|
|
| נשלח ב-5/3/2009 13:34 |
|
| |
נמחק בגלל כפילות.
תוקן על ידי המנונאסבא ב- 05/03/2009 13:30:41
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 15:16 |
|
| |
כפי שכתבתי אין לי שמץ ידיעה בסיפורי הריי"ץ ובמחלוקת סביב מהימנותם ההיסטורית, אבל מעניין לנתח את הדברים שכתב המנונא כשלעצמם:
1. סתירות נובעות מכך שהמספר שמע דברים שונים מאנשים שונים. האם זה מסתדר עם הרעיון ש"היה שומע מאנשים מהיימנים דווקא"? כנראה שהם או חלקם לא היו במאה אחוז מהיימנים.
2. חלק ממה שנדפס בשם הריי"ץ מתבסס על מלמולים שנשמעו מפיו בקושי בעת שהיה משותק בפיו ועל ערש דווי, ונכתבו או הודפסו על ידי שיכורים. לא פחות.
3. ישנן אכן סתירות ואלו ואלו דא"ח - כלומר במלים פשוטות לא משנה אם המעשה היה או לא היה העיקר שזה עורר את הקהל בעת רצון.
לסכום: יכול להיות שחוקרים או אנשים מחוץ לחב"ד שכתבו כנגד הסיפורים הללו רואים את הריי"ץ כשקרן או כמסלף, בעוד המנונא רואה את בו אישיות טהורה וצדיק, אבל דומה כי מבחינת ערכם של דברי הריי"ץ כמקור היסטורי אין חילוק ביניהם, ויתכן גם שבעיני המנונא ערכם ירוד עוד יותר מאשר אצל המקטרגים "מבחוץ"
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 15:17 |
|
| |
תוקן על ידי שנרב_נ ב- 05/03/2009 15:13:22
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 15:17 |
|
| |
תוקן על ידי שנרב_נ ב- 05/03/2009 15:13:35
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2009 16:00 |
|
| |
1. נאמנות האנשים אינה תלויה בהאם השמועות שהם שמעו מכוונות לשמועות ממקורות אחרים אלא לאישיותם סמכותם ובפרט בתוכן הדברים שמספרים.
כאשר קורה ושני חסידים גדולים מקובלים מרבותם במסורה בדבר מאורעות מסוימות וישנם פרטים שהם חלוקים אחד עם השני הרי שעל תאריכים שייך לומר שנפלה טעות (בפרט כשמדובר בלמעלה מ150 שנה) ומה זה נוגע לנאמנותם או אי נאמנותם.
2. אני מבקש לא למשוך לי בלשון- הדברים שכתבתי נכתבו להמחשה ותו לא וכונתי ברורה.
(בנוגע לכך שאדמו"ר הריי"ץ היה משותק בפיו-בזמן שספר הזכרונות יצא לאור עדיין יכול היה לדבר - כתבתי את הדברים כנ"ל במגמה להמחיש את האפשרות לנפילת הטעויות).
3. שוב לא הבנת- דברי מוהריי"ץ הם קודש קודשים באם יש טעות הדבר קרה או בזכות המדפיסים או שמקור הטעות בשבוש שחל עם הזמן אצל מעתיקי השמועה.
המעשה בודאי קרה השאלה היא בתאריך,יותר מזה גם כאשר יש מחלוקת בדבריו להדיא אם הדבר קרה או לא הרי ש-
א.כנ"ל אין זה תלוי בו אלא במקור השמועה.
ב. גם החסיד שהנו מקור השמועה קרוב לומר שלא טעה בדמיונות אלא שוורט מסוים שנאמר בנוגע למאורע מסוים בחלוף השנים ומעתיקי השמועה הפך מדבר שנאמר לדבר שהיה וכך לבסוף נוצרה המחלוקת.
ג. בהרבה מקומות שבהם ישנה מחלוקת ישנו תרוץ פשוט של מאורעות נוספים וכו'.
4. אני מבקש שלא לזלזל בקדושת האדמו"ר כי גם אם אתה וכמותך מזלזלים בו הרי שאני מוקיר אותו!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2009 05:03 |
|
| |
בס"ד
זה נמצא בכתבי הגרמ"מ ז"ל חלק ב וכמדומני בביאור על הזוהר פרשת משפטים ואני מצטט
את דבריו "וזה סוד תורת החסד שיש בה תערובת של סיגים" ואני לא חייב לקבל את ההסברים של החסידות שרבם הוא בעל הנפלאות ולא מחזיק מעשיית אותות ומופתים,שיביאו לי הוכחות שכליות מהמקורות של חז"ל ולא על סמך סיפורי מעשיות לבנות תורות ופרשניות !!
תוקן על ידי shay98 ב- 15/03/2009 4:59:41
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2009 22:49 |
|
| |
זה בסדר אתה גם לא חסר לנו!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 19:42 |
|
| |
המנונא, גאוה זו מקורה בגניזה או בסיפורים הנ"ל?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 22:32 |
|
| |
המנטליות שפיות הדעת ובעיקר הטקט מקורה בטיפת השכל שב"ה עדיין יש לי ...
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2009 23:06 |
|
| |
מה מיקומה של טיפה זו.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2009 23:30 |
|
| |
האם זהו תיאור טוב של הנקודה העיקרית אצל בעל התניא?
"הדברים מן העולם הזה אינם אלא אספקלריה, שמשתקפת בתוכה ההויה
הא-להית, אולם בבואות אלו אינן אלא מדומות, ונודעת להן מציאות יחסית בלבד, באשר הן משקפות את המציאות האמיתית היחידה. לפי זה חייב אדם לממש את השאיפה שימשוך על עצמו, תוך עשית חשבון נפש לעצמו והסרת הקליפות החמריות, את השפעת היופי הנצחי וחסדי הקב"ה, ותוך שיתעלה התעלות פנימית אל הקב"ה ישחרר עצמו מן המדומה שבהוויתו האישית ויגיע לידי השקעת אישיותו בהויה הא-להית שהיא ההויה האמיתית והיחידה. אם ישתקע האדם בתוך נפשו בהתבוננות, אם יערוך תפילות בכוונה, אם יטיל על עצמו סיגופים, המביאים לידי מצבי התלהבות לא-להי, הרי תתבטל האישיות, הווית האני, השניות לעומת הקב"ה, והאדם יגיע לידי היעדר כל הרגשה ביחס למצבי הגוף"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2009 23:18 |
|
| |
טוב, במקום שאין אנשים ...
א. בעיני הקטע שהבאתי הוא אכן סיכום הוגן ביותר של הנקודה הבסיסית בתניא, וכפי שנתבאר בארוכה לאורך האשכול.
ב. הקטע הזה הוא ציטוט, בשינויים קלים מאד (החלפת "א-להים" ב "הקב"ה") מספרו של י.י. גולדציהר "הרצאות על האיסלם" (ע' 113 במהדורה העברית). הוא מתאר את הפילוסופיה של הצופיות. השמטתי כמה ציטוטים של שירי רומי וחאפז שהיו מסגירים מייד את הסגנון השונה, אבל אני באמת חושב שעיקרי הדברים לא שונים בהרבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2009 23:31 |
|
| |
1984! ...
תוקן על ידי המנונאסבא ב- 22/03/2009 23:29:12
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 08:17 |
|
| |
שנרב
ר' אברהם בן הרמב"ם הושפע מן הצופיות, אך הוא לא חשש לומר דבר בשם אומרו.
התרגיל שאתה עשית עם הצופיות, עשיתי פעם על דעת תורה ופעם על ניתוח ההיסטוריה בסגנונו של הרב קוק כפי שיצא מפיו של סולז'ניצין. כנראה שבסופו של דבר,
ואני לא חוקר דתות, יש תופעות דומות בכל התרבויות. החרדי והחב"די אולי יזדעזעו
מכך ואלו הרב קוק יתכן ויהיה מרוצה מכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 09:53 |
|
| |
שנרב-
א. מה שכתבת בשם הצופיות אינו קשור לתפיסת בעל התניא כ"א לתפיסת היהדות כולה.
ב. יותר נכון לומר שהצופיות הושפעו מהיהדות ולא להפך.
ג. החידוש של בעל התניא בספרו אינה המטרה (כי את המטרה היטיבה התורה להדגים בדוגמאת משה רבינו איש האלוקים האבות שהם המרכבה וכן שאר הנביאים שבנ"ך וכש"כ ששאר גדולי ישראל בספריהם ובפרט בספרי המוסר היטיבו לצייר את דמות האדם השלם) כ"א הדרך, את הדרך להגיע לאותה דמות שדבקה בה' ומגיעה לאותם דרגות נעלות טרח בעל התניא לבאר.
בעוד שספרי המוסר בארו כיצד מתנהג איש המעלה, הרי שבעל התניא מבאר כיצד להגיע ממעלת איש פשוט בצורה מדורגת ולהתקרב למעלת איש המעלה.
|
|
|
|
|