|
|
| נשלח ב-29/1/2009 17:28 |
 |
| |
צענע,
נו, באמת...
זה רדוד, זה לא רציני וזה לא קשור לעניין.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 19:28 |
|
| |
לשנרב
לא קשור לעניין?
הרי זו היתה שאלתך:
:מה שבעל התניא אומר לך הוא שאם הבן שלך מת, או אם הפסדת בבורסה את הפנסיה שלך, או אם אשתך חלתה בסרטן, אתה לא אמור בכלל להתרשם שהרי מה לזה ולעובדה שהכל אלוקות גמור, וזה לא משנה אם האלוקות גמור הזה הוא אדם חי ומדבר או גוש בשר מתולע. זו הנקודה בה תפיסת עולם מיסטית הופכת לאופן התנהגות מאד מאד יוצא דופן. " "
אתה טענת שזוהי התנהגות יוצאת דופן והוכחתי לך שלא.
לדעתי גם נסיון העקדה ,שהיה מבחן האמונה של אבי האומה היהודית מוכיח בדיוק את הדבר הזה:מה שחשוב זוהי עבודת הבורא וכל השאר נעדר חשיבות.
הטעות שלך ושל בעל בעמיו היא הרעיון שהאדמו"ר הזקן מהביל את עינייני העוה"ז. וזו שטות הבל וריק לומר כך מפני,שכפי שכבר כתבתי,נאמר במדרש שהקב"ה רצה דווקא דירה בתחתונים:
"כאשר מחשיבים את העולם לדבר קבע, אי-אפשר לעשותו דירה לו יתברך, כשם שסוכה שלמעלה מעשרים אמה (שאדם עושה דירת קבע) - פסולה. ולכן צריכים להחשיב את העולם לדבר עראי, היינו, שכל הדברים הגשמיים, ענייני העולם, צריכים להיות אצלו דבר טפל ובטל, ועשייתו אותם הוא כמו שעושים דבר בדרך עראי.
ולאידך גיסא - הדברים הגשמיים שהם באופן של עראי, צריך לעשותם קבע על-ידי עבודתו לה' בהדברים הגשמיים גופא, היינו, שנוסף על עבודת ה' בעניינים הרוחניים, תורה ותפילה, צריכה להיות העבודה גם בהדברים הגשמיים גופא, כמו באכילה ושתייה, על-ידי זה שמברך תחילה וסוף, וכן על-ידי כללות העבודה באופן ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים"21 ו"בכל דרכיך דעהו"22.
ד. וביאור העניין:
כאשר מחשיבים את העולם לדבר קבע, אי-אפשר לעשותו דירה לו יתברך, כשם שסוכה שלמעלה מעשרים אמה (שאדם עושה דירת קבע) - פסולה. ולכן צריכים להחשיב את העולם לדבר עראי, היינו, שכל הדברים הגשמיים, ענייני העולם, צריכים להיות אצלו דבר טפל ובטל, ועשייתו אותם הוא כמו שעושים דבר בדרך עראי.
ולאידך גיסא - הדברים הגשמיים שהם באופן של עראי, צריך לעשותם קבע על-ידי עבודתו לה' בהדברים הגשמיים גופא, היינו, שנוסף על עבודת ה' בעניינים הרוחניים, תורה ותפילה, צריכה להיות העבודה גם בהדברים הגשמיים גופא, כמו באכילה ושתייה, על-ידי זה שמברך תחילה וסוף, וכן על-ידי כללות העבודה באופן ד"כל מעשיך יהיו לשם שמים"21 ו"בכל דרכיך דעהו"22.
תוקן על ידי צענערענע ב- 29/01/2009 19:36:58
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 19:56 |
|
| |
המקור לדברים:
http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=2392&CategoryID=766
ובאשר לשאלה איך ההסתכלות על העולם כ"לית אתר פנוי מיניה"מסייעת לשיוויון הנפש כביכול כלפי העוה"ז נדמה לי שהדבר ברור מאליו:
אם אדם מודע לכך שכל מה שהוא רואה זו איננה המציאות הדבר משפיע על כל צורת ההתייחסות שלו כלפי ארועים מהסוג שתארת.
אני מדגישה שוב שזאת צורת ההסתכלות הנראית לי,באופן אישי מאד.
הנה כך,מהסתכלות שונה כמובן,שורותיה הנפלאות של לאה גולדברג:
אֵין לָךְ חֲנִינָה בָּעוֹלָם.
הַכָּל הָכְרַע.
חֲלוֹמוֹתָיִךְ טוֹבִעִים בַּיָּם
וְאַת אוֹמֶרֶת שִׁירָה
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 22:19 |
|
| |
כולכם עוסקים רק בקו ה"רצוא" (או: דעת עליון) שבחסידות חב"ד, ומתעלמים לחלוטין מקו ה"שוב" (או: דעת תחתון).
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 22:30 |
|
| |
לאפרים ליב
האם אתה יכול לפרט ?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 00:12 |
|
| |
"כל בני-אדם (להוציא מי שהגיע לדרגתו של רבי עקיבה : 'ברכות' סא ב) מרוממים את האל בלשונותיהם ומתארים אותו כעושׂה- צדק ומיטיב רק בשעת אושרם ורווחתם או במצב של מסכנות נסבלת. אבל כאשר באים עליהם הפגעים הנזכרים באיוב, חלקם כופרים ומאמינים - כאשר אובד רכושם - שהסדר בעולם כולו מועט. חלקם ימשיכו להאמין בצדק ובסדר אפילו לנוכח צער אובדן הרכוש. אבל אם יתייסרו באיבוד הילדים לא יבליגו. וחלקם יבליגו ולא תתערער אמונתם לנוכח אובדן הילדים. אבל על ייסורי הגוף איש מהם לא יבליג מבלי להתלונן ולקבול - אם בלשונו, אם בלבו - שנעשׂה לו עוול " - (רמב"ם מו"נ חלק שלישי פכ"ב)
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 08:16 |
|
| |
צענע
בהודו זה הרבה יותר חריף.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 09:36 |
|
| |
לבעל בעמיו
כן,שמעתי שהתרמילאים חוזרים משם חריפים מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2009 18:46 |
|
| |
צענע כתבת לבעל בעמיו:
אתה קבעת קביעה קטגורית ש"כל תנועה פנימית של הנפש אמורה להתבטא בחיצוניות המעשים."
התורה דורשת מאתנו קיום תרי"ג מצוות.
כלומר ,לפי דעתך,יש תרי"ג תנועות פנימיות של הנפש שמבוטאות בתרי"ג מעשים?
במילים אחרות מה הקשר של תריג המצוות לנושא של רגשות השמחה והששון?
- הבאת לנו שלושה סוגי שמחה שהתורה מצווה עלינו - ואת לא רואה קשר בין התרי"ג לבין רגשות השמחה והששון ? ומהי היא תורה ומה מטרת התרי"ג אם לא להביא תנועות פנימיות של הנפש לידי ביטוי חיצוני במעשים?! - השבת מכריחה ומכניסה את האדם בעל כורחו לפעמים בניגוד למצבו הנפשי האובייקטיבי והאמיתי - כשהיא מוציאה אותו מן האבלות שהוא מצב נפשי רגשי טבעי קשה, שלצורך העניין נקרא לו עצבות, למצב נפשי רגשי שמח בעקבות המעשים לקראת השבת ובמהלכה - התורה ברב חכמתה ניתנה לאדם בהתאם לטבע נפשו, בהיותו יצור חברתי והיא מודעת לכך שלעיתים נסיבות של לחץ חברתי או נסיבות אישיות אובייקטיביות מפגעי החיים ישפיעו על מצב רוחו וימנעו ממנו לתת ביטוי לרגשות השמחה שהוא מצב נפשי רגשי שנחוץ והכרחי לאדם על מנת להתרכז במטרת התורה - ולכן התורה מכריחה לתת ביטוי לרגשות השמחה בזמנים מסויימים !
את כותבת: אם אדם מודע לכך שכל מה שהוא רואה זו איננה המציאות הדבר משפיע על כל צורת ההתייחסות שלו כלפי ארועים מהסוג שתארת.
ראי בהלכות יסודי תורה ברמב"ם לא זו בלבד שעל אדם מן השורה מודעות לכך שהכל אלוקות גמורה אין לה כל משמעות, שהרי המציאות מוכיחה שלא כך הם פני הדברים- ולמרות ועל אף מודעותם של הנביאים שהכל אלוקות גמורה ומה שחשוב זה עבודת הבורא וכל השאר נעדר חשיבות, בכל זאת מה שמונע בעדם נבואה היא השפעתם של אירועים 'מעציבים' על מצב רוחם -
"כל הנביאים--אין מתנבאין בכל עת שירצו, אלא מכוונין דעתן ויושבין שמחים וטובי לב ומתבודדין: שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות, אלא מתוך שמחה. (שבת ל) לפיכך בני הנביאים, לפניהם נבל ותוף וחליל וכינור, והם מבקשים הנבואה..:" רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ז ד)
הסיבה שפסקה הנבואה בישראל היא מאז ימי החורבן שיצאו לגלות והדיכאון והעצבות שקיננו בלבם בהיותם עבדים מסורים בידי סכלים המצערים והמדכאים אותם, כעניין הכתוב: מלכיה ושריה בגויים אין תורה, גם נביאיה לא מצאו חזון מה' ( איכה ב' ט) כי כל זה משפיע על הכח המדמה, והיא הסיבה שתשוב אלינו הנבואה בימות משיח, כשימלא שחוק פינו (רמב"ם מו"נ ח"ב, פל"ו
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2009 19:00 |
|
| |
צענע,
ראשית, למען הסר ספק, הנה אגה"ק י"א:
להשכילך בינה. כי לא זו הדרך ישכון אור ה' להיות חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני כי ע"ז ארז"ל בטל רצונך כו' דהיינו שיהי' רצונו בטל במציאות ולא יהיה לו שום רצון כלל בעניני עולם הזה כולם הנכללים בבני חיי ומזוני וכמארז"ל שע"כ אתה חי:
וביאור הענין הוא רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית דהיינו שהבריאה יש מאין הנק' ראשית חכמה והיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא הבריאה הזאת היא בכל עת ורגע שמתהוים כל הברואים יש מאין מחכמתו ית' המחיה את הכל וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע ממש האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום יסורים מבני חיי ומזוני או שארי יסורין בעולם הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעוה"ב רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע או יסורים אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם להאמין דלית אתר פנוי מיני' ובאור פני מלך חיים וע"כ עוז וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום וע"כ ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר ח"ו וע"כ הרחיקו מדת העצבות במאד חכמי האמת. אבל המאמין לא יחוש משום יסורין בעולם ובכל עניני העולם הן ולאו שוין אצלו בהשוואה אמיתית ומי שאין שוין לו מראה בעצמו שהוא מערב רב דלגרמייהו עבדין ואוהב א"ע לצאת מתחת יד ה' ולחיות בחיי עו"ג בשביל אהבתו א"ע וע"כ הוא חפץ בחיי בשרים ובני ומזוני כי זה טוב לו ונוח לו שלא נברא כי עיקר בריאת האדם בעוה"ז הוא בשביל לנסותו בנסיונות אלו ולדעת את אשר בלבבו אם יפנה לבבו אחרי אלהים אחרים שהם תאוות הגוף המשתלשלים מס"א ובהם הוא חפץ או אם חפצו ורצונו לחיות חיים אמיתים המשתלשלים מאלקים חיים ...
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2009 19:07 |
|
| |
שנית, ההסתכלות של "גם זו לטובה" אינה קשורה לוגית למה שמטיף לו בעל התניא. אפשר להאמין שההיסטוריה, ואפילו זו הפרטית, היא חלק מתכנית אלוקית, ושלכן גם הרע הוא חלק מאיזה טוב גדול שאנו לא מבינים, גם בלי להדרש לביטול האני ולביטוחל המציאות. זה לא היינו הך.
ומעבר לכך, אמנם אפשר לקחת שניים-שלשה מאמרי חז"ל ו"לנפח" אותם לאידאולוגיה שלמה, כפי שעשה מחבר התשובה שציטטת, אבל האמת תורה דרכה שאין זה תואם לתשעים אחוז ממאמרי חז"ל, מהמדרשים, ומבעלי האגדה, המורים שרע זה רע, ייסורים זה ייסורים, ולא הם ולא שכרם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2009 20:24 |
|
| |
לשנרב
"שנית, ההסתכלות של "גם זו לטובה" אינה קשורה לוגית למה שמטיף לו בעל התניא"
כך כתבת.
"אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם להאמין דלית אתר פנוי מיני' ובאור פני מלך חיים וע"כ עוז וחדוה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום וע"כ ראשית הכל שישמח האדם ויגל בכל עת ושעה ויחיה ממש באמונתו בה' המחיה ומטיב עמו בכל רגע ומי שמתעצב ומתאונן מראה בעצמו שיש לו מעט רע ויסורין וחסר לו איזה טובה והרי זה ככופר ח"ו וע"כ הרחיקו מדת העצבות במאד חכמי האמת"
כלומר לפי דעתך אין הגיון פנימי בקטע הזה?
אם התשובה שלך חיובית תסביר איפה חוסר ההגיון כאן.
כשהרבי שלח ברכה לחסידיו הוא איחל להם שיזכו לראות את הטוב הנראה והנגלה.
כלומר לא שהרבי חשב שזה טוב לקבל יסורים. כמו שכתבת,לא הם ולא שכרם.
אבל ,אם באים הייסורים,על האדם לחשוב שהם בעצם טוב נסתר.
מי שלא חושב כך הוא כופר ח"ו(לפי התניא).
כפי שהוכחתי,הדרך הזאת היא גם פרקטית מאד כך שתופסים בעצם שתי צפורים במכה אחת.
_________________
_________________
תוקן על ידי צענערענע ב- 31/01/2009 20:21:39
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2009 20:46 |
|
| |
צענע,
התכוונתי להיפך, היינו שגם מי שלא קונה את המיסטיקה של בעל התניא יכול לאמר שגם זו לטובה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2009 20:57 |
|
| |
הרבה דרכים מובילות למטרה.
מי שבוחר לקנות את המיסטיקה של בעל התניא, כדבריך,לא בוחר בה רק בגלל העניין הזה.
הוא בוחר במיסטיקה הזאת מפני שזו הדרך שבה הוא בוחר לחיות את חייו,וזה כולל גם את צורת ההסתכלות על ייסורים.
|
|
|
|
|
