| נשלח ב-8/1/2009 15:05 |
 |
| |
לראות את הבום
זה קרה פתאום, בלי שתכננתי, בלי שחשבתי על זה מקודם.
ראיתי את הבום.
"היי שחר"
שמעתי את המילים הללו, בשעה שמהרדתי הביתה, מתכננת לשים את הראש על המיטה ולישון שנת צהריים של סופשבוע.
"היי שחר" השכנה קראה לי מהחצר הקידמית שלהם, הסתובבתי, וחיפשתי אותה. היא ישבה מול המאפרת, השיער שלה כבר מסודר, והיא מחפשת אותי.
מעולם לא היה לנו קשר מיוחד. מיד כשהם עלו לארץ היא עברה לפנימיה לעולות חדשות, ואחרי שנה עשתה שירות לאומי, והנה עכשיו, היא מתחתנת, וקוראת לי.
נכנסתי לחצר.
ליד המאפרת ישב גבר בן 30 בערך, מולו גמרא פתוחה, והוא מביט עלינו בחיוך של, שמחת יום חתונה.
זה לא היה החתן שלה; אולי בעלה של המאפרת או האח של החתן, או קרוב משפחה. אחרי שתי דקות, הוא סובב ראשו בחזרה לגמרא, העביר דף, וחזר להתנדנד וללמוד באותו חיוך שבו הסתכל עלינו.
זאת היתה הפעם הראשונה בחיים שלי שראיתי גבר יושב ולומד תורה.
מנגד ראיתי את השכנה שלי מתארגנת לחתונה שלי,
והנה,
אני רואה את הבום.
באותו רגע, יותר מהרצון להתחתן, עלי בי הרצון שגם הבעל שלי ישב ככה וילמד בחיוך. לא בגלל שצריך ללמוד, לא בגלל שמשעמם, לא בגלל שהוא רוצה להיראות צדיק יותר,
אלא בגלל, שהוא באמת באמת אוהב ללמוד תורה.
וראו את זה על הפנים שלו.
חיבקתי אותה ויצאתי משם, יורדת במדרגות לבית ופוזלת אל הגבר ההוא שלמד תורה בכזאת שמחה. .
הלוואי, הלוואי אני אומרת, שאני אראה "בומים" כאלה אצלי בבית.
_________________
היא עוד מעט תרד במדרגות אל המכונית המקושטת, ואני אצא מהבית ואביט עליה, ואזרוק נצנצים של שמחה, בשביל החתונה, ובשביל התורה שהכרתי עכשיו.
תוקן על ידי ד_שחר ב- 08/01/2009 15:02:51
"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 21:33 |
|
| |
ד. שחר את כזו חמודה,
קודם כל- לא הבנתי למה "בום"!? זה נפל עליך מן השמים...?
כן, מעטים האנשים המתוקים שלומדים גמרא במתיקות, וכשכבר נתקליםב כאלו-אי אפשר להוריד את העיניים...
אני שמחה שה' חשף בפנייך את בית גנזיו- כדי שתציצי לעברו של יהלום בוהק. מה שהתורה עושה לאדם-שום דבר לא עושה לו...
את תהי המאושרת בנשים אם תזכי באחד כזה,
לא רק שלומד, אלא שלומד ומוציא החוצה, ורואים עליו, וזה משפיע על הלב, על הרגש, על החיוך, על המידות...
אני מבינה מה את מתארת,
את מזכירה אותי לפני כמה שנים...
שתזכי!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 22:16 |
|
| |
שחר, אהבתי מאוד!!! 
הפשטות והכנות של מילותייך חדרו אל ליבי-מאחלת לך שתזכי ונזכה כולנו!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 23:11 |
|
| |
בס"ד
יפה לך שחר.
לא ידעתי שאת מסוגלת לרגש כ"כ.
תודה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 23:54 |
|
| |
שתהיו בריאים בזמן האחרון אני בהתלבטות האם להתחיל ללמוד מקצוע ולוותר על המתיקות לא יודע מה לעשות
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 23:56 |
|
| |
ששי!!!!!!!!!!!!!!!
בבקשה, בבקשה, בבקשה תחכה עם ההחלטה הזו עד מוצאי שבת, אז למענך אפתח את הרעיון הזה בעצמי, אני אתקיף אותו מכל ההיבטים, רק בבקשה, תן לי הארכת זמן עד מוצ"ש....???
[פשוט אני מחוייבת להכנות של שבת קודם...טוב?]
דיל?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 00:53 |
|
| |
ששי-אני לא כותבת יפה כמו שחר...שלא לדבר על ההתקפה הבטוח משכנעת!!! (לא בציניות!) שקריסטל מכינה לך...
אני רק אצטט את מה שאתה כתבת למעלה: "בזמן האחרון אני בהתלבטות האם להתחיל ללמוד מקצוע ולוותר על המתיקות לא יודע מה לעשות"-אם אכן זוהי מתיקות עבורך אז למה לעזוב?!
אומנם, בתור גבר אתה מתחייב בכתובתך לפרנס את אישתך-אך יכול להיות שאישתך תסכים לקחת על עצמך את עול הפרנסה בכדי לזכות על ידך בבית של תורה.
מאידך גיסא-יכול להיות שאתה מעונין בחיי רווחה ואילו בית של תורה הוא בית של לֳבֳּן במקום שמנת וסויה במקום עוף ועוף במקום בשר וכן הלאה....החיוביות שבבחירת חיים שכאלה היא היכולת לתמוך בת"ח-מן הסכם של יששכר וזבולון.
לעניות דעתי, ראוי היה שכל אחד ואחת י/תעשה חשבון נפש האם באמת מסוגלים לחיות ולהקריב את מה שנדרש בבית של תורה! וזה הרבה מעבר לדיבורים ולהרצאות היפות ולנאומים משתפכים -
כי בית של תורה:
זו מציאות שבה הבגדים נקנים לשנתיים, זוג נעליים לעונתיים ופיאה אחת עד להודעה חדשה!
זו מציאות שבה טיולים וחופשות יוקרה לא קיימים, אפילו לא בפנטזיה!
זו מציאות שבה כל הוצאה נמדדת ונשקלת מליון ואחת פעמים!
זו מציאות של הרבה הרבה הסתפקות במועט.
השאלה האמיתית היא: מהו בית של תורה להגדרתךָ.
את הקטע הבא מצאתי במיוחד עבורך על הנט באתר של דוסיסטורי ואני מקדישה אותו לכל בני התורה ונשותיהם שמקריבות הרבה למענם. (סליחה על האורך!)
| קצת על בית של תורה... |
בס"ד
בין כל הדברים המעניינים והנחמדים שיש בד"כ בסמינר הייתה הפעם הרצאה, אחת כזאת שנתנה לי פרספקטיבה לא כ"כ חיובית על עצמי למרות שזה היה ברור לי ממילא. להלן כמה סיפורים מאלו שהוא העביר:
בתקופת ההשכלה ניסו המשכילים למשוך אליהם לאוניברסיטאות דווקא את העילויים (במלעיל, כלומר הבחורים הגאונים והמבריקים ביותר) של עולם הישיבות. אחד מהבחורים האלו היה ר' יצחק הוטנר שלמד אז בישיבת סלבודקה, הוא בעל ה"פחד יצחק" ככה שאני מאמינה שהישיבישערס שכאן מכירים אותו. בכל מקרה ר' יצחק היה על הכוונת שלהם, כבר בגיל 17 הם ניגשו אליו עם הצעות מפתות השכם והערב שיממנו לו את הלימודים לתואר ויסדרו לו הכל. הוא דחה אותם כל הזמן בטיעונים שונים, עד שפעם אחת הם הציבו לו אולטימטום- או שהוא מסכים ועוזב את הישיבה למחרת בבוקר או שהוא נישאר לחיות חיי עוני ודלות בישיבה.
מיותר לציין שר' יצחק לא נרדם באותו לילה. הוא התהפך מצד לצד ושקל במה לבחור, מהי ההחלטה הנכונה. ב-4 לפנות בוקר הוא קם בפתאומיות והכריז בנחרצות שהוא נשאר בישיבה, שהוא בשום פנים ואופן לא עוזב. מה קרה באותה שעה? מה הניא אותו להישאר?
"מיין מאמע", הוא הסביר אח"כ. לא השיחות של הסבא מסלבודקה בכבודו ובעצמו, לא אף אחד. הוא כבר גמר אומר בליבו ללכת ולהצליח, אבל אז הוא ניזכר בה. הוא ראה את עצמו שנים אחורנית, ילד קטן שחוזר מהחיידר ומספר לה שמחר יש סיום (גם במלעיל, מסיבה שעושים כאשר מסיימים מסכת או פרק). והיא? היא העירה אותו יום למחרת עם שמלת החג היחידה שהייתה לה, עם התכשיט היחיד ששמרה עליו מכל משמר.
"מה זה, אמא?", הוא שאל אז בפליאה, "למה את לבושה כך? איזה חג היום?", הוא המשיך להקשות.
"מה פירוש יענקל'ה? זה הרבה יותר מיום חג! היום יש לך סיום, זה יותר חג מחג השבועות", היא השיבה לו בעיניים בורקות.
"מה זה?", הוא הרים גבה כשראתה שגם אחיותיו לבושות בבגדי חג, "למה הן לבושות חגיגי כ"כ?", הוא לא הבין.
"נו באמת יענקל'ה, איזו מין שאלה זו? גם בחתונה שלך תשאל למה הן לבושות ככה?", היא ניסתה להסביר.
והוא הבין, הפנים עמוק את המסר. כ"כ עמוק עד שהוא ניזכר בה באותה שעה גורלית, בשמחה שאפפה אותה ובעוגה המיוחדת שהיא שלחה איתו לחיידר. לא השיחות, לא הדיבורים, רק היא, רק בזכותה הוא צמח להיות מי שהוא היה.
ועוד סיפור שסיפר הרב, הפעם משהו קליל יותר מהישיבה שלו.
אחד מהבחורים הכי בטלנים בישיבה חזר לישיבה אחרי בין הזמנים של פסח, כשלמרבה הפלא הוא מלא מרץ וחדווה ללמוד. בתחילה הצוות החינוכי ייחס את זה להתלהבות של היום הראשון, אבל מהר מאוד התברר להם שהם טעו. אם בתחילה לא היו לבחור חברותות (חברים ללימוד משותף) בגלל הבטלנות שלו, מהר מאוד הוא כבר היה עמוס עד מעל הראש. אחרי חודשיים וחצי, סמוך לחופשת בין הזמנים הבאה קרא לו הרב ושאל במילים פשוטות מה נשתנה.
"דיברת עם מישהו? משגיח אולי? ר"מ?", הוא התעניין.
"ממש לא, זה הגיע מכיוון אחר לגמרי. לא כ"כ נעים לי...", השיב הבחור בהיסוס והתחיל לספר מההתחלה.
חופשת בין הזמנים של פסח החלה. הבחור מגיע הביתה עם העיתון, כי אם ללמוד באמצע הזמן אסור קל וחומר שלא בבין הזמנים. הוא מתעמק בכל האותיות הקטנות כשלפתע אחותו קמה בשמחה לקראתו:
"ברוך הבא! מה שלומך? הכנתי לך ארוחת בוקר", היא אמרה בחיוך זורח.
"ארוחת בוקר?! לי?! מה קרה?!", הוא תמה.
"כלום, פשוט מגיע לך. אתה הרי בן תורה, אתה בחור ישיבה תלמיד חכם!", היא אמרה בגאווה והגישה לו ארוחת מעוצבת מלאה בפינוקים.
הוא הפטיר תודה ואכל בדומיה, לא יודע אם לצחוק או לבכות על האחות התמימה שלו שלא ממש יודעת להבחין בין בן תויירה אמיתי לבטלן מצוי.
בצהריים שוב חזר הסיפור על עצמו.
"מה זה? שוב הכנת לי?", הוא הרגיש נבוך.
"כן, בטח! אתה תלמיד חכם!", היא שוב זרחה.
"די באמת, אני לא מוכן. לא חוזרים על בדיחה פעמיים, שמעתי את זה פעם אחת", הוא לא כ"כ ידע מה לעשות עם עצמו.
"אבל למה? זאת מצווה, לכבד אותך זה לכבד את התורה!", היא הסבירה לו, כי היא לא ידעה שזה יותר לכבד את העיתון...
הם מתווכחים, האמא עומדת וצוחקת בצד. הסיפור חזר על עצמו בכל יום, גם כשכל הבית כבר היה כמעט מוכן לפסח היא התחננה לאמא שלה שהיא תסדר ותנקה הכל אח"כ, העיקר שתתן לה לבשל לאחיה התלמיד חוכעם.
מיודענו הבטלן התחיל להרגיש קצת שלא בנוח מהיחס המהודר שאליו הוא זוכה, ועוד שלא בצדק. רק כדי לא להרגיש נקיפות מצפון של ניצול הוא פתח בפעם הראשונה בחיים שלו משנה ברורה, קרא 2 הלכות והפסיק. בפעם הבאה הוא כבר הלך ללמוד חצי שעה, בתחילה רק כדי להרגיש טוב עם עצמו ואח"כ בגלל שהוא גילה שזה כיף. נגמר החופש, הוא חזר לישיבה כשהוא כבר עמוק עמוק בתוך הלימוד...
&&&
זהו, כל זה גרם לי לתהיות שחלקן כבר היו בי עוד קודם לכן. איזה מין בית אני אקים? איזה סוג של בחור אני בכלל רוצה? עד כמה אני בכלל יכולה להחדיר בילדים שיהיו לי אהבת תורה? אני בכלל יודעת מה זו אהבת תורה? אני בבית גדלתי אחרת, התחנכתי להעריך אותה מרחוק. היא תמיד הייתה יקרה מספיק כדי לתמוך ולתת כסף לאלו שלומדים ומלמדים אותה, לא בשביל ללמוד אותה בעצמנו יום שלם. לא ראיתי בבית שלי את התורה, ראיתי רק איך קונים את הזכויות שלה בכסף.
ואני בתוכי יודעת האמת, שזה שגוי ולא נכון. שאם כולם כמונו היו רק קונים זכויות כבר לא היה במי לתמוך, לא היה מי שלומד. אני יודעת שלפני 80 שנה מי שלא למד נשאב אל תוככי ההשכלה, שמי שהיה טיפונת לא חזק כבר גידל ילדים רפורמים. אני יודעת שהגבול דק מין הדק, שפעם ההבדל בין אגודת ישראל למפד"ל היה כמעט ולא מורגש והיום זה לא דומה בכלל. אני יודעת שאם אני רוצה נכדים חרדים אני צריכה לחנך אותם שהתורה היא הכל, לא לבטל אותה בשביל כסף ובכסף לקנות אותה כי כסף לא קודם לה. איך בכלל אפשר להשוות כסף חומרי שחולף לתורה ניצחית? לדבר הכ"כ מיוחד ששמר עלינו בתור עם ישראל?
עד כאן הכל ברור ויפה, ההמשך לא כ"כ. זה שלב המסקנות, החלק שדורש ממני לוותר על חופשות וטיולים וקניות ובגדים והנאות שהתרגלתי אליהם. ברור לי לגמרי שחיי תורה זה חיי פשטות, בלי מותרות כי ממילא אי אפשר כשהבעל לא עובד. ולי זה קשה, אותי זה מבלבל כי אני לא רוצה להחליף עיקר בטפל אבל מתקשה לראות את עצמי בלי הטפל. איך אני בכלל אוכל לחנך ילד לאהבת תורה אם אני בעצמי מתלבטת מה לעשות? ואיך אני יכולה לחנך ילד כמו שחינכו אותי? הרי התורה היא נצחית וחשובה הרבה יותר, למה שאתן לו להתלבט כמוני בבוא העת?
שכלית אני יודעת שאני צריכה לבחור בנצח, רגשית אני רוצה גם את החומר. בסה"כ אני צריכה לרצות מה שהשכל יודע, מי אמר שזה לא קשה?
|
מקווה שהשתכנעת.
תוקן על ידי keren_ohr ב- 09/01/2009 1:03:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 02:29 |
|
| |
קריסטל הכנתי את המרחב המוגן למוצאי שבת מהתגובה שתבוא
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 15:30 |
|
| |
דחר,
חזקים הם דברייך, במיוחד באופן כתיבתם.
'שכוייח'.
| ששי10000 כתב: |  | |
קריסטל הכנתי את המרחב המוגן למוצאי שבת מהתגובה שתבוא
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2009 19:33 |
|
| |
שבוע טוב!!!
איזה אשכול מכובד, שחר. יישר כח!!!
ששי100000000000, אני מהמקום שלי כבחורה באמת לא יכולה לבוא ולתבוע, רק לאחל לך שמתיקות התורה כן תגבר ותכוון אותך לעסוק במקצוע היוקרתי ביותר, במה שעבורו נברא העולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2009 21:52 |
|
| |
אכתוב פה את שכתבתי באשכול אחר:
האשכול הזה נוסף למועדפים שלי.
נהנתי והחכמתי מאוד.
איני חושב שאני צריך להוסיף על הנאמר פה, על כן אחסוך את תגובתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2009 23:03 |
|
| |
יודעים מה? אכתוב.
ד_שחר היקרה!
הנה לך מעט מהצד הגברי של המשוואה.
הגמרא במסכת שבת (דף קה ע"א למתעניינים) אומרת שפירוש המילה "אנוכי" בה נפתחו עשרת הדיברות פירושה ר"ת של "אנא נפשי כתבית יהבית" ובתרגום חופשי: אני את עצמי כתבתי ונתתי.
הקב"ה אומר לעם ישראל שבמתן תורה הם לא קיבלו רק חכמה גרידא! הם קיבלו את כביכול את הקב"ה בעצמו! רבונו של עולם בכבודו ובעצמו נתן להם את המתנה הכי גדולה, אותו!
מה המשמעות של הדבר?
בפרשת בראשית כתוב "וידע אדם את חווה אישתו". התורה קוראת לחיבור בשם "ידיעה". ולא סתם חיבור, החיבור המקסימלי, השיא.
קשר בין איש לאישתו נמשל לקשר בין עם ישראל לקב"ה.
כדי להתחבר לקב"ה יש "לדעת אותו", להבין את דרכיו, להתבק בהם, להיות אחד איתו.
ואיך עושים זאת?
אנא נפשי כתבית יהבית. הקב"ה טמן את עצמו בתורה. להתחבר אליו הוא בלימוד. ככל שיהיה הלימוד יותר בעומק, ככל שיהיה יותר אמיתי ויותר עם רצון וחשק, כך ידע האדם יותר את ה', כך יהיה מחובר יותר, עליו יאמר "שיראל קוב"ה ואורייתא חד".
כל בוקר אנו מתפללים "והערב נא ה' אלקינו את דברי תורתך בפינו".
והדבר תמוה ביותר. הרי כלל נקוט בידינו "טוב אחד בצער ממאה שלא בצער", אם כן מה המקום להתפלל על ערבות ומתיקות בלימוד התורה?
בהקדמה לספר "אגלי טל" של האדמו"ר מסאכטשוב זצ"ל האריך לבאר את השאלה הזו. ושם הוא מביא מקורות וראיות עד אין מספר שעיקר לימוד התורה אינו אלא מתוך ערבות!
ולמה?
כי אם לימוד התורה היא הדרך להתחבר לרבונו של עולם, ו"לדעת אותו", מה מקום יש לעצבות? הרי חיבור עם ה' יתברך כל כולה ערבות ומתיקות, כולה אושר אין קץ, כמאמר התנא "אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא", כבר בעולם הזה אשריך, מאושר הינך, אושר אמיתי (עי' מכתב מאליהו חלק א' מאמר ראשון בעניין האושר).
אני מאלה שבחסדי ה' יתברך זכיתי לשבת וללמוד.
קשה לתאר עלי כתב את ההרגשה שאופפת אותי עת מצטרפת לה סברא לסברא והבנה חדשה מפציעה ועולה.
לא תוכל המקלדת לסבול את עוצמת הרגש של קושיא טובה, את כוח ההתפעלות משאלה עוצמתית, ואת הרגשת האושר בתירוץ טוב.
"וגם הנפש לא תמלא", לשבוע ממימי הדעת, לשאוב את מימיהם המתוקים של רבותינו ראשונים ואחרונים, לצלול לעמקי ים התלמוד, ולדלות מרגליותיו אחת לאחת.
ועין לא ראתה אושר נסוך על פנים של בן תורה משולהב, עת יוקדת בתוכו ריתחת התורה, וכל כולו אש ה' צבקות.
מי יוכל לתאר, ולהגשים התחושה, של מחשבה של מוסר, של הרגש אמיתי, של תפילה חמימה לרבונו של עולם, שאומרת "אנחנו בניך ואתה אבינו" (מתוך פיוט של יו"כ).
עולמו של בן תורה אמיתי הוא עשיר מאין כמוהו. יש קשיים, לא מעט. אך "משנה אחת, הלכה אחת, או מחשבה אחת של מוסר" (מתוך צוואת הגר"א שך זצ"ל) שווים את ה-כ-ל!
אני מוכן להעיד על כך.
אך אל תאמינו לי. תבדקו.
|
תוקן על ידי משגיחשליטא ב- 10/01/2009 23:04:34
בכל עניין, בכל שאלה. בינתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2009 23:43 |
|
| |
יפה וחזק!!
תודה.
יש כאן ממש תלמידי חכמים ...
תוקן על ידי חכמה_אחת ב- 10/01/2009 23:59:17
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2009 11:58 |
|
| |
היי לכם!
אני אעלם לכמה ימים אבל אשתדל להגיב על הדברים בקרוב
יש לי לחץ של סוף סימסטר ועוד כמה דברים...
אז... תודות לכם :) ואני שמחה שעל ידי הגיעו הדברים הנ"ל.
_________________
"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2009 14:49 |
|
| |
בס"ד
שחר,
תענוג לקרא את הדברים שאת כתבת ואת המסקנה...!!
מאחלת לך שמשאלת ליבך תתמלא בשמחה.
תודה למשגיחשליטא שחידד לנו מצפונות ליבו את הדברים,
נתת לי אור נוסף וכוח.
בהצלחה לכולנו.
_________________
אמונה~שמחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/1/2009 18:07 |
|
| |
תגובתי.
אחרי שנים אלפיים, עמכן הסליחה.
[היה שבוע עמוס של העברת שיעור ענק באנגלית, שעבר בהצלחה]
אהבתי את התגובות שהיו פה. אני באמת מאושרת שהקב"ה גילגל בידי לראות ולכתוב את הדברים ולחזק.
אני חושבת שחשוב מאוד להפריד בין לימוד תורה לעוני.
אפשר בהחלט ללמוד תורה ולא לוותר על חיי העולם הזה. בחור שראיתי היה אמריקאי למהדרין שמן הסתם עבד באיזו עבודה, ובכל זאת למד תורה בכזו הנאה.
יכול להיות בחור שלומד תורה כל היום אבל אין לו בכלל חשק.
יכול להיות בחור שלומד רק שעה אבל הוא נהנה מזה הנאה עצומה
ויכול להיות גם בחור שלומד רק שעה אבל לא סובל את הלימוד
הכל הכל תלוי במי שנותן לו את הפידבק ללמוד, במועדד אותו, שמניח לו צלחת עוגיות ונס קפה ליד, במי ששומר על שקט, שנהנה לשבת ליד ולשמוע אותו לומד, במי שמראה לו מה שווה התורה ומה ערכה
האישה שלו.
ואם יש לו אישה כזו, או אמא כזו, או אחות כזו
הרי שהוא רכש בידו את כל עולמו.
ד. שחר.
_________________
"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]
|
|
|
|
|
