*כמה מילים של פרידה*

בס"ד


יכולתי למלא דפים שלמים במילים אלייך, וגם עשיתי את זה בתקופות כאלו ואחרות בחיי
יכולתי גם להגיד לך את כולן, אם רק הייתי מאמינה שיהיה בהן טעם.
יכולתי להגיד לך אהבה, אושר ומבוכה.
כאב
הייתי כותבת לך כאב, אבל גם את זה כבר עשיתי לא פעם.

היום אני מנסה לכתוב לך פרידה
כבר חודשים מנסה לכתוב לך פרידה
הלב כבר לא שבור
אפילו הרגש הפך מעט יותר ריאלי. מאפשר לי לראות מעבר לאושר הבלעדי שרואים כשאהבה מעוורת.
ועדיין, עקשנית כהרגלי, מסרבת להרפות. שומרת על גחלת קטנה. רק למקרה ש.. ואני אפילו כבר לא רוצה שום מקרה ושום "ש.." אבל מסרבת לפנות אותך מליבי.
כבר לא אוהבת, אבל גם לא מצליחה לדמיין את חיי בלי שדמותך תהיה ליידי בצורה כזו או אחרת.
אז זה שם, תמיד ברקע. בדיוק כמוך- תמיד ברקע

יבוא יום ואצליח להתיר את החבלים האלו ולהשתחרר ממך
אבל עד אז, לפעמים, בשעת ערב קרירה, כשגל של אומץ יכה בי
אמשיך לנסות לכתוב כמה מילים של פרידה.

אז להתראות
אבל רק לבנתיים, כן?


*************************************************

מסתמא נפגשתם עם בחורים/בחורות שמאוד רציתם.
מסתבר שגם חשבתם לא מעט זמן עליהם ואולי עודנכם חושבים.

זה מטריד, נכון?
כיתבו לנו/לעצמכם. תוציאו תשתחררו.

באלו מילים אתם הייתם נפרדים?

_________________

אשכול של מילות פרידה...
כבר כמה ימים שאני רואה ת'כותרת ובורחת. מתחמקת.
כנראה כי עדיין קשה לי לקרוא לזה בשם, עדיין מכאיב לי לראות את הסיפור בינינו כמשהו שנגמר, עדיין איכפת לי ולא רוצה ממש להיפרד...
אבל אולי דווקא כן. אולי מילות פרידה ברורות יעשו את זה ויקלו עלי, יסגרו את הקשר ההוא סופית.
אז אנסה, נראה אם אצליח. אולי אתחרט באמצע, אולי לא אשלח בכלל. בכל מקרה, הנה לך. מילות פרידה.

ברגע שנפגשנו זז לי משהו בלב. ולא, זאת לא קלישאה. אני יותר מידי מנוסה ומשופשפת בשביל להתלהב סתם ולהידלק ממי שמולי רק בגלל העובדה שהוא בחור,חבוש מגבעת ונתון בעניבה נאה...
זז לי משהו בלב והמשהו הזה הסעיר אותי כהוגן בשבועות שהיינו יחד.
גם אתה חשת כמוני בדיוק. כך לפחות אמרת.
כן, זה היה ארוך.
גם אם לא נרצה להודות בכך היום, התחברנו מאד. וגם התקרבנו.
היו לנו רגעים יפים כ"כ שאני לא יודעת מה אני מעדיפה. לזכור אותם, לנצור בליבי ומידי פעם להציץ ולהעלות חיוך על שפתי,  או שמא לשכוח, כדי שלא יעמדו לי בגרון ויצרבו את עייני כ"כ הרבה פעמים ביום.
קשה לי, כואב לי.
כל פעם כשאני עוברת במקום בו היינו יחד, אני רואה אותך שם, ובסתר מנופפת לך לשלום. אתה רואה?
אני מרגישה עם זה כל כך רע... למה אני ממשיכה לחשוב על מישהו שלא אהיה איתו יחד יותר? למה אני משווה אליו כל בחור שאני פוגשת? למה אני נזכרת בו כל כך הרבה? למה אני הורסת לעצמי במחשבות שאולי זה יחזור? למה???
אני יודעת את התשובה. לא יעזור לי וגם לא לך כמה שנכחיש לעצמינו ולסביבה. היינו קרובים לזה מאוד, דיברנו על הכל, ובאיזה שהוא מקום כמעט הפכת לחלק המרכזי ביותר בחיי...
ברור שאני לא יכולה לשכוח. חוויה עמוקה ואמיתית כזו לא שייך למחוק בכמה משפטים...
אבל ההבנה הזו, שזה נורמלי לחשוב ולהתגעגע, לא עוזרת לי להרגיש טוב עם עצמי.
הלוואי והיו לי דמעות שזורמת בקלות, שנבכות מאליהן. אולי הן היו יכולות לשטוף את הכאב, הצער והאכזבה מליבי. לטהר אותו. ולו קצת.

לא יודעת איך זה אצלך... זוכר אותי? חושב עלי לפעמים? או שאולי אתה מבסוט דווקא, מרגיש הקלה, שיחרור? בפעם האחרונה שדיברנו היית נשמע נורא. אכזרי מצידי לקוות שאכן היה לך קשה לפחות עשירית ממה שהיה לי? לדעת שלא הייתי לבד בתחושות האיומות הללו?

אני עדיין לא מאמינה שככה זה נגמר. כולם סביבי נותרו חסרי מילים. ואני חסרת כוחות.

נכון, הזמן עשה את שלו. התאוששתי. ויודע איך זה, מתעודדים, ממשיכים הלאה, מחייכים, לא נותנים לאף אחד לדעת עד כמה עמוק השבר.
אני יוצאת עם אחרים, למרות שבתחילה הרגשתי מעין בגידה. בינתיים עוד לא פגשתי מישהו שמצא חן בעיני כמוך. אבל אני מאמינה שאלוקים יודע את רחשי ליבי ויביא לי את זיווגי. שאני אמצא חן בעיניו והוא ימצא חן בעיני. ונוכל לחיות ביחד מתוך אהבה, שמחה, אחווה, שלום ורעות.

מתגעגעת אליך וחושבת עליך המון.
למרות שאני ממש לא רוצה.
וגם לא רוצה להאריך יותר, היה קשה גם ככה.
אז במשפטים קצרצרים אלו וממש לא ממצים אני נפרדת ממך. זהו. (וברגע אחרי זה מפטירה לעצמי בחיוך מר- על מי בדיוק את עובדת?)
מאחלת לך ולי, מהמקום הכי עמוק בלב, שנעבור איכשהו את ימי החורף הקודרים, את הלילות מלאי הדמע שנחנק לו עמוק בפנים, ושנגיע במהרה לשמחה אמיתית של התרת ספקות...

נועה,
גרמת לי להזיל דמעה,
למרות שלא חויתי חווית פרידה נוראית מהסוג הזה..(לא מאחלת לאף אחד)
בתקווה שנזכה בקרוב לאחד המתאים לנו באמת, בשמחה ובקלות.
בשורות טובות,
תודה לך.

_________________

בס"ד

נועה.

ש-ב-ר-ת  * א-ת  * ל-י-ב-י

_________________

בס"ד

תרומות תרומות.
קדימה חברים, לא להתבייש.

_________________

כל יום שאני קוראת את הכותרת המזמינה,
אני שוקלת מחדש להקדיש את הזמן עבורה.
כל פעם כשאני רוצה להתיישב למען המשימה הנעלה,
צץ לו תרוץ מעולה ונפלא:
הוא מסביר לי טוב כ"כ, למה זה לא הזמן.. ומדוע אני לא יכולה.. ועוד מעט תגיע לה השעה.

אז עוד יגיע היום (זה רק עניין של זמן כך אומרים יודעי דבר) ואנחנו ניפרד לשלום.
ניפרד?
כן נאמר יפה שלום בלב.
שלום של סוף, של דרך ללא פרצות, של פתח להזדמנויות לגמרי חדשות.


(וממך, שימי, אני מבקשת סליחה על כך שעדיין לא נעניתי לבקשה :))

_________________

בס"ד

הקפצה לכל חברי הפורום החדשים ובעיקר למשתוקקת (אני מחכה)

_________________

מהכאב זרקתי ע ש ר ו ת מכתבי פרידה, כשקראתי אותם זה רק הכאיב לי, לכן לא יכולה לשלוח אחד מהם, אבל היו המון.

פרידה זה דבר שרוצים לשכוח, לא רוצים לזכור. וזה כולל את כל מה שקשור אליה.

היתה לי מחברת שגדשתי אותה במכתבי חיבור וניתוק. אבל מקומה אי שם. ה ז י כ ר ו ן הזה הורג אותי.

נזכרת עכשיו, וכואבת את אז. בא לי ל ב כ ו ת.

אורן,
אם את יכולה לבכות, תעשי את זה. גם בשבילי.
אומרים שזה מטהר, מזכך.
לי זה לא הולך.
יש בעירות בלב שגם דמעות לא יכולות להן...

הקפצה.

זה מהימים שהליטאי היה עדיין אופטימי....