ב, שעוסק ממש בשתי הנקודות הללו (האריתמטיות, ומשמעותן של פירכות).
נשלח ב-7/1/2009 21:23
ר' מיכי ,
ברשותך אסביר על-פי הסעיפים ששרשמת:
1. בדברי אני מסתמך על מילותיו של רש"י במסכת סוכה דף יא:ד"ה לא ילפינן : "לא למדוה ואין אדם דן גזירה שווה מרבו אלא א"כ למדו מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו ושמא מקראות הללו לא לדרוש גזירה שווה נכתבו"
2. אינו דומה משמע שאין מכנה משותף בין הדברים. אשר מאפשר ללמוד תכונות משותפות. עבד מאישה דווקא אפשר ללמוד נושאים מסוימים איפה שהתכונות דומות אבל היכן שהן שונות אי אפשר וראה ניסיונותיה של הגמרא ללמוד הלכות מאמה לאישה בקידושין.
3. אני רואה בכל נושא הלימוד ניסיון העצמה של המצוות וההלכות. יש לנו קטגוריות אשר מאפשרות העצמה. לעניות דעתי בק"ו ההעצמה היא "עצם ומקרה" (יחד עם זאת ניתן כמובן לנתח זאת כמותית) אבל כיוון בעלי הכללים אומרים שמשיבים על ג"ש כפי שמשיבים על ק"ו וג"ש היא עצם ומקרה קלסי הרי שלהשיב עליה צריך דרך עצם ומקרה.
4. אני אשמח אם תתן לינק למאמרך כיוון שלא הצלחתי למוצאו.
יישר כח על ההערות
נשלח ב-7/1/2009 23:03
תלמודיקל,
1. מה שהתכוונתי לומר הוא שגם כאשר אדם לא קיבל גז"ש מרבו, והוא שומע שחברו קיבל מרבו שלו, אני לא רואה מניעה לקבל את הדברים ממי שאמרם. סו"ס לא שמעתי אינה ראיה. אלא אם הוא קיבל מרבו שאין שם גז"ש. מה עוד שהרמב"ן ועוד ראשונים כבר האריכו שלא נכון לתפוס את דברי חז"ל כפשוטם שכל גז"ש ניתנה מסיני, אלא פעמים שניתן המקור, ופעמים שניתן הדין בלי המקור, ופעמים ניתן שיש גז"ש בין שני הקשרים ולא כתוב מה לומדים משם וכדו' (ראה אנצי"ת ע' 'גז"ש'). עוד יש להזכיר את שיטת הרמב"ם (ובפרט כפי שהסביר בעל קנאת סופרים, ראה באנצי"ת שם), שגם גז"ש היא דרבנן.
2. בגז"ש לומדים א' מב' כאשר הם דומים. אם הם לא דומים לא נעשה גז"ש. והראיה היא שלא עושים גז"ש בכל שתי מילים דומות במקרא, ולא רק בגלל שאין מסורת אלא גם בגלל שלא כל דבר ניתן לדמות לכל דבר אחר. ועוד לא עושים גז"ש לגבי דברים לא ניתן לדמות, לדוגמא לא לומדים שניתן לקדש עבד מכך שניתן לקדש אישה וכדו'. דון מינה ומינה אוקי באתרא. לכן תמיד יש דמיון ברמה כלשהי בין הלמד למלמד.
3. את נושא ההעצמה והעצם ומקרה שבדבריך כאן לא הבנתי, ובפרט במה זה קשור לפאזי לוג'יק (אם זה היה ההסבר לשאלתי בעניין).
4. אני לא יודע אם המאמר נמצא ברשת, ולצערי גם אין לי גירסה ממוחשבת שלו (הוא ישן, ויש בו שרטוטים).
נשלח ב-7/1/2009 23:37
1. אני סומך גם על רשי במסכת מכות דף יד: מחלוקת בין ר' יוחנן לריש לקיש בענין טמא שאכל את הקדש. "גזירה שווה לא גמר: ולא למדה מרבו" לכאורה ריש לקיש יכל לסבור כר' יוחנן ענינית.
2. בג"ש לעניות דעתי לומדים דווקא את השונים שאחרת יכולנו ללמוד בבנין אב/ק"ו. גם מידות אהרון מסביר זאת כך.
3. להבנתי פאזי לוג'יק מתייחס יותר לקטגוריה של כמותיות
4. גם אם תתן לי מקום פיזי היכן לעיין במאמר ורשות לסורקו / לצלמו שווה זהב בשבילי.
