ירוחם,
כידוע אחשוורוש היה גוי ל"ע (שבשר חמורים בשרו לר"ת).
אבל לעצם העניין אני בהחלט לא בטוח שבמקום שהדבר מותר (או 'ראוי', במינוח חוץ הלכתי) היא תיאסר לבעלה. ואולי תליא במהרי"ק הידוע, ויש לדחות.
לגבי אלסקה, אחרי שראית בשו"ת שיהודי אל יגור שם, עשית עבירה לשמה?
נשלח ב-4/3/2007 22:24
ר מיכי
אם לדחות אותי בקש רצית מילא. אבל אם ברצינות אמרת שהדבר שפיר, הדבר צע"ג
כתובות דף ל :וכי מה עשה לה ערבי הלז? וכי מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה?
מזה למדנו שאם הוא עשה יותר פסלה.
את הבעיה ראיתי רק באלסקה, כמו שכתוב את אין אדם עומד על עומקה של חלכה אלא אם נכשל בה. את השו"ת ראיתי במחשב בפרויקט השו"ת.
איני עושה עבירות לשמה. המצוות שלי הן הן גופי עבירה.
נשלח ב-4/3/2007 22:58
ירוחם,
הגמרא במגילה טו: מסבירה שאחרי שבאה אסתר לאחשוווש מרצונה נאסרה למרדכי: " שלא כדת- שבכל יום עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון. כאשר אבדתי אבדתי- כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך" . מה שנאמר שהיתה טובלת ויושבת בחייקו של מרדכי זה קודם לכן.
אכן משמע שההיתר לבעלה בתחילה היה כיוון שהיא אנוסה וקרקע עולם (לא חייבת להיהרג) ולא בגלל זרמת סוסים שאז היה תקף ההיתר גם כשבאה ברצון. וזו קושיית ריב"ם לר"ת בתוס' כתובות ד.
קושייתך שלך על ר"ת אינה קשה: הוא אמר דבריו לעניין חיוב מיתה ואיסור לבעל ולא לעניין פסול לכהונה.
מיכי,
לכאורה "כאשר אבדתי" ראייה ברורה שאע"פ שהדבר ראוי אסורה לבעלה איך ניתן להסתפק?
ומהם דברי המהרי"ק המפורסמים?
נשלח ב-5/3/2007 00:18
זילבר,
הקדמת אותי לגבי החילוק מאיסור לכהן. ואף ידי תיכון עמך.
לגבי איסור כשהדבר ראוי י"ל שאולי חששה שתבוא לעשות זאת ברצון (ותליא בדין יצרא אלבשא).
דברי מהרי"ק המפורסמים הם לגבי איסור אשה שזינתה בשוגג. בניגוד לשאר התורה שיש ב' מיני שוגג (שכח ששבת היום ושכח שאסור לצוד בשבת), כאן יש רק שוגג אחד (לא ידעה שזה אינו בעלה). דאם היא ידעה שזה אינו בעלה ורק לא ידעה על האיסור אכתי אסורה לבעלה שכן סו"ס היא מעלה מעל באישה (=בקשר האישות). כלומר מה שאוסר הוא לא העבירה שבמעשה אלא עצם הפגיעה בקשר האישות. ובאמת אם היא היתה אנוסה הרי לא נאסרת (על ישראל) שכן אין כאן פגיעה בקשר האישות שכן הכריחו אותה.
ולענ"ד אצל אסתר לא היתה פגיעה בקשר האישות, אף דיש לדחות. זה שורש הספק שלי.
נשלח ב-5/3/2007 11:11
מה אתם אומרים? האם למרדכי שהיה גדול הדור באותה תקופה, שהיה בין יושבי לשכת הגזית
ודבע צומות וכינוסים, לאדם כזה יש דין של כל אדם? (ראה ערך עמרם בלוי והגיורת)
זילבר<. מה שנאמר שהיתה טובלת ויושבת בחייקו של מרדכי זה קודם לכן. > קודם למה? הרי הגמרא אומרת שישבה בחיקו של אחשוורוש ומשם היא קמה. מי אנס אותה? מי שהוא הכריח אותה להתאפר זמן רב? היא לא יכלה לאכול שום עם חילבה לפני הפגישה עם המלך? עם כל לא רצתה. מהיכן אתה לוקח את זה מהמגילה אפילו ברמז שהיא נאנסה?
נשלח ב-5/3/2007 12:40
ירוחם,
שאלת - "מי אנס אותה? מי שהוא הכריח אותה להתאפר זמן רב? היא לא יכלה לאכול שום עם חילבה לפני הפגישה עם המלך?"
אני מזמינה אותך לעיין כאן (והלואי ולא תרווה נחת).
[איסוף הנשים מכל הממלכה לטובת המלך, בהחלט מתאים לקטגורית הסחר בנשים, גם אם לא הועברו כספים מיד ליד. לכל הנשים שנאספו היה תפקיד אחד בלבד בחייהן - לספק את המלך, ולוּ ללילה אחד, שאחריו הן מנועות ומלהקים בית ומשפחה. זה ניצול מחפיר של חולשת הגברים והנשים מול צו המלך, שיעבוד נורא של נשים ואונס במימדים אדירים. "רצון" ו"בחירה" הן פשוט מילים לא רלוונטיות בהקשר הזה, ושאלתך מזכירה לי את הטענות כלפי נאנסות, מדוע לא לבשו בורקה (מה לעשות, גם באירן נשים נאנסות).]
תוקן על ידי אמשלום ב- 05/03/2007 12:41:29
נשלח ב-5/3/2007 13:57
אמשלום,
לפעמים אני רואה בטלויזיה עד בחילה, איך נשים נערות צעירות וזקנות צורחות וצועקות לגעת באליל זמר זה או אחר. ומוכנות לשלם בתומתם ויותר, למגע קצר עם האליל, ולבסוף הן הנאנסות.
בעניין אסתר היא ידעה בדיוק למה היא נדרשת. ואפילו שלקחו אותה בכח מביתה מחיקו של מרדכי
-אגב מאיפה ידעו בדיוק עבדי אחשוורוש שהיא יפה, נערה צנועה שהלכה ברחוב כנראה עם רעלה,
אבל כשהיא הגיע לתחרות מלכת היופי, הרי ייכלה לא למצא חן, אפילו בלי שום וחילבה. רק רצון קטן לא למצא חן. מי כמו אשה יודעת את זה.ויכלה לא למצא חן. אז מי אנס אותה, הרי גם לשתות לא אנסו בשושן, כי כולם שתו בלי לאנוס. וגם אותה לא אנסו.
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-5/3/2007 17:47
ירוחם,
דבריך הראשונים בכלל לא ראויים לתגובה. הלואי שלא תיאלץ להתמודד איתם פנים אל פנים לעולם. תצטרך אז "לאכול" הרבה יותר מאת כובעך, וזה לא משהו שאני מאחלת לאף אחד.
דבריך האחרונים פשוט מופרכים מן היסוד, ומה שחשבתי שהוא השוואה קיצונית מדי, מתברר כאמת בבסיס הנחת היסוד שלך - אכן, לדעתך, כל מי שאינה הולכת ברעלה (ובודאי אם היא גם יפה רח"ל) ראויה להיאנס.
המלך אוסף נשים לחצרו, כאילו היו מזכרות מטיול בחו"ל. מייפים ומטפחים אותן (כבשר שמשרים אותו היטב במרינדה) עד שיגיעו ללילה אחד אצל המלך. אם לא ירצה אותן למחרת, נגזר גורלן להיות עריריות עד יום מותן, בלא בן זוג (שהרי אסור לאיש לקיים יחסי מין עם מישהי שהיתה קודם עם המלך, וכך הוא מנהג העולם העתיק) ולפיכך גם בלא ילדים. הן כלואות עד יום מותן בהרמון (וגם אם תחשוב שההרמון הוא כלוב של זהב, הוא עדיין כלוב). הנשים הללו לא מעניינות אף אחד (גם לא אף אחד במגילה עצמה, לצערי). הן נתונות כל כולן לחסדי המלך ולגחמותיו, וחייהן תלויים בגופן, בהרבה יותר ממשמעות אחת. הדרך היחידה של מי מהן לחיות (גם כפשוטו וגם במובנים עמוקים), היא למצוא חן בעיני המלך.
אני מסכימה, שזה לא משהו שקל להבין (אם כי, אני מסרבת לקבל שזה עניין מגדרי ושרק נשים מסוגלות להזדהות כאן עם תחושת ההשפלה, הניצול וחוסר האונים), אבל אני לא מבינה מאין החוצפה לשפוט ולהאשים. טוב שלא אמרת "כצאן לטבח". זה כמעט מתבקש מדבריך.
נשלח ב-5/3/2007 18:02
ירוחם,
במחילה, יכולת לכתוב קושייתך ברמז בלי ביזיון לאסתר, שהיא קודם כל אישה יהודיה ולפ"י חז"ל צדקת ונביאה אמאשלום
אני רוצה להחזיר את האשכול לנושא המרכזי ולשאול: מה עדיף מבחינה הלכתית וציבורית: בעלי עבירות לשמן ומחזיקי ערכים חיצוניים שקובעים בעצמם את גבול ההלכה או מתקנים הלכתיים ? לדעתי :
א. מבחינה הלכתית בעל ערכים חיצוניים אולי הוא רק מומר לתיאבון כפי שכתבתי למעלה, וגם זה כשבפועל עובר עבירה בקביעות. לעומת זאת מתקן הלכה קרוב, או יותר מזה להיות כופר בדברי חז"ל ובנצחיות התורה (אני מתעלם מנוש אנוס/ תינוק"ש)
ב. מבחינה ציבורית: מתקן הלכתי מנסה לשנות סדרי עולם, אם ניקח דוגמא קצונית: מניין מעורב ואישה ש"ץ.
בעל ערכים חיצוניים יוכל פשוט לא להתפלל במניין אם לדעתו הוא משתתתף באפליה פסולה של נשים אך לא יוכל לטעון שיש ערך לתפילה אם ש"ץ אישה, עמדתו יותר אחראית ומכבדת את כההלכה.
נשלח ב-5/3/2007 18:11
זילבר,
ואם היה כותב ברמז, זה היה גרוע פחות? ואם אסתר לא היתה נביאה? או צדקת? או יהודיה? היתה אמת בדברי ירוחם? אני מתקשה להבין את ההגיון שבתגובתך.
לנקודה ב' - מה "יכול" לדעתך לעשות מי, שהוא גם "בעל ערכים חיצוניים" וגם מחוייב בתפילה במנין?
נשלח ב-5/3/2007 18:30
ירוחם
במחילה - הרי מה היה שם באמת איש אינו יודע, והכל השערות פורחות באוויר.
בנושא זה המגילה שותקת, וכל נסיון לדלות אינפורמציה אינו אלא דקדוקי עניות.
אז מה התוחלת בדברייך?
נשלח ב-5/3/2007 18:32
אםשלום
איני מבין על מה יצא קיצפך. מהמגילה לא מובן שאסתר נאנסה להיות בין המועמדות להיות מלכה,
תאורך ., לקוח כנראה מעלון של התנוע הפמיניסטית, אני לא מבין מאיפה את לוקחת מהמסופר במגילה את זה. במגילה כתוב בהלקח? כתוב בהתאסף, נערות נאספו לזכות להיות מועמדות לתפקיד הרם, וכך גם אסתר. התארים האחרים הן על אחראיותך האישי. את מיחסת לי דברים שלא אמרתי וגם לא חשבתי עליהם. אז כמו היום הנערות מחפשות את אור הזרקורים, וחפצות להיות קרוב לידעוים, איזה פשע היה בזה, זה שהן נאנסות,בגין זה אינו פוטר מעונש את האנסים הנאלחים, את הרעלה צינתי כי כנראה בחורה יהודיה מבית טוב באותן הימים הלכה עם רעלה
צינתי שהיא הלכה למבחני הבד מרצונה והסירה את הרעלה, מה לזה ולאונס?
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1831321 נזכרתי שכתבתי לפי דבריך כבר לפני שנה
זילבר
אני לא ביזיתי את אסתר, צינתי שהיא הלכה למועמדות מרצונה, כך פשט הפסוק וכל מי שמנסה להלביש מלבושים אחרים עליה, הוא הוא שמבזה את המגילה.
וזה בהחלט נושא האשכול, הרי לפי דבריך אסתר אכלה בבית המלך כנראה הכשר שארית ישראל
ולא היתה צריכה לעבור על המצוות למען הצלת בית ישראל
אמשלום
תשאלי בבקשה את הנערות טובות המראה המתקבצות לאולפני ערוץ 2 ונלקחות לאודישן ולפני זה המאפרות מאפרות אותן הייטב ובהגיע תור נערה ונערה להופיע לפני צביקה חדד, או מלך אחר
ואם היא נכשלת במבחן לא תבא עוד למבחן. רק אם צביקה פיק יסדר לה פרוטקציה.
האם הן נהנות מחופש, או ממרחב בחירה ענק?
דבר אחד אני מסכים אתך, בדין עבד עברי נאמר אהבתי את אדוני לא אצא לחופשי
_________________
מודה ועוזב
נשלח ב-5/3/2007 19:38
ירוחם,
א.הפשט שלך הוא מהירהורי לבך ,ואין מה להוסיף על דברי אמ"ש
ב. אף אילו היה זה פשט, צריך לדעתי :א.לסמוך על חז"ל ב.לכבד את אבות האומה. אצלנו הד"ל הנושא כבר נכתש בפולמוס המכונים הידוע ואפשר לפתוח פה אשכול בעניין
ג. אסתר מסתמא אכלה זרעונים כדניאל (נדמה לי אפילו שיש לזה מקור)
ד. הייתי מקשה את קושייתך כך: לדעת בעלי התוס' שמותר ומצווה להיהרג אף כשאין מחויבת (תוס' ע"ז כ"ז:)למה אסתר שהיא צדקת גמורה לא החמירה על עצמה- יכלה להיאבק באחשוורוש ולהיהרג? וי"ל שראתה ברוה"ק שיהיה בה צורך. אבל לפי"ז הייתה אצל אחשוורוש כהוראת שעה של נביאה ולמה צריכים התוס' לתירוץ של קרקע עולם וי"ל: א. מה שאפשר ליישב לפי ההלכה הרגילה עדיף ב. היא צפתה שיהיה בה צורך אך לא נצטוותה ללכת כחזקיה שצפה שמנשה יהיה רשע ובכל זאת היה חייב להולידו (ברכות י')
אמ"ש,
מתועב בעייני כל אונס וכל טפילת אשמה על נאנסת חסרת ישע. אני רגיש יותר לפגיעה ביהודיה כשם הייתי רגיש הרבה יותר לפגיעה ח"ו באחותי. בזיון נביאה הוא סוג של בזיון ת"ח וזה נושא נוסף.
ובנושא ערכים חיצוניים:
אותו אדם עומד בדילמה ביין שני ערכים א. תפילה במניין ב.שוויון האישה וצריך לברר איזו בחירה תפגע פחות ב"טוב" הכללי בכל אופן הערך של תפילה במניין מוגדר בעיניו עפ"י חז"ל, המצאת ערך שלישי של תפילה מעורבת במניין -מעבר להיותה המצאה רק תוסיף ערך שלישי לדילמה: שניים נגד אחד ולא תפתור אותה. בכך הוא שונה ועדיף ממי שלדעתו ערך התפילה במניין מוגדר לכתחילה עפ"י מה שמתאים לערך שיוון האישה הן מבחינה ציבורית והן (אני מוסיף עכשיו) מבחינה עקרונית:
מתקן ההלכה לא נותן להלכה שום מעמד עצמאי כמשקל נגד לערכים חיצוניים.