|
|
| נשלח ב-15/1/2009 10:28 |
 |
| |
צענע
לא שמתי לב להודעה שלך.
ראה, בעל התניא מניח שרשב"י למד או כתב את ספר הזוהר בהיותו במערה. נראה לי סביר ביותר, במסגרת ההנחה הזו, לומר שהוא השקיע בכך שנים רבות - חשב על כל מלה וכדומה, גם אם הוא רק למד, וכל שכן אם מדובר בכתיבה של הספר.
כעת, אתה צריך לשים לב לנקודה שבעל התניא רוצה כאן להוכיח שרשב"י בילה את עיקר זמנו בלמוד נגלה, כלומר שבעיניו הסיטואציה שתיארתי לעיל לא תיתכן. זה הדבר המדהים.
אם הוא היה אומר שרשב"י היה גאון ולא יבצר ממנו לכתוב את הזוהר והתיקונים בשלשה חדשים, ניחא. אבל הוא אומר שלא יכול להיות שהוא השקיע בזה יותר זמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 13:02 |
|
| |
לשנרב
אז בעצם התדהמה שלך בהודעה זו היא שונה לחלוטין מהתדהמה שתארת בהודעתך הקודמת:
" כלומר שבעיניו הסיטואציה שתיארתי לעיל לא תיתכן. זה הדבר המדהים."
לעומת:
"מדהים, לא? האם לא היה בזמנו ובמקומו הקונספט של לימוד ב"עיון"? זה נראה כאיל "ללמוד ספר" מבחינתו הוא לעבור על הטקסט מכריכה לכריכה בלי לעצור. ממש מפליא. היכן כל סיפורי הליטאים על הח"ח שלמד משנה אחת 40 יום וכדומה"
מה שמדהים כאן(באמת) שבעצם תדהמתך הראשונה עונה לתדהמתך השניה.
ואסביר את דברי.
בפרק כ"ו באיגרת הקודש עושה בעל התניא מדרג של סדר הלימוד החשוב יותר והחשוב פחות. (המשנה היא שפחה והתורה שבכתב מלכא וכו').
ולכן,על כרחך(כך אני הבנתי את ראשי התבות ע"כ) אתה חייב,בגלל גדלותו של רשב"י לומר ,שעל אף שהוא התעסק בכתיבה של ספר חשוב ביותר -הוא לא הקדיש לו יותר מן המינימום הדרוש לדעתו לחיבור הספר שעם כל חשיבותו אין הוא מגיע לדרגת החשיבות של התורה והמשניות.
"נראה לי סביר ביותר, במסגרת ההנחה הזו, לומר שהוא השקיע בכך שנים רבות - חשב על כל מלה וכדומה, גם אם הוא רק למד, וכל שכן אם מדובר בכתיבה של הספר. ,
כך כתבת.
מה שסביר בעיניך כלל לא סביר בעיניו של בעל התניא.
בגלל זה הוא בעל התניא.
בעל התניא מבין שגאון כרשב"י יסתפק במינימום הנדרש לכתיבת ספרו.
וזו גדולתו.
לאמרי בינה כתבת:
"מש"כ שבפרק כ"ו יש עצה להנצל מעצבות, הנה העצה הזו היא באופן של מברך על הרעה, היינו
"לקבולי [=הרעה] בשמחה כמו שמחת הטובה הנגלית ונראית כי גם זו לטובה רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר כי היא מעלמא דאתכסיא שלמעלה מעלמא דאתגלייא"
כלומר העצה היא להניח שמה שאנו רואים בעיני בשר הוא סתם אילוזיה, ואין לו קשר למציאות האמיתית שבה כל האירועים הם לטובה. זה דומה מאד לסוג החשיבה המזוהה היום עם דתות מזרחיות: ברמת הכרה מסוימת אתה לא רואה יותר את המציאות שלפניך, זו שאפשר למשש, אלא אתה מרכיב מעיים "משקפים רוחניות" שבהן רואים מציאות חלופית שאין לה שום קשר לנעשה בשטח.
אישית יש לי באופן בסיסי רתיעה מסוג כזה של חשיבה"
כך כתבת.
גם כאן לא ירדת לסוף דעתו של בעל התניא.
דברי בעל התניא אינם דומים כלל וכלל לרעיוהנות של הדתות המזרחיות.
שורש ההבדל הוא:בדתות המזרחיות אינך רואה את המציאות שלפניך.
לפי בעל התניא אתה רואה בעיניים פקוחות את מה שלפניך ועל אף זאת אינך שוקע בעצבות מפני שעצבות מפריעה לעבודת ה'ומי שהוא עבד ה' מבין מה חשוב.
זה הכל עניין של סדרי עדיפויות.לא יותר.
מישהו אמר שזה פשוט להיות בינוני לפי התניא?
אבל צריך ללמוד את הספר כדי להבין מהו האידאל שאליו הרוצה להיות בינוני צריך לשאוף.
"אבל לבוא ולשלול מכח סברה כזו את עצם ההבדל בין פרטים, לשייך את מהות החילוק בין "אני" לבין "אתה" לאיזה שהוא תעתוע ראיה שיוצר הגוף הנבזה והנמאס – זו כבר קיצוניות רבתי"
כך כתבת.
ושוב ההסבר שלך לדברים איננו מדויק. בעל התניא לא חשב שאין שוני בין הפרטים השונים,הוא לא חשב שהוא זה אתה ואתה זה הוא.לכל יהודי יש נשמה שונה "חנוך לנער על פי דרכו".בעל התניא דיבר רק על המחשבה שצריכה להנחות אותנו בגישתינו לזולת. להבין שהנשמה היא העיקר,ומצד השורש כולנו שווים,כולנו אחים.
לעומת הנשמה הגוף הוא נבזה ונמאס(דע מאין באת ולאן אתה הולך...בעל התניא לא חידש בנושא זה).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 17:58 |
|
| |
צענע
1. לעניין רשב"י במערה, אתה תופס שההערה של בעל התניא היא מסקנה מן התפיסה הכללית שהוא מנסה להציג באגרת כ"ו, בעוד אני הבנתי שזו ראיה לדבריו, כלומר שהוא מוכיח שהעיסוק בנגלה חשוב מכך שרשב"י במערה עסק בעיקר בנגלה, וזאת על סמך ההנחה שנראתה לו פשוטה שלא השקיע בזוהר ובתיקונים יותר זמן. יקרא הקורא ויבחר.
2. "מה שסביר בעיניך כלל לא סביר בעיניו של בעל התניא."
ולהיפך.
3. אני לא מבין מה פירוש "בדתות המזרחיות אינך רואה את מה שלפניך". הפקירים ההודים עוצמים את העיניים כל היום? ברור שהמסר שלהם הוא בדיוק זה, שמה שאתה רואה בעיני בשר שלך הוא לא המציאות ה"אמיתית" שמולה צריך לחיות, והיא היא.
4. אתה כותב: "בעל התניא לא חשב שאין שוני בין הפרטים השונים,הוא לא חשב שהוא זה אתה ואתה זה הוא.לכל יהודי יש נשמה שונה "חנוך לנער על פי דרכו".בעל התניא דיבר רק על המחשבה שצריכה להנחות אותנו בגישתינו לזולת. להבין שהנשמה היא העיקר,ומצד השורש כולנו שווים,כולנו אחים."
לא הבנתי: שוים או שונים? גם נמלים בקן הו שונות ונבדלות ואפשר לצייר לכל אחת כתם בצבע שונה על הגב, אבל בשורה התחתונה הן מתנהגות כאורגניזם יחיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2009 13:18 |
|
| |
לשנרב
1.אז איך תסביר את ראשי התבות ע"כ לשיטתך?
2.והקורא יבחר.
3."בדתות המזרחיות אינך רואה את מה שלפניך". - את המשפט הזה אתה כתבת .לא אני.ואת ההבדל בין זה לבין התאור בתניא הוא הבדל שבין מזרח למערב.
4.לא הבנתי.:האם אתה ובעל התניא מתפקדים כאורגניזם יחיד?מתפקדים כנמלים?
לא הבנתי מה בעצם אתה שואל.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2009 12:16 |
|
| |
רציתם נוברדוק?
הנה סוף אגרת הקדש א':
"וכגון דא צריך לאודועי שבדעתי אי"ה לשלוח לכל המנינים מרגלים בסתר לידע ולהודיע כל מי שאפשר לו וכל מי שיש לו פנאי להאריך ולעיין בתפלה ומתעצל יהי' נידון בריחוק מקום להיות נדחה בשתי ידים בבואו לפה לשמוע דא"ח ומכלל לאו אתה שומע הן ולשומעים יונעם ותבא עליהם ברכת טוב ואין טוב אלא תורה וכו'"
איפה זה ואיפה סיפורי הבעש"ט והמון העם, או מדיניות הדלת הפתוחה והפניה לרבים של האדמו"ר האחרון?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2009 10:48 |
|
| |
כהמשך לויכוח עם צענע, אני רוצה להסביר את מה שאני רואה בתור תפיסת המציאות לה מטיף בעל התניא.
שוו בנפשכם שאתם צופים במשחק כדורגל. ברור לכם מהי מטרת השחקנים, מה מוגדר כנצחון, מהם החוקים וכן הלאה. אתם יכולים להתלהב ממהלך מבריק של פלוני, מבעיטה מוצלחת של אלמוני או מביצועי השוער.
נניח שמתברר לכם לאחר זמן שרוב השחקנים שהשתתפו במשחק היו מעורבים בהימורים לא חוקיים, וששחקנים שונים משתי הקבוצות הימרו בסכומים גדולים על מספר בעיטות הקרן, או על מספר הפעמים שהכדור יעבור את קו האמצע וכיוצא בזה. מתברר לכם שהמשחק שראיתם הוא לא "הדבר האמיתי": האינטרסים של חלק מהשחקנים היו שונים לגמרי מהבקעת שער, שחקנים משתי הקבוצות שהימרו על אותו דבר שיתפו פעולה ביניהם נגד חבריהם מאותה הקבוצה. יש כאלו שניצחו במשחק אבל הם עצובים כי הפסידו בהימור וכן הלאה.
בצורה כזו מסתכל רש"ז מלאדי על העולם: מה שאנו רואים בעיני בשר שלנו הוא את משחק הכדורגל המזויף. המשחק האמיתי הוא בכלל עם חוקים אחרים, תוצאות אחרות ושחקנים אחרים. במשחק הכדורגל שתיארתי, שחקן או צופה היודעים באמת מה שקורה מאחרי הקלעים לא ימצאו שום טעם במשחק או בצפיה בו. בדומה, המשנה המקורית של חב"ד לא מוצאת שום טעם בעיסוק בעולם הזה שכולו אילוזיה אחת גדולה.
אגב, המעיין במניפסט ההתנגדות של חב"ד לציונות (דברי האדמו"ר הרש"ב שנדפסו בהקדמת הריי"ץ לקונטרס ומעין) ימצא שם, מעבר להשגות על הציונים שמוציאים את כלל ישראל לכפירה, ומעבר לחוסר אמונה בהצלחתם, גם הבעת חוסר ענין מוחלט בכל הפרוייקט, מפני (כך אני מבין) שכל ענייני העוה"ז הם פשוט לא רלוונטיים. יכול להיות שתחושה דומה עמדה גם מאחרי הכמעט מסי"נ של אדמוה"ז נגד נפוליאון ובעד השארות במשטר הצאר הרוסי: החשש שמשטר מן הסוג של צרפת - משטר שהציע שוויון זכויות - יעורר את היהודים לראות דבר מה "אמיתי" בעולם הזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2009 12:14 |
|
| |
ומכאן
שאם חב"ד התחילו להתערב בעניני העולם הזה הוא מכיוון שכבר יש משיח שנותן טעם לעולם הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2009 12:24 |
|
| |
שאלת תם.
היכן בתנ"ך ובחז"ל נאמר שהעולם הוא אילוזיה?
האם מהדיוק מאין עוד מלבדו? שם נאמר שאין אלוהים אחר מבלעדי השם.
האם מהפסוק אני ה' לא שניתי? שם נאמר שהקב"ה אינו בשר ודם שמחליף בדבורו?
האם מהפסוק שמע ישראל? גם שם נאמר שהוא א-ל יחיד.
מה מונע לומר שהקב"ה ברא עולם אמתי?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2009 22:51 |
|
| |
שנרב-
כשבעה"ת כותב שהנה"א היא במוח והנה"ב היא בלב, כוונתו למאמר הזוהר בנוגע למלך זקן וכסיל הוא היצה"ר שהקדים טענתו יג' שנים קודם כניסת הנה"א.
בפרק יד'מסביר בעה"ת מה הוא טבע- "ההרגל על כל דבר שלטון ונעשה טבע (שני)" כך גם לעניננו היצר הרע הוא טבע האדם אחרי שהורגל בו מנעוריו (כי יצר לב האדם רע מנעוריו- כלומר ע"י שהורגל בו בזמן הנערות) ולכן מקומו בלב המסמל את האינסטינקט והטבע משא"כ הנה"א - זו רק דעה שניה, חוות דעת נוספת ואפשרות חלופית (ולכן אין בכוחה לגבור על הדעה הבלתי אוביקטיבית של הלב הקרוב אצל עצמו אם לו שכמאמר רז"ל הקב"ה עוזרו),לכן מקומה במוח המסמל את הריחוק מהחיבור והאבסטרקטיות מאין משהוא חיצוני שלא נוגע לאני שלי.
ולכן דבריך הם נכונים מאוד, השאלה מאיזה כיוון מסתכלים על הדברים.
כאשר מסתכלים מצד מציאות העולם קטן (-זה אדם) אז אכן שיטת בעה"ת היא שיטה קיצונית סגפנית שמטרתה לכלוא ולסרס את חושיו הטבעיים של האדם, אלא שזו ההסתכלות בלתי פרופורציונלית שאינה מסתכלת על מכלול הדברים וספק אם היא אוביקטיבית אפ' מצד רגשות האדם עצמו שכן כנ"ל כל כולה של ההסתכלות זו מקורה בקרוב אצל עצמו וטבעו של האדם.
משא"כ כשמסתכלים מצד הכוונה העליונה במעלת הכוחות השונים שבאדם ובבריאה הרי שכמאמר רז"ל (בנוגע לרשעים) שכל ההתגברות על התאוות ועניני העולם [לעתיד לבא] נדמה לרשעים כחוט השערה.
שכן אין כלל ערך בין חשיבות הנפש העצמית(הבהמית) לחשיבות הכוחות האלוקיים המשוקעים בה (נפש האלוקית) וכן הוא בנוגע לסיפוק מאוויי שניהם שגדלה לאין קץ וסוף מעלת סיפוק הנה"א על סיפוק הנה"ב וזה גם מצד האדם עצמו אם רק יסתכל על הדברים בצורה הנכונה וכנ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 05:41 |
|
| |
המנונא
כמדומני שלא ענית על טענותיו של שנרב.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 09:48 |
|
| |
בעל
לפני זמן היה כאן אשכול שדן במסירות הנפש של היהודי, ובנפש השנית שישנה רק אצל היהודי לפי אדמוה"ז, וכשהיה מי שניסה להסבירם - להוכיחם טענתי שאין כל טעם לנסות להוכיחם, מפני שהם דברים שלא ניתן להוכיחם.
שאלת, היכן בתנ"ך ובחז"ל נאמר שהעולם הוא אילוזיה? למה לא שאלת מהפסוק הראשון בתורה שבו נאמר שאלוקים ברא את השמים ואת הארץ? ואם גם התורה היא אילוזיה, אין מקום לראייתו של אדמוה"ז מהפסוקים!
היכן גבול האילוזיה?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 26/01/2009 9:47:06
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 10:38 |
|
| |
נישטאיך
כמדומני שבאותו אשכול הקשיתי מהמרטירים של שאר הדתות.
איך יוסבר מעשהו של גוי שבסיכון נפש החביא יהודי בזמן השואה?
(האם סעודה שלישית היא אילוזיה?)
צענע
לפי מסילת ישרים זו לא חייבת להיות אילוזיה. המחיצה היא אמתית וצריך להיות חכם וגבור כדי להבקיע אותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 11:10 |
|
| |
לבעל בעמיו
אולי תביא ציטוט מבעל התניא הקשור בנושא ואז נדון בכוונתו.
אנחנו דנים בפרשנות של שנרב ולא במקור עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2009 11:14 |
|
| |
צענע
למה בדיוק התיחסת?
|
|
|
|
|
