חסידות ואידאולוגיה: המהפך (?) של בעל התניא.

אהמממ

מנהלים ? מישהו ?

או שאני אמור לענות על ידי cut and paste של טקסט אקראי באורך התנ"ך ללא ציון מקור.

מה רע בסיפור הנ"ל תן לציבור להנות, בשבילך התורה הספציפית הודגשה.

לשנרב

"מכל מקום הוא לא טוען את מה שאתה שמת בפיו, קרי שמעלה עמי הארצות היא בעם הארצות שלהם, אלא שאע"פ שהם עמי הארץ ורשעים גמורים יש להם עדיין קישור עליון, שאינו בשליטתם ואינם יכולים להפטר ממנו אפילו אם ירצו, לקדוש ברוך הוא. מכיוון שבעיני שבח מוסרי שייך רק לגבי החלטות של בעל בחירה, אני לא רואה במה שכתוב כאן "שבח" יותר מלשבח פרה על כך שאינה יכולה להפוך לסוס"

כך כתבת.

א. למה אתה קורא שבח מוסרי?
ב.מדוע היית צריך לרדת למשל בהמי ? האם דימוי למשפחת מלוכה לא היה מתאים יותר?הרי גם במשפחת מלוכה עצם ההשתייכות לשושלת כבר מהווה סיבה להתייחסות מיוחדת,ולא מדובר פה על שבח אלא על יחס של אהבה שאולי אינו בדיוק כמו אהבה לילד אבל עדיין ראוי להקרא במושג הרחב כל כך -אהבה.

.

" אנסה לתת עוד דימוי: תאר לעצמך שבא מדען ומגלה כי במעיך קיים זן נדיר של חידקים שחשוב מאד מסיבות שונות לשמור שלא ייכחדו, וכל זמן שאתה חי ניתן יהיה להפיק אותם מזיעתך או מרוקך. אותו מדען ממליץ להשקיע כל מאמץ בשמירה על חייך בריאותך ורווחתך כדי לשמור על הזן הנ"ל. האם אתה תראה בו אדם שאוהב אותך? זוהי בדיוק סוג האהבה שמציע בעל התניא לאדם מישראל באשר הוא.  "

כך בדיוק כתבת.

זה כנראה מה שקורה כאשר מדען מנסה לנתח אהבה פשוטה....

צענע,

א. שבח מוסרי הוא שבח הניתן למי שעושה מעשה מוסרי. מה כאן לא מובן?

ב. זה מגוחך. אני מנסה לשוות בנפשי מישהו אומר לבן או לבת זוגו: בעצם אין בך שום תכונה מיוחדת שאין לכולם. אני אוהב אותך בגלל עצם היותך יצור חי, ואהבתי נתונה ליצורים החיים באשר הם. כמה רומנטי, מה? החלפת המושג "יצור חי" במלה "יהודי" מביאה ישר לספר התניא.

יחס האהבה מושתת על איזה שהיא מיוחדות של האהוב בעיני האוהב, מיוחדות שמפרידה אותו מיתר האנשים. למיוחדות הזו יש רמות: יש אהבה בין בני זוג, בין הורים לילדים,  ידידות בתוך חברה וכן הלאה, עד לרמת העם. 

סימן ראשון לאנומליות של מושג האהבה אצל אדה"ז הוא שה"אהבה" לכל יהודי מבטלת את המעגלים הפנימיים של אהבה זוגית ואהבת ילדים. הוא בפירוש אומר שבני חיי ומזוני צריכים לעניין את הסבתא שלך מפני שמקור היחס אליהם הוא בנפש הבהמית, והבאתי את הצטוטים הרלוונטיים קודם.  

אבל גם מה שנשאר הוא לא אהבה אמיתית. כשאדם נורמלי אומר שהוא אוהב את עמו כוונתו לאיזו תחושת שייכות, איזו ערבות הדדית, איזה קישור תרבותי, שיש לו עם האנשים הללו. אבל לדעת בעה"ת צריכה להיות לי אהבה בלי שום קשר לכל אחד מן הפרמטרים הללו, אלא אך ורק מפני שהוא ואני פרטים שונים של אותה נה"א, שהיא הקישור החזק מכל. כלומר אני אמור להגיע למדרגה שבה הוא ואני והקדוש ברוך הוא הם אותו דבר, וממילא אהבת עצמי ואהבת כל יהודי ואהבת הבורא הן זהות. 

לכן, כמו שהשמוש של בעל התניא במלה "שמחה" מטעה, מפני שהוא מתכוין למה שאנו קוראים התלהבות, כך גם השמוש שלו במלה "אהבה" יוצר בלבול. כשאתה אוהב את ראובן אתה לא מדבר - כפי שאנשים נורמליים רואים זאת -  על ראובן הבשר ודם, עם הרצונות והחולשות והתכונות שלו וכו' וכו'. הראובן שאתה אוהב לפי התניא הוא איזו הפשטה שמעמידה במקום ראובן הקונקרטי איזו שהיא תיאוריה שיש לך על מציאותו הפנימית, שאותה אתה אוהב. רוב בני האדם הנורמליים היו שולחים "אוהב" כזה לכל הרוחות והשדים, ולטעמי - בצדק.

על אהבה מפלה

ישנו פתגם חסידי נדמה לי מהרה"ק רבי משה ליב מסאסוב - יהודי אני אוהב אותך כמו שאתה אך עליך להשתנות.

המגיד אמר שהלואי היה מנשק ספר תורה באותה החיבה שהבעש"ט חיבב ואהב כל יהודי שכן אהבתו היתה בדוגמאת אב לבנו יחידו שנולד לו לעת זקנותו וזאת אפי' לרשע גמור- מדובר בקשר עצמי על דרך ברא כרע דאבוה ואהבת האדם לעצמו.

בטח שאהבת ה' לכל יהודי היא אף גדולה יותר ומ"מ בודאי שאין זה רק משל להלביש הדברים ולהשמיע לאוזן מה שהיא יכולה לשמוע.
אך מ"מ אין לטעות ולומר שהנמשל הוא מעיין המשל כי לא נאמרו הדברים רק לקרב אל השכל ולא כדי לומר הוא הוא ממש.
שכן למטה הקרוב הכי גדול נובע מקשר עצמי והיינו מה שדבר אחד קשור עם דבר אחר בקשר עצמי וזאת מחמת היותם עצם אחד רק שההתפשטותם וחיצוניותם נחלקים לשניים, משא"כ בו ית' הנה יכול להיות הקרוב הגדול ביותר מעיין קשר העצמי הזה ועוד הרבה יותר ואף עפ"כ אין זה מחמת היותם דבר אחד בעצם אלא מחמת כחו ית' שמי יאמר לו מה יעשה.
וזהוא כח הבחירה של הבורא ית' שיכל להמשיך עצמו בלי טעם ודעת ושכל מושג אלא למעלה מן השכל ומצד זה אהבתו ליהודי היא לגופו ממש ואפ' לחסרונות שבו.
ומה בדבר הנשמה האלוקית? היא נאצלת ממהות האהבה הזאת אשר רוכש ה' לגוף כל יהודי ויהודי - כלומר אהבת ה' לגוף היהודי היא הסיבה להאצלת הנשמה וכניסתה בגופו ולא להפך! 

לשנרב
א."א. שבח מוסרי הוא שבח הניתן למי שעושה מעשה מוסרי. מה כאן לא מובן? "

כך שאלת.

מה הקשר של שבח על מעשה מוסרי לאהבה?האם לא שמעת על אהבה שאינה תלויה בדבר?
ב. אתה סתרת את עצמך מיניה וביה. הנה קטע 1

"ב. זה מגוחך. אני מנסה לשוות בנפשי מישהו אומר לבן או לבת זוגו: בעצם אין בך שום תכונה מיוחדת שאין לכולם. אני אוהב אותך בגלל עצם היותך יצור חי, ואהבתי נתונה ליצורים החיים באשר הם. כמה רומנטי, מה? החלפת המושג "יצור חי" במלה "יהודי" מביאה ישר לספר התניא."

האם מישהו דיבר על אהבה רומנטית?

הבנת זאת בעצמך כשכתבת את קטע 2:

" למיוחדות הזו יש רמות: יש אהבה בין בני זוג, בין הורים לילדים,  ידידות בתוך חברה וכן הלאה, עד לרמת העם"

המיוחדות היא ההשתיכות לעם הנבחר.ודי בהשתייכות זאת  כדי לגרום לך לאהוב כל יהודי.

,אבל גם מה שנשאר הוא לא אהבה אמיתית."

כך כתבת.

אם אצלך האהבה היא לא אמיתית זו הבעיה שלך ואין זאת אומרת שאצל אחרים כך.
איך אתה מתיחס לפסוק:ואהבת לרעך כמוך? האם תאהב רק את ראובן הקונקרטי?

"הוא בפירוש אומר שבני חיי ומזוני צריכים לעניין את הסבתא שלך "

אין שום קשר למשפט הזה לנושא אהבת הרע.
(אהבה למזוניי?..)שם מדובר על נושא אחר לגמרי שכבר נדון כאן ואין טעם לחזור עליו.(שוויון הנפש  מול תלאות החיים)


"לכן, כמו שהשמוש של בעל התניא במלה "שמחה" מטעה, מפני שהוא מתכוין למה שאנו קוראים
התלהבות"

כך כתבת.

כשהוא שר:"ושמחת בחגך"האם הוא התכוון להתלהבות?אולי תביא את הציטוט
הרלוונטי ונבין מה כוונתך.

בס"ד
מה זה הדבר שקיים בחסידות שעל סמך סיפורים בונים תיאוריות בעבודת ה' ?כידוע שבתורה והנהגה אמיתית יש להביא ראיות ולא אותות ומופתים באדמת בני חם ,זה לא תורה וכבר כתב הגרמ"מ ז"ל  תלמידו המובהק של הגר"א ז"ל בכתבי הגרמ"מ ח"ב על ביאור הזהר "שזה סוד תורת החסד שיש בה תערובת של סיגים" עש"ה

אוי קשקשן לך מפה... שמענו כבר על השטויות שלך, תחזור לריחופים באשלג...

לומר על סיפור שכתב אדמו"ר מוהרש מפי הרה"ג ר' אייזיק מוויטעבסק ששמע בעצמו באותו מעמד מרבו אדמוה"ז שחזר דברי קודש רבו בשם הבעש"ט הם תערובת סיגים?!
אתה בעצך תערובת סיגים!!!

 
אדמוה"ז אמר: כששמענו מרבינו סיפור היה זה לנו תורה שבכתב ששמענו תורה היה זה תורה שבע"פ!  

שי, על איזה ביאור זהר כתב זאת רמ"מ משקלוב תלמיד הגר"א

המנונא, היכן נמצא כתב ידו של מהר"ש מפי החסיד אייזיק

תקועיסט,

אם תבדוק את מקורותיו של הספור שהביא המנונא, תבין למה כיוונתי כשדיברתי על הצורך בחומר מקורי ואמין.

אוי אמר התם הלא אני בעצמי ראיתי המלך...
ותן לחכם בעיניו ויחכם עוד- חכמים המה... ולהיטיב  כו'

המקור הוא ספר השיחות תורת שמואל עמ' 202- 212

אני בטוח ששנרב לא בדק את המקור וגם לא יבדוק, הוא נזון מהוצאת שם רע של הולכי רכיל וכמשיח לפי תומו הוא עושה את אותו הדבר בהסתמך על השקרים של הנ"ל ובלי שום בדיקה.

תוקן על ידי המנונאסבא ב- 02/03/2009 11:12:56

תקועיסט,

אם תבדוק את מקורותיו של הספור שהביא המנונא [לדוגמה: מי כתב את "ספר השיחות תורת שמואל"], תבין למה כיוונתי כשדיברתי על הצורך בחומר מקורי ואמין.