|
|
| נשלח ב-12/1/2009 08:04 |
|
| |
השאלה הגדולה, איך התייחס הרמב"ם לייחודיות נבואת משה=התורה האם היא שונה מהותית מצד עצמה (מלבד ארבעת ההבדלים שמנה בפרק חלק ובהלכ' יסוה"ת) והאם יש בה, בהעברת תוכנה, מימד ניסי. התשובה תלויה כרגיל בפרשנויות השונות לדברי הרמב"ם ולאסטרטגיות שלו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 08:07 |
|
| |
לענ"ד, הרמב"ם התיחס לנבואת משה כתופעה על טבעית. אילו נבואת משה היתה טבעית איך אפשר להתחייב שלא יקום עוד נביא כמשה?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 08:14 |
|
| |
היפלא מה' דבר. אין מניעה לקורא הדורות מראש להבטיח. ואגב, כבר נחלקו הרמב"ם והר"י אלבו אם יתכן מעמד הר סיני חדש. ועוד, שהרי הצד הניסי שיש בשאר נביאים, של אפשרות מניעת הנבואה, אין סיבה שלא יחול גם על מי שראוי להחליף תאורטית את משה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 08:43 |
|
| |
אם כן נכנסנו לדיון על שלילת הבחירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 08:51 |
|
| |
על כורחינו, זהו הצד הניסי המזערי שמקבל הרמב"ם בנבואת שאר הנביאים. ועל היבט שלילת הבחירה שבדבר, אכן לדעתו, אין הדבר מסור ביד אדם להיות נביא. הוא יכול לכל היותר, להכשיר עצמו לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 08:56 |
|
| |
אולי זו שאלה של סמנטיקה, נראה שניסוח המדויק הוא שמסור ביד אדם להיות נביא, אלא שהקב"ה יכול לשלול ממנו את הנבואה. כמו התיבשות היד. יוצא שממנ"פ יש נס, או שנבואת משה היא נס או שמניעתה היא נס. אם נלך כצד השני אזי מניעת נבואה ברמה של משה הרי היא כמניעת נבואה מברוך בן נריה, אולם אם נלך כצד הראשון אין צורך בנס למניעת נבואת משה. הרמב"ם כתב ששיתוף השם בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים היא שם מסופק (אם אני זוכר נכון את ההגדרה). אם כן כל הטיעון על טבעיות הנבואה אינו חחל על נבואת משה ושוב מסתבר שהיא נס. יתרה מזו, אם אני זוכר כעת נכון, הרמב"ם תולה את אמינות התורה בייחודה של נבואת משה. אם נבואת משה היא בעצם נבואה שונה, הטיעון מובן אולם אם זו נבואה רגילה, טבעית, מדוע שאאמין למשה שלא יקום נביא כמותו ויסתור אותו?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 09:22 |
|
| |
"אם כן כל הטיעון על טבעיות הנבואה אינו חל על נבואת משה ושוב מסתבר שהיא נס"
הקפיצה שהנך עורך, כמובן אינה הכרחית. הרי כבר הוזכרו ארבעת ההבדלים שבין נבואת משה לשאר הנביאים. הם כשלעצמם, מסבירים את ייחוד נבואתו, ועם כל זה, עדיין אין הכרח לגייס את הצד הניסי. אגב, הרמב"ם גם תולה את אמינות התורה ב"שמיים" שבה, אף שכבר גילית דעתך כ"פ שאינו מונח החביב עליך (וראה במאמרו של פרופ' חיים קרייסל בקובץ ההרצאות שיצא בימים אלה בהוצאת מרכז שזר, שהאריך לבאר את העניין בבהירות)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 09:33 |
|
| |
וע"ע מש"כ לוינגר ב"הרמב"ם כפילוסוף וכפוסק" פרק שני: נבואת משה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 09:37 |
|
| |
האם הגדרת הנבואה ה'טבעית' כוללת את ארבעת התנאים של נביא רגיל, לדוגמא האם נביא רגיל יכול להתנבא ללא איבוד עשתונות? האם נביא רגיל יכול להתנבא שלא בחלום? (דרך אגב, אמנם מצאנו בתנ"ך נבואה עם איבוד עשתונות, אבל מצאנו גם נבואות 'רגועות, יותר).
האם המאמר של קרייסל ברשת? (מותר לי לחלוק על קרייסל ולווינגר?)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 09:42 |
|
| |
מותר לך הכל. אחרי שתתמודד עם טיעוניהם וראיותיהם.
שוב, ארבעת ההבדלים יכולים להתפרש ללא נס.
המאמר עדיין אינו ברשת וכמו"כ שאר מאמריו המאלפים שבנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 10:00 |
|
| |
מבלי להכנס לפילוסופיות, אשאל את השאלה ששאלתי קודם.
משה רבנו כמו רוב הנבאים זכה- וזכו לנבואה, מבלי לעמוד אפילו בחצי מהכשרי הנבואה של הרמב"ם, אולי בדיוק להפך???????
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 10:15 |
|
| |
ספרן אם כן אין לי ברירה אלא להמתין.
ירוחם הרמב"ם היה בטוח שמשה רבנו עמד בתנאים של הנבואה. הוא היה חכם וחכם חייב לדעת את הפילוסופיה האמתית הלא היא האריסטוטלית.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 10:36 |
|
| |
איך בדיוק עמד? אפילו לא בחצי. או שלרמב"ם היה ספר תורה אחר- ?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2009 00:49 |
|
| |
טרוד הייתי, ועדיין אני טרוד - אך אכתוב כעת מה שאני יכול.
לגבי בלעם - זה בדיוק מה שאמרתי: הקיסום הוא בעצמו סוג של כח רוחני שמתקשר אסוציאטיבית עם הנבואה. ועל כן אם בלעם היה קוסם, זה כבר נותן לו סוג של הכשרה מסויימת לקראת האפשרות להינבא, גם אם יצטרך לעבור "הסבה". לכן קישרתי זאת לאברהם - ראה מה שכתבתי למעלה על אברהם.
ירמיהו - הטעות של בני דורנו היא, שחושבים שכל נביא הוא כאחד מגדולי הנביאים, אבל לא כן הוא, היו נביאים מעטים יחסית שתפקידם היה למסור נבואות לגויים או אפילו לכלל עם ישראל, ואפילו סתם לציבור גדול. הרמב"ם אומר שיש נבואה שנמסרת לנביא אפילו רק בשביל עצמו. לכן מובן, ש"כפלים כיוצאי מצרים" לא היו כולם נביאים כירמיהו יחזקאל וישעיהו, אלא חלקם לעצמם, לקרוביהם, לאנשי עירם וכדומה, וחלקם לתפקידים יותר ציבוריים, ממלכתיים, ואף בין לאומיים. לירמיהו נאמר כי הוא יהיה נביא "לגוים". על כך הוא תמה, מילא אם אדם כמוהו יהיה נביא לעצמו, לעירו, אולי אפילו לארצו. אבל "לגוים"? הוא חשב שלדרגה זאת הוא לא הגיע. אבל הוא טעה. כבר אמרתי ש"בית הספר" זה לא ביוטי מדוייק. זה לא תלוי בקבלת תעודה רשמית מהמגיד שיעור או המרצה. אבל זה כן "קשור" גם אם לא "תלוי" - בהפנמת הנלמד. (תאר לעצמך אדם שמלמד לרבים. הרי גם בלי לעשות מבחן, הוא יכול לדעת כעיקרון מי "מבין" מי "מאזין" מי "מקשיב" מי "שומע" מי "מתעניין" מי "מפנים" מי סתם "חושב", ומי חושב על הסטייק שיאכל בערב. אפשר לדעת בערך מי ראוי לנבואה ומי לא. יש מצבים יוצאי דופן, בהם קשה לדעת, ומצבים אלה אולי אינם נדירים כ"כ, אבל עם זאת גם לא מצויים.) ואם כבר מדברים על ירמיהו - האברבנאל כתב בהקדמתו לפירוש ספרו שבגלל היותו נער כתיבתו היתה פחות מסוגננת ומהוקצעת משל שאר הנביאים - הוא באמת לא גמר את בית הספר.
אלדד ומידד היו "בכתובים" - מפרש רש"י בפתקי הגורל, הם היו מבוגריו היותר מוצלחים של בית הספר. הם נותרו בחוץ, כלא ראויים יחסית, ואולי גם לא ראויים לנושא הספיציפי. הרי נבואה יכולה להינתן על הרבה נושאים עניינים ומצבים. ייתכן שהם לא נבחרו כמתאימים יותר לנושא הספיציפי הזה. וגם כל השבעים התנבאו - ככתוב בפירוש "ויתנבאו".
שאול התכונן לנבואה ע"י התקדשותו במשך כל חייו, אבל אישיותו היתה אישיות שפחות מתאימה ל"נבואה" וכנראה מתאימה יותר לתפקידים אחרים, אם גם במסגרת ענייני קודש. על כן אנשים התפלאו לראות שעם נביאים נבאה, ועל כן היתה למשל "הגם שאול בנביאים".
אני לא יודע איפה משה היה מצורף או לא מצורף למניין, ואני לא יודע מה אתה מתכוון כשאתה אומר "מיסטי". לפיכך לא אוכל להתייחס לדבריך בעניין. רק אזכיר שוב, שיש נבואות פחות "חשובות", וגם נבואות לאדם עצמו, אף ללמדו, כאמור ברמב"ם, וייתכן שמשה ניבא זאת. מלבד זאת, אינני חושב שהרמב"ם סבר שמי שחי בתקופה פרימיטיבית צריך להכיר את החכמות שנלמדו לאחר תקופה זו. ויותר מזה, מסתמא גם הרמב"ם לא התכוון שהנביא חייב להיות אדם שמכיר כל פרט בפילוסופיא וכו'. רק שיהיה לו הבנה בזה. וזה שוב מתקשר למה שאמרתי למעלה - הנבואה בודאי איננה תלויה בקבלת תעודה רשמית מסגל המרצים וראשי הישיבות. ושוב, זה גם תלוי בהתאמתו של האדם להיות במקצוע הנביא, כי שאול למשל, היה צדיק גדול, אך אישיותו פחות התאימה לנבואה. ואכן, לא מצינו אצלו שהרבה להתנבא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2009 01:23 |
|
| |
גם בישעיהו בפרשת "הנה ישכיל עבדי" מתואר מי שנגלתה עליו זרוע ה' לכאורה ללא הכשרה, בין אם מדובר בכלל ישראל או באדם יחיד, אבל כל זה מתואר כמקרה יוצא דופן, גם מקריאה שם מתברר שהיתה הכשרה ("ישכיל", "מעמל נפשו", "בדעתו") רק שנסתרה מעיני הרואים.
|
|
|
|
|