אשכול סיפורי צדיקים על שידוכים

תלמיד חכם אחד שאל פעם את הגאון הגדול מרן הרב שך זצוק"ל, בעל ה"אבי עזרי", שמציעים לבנו שידוך שהמדוברת מבוגרת מהמדובר, האם יש בזה חסרון, והשיב רבנו, שאין בזה חסרון, ואמר שגם אשתו היתה מבוגרת ממנו בארבע שנים, והוסיף עוד דוגמאות.

ושאל השואל: אבל העולם הרי אומר שזה חסרון, השיב רבנו: אתה גם מאלו שמתפעלים ממה שהעולם אומר? אינך יודע שהעולם גולם...

ופעם שאל אחד את רבנו על בחורה מבוגרת, אם אין חשש שתהא מושלת עליו, והשיב לו כנ"ל, שאין בזה חסרון, וזה לא סיבה מה שהיא מבוגרת שתמשול עליו, אלא צריך לברר כל מקרה לגופו. ושאל עוד: האם אין חסרון במה שכבר הפסיקה ללמוד במסגרת, וממילא יתכן שחסר לה בחיות, והשיב רבנו: היום זה לא טענה, היום קוראים "מכתב מאליהו" וכדומה.

ראה הבעש"ט ברוח קדשו כי בתו של רבי אפרים היא זוגתו מן השמים, לכן פתח עמו בשיחה בדברי תורה, בחכמה ובפלפול, והיו הדברים מאירים ומשמחים, עד שנקשרה נפש רבי אפרים בנפש הבעש"ט, ומיד הציע לפניו את בתו. הבעש"ט הסכים אולם הוא הציב תנאי: שתעשו את השידוך עימי ולא עם חכמתי ותורתי. על כן דרש שהתנאים יערכו בחשאי, ושלא יכתב בהם שום שבח ותואר. ואכן, כך נאמר בתנאים: ישראל בן אליעזר ישא את חנה בת ר' אפרים בשעה טובה ומוצלחת.

רבי אפרים נסע לביתו, אולם בדרך לביתו נפטר. בנו, הרב ר' אברהם גרשון, מצא בין חפציו את שטר ה"תנאים", ותמה מאד מיהו ישראל האלמוני הלז. כחלוף זמן, שינה הבעש"ט את צורתו, לבש בגדי איכרים, ואף דיבר בלשונם, עד שנראה כאדם גס ומגושם, וככה נסע לבית רבי אברהם גרשון.

רבי אברהם גרשון נבהל מאד בראותו את המיועד להיות גיסו, וניסה להניא את אחותו מלהנשא לו, אולם היא טענה כי מה' יצא הדבר, ואין להרהר אחר אביהם, שוודאי ידע אשר לפניו.

מיד לאחר החתונה גילה הבעש"ט לזוגתו הצדקנית את כל האמת, אולם השביע אותה שלא תגלה מכל זאת מאומה, כי עוד נכונו להם חיי הסתר בעניות ובדחקות.

לאחר החתונה ניסה רבי אברהם גרשון ללמוד עם גיסו, אולם הוא התחזה כמי שאינו קולט מאומה, ובראותו כי צרתו צרה והבושה כה גדולה, קנה להם סוס ועגלה ושילחם לעיר אחרת. לאחר תקופה, כשראה בעניים ומרודם, ניסה להביא את הבעש"ט אליו שישמש כשליח בית הדין, אך שוב לא עלה הבר יפה. "התייאש" רבי אברהם גרשון מגיסו שאינו ראוי לשום מלאכה, עד אשר הגיע זמנו של הבעש"ט משמים להתגלות, ואזי כבר ראה וידע רבי אברהם גרשון את אשר לפניו. מיני אז נקשרה נפשו בנפש הבעש"ט, ולא זזה ידו מתוך ידו.

"איש כי ידור נדר לה' וכו', לא יחל דבו ככל היוצא מפיו יעשה" [במדבר ל, ג]

אחד מגדולי תלמידי הבעל שם טוב, רבי זאב וולף קיציס, היה עני מרוד ולא יכול היה להשיא את בתו הבוגרת. שאלו הבעש"ט באחד הימים: מדוע לא תשדל את בתך?

כאשר אין לי במה לפרנס את בני משפחתי, איך אוכל לחשוב על נישואין? ענה התלמיד בבות פנים.

אשיאך עצה, ענה לו הבעש"ט, שלח נא שליח מיוחד לעיר יאסי, שם ימצאו השדכנים חתן בר אוריין לבתך. עליך גם להבטיח לחתן נדוניה של אלפיים רובל.

עשה התלמיד כהוראת רבו והשליח יצא ליאסי. הוא תיאר שם את המחותן ר' וולף בתור צדיק וחסיד, והבטיח שיתן נדוניה בסך אלפיים רובל.

השדכנים התחילו להציע לפניו שידוכים שונים, שלא ישרו בעיניו, עד שלבסוף התעכב על שידוך אחד שהוצע לו, בנו של איש נכבד, עשיר ומיוחס, והבחור עצמו היה גדול בתורה. הוטב הדבר בעיני השליח, גמר את השידוך בכי טוב וכתבו "תנאים", שעל המחותן לתת נדוניה בסך אלפיים רובל.

חזר השליח לביתו, וסיפר לר' וולף את כל המאורע, אשר הוטב גם בעיניו.

כאשר בא לפני הבעש"ט, הוא בירך אותו בברכת מזל טוב, וביקשו שלא ידאג מאומה, כי במהרה יבוא עזרו. כעבור מספר שבועות קיבל ר' וולף מכתב ממחותנו, בו הוא מתפלא על שלא שלח מתנה לחתן, כנהוג.

הלך ר' וולף עם המכתב אל הבעש"ט, והוא אמר לו שלא ידאג כי קרובה ישועתו לבוא. חלפו עוד מספר שבועת, והמחותן הוסיף לכתוב, למה אינו שולח שום מתנה לחתן. אך ר' וולף שבטח בדברי הבעש"ט, לא השיב לו מאומה. בראות המחותן שאין קול ואין עונה, הוא שלח לו מכתב נוף וכתב בו דברים קשים, וגם הודיעו אם לא יקבל תשובה ממנו, יחזיר לו את ה"תנאים".

הלך ר' וולף במר נפשו אל הבעש"ט, והראה לו את המכתב. ענה לו הבעש"ט: ענה לו במכתב, כי בזמן המיועד של החתונה יבוא לכאן החתן, ואי"ה יהיה הכל מכן, גם מתנות לחתן וגם הנדוניה. כתב ר' וולף כדברי הבעש"ט, והמחותן בטח בדבריו. כשהגיע קרוב לזמן המיועד, נכנס ר' וולף שוב לבעש"ט, והוא ציוהו לכתוב למחותן שיבוא לכפר שלשה ימים קודם הזמן, כי רצונו לשמוח איתו כמה ימים לפני החתונה.

ר' וולף קיים את פקודת הבעש"ט, וימים אחדים לפני החתונה קיבל מכתב ממחותנו, שהוא עם כל בני ביתו נוסעים לחתונה. בפנים עצובות הלך ר' וולף להראות לבעש"ט את המכתב. בדרכו אל הבעש"ט הוא פגש איש אשר שאלו איפה גר הבעש"ט. הנה גם אני הולך אל הבעש"ט ותוכל ללכת עמי, ענה לו ר' וולף.

בהגיעם אל הבעש"ט, לאחר שאילת שלום, אמר הבעש"ט אל האורח: הבה ואספר לך סיפור:

סוחר אחד הוביל עצים ברפסודות גדולות למדינת פרוסיה. הוא הוביל רפסודה גדולה של עצים, וקיבל במחירה ארבעים אלף רובל. לסוחר היתה מרכבה הדורה ועגלון גוי נוהג בסוסים. בנסעו חזרה עם הכסף, הגיעו ליער אחד, שם נרדם הסוחר וישן. היטה העגלון את הסוסים מן המסילה אל אמצע היער, העיר את הסוחר ואמר לו שימסור לו מיד את כל הכסף שיש לו. הוא גם התחיל לנופף על ראשו בגרזן חד לאיים עליו.

חרד הסוחר והתחיל להתחנן אל העגלון שישאיר לו חצי מן הכסף. אך העגלון באחת, שימסור לו מיד את כל הכסף, ואם לאו יהרוג אותו כרגע! בראות הסוחר כי כלתה עליו הרעה, מסר בידי העגלון את ארבעים אלף הרובלים, ובלבד שישאיר לו את נפשו לשלל. לאחר שהעגלון קיבל את כל הכסף, נענה העגלון ואמר: הלא תגיד לי איך אוכל להניחך בחיים, כאשר בודאי תספר אחרי כן את כל מה שקרה, אין לי ברירה אחרת אלא להרוג אותך כאן במקום.

הסוחר הרבה להפציר בו שיניחו בחיים, והעגלון באחת , שמדבריו לא יוכל לשנות ועליו לרצחו. התחנן אליו הסוחר, שעל כל פנים ימתין לו עד יתוודה קודם מותו. העגלון נתרצה לדבר זה, קשר אותו אל עץ, לבל יברח, והניחו לומר וידוי. התחיל הסוחר לומר וידוי בהשתפכות הנפש, ונדר נדר לה': ריבונו של עולם, אם אצליח להנצל מידי הרוצח, אתן מעשר מכל הכסף הזה לצדקה.

לאזניו של שומר היער, הגיע קול השתפכות נפשו של הסוחר. הוא דהר עם קנה הרובה שבידו אל המקום, אשר עמד בו הסוחר קשור לעץ. הוא שיחררו מהחבלים, והסוחר סיפר לו את הנעשה עמו. תפס השומר את העגלון, כפתו בחבלים והוליכו העירה למשטרה. לאחר חקירה ודרישה מסרו את כל הכסף לסוחר, ואת העגלון כלאו בבית האסורים. הסוחר נסע לביתו שמח וטוב לב, ובפיו תשבחות להשי"ת, שפדה את נפשו מידי מבקש נפשו.

כאשר חזר אל ביתו, ועברו מספר שבועות מהמאורע. שכח הסוחר לקיים את נדרו ולא נתן מאומה לצדקה מן המעשר שהבטיח לתת.

לסוחר היו בן ובת, ולפתע חלתה בתו ובתו. הוא לא שת לבו גם לזה, ולא נזכר לחלק את כסף המעשר לעניים. אחרי כן חלה גם בנו יחידו, הוא שלח אחר רופאים גדולים, וכולם אמרו נואש לחיין. בצר לו, ובשמעו כי בעיר מז'יבוז' נמצע הבעש"ט שפועל ישועות, נסע אליו לבקשו שיעורר רחמים על בנו יחידו הנמצא בסכנה. כך סיים הבעש"ט את סיפורו בהביטו היטב אל האיש אשר בא אליו זה עתה.

כאשר גמר הבעש"ט את סיפורו, נזדעזע אותו אדם אשר היה לו אחר מאשר אותו סוחר, אודותיו סיפר הבעש"ט.

הנני מוכן ומזומן להפריש תיכף ומיד את כסף המעשר, ולתתו לכל מי שיצוה רבינו הקדוש, נענה הסוחר הנדהם.

מהר ושקול סך של ארבעת אלפים רובל לר' וולף, ציוה לו הבעש"ט.

הזמין החפץ חיים את הבחור אליו, והתחיל מדבר עמו מעניני שידוכים, ואמר לו, למה הדבר דומה, לקטר של רכבת הגורר אחריו מאה קרונות טעונים, הקטר עבד במלוא הקיטור אך התקדם באיטיות מרוב כובד המשא, היה שם "פיקח" אחד שרצה לזרזו, והתחיל לדחוף בשתי ידיו ובכל כוחו את הקרון האחרון...

כן הדבר בענין שידוך, אמנם מכריזים בשמים מלמעלה מ' יום קודם יצירת הוולד, אעפ"כ קשה הוא כקריעת ים סוף, וכביכול הקב"ה בעצמו מזווג זיווגים,ופתאום מתגנבת מחשבה לאדם "לעזור" להשי"ת בענין זה. סבור הוא, שע"י שיעביר זקנו ח"ו ימצא חן בעיני המדוברת, הרי הוא ממש כאותו חכם הדוחף בכל כוחו את הרכבת כדי שתתקדם...

וכן סיפר הרה"ג רבי שלמה וולבה זצ"ל, אחת התלמידות חפצה לנסוע לאמריקה מפני שכאן לא מצאה לה זיווג. שאלתי לחזון איש זצ"ל, היות והיא לא מוצאת כאן זיווג, כדת מה לעשות, והשיב הרי צריך רק אחד, ואחד אפשר עוד למצוא...!

אמר לו מרן זצ"ל, שלא כך נהוג, אלא קודם מתענינים בכל פרטי השידוך ואחר כך באים לשאול. והוסיף, שכן מצינו בגמרא [ברכות ג:], מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים – שרק אחר תכנון והכנת כל הפרטים, באים לשאול באורים ותומים.

הבטיח לה החזון איש זצ"ל שכל הילדים יהיו דומים רק לה, וכך היה.

ענהו הקדושת יו"ט, בשמים אינני רואה, ואילו כאן בארץ אינני חפץ...

ופירש האדמו"ר את דברי אביו, כי אלמלי היו רוצים בשמים את השידוך הזה, היו מכניסים ברעיונותיו שגם הוא יחפוץ בזה.