|
|
| נשלח ב-23/3/2009 10:32 |
 |
| |
המנונוא
א. מנין לך שזו תפיסת היהדות כולה?
ב. מנין לך?
ג. מעניין אותי לדעת עד כמה הדרך הצליחה. ברור שקשה לעשות סטטיסטיקה אבל בכל זאת.
ספרי המוסר מדריכים איך להתנהג, החל ממסילת ישרים וכלה בשפתיים הדולקות של ר' ישראל, ובוודאי עוד רבים וטובים. אני לא בקי בספרות המוסר אבל מהמעט שאני זוכר הרי בר' ירוחם ממיר נמצא לא מעט הדרכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 14:10 |
|
| |
א.שוע"ה (העתקה בשינוים קלים משו"ע המחבר)
או"ח סימן צח סעיף א-
מחשבתו כיצד המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו שנאמר תכין לבם תקשיב אזניך וצריך שיראה עצמו כאלו שכינה שרויה כנגדו ויעיר הכוונה ויסיר כל המחשבות הטורדות אותועד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו ויחשוב כי אלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שצריך לכוין לפניו אף מחשבתו כי לפניו המחשבה כדיבור כי כל המחשבות הוא חוקר וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונים בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות רוח השכליות עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שתתבטל המחשבה. ... וקודם התפלה יחשוב מרוממות האל יתברך ושפלות האדם ויסיר כל תענוגי אדם מלבו.
נדמה לי שאין חולק על השו"ע בדברים אלו...
שעת התפילה היא שעת המבחן של היחסים בין אדם לקונו, שעה זו מבטאת לא רק את הקשר הרגעי של זמן התפילה עצמה אלא את טיב היחסים התמידי וכמאמר ר' יוחנן הלואי ויתפלל אדם כל היום כולו.
ב. בגלל שהיהדות היא שקדמה.
ג. יש הבדל מהותי בין ספרי המוסר לתניא(תורת החסידות):
האדם נבחן בחיצוניות ופנמיות הפנמיות הם ישרות דעותיו ומדותיו והחיצוניות הם מעשיו.
בד"כ החיצונית היא פועל יוצא של הפנמיות, כלומר כאשר אדם טוב בעצם מדותיו הרי שגם מעשיו יהיו בהתאם.
שיטת המוסר הקדומה דגלה בעיקר בטיפול הסימפטומי הווה אומר תיקון המעשים כאשר אחרי המעשים נמשכים הלבבות ואמנם גם לזה יש מקום נכבד בתורה.
תורת החסידות לעומתה אף שגם היא מסכימה שהיסוד הוא שינוי המעשים אך ביסודה היא באה לטפל בעיקר, כלומר- בישור הדעות, שיביא לשינוי עצם המדות כאשר ספטום המעשה משתנה בהתאם.
כאשר בוחנים את הדברים במבט מעמיק יותר רואים שישנה כאן הבחנה נוספת, שכן שני השיטות מצפות למהלך נוסף בלתי תלוי הנובע ממקור עליון - התגלות כחות עליונים באדם וכמאמר הפס' אכן רוח הוא באנוש.
אך בזמן שתורת המוסר רק הכינה את האדם להיות כלי קבול טהור להשראה זו הרי שתורת החסידות בנתה לה עליות צנורות וסולמות פרטיים לקבל בכל כח מכוחות הנפש לפי מדתה הראויה לה, כלומר החסידות בונת את האדם לקבל את אותה השראה עליונה במודע.
או במילים אחרות בזמן שתורת המוסר הגבילה את ההר לקראת ה"וירד ה' על הר סיני"- בבחינת מלמעלה למטה, תורת החסידות מראה לכל אדם את מקומו במעלות ההר ועד היכן וכיצד עליו לגשת להר - בבחינת מלמטה למעלה.
ישנה אמרה של האדמו"ר הריי"ץ שמהווה תמצית לסוגיה זו:
"חסידות לא באה לשנות את מדותיו הטבעיים כ"א את טבע המדות" (עד כאן צטוט)
פרוש- בכל מידה יש שני דברים:
1. גדר פוטנציילי- לדוגמא מדת החסד היא מקור להטבה אך גם לה יש גדר וגבול
א. בעצמה מה שהיא חסד ולא גבורה וכו'
ב. שיש לה גבול בהתפשטות שלה עד כמה הוא יכול להיטיב (גדר זה נמצא אף בפוטנציאל בעצם הנפש שגם במצב הכי נעלה ה רי ישנו מקום אשר עד פה תבוא ותו לא.)
2.גדר גלוי-
א.פרטי התגברות המדות זו על זו לדוגמא הדגברות הגבורה על מדת החסד בהנהגתו בכלל..
ב.באיזה מדרגה אוחז האדם בממוש הפוטנצייל הטבוע בו במידה פרטית מסוימת בשעת מעשה.(כלומר אם בפוטניה הוא יכול להטיב בנתינת צדקה עד 80% מנכסיו כעת הוא אוחז במדרגה כזאת שהוא יכול לתת 50% מנכסיו גם בטקט הכי טוב,כלומר שהוא קם על רגל ימין ומדת החסד אצלו בהתגברןת ביום זה וכו')
החסידות לא באה לשנות את הגדר הגלוי הווה אומר את המדות הטבעיים אלא את הגדר הפוטנציילי את הטבע של המדות כלומר להוציא את המדות מגדרם ולהכין אותם לקבל בהדרגה שפע אלוקי נעלה יותר מאפשרותם.
תוקן על ידי המנונאסבא ב- 23/03/2009 14:28:45
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 14:49 |
|
| |
לעצם השאלה עד כמה הדרך הצליחה- אם נבחן בצורה מספרית באיזה צבור היו יותר אנשים שהתקרבו למדרגת הפשטת הגשמיות וכו' אני בטוח שההיסטוריה תעיד כאלף עדים שהיו כאלה הרבה יותר בציבור החסידי (עיין ערך צדיקים ואדמורי"ם) מאשר בצבור המתנגדי הדוגל בלימוד המוסר.
(וזה גם אחרי שיבאו אי אלה אנשים שונים ומשונים שיטענו שהרבה מהסיפורים הנ"ל הם בלוף [אף שבודאי איני מסכים עמם] הרי שגם אחרי כל זה ברור שהחסידות קידמה את פריחת "הרוחניות" וכו' באופן שבלי ערך)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 14:55 |
|
| |
המנונא,
חוששני שאם נמשיך אכנס לסוג של דיונים שאיני רוצה להכנס אליו ובוודאי שלא בפומבי, לכן אתמקד בנקודה אחת בלבד.
מה הקשר בין הניסוח של שנרב להלכות תפילה?
ושאלה נוספת שצריך להבחן, הרי כל תפילת שמונה עשרה היא בקשת צרכי אגם. אם מעיינים הרמב"ם הרי עיקר התפילה היא בקשת צרכים ולא מדיטציה מסוג זה או אחר.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 23/03/2009 14:50:55
|
|
|
|
| נשלח ב-23/3/2009 16:10 |
|
| |
1. הקשר הוא שהדרך להתקדמות האדם בהתעלותו הרוחנית לא מתחיל במעשיו כ"א במוחו ומדותיו דבר הבא לידי ביטוי בתפילה וכדברי בעל התניא "שאז מקשר חב"ד שלו לה'".
2.רמבם הלכות תפילה פרק א' א'- ב'
א מצות עשה להתפלל בכל יום, שנאמר "ועבדתם, את ה' אלוהיכם" (שמות כג,כה): מפי השמועה למדו שעבודה זו--היא תפילה, ונאמר "ולעובדו, בכל לבבכם" (דברים יא,יג); אמרו חכמים, איזו היא עבודה שבלב, זו היא תפילה.
ב אלא חיוב מצוה זו, כך הוא--שיהא אדם מתפלל ומתחנן בכל יום, ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להן בבקשה ובתחינה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו: כל אחד כפי כוחו.
כלומר הרמב"ם פוסק שישנם שני דברים בתפילה סדור שבחיו של מקום ובקשת צרכיו.
ולעניות דעתי אם נעיין במקור המצווה ושורשה נראה שעיקרה דווקא בסדור שבחיו של מקום דבר שיותר עונה להגדרה של לעובדו בכל לבבכם.
בנוסף לכך הרמב"ם פוסק בפרק ג' מהלכות יסודי התורה שמצוות עשה לאהבה ולירא את ה' ושם הוא מתאר את אותה אהבה כשגעון וכו'- חולה אהבה שאינו יכול להפרד לרגע ממחשבתו אודות הקב"ה הרי ברור שכן צריך להיות בזמן התפילה שאז הוא זמן מיוחד לכך בתחינה וסדור שבחו של הקב"ה וכמו שהרמב"ם פוסק שאחד מהדברים הפוסלים בתפילה היא הכוונה:
פרק ד הלכה טו-טז:
טו כוונת הלב כיצד: כל תפילה שאינה בכוונה, אינה תפילה; ואם התפלל בלא כוונה, חוזר ומתפלל בכוונה. מצא דעתו משובשת וליבו טרוד--אסור לו להתפלל, עד שתתיישב דעתו. לפיכך הבא מן הדרך, והוא עייף או מצר--אסור לו להתפלל, עד שתתיישב דעתו: אמרו חכמים, שלושה ימים, עד שינוח ותתקרר דעתו, ואחר כך יתפלל.
טז כיצד היא הכוונה--שיפנה ליבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה; לפיכך צריך לישב מעט קודם התפילה, כדי לכוון את ליבו, ואחר כך יתפלל, בנחת ובתחנונים. ולא יעשה תפילתו כמי שהיה נושא משאוי, משליכו והולך לו; לפיכך צריך לישב מעט אחר התפילה, ואחר כך ייפטר. חסידים הראשונים היו שוהין שעה קודם התפילה, ושעה אחר התפילה, ומאריכין בתפילה שעה.
כך שאם אתה שואל לדעתי התאור של הרמב"ם לכוונת התפילה דומה מאוד למדיטציה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2009 06:43 |
|
| |
יפה שכיוונת לביאור מרן הגרא"מ שך זצ"ל באבי עזרי לדברי הרמב"ם שם, שעיקר התפילה הוא שבחו של מקום.
אבל לא זהו מה שכתוב ברמב"ם, אלא שעיקר התפילה הוא בקשת צרכיו אלא שבתור הקדמה ובתור סיום התפילה יש להוסיף שבח והודיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2009 08:58 |
|
| |
א. אתה אוהב להציק...
ב. לא כתבתי שעיקר התפילה הוא סדור שבחיו של מקום כ"א שישנם שני הדברים.
אל תמשוך לי בלשון כדי להתבטא בעוקצנות...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2009 10:04 |
|
| |
מכיון שעבר הזמן של עריכת ההודעה באמצע שרציתי לשכתב אותה אז הנה השיכתוב לפניכם:
א. אתה מציק...
ב. ואם להבדיל גוי היה מתחיל להניח תפילין אז הינו מפסיקים להניח תפילין?! קבל את האמת ממי שאמרה כך אמר הרמב"ם לא כן!
בכל אופן לא התכונתי שעיקר התפילה הוא סדור שבחיו של מקום אלא שישנם שני הדברים וסדור שבחיו של מקום הוא יותר דומה להגדרה של עבודה שבלב .
וכל מגמת הדברים היה להראות את הפן הרוחני וההתעלות שבתפילה ולא עלמנת לקבוע עיקר או טפל.
לסיכום אל תמשוך לי בלשון כדי להוציא את מגמת העקצנות שלך לידי ביטוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2009 15:53 |
|
| |
אתה אוהב להצחיק, רגע, אתה מצחיק.
ואתה חוזר בעל כורחך על הסיפור הידוע של "החזרתי, לא לקחתי, היה שבור".
עד כדי כך אתה לא שם לב לדבריך, שאתה מוכן להשוות ביאור ברמב"ם של תלמיד חכם ידוע לגוי המניח תפילין.
בכל אופן אם אכן אתה מקבל את האמת ממי שאמרה, הקשב לאמת, והפסק בציטוטים חסרי משמעות, והתמקד בהבנת הדברים שאתה מבין והסברתם בצורה משכנעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2009 16:21 |
|
| |
א. אתה ממשיך להציק.
ב. ציטוט: " ב. ואם להבדיל גוי היה מתחיל להניח תפילין אז הינו מפסיקים להניח תפילין?! קבל את האמת ממי שאמרה כך אמר הרמב"ם לא כן!"
מהצטוט הנ"ל משמע שני דברים:
1. הכותב אכן מסכים שיש הרבה אמת בבאור הנ"ל עד שהוא קורא על באור זה קבל האמת ממי שאמרה.
2. הכותב הדגיש מלכתחילה שיש להבדיל בין אותו פרשן לבין הגוי.
ג. לפי הנ"ל כל ההשמצות שבדברך חסרי יסוד.
ד. מנימת עתך נשמע כאלו נפגעת...
תוקן על ידי המנונאסבא ב- 24/03/2009 16:42:36
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2009 16:32 |
|
| |
אכן נפגעתי קשות ואפילו לא ביקשת סליחה.
שתה כוס מים קרים, ותקרא את כל דבריך ביישוב הדעת, ותתבונן אליבא דנפשך מה כתבת.
ולענין ההצקה המציקה לך כל כך, כך לימדונו רבותינו, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2009 16:52 |
|
| |
ואם נפגעת יש סיבה טובה לכך שכן אתה מציק!
אז בין אם נח לך ובין אם לא, קפל זנבך החתולי בין רגליך והנח לי לבעל בעמיו לשנרב וכו' להתדיין ביננו עלמנת לחתור אל האמת ולא לצורך דמגוגיה וניקוץ!
אה... תודה מראש!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2009 17:04 |
|
| |
מה זה ניקוץ.
אשריך שאתה מייצג את המיגזר שלך בצורה יוצאת מן הכלל, כולל ההרגשה שאתה הוא הקובע את גבולות הדיון.
כקורא מן הצד, שאינו מעניין אותך כלל, ברצוני להסב את תשומת ליבך לעובדה שעד הנה עוד לא הצעת מילה אחת של שיכנוע אלא גיבובי מלין בעלמא.
ואם החכמים בעל ושנרב השתכנעו מעומק ויושר דבריך, אתה בחברה טובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2009 17:31 |
|
| |
אני מאוד נהנה שמתגובה לתגובה מתגלת המגמה שלך להתנכל לכל מי שקשור לחב"ד ולנקץ לו!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2009 08:48 |
|
| |
נוכחתי בחתונה חבדית
הכרזות יחי, מכתב הרבי מלך המשיח לחתונה וכו'.
מה הקשר בין זה לבין המהפך של בעל התניא.
|
|
|
|
|
