הרהורים שהועלו בעקבות הקריקטורה הנ"ל;
טוב שיש אוטובוסים בהם
אפשר לפגוש מכרים מפעם לפעם. לשם שינוי, הודיתי גם לפקקים מורטי העצבים,
כך הזדמן לי לשוחח עם חברה נשואה מימי התיכון, אותה לא פגשתי מזה זמן רב.
פיטפטנו על הא ועל דא, עד שהגענו תוך כדי שיחה לשאלה המתבקשת- 'נו, איך זה להיות נשואה??'
חחח כאילו שחשבתי שהיא תענה לי בכנות... אבל את הברק שנדלק בעיניה, א"א היה לזייף.
היא נשואה מזה חודש וחצי, והיא מאושרת ושמחה. אך למרות זאת, היא דיברה איתי בפתיחות.
אוהה, סוף סוף נשואה אחת שמדברת לעניין ולא מסווה את כל המכשולים שבחיי הנישואין במין מעטה ורוד וחייכני...
'תיראי,' היא אומרת לי. 'נכון שזה מדהים שאת פוגשת את החצי השני שלך,
ובעלי באמת בנ"א מושלם. יש לך מישהו שאוהב אותך, שדואג לך תמיד, אך מנגד,
זו עבודה קשה. מאד.'
די... עבודה קשה???
נישואין הם הדבר הכי יפה. אין כמו לראות אהבה שמתממשת בין שני בני זוג. אז איך זה קשה????
כנראה שכולנו מושפעים מהעולם ההוליוודי. שם נראה כי אהבה היא דבר פשוט וקל. אהבה בסרטים ניראית כה יפה, זוהרת, זורמת בקלילות...
הוא אוהב אותה, היא אוהבת אותו, והם יעשו הכל האחד לשני. אם הוא רק היה יכול, את הירח היה מוריד לה...
ואז הם חיים יחדיו לנצח, באושר ובעושר. (מי קבע את האקסיומה הזו שאושר
ועושר הינם צמד חמד החייבים להיות תמיד יחדיו?? כנראה שרק באגדות זה
כך...)
אהבה, אהבה, אהבה...
שומעים את המילה הזו בכל צורה אפשרית. כל ספר או סרט, כדי שיהיה רב
מכר- צריך שתהיה בו לפחות סצנה אחת של אהבה. כל שיר הרוצה להגיע אל תחילת
המצעדים, הנושא המרכזי בו צריך לדבר על אהבה...
מדוע הנושא הזה כ"כ מדובר???
כאשר תפגשו באדם רעב, נראה כי נושא השיחה היחידי עליו ישוחח איתכם
עליו הוא- אוכל, אוכל ושוב אוכל. כל מחשבותיו יהיו נתונות ל- איך להשקיט
את ביטני ההומה???
העולם שלנו כיום רעב לאהבה. אהבה אמיתית, טהורה. כולם מדברים על זה- על האהבה הנכספת, הנמצאת אי שם מעבר לפינה, אך מתפספסת בסיבוב.
בעולם המערבי, שיעורי הגירושין מאמירים מיום ליום. אנשים מחליפים בני זוג בקצב שמחליפים גרביים.
מה קורה?? תשאלו. 'זה לא זה', 'הלכה האהבה', 'זהו, הכל נגמר ביננו'- יענו לכם אותם אלו המצטרפים לסטטיסטיקות הגרושין.
חבר'ה, נישואין זה עבודה יומיומית קשה ומפרכת.
מי אמר שהחיים צריכים להיות קלים???- "אדם לעמל יולד"...
הדרך לאושר בחיי הנישואין לא סוגה בשושנים... בעצם, אתם יודעים מה??
בחיי הנישואין קוטפים שושנים- אדומות ויפות. אך השושנה מלאה כולה בקוצים.
קשה לקטוף אותה, כואב, דוקר. אך המאמץ משתלם.
האם בכל רגע ורגע בחיים אנו חושבים על איך התגובות שלנו משפיעות על
הסובבים אותנו?? וודאי שלא. איך התנהגותנו בשעת מצבי לחץ?? בואו נודה שלא
הכי... הרי מדובר בעבודה קשה של שליטה עצמית- בכל רגע ורגע בחיים.
כשאנו עם המשפחה או בחברה, נוטים לסלוח לנו. בין בני זוג, אין אפשרות
להחזיר אחורה את המשפט שלא היה אמור להאמר. לו רק היה אפשר ללחוץ על מקש
ה'delete', ולבטל את הפעולה האחרונה שעשינו...
בנישואין אנו עומדים במבחן יומיומי- בכל רגע, בכל שעה.
רגילים לחיות לעצמנו, לעשות מה בא לנו?? זהו, החופש נגמר... כרגע יש לנו בן זוג שצריכים לטפל בו, להעניק לו, לחיות יחד איתו ולא כאדם בודד...
כמובן שכל הדברים הנ"ל הם בניה מתמשכת, המתחילה בימי הנערות, וממשיכה
בצוותא עם בן הזוג. יחד מטפסים על ההר בדרך רצופת מכשולים, בדרך אל המטרה
הנכספת...
נישואים זהו מוסד בעל מציאות חדשה השונה לגמרי ממה שהכרנו בחיי הרווקות.
ומוטב להגיע אל החתונה ערוכים ומזומנים. אחרת, כשידומו הדי התזמורת,
ויוותרו בני הזוג לבדם, הם יצטרכו להתפכח אל מציאות חדשה ולא מוכרת.
מודעות פוטרת חצי מהבעיה- אמר מי שאמר, וצדק... זמן זה של הרווקות- הוא הזמן המתאים להתחיל להתכונן. כי אם לא עכשיו, אימתי???
אז לכל אלו מביננו המרחפים- קחו אחריות לחייכם...;-)
|
