אשכול סיפורי צדיקים על שידוכים

אמו היתה בתו של חוכר יהודי, אשר הפריץ, מושל הכפר, חפץ להשיאה לבנו ח"ו, ולכן הזדרזה הבת הצעירה ונישאה למלמד זקן ששהה בכפרם, וכך הניחו לה הפריץ ובנו.

בשכר המעשה הטוב שעשתה, הבטיח לה בעלה, שהיה אחד מל"ו צדיקים נסתרים, שיזכו לבן שיהיה ממאורי ישראל, והוא רבינו אריה דבי עילאה.

ובזכות צדקותה של אמו, אשר גידלתו וחינכתו, נשתרש שמו של רבינו לדורות על שמה: רבי לייב בן שרה.

תוקן על ידי לאתמידצודק ב- 09/07/2009 15:55:37

אח"כ דיברו בו נכבדות עם הצדקת חנה, בתו של בעל ה"ישמח משה" שכיהן אז כרב בשינאווא. ה"ישמח משה" תהה על קנקנו, ומיד עמד על טיבו והשתוקק מאד לקחתו לחתן עבור בתו הצדקת, ואף הבטיח לו נדוניה גדולה יותר מכפי יכולתו, כדי שיוכל להתפרנס ממנה ולשים את כל מעייניו בתורה.

לרבנית, שטענה מדוע עליהם לקחת חתן שאחרים הוציאוהו מביתם, ועוד להתחייב בנדוניה גדולה כזו, במקום שמציעים להם בני עשירים מופלגים, ענה ה"ישמח משה":

אמשול לך משל, למה הדבר דומה. מעשה באיכר שחרש את אדמתו, והמחרשה נתקלה בארגז מלא פנינים. האיכר לא ראה פנינים מעודו, וחשב שאלו הן קטניות שהוצנעו לזריעה, מיד הביאן לביתו, שפח מים על האש והתחיל לבשלן. משעברו שעות רבות וה"קטניות" לא התבשלו ולא התרככו, הלך לשאול עצה משכנו. השכן שפיקח היה ראה כי מרגליות בסיר. מה עשה, הציע לאיכר קטניות טריות וירוקות תמורת "קטניות" אלו שהוא מוכן לקחתן לעצמו. שניהם שמחו כל אחד במבוקשו ובהשגותיו...

הוא הדין כאן, אמר בעל ה"ישמח משה", הנגיד ההוא הוציא פנינה יקרה מרשותו, ולקח במקומה "קטניות" כהשגותיו, הבה נמהר לזכות בפנינה זו !

ואף גם זאת ביקש מהרבנית, היות וכבר מכר את כל הכלים עבור הנדוניה ועדיין לא היה לו די, לכן הוא מבקש שתמכור את תכשיטיה וגם את המטפחת שהיתה לה למזכרת מבית אביה, כמו שאמרו חז"ל: "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בתו לתלמיד חכם" (פסחים מט.), מיד קיימה הרבנית את רצונו ומכרה את התכשיטים כדי לזכות בהאי חתן צורבא מרבנן.

עוד בשבתו בפולין אסף כסף למען קופת רבי מאיר בעל הנס ומוסדות הישוב הישן בירושלים והיה שולח כספים רבים לארה"ק.

בביקורו האחרון בארץ ישראל, בהיותו  בירושלים, הזמינו אחד ממעריציו להשתתף בשמחת בר מצוה לבנו. הרבי התנה את בואו לבר מצוה בכך שבעל השמחה ינדב סך חמש עשרה לירות ארץ ישראלית, שהיה אז סכום אדיר, לצרכי צדקה. אותו אדם ניסה להתנצל שאין לו סכום כה גדול אצלו, אך הרבי עמד על דעתו שרק בעבור סכום זה יאות לבוא. הוציא האיש מחסכונותיו ונתן לרבי את הסכום, אז פנה רבינו לבנו רבי יעקב יצחק דן, שהיה עמו בארץ ישראל, וביקשו שיוסיף לסכום הנחוץ עוד עשר לירות. כשהיה בידיו סכום בן עשרים וחמש לא"י הזמין הרבי את משמשו ושלח את הכסף בידו לכתובת מסויימת בירושלים.

באותה עת היתה אמורה להערך במקום סעודת אירוסין של בת משפחה, אלא שהצדדים לא השתוו בעניני כספים, היה חסר לאבי הכלה סכום בן עשרים וחמש לא"י לצורך גמר השידוך, והאיש משתאה מנין יבוא עזרו. פתאום הגיע המשמש ומסר לו את סכום הכסף ששלח רבינו והשידוך נגמר בכי טוב.

כל הנוכחים פרצו בשירה אדירה ועוד רבות בשנים דיברו בהתפעלות אודות המאורע, כיצד ידע רבינו לכוון את הזמן ואת הסכום במדויק !

הרבי היה נוהג בעודו בחיים חיותו לשבות בויז'ניץ מידי שנה בשנה, והיה מתארח בביתו של הגביר ר' אברהם שערך לכבודו סעודה והיה מעניק לרבו מאה רובל כסף.

עתה נפטר הרבי. ר' אברהם שהה באחוזתו שבכפר הסמוך לויז'ניץ והשגיח על עבודת פועליו. לעת ערב שב לביתו, עייף מעמל היום, התפלל, אכל ושכב לישון, ויחלום חלום.

בחלומו, ראה שהרבי שובת בויז'ניץ כמנהגו, והוא עורך את הסעודה הגדולה לכבודו. הרבי מיסב בראש, וכל הקרואים סביבו, והוא ר' אברהם, עומד עליהם לשרתם. הרבי נטל את ידיו ובירך המוציא, ר' אברהם הגיש לו את הדגים וחילק גם למסובים את מנתם. כאשר כילו לאכול הוא הביא את המרק והגישו לרבי, והנה ראה שהרבי טרם נגע בדגים! אולי מקרה הוא, חשב, והניח לפניו את קערת המרק. תור הבשר הגיע – והנה גם המרק עודנו לפני הרבי.

אזר ר' אברהם עוז, ושאל: מפני מה שלא טעמתם מאומה?

והרבי משיבו: איך אוכל לאכול אצל אכזר כמוך, שאינו שת לבו להשגיח על עניי עירו להשתתף בצערם!

חוורו פניו של ר' אברהם והוא אמר: רבי איני מבין את כוונתו.

השיב הרבי, הטרם תדע כי בעירך מתגורר רבי שמואל, תלמיד חכם עני, אשר מעודך לא נתת לו אפילו פרוטה אחת, ועתה הגיעה בתו לפרקה ולרש אין כל! הן שורש עבודתי היתה ללמד את אנ"ש שיהיו באחדות, רחמנים ביישנים וגומלי חסדים – ואתה בן חורין להפטר מכל זה?

השיב הגביר בשברון רוח: רבי, מה שהיה – היה, סדרו לי תיקון תשובה !

נענה הרבי ואמר: סדר תשובתך, לחזור בך מדרכך הרעה. עליך לקבל על עצמך לתת לר' שמואל די מחסורו אשר יחסר לו, לכל הוצאות חתונתו בדרך כבוד !

התחייב הגביר, והרבי החל לאכול, בשמחה ובטוב לבב.

הקיץ ר' אברהם משנתו באישון ליל, דעתו טרודה ונפשו עגומה. הוא קם ממיטתו ויצא החוצה לרחובות העיר, כי לא מצא מרגוע לנפשו. ובחוץ – אפילה, הכל נמים את שנתם. רק בבית המדרש דלק אור. נר דולק ולידו רכון על ספר, ר' שמואל המתמיד.

עלה הגביר לבית המדרש ונכנס עם ר' שמואל בדברים. מהיכן ירק זה חי, שאלו. כל זמן שהרבי חי, היה שולח לי את עזרתו מקודש, השיב ר' שמואל, עכשיו, הן טרם עברו שלושים יום מפטירתו. כל זמן שיש בביתי חפץ שאפשר למשכנו, מה טוב!

ויש לכם בנים ובנות? שאל ר' אברהם.

יש ויש השיב ר' שמואל, ביניהם בתי הבכורה, שהגיעה לפרקה והיא לפני חתונתה.

ומנין לכם נדוניה להשיאה וצרכי חתונה?

לכך איני דואג, ענה ר' שמואל, לפני זמן מועט נגלה אלי רבינו בחלומי ואמר לי שאתה תתן לי. משום שהוא גם בא אליך בחלום ואתה הבטחת לו זאת...