"בית יעקב" - מה צופן העתיד?

הייתי השבוע עדה ושותפה לדיון שנערך אודות בתי הספר של בית יעקב. האמת שדיון זאת מילה עדינה לעומת מה שנערך שם.. זה היה ויכוח סוער!! וכל מה ששמעתי זה בנות מתוסכלות, ששונאות את הסמינר וממש טעונות עליו. הייתי די בשוק, כי על פניו הבנות נראות בנות בית יעקב רגילות עם שאיפות לבנית בית כמו כל אחת פה...

רב הטענות היו על כך שכופים תקנונים הזויים על הבנות, עוסקים בנושא הצניעות בכפיתיות והכל כמובן בשם היהדות ואיך לא... זה תמיד מתקשר לשידוכים: "אישה שהולכת כך וכך לא יכולה לקבל בחור ירא שמים..." (ציטוט שנאמר), ואלו דברים שהמנהלים בעצמם, כנראה, לא ממש יודעים למה הם אוסרים. אני לא מדברת על ג'ינסים או "חלילה" גרבי כותנה... (שזה ברור לכולן ש"אסור") הבנות העלו שם דברים שלכאורה אין בהם כל בעיה, כמו צבע הגרב: שחור או רגל...  בנות כינו את עצמן "פליטות בית יעקב". ושוב, הן נראות צנועות וחסודות, שואפות להקים בתים של תורה, עובדות קשה כדי לפרנס את הבעל שישב וילמד ובכ"ז הן כועסות ומתוסכלות.

אני לא מכניסה את עצמי פה, על אף שגם אני טעונה על הסימנרים (אולי בגלל זה כ"כ בער לי להעלות את האשכול הזה), כי אני בחרתי בדרך חיים אחרת, אני יודעת שבעז"ה הבנות שלי לא יעברו את מה שאני עברתי. בחרתי לעצמי את החברה שלי.

הבנות שדיברו שם: ספרדיות, ליטאיות וחסידות כאחד. וכשהמנחה (איש חינוך ידוע) שאל אותן לאן הן תשלחנה את הילדים ללמוד הן מודות שישלחו לבית יעקב "כי אין מקום אחר", וזה נכון, לדעתי.
החינוך בבית יעקב הוא סה"כ טוב, הרמה הלימודית מעולה (רק חבל שלא עושים בגרויות, אבל זה נושא בפני עצמו), אבל משו שם פגום. המחנכים לא עוברים הכשרה מספקת, ובכלל היעוץ החינוכי לוקה בחסר. היתה בת שסיפרה, עם דמעות בעיניים, שהיא באה ממשפחה חשובה אבל הסמינר הרס אותה, היא מרגישה שהוא פגע לה ביראת שמים התמימה שהיתה לה: בתור נערה מתבגרת בת 15-16 היו לה שאלות ביהדות ולא היה לה לאן לפנות, בנות שכביכול העיזו לערער על דברי המורה נענו בתשובה מזלזלת. והמורות הצדיקו את הזלזול בכך שיש הרבה דברים שאנחנו לא מבינים ובכ"ז עושים.
ובכלל בת שיש לה כ"כ הרבה שאלות באמונה כנראה שמשהו רקוב אצלה מבפנים ושוב, הקלף המנצח...... היא לא יכולה להתאים לבחור ת"ח וירא שמים.
 בת שאביה לא הלך עם חליפה וכובע סיפרה שכשהיתה בכיתה ז' הציבו לאביה אולטימטום ומשסרב העיפו אותה, שימו לב, שבי"ס שבו למדה היה בי"ס אזורי כך שמשם לא היתה ברירה והעבירו אותה לבי"ס דתי.

לעומת זאת, ישבו שם בנות דתיות- ציוניות שדי גחכו לקול הצעקה שהקימו הבנות החרדיות. הם סיפרו שאצלן צניעות לא היה ענין של כפיה, לא הכתיבו להן איך ללכת (פרט למס' סעיפים עקרוניים-הלכתיים). פשוט הסבירו להן בפשטות בצורה קונקרטית וברורה עד שהן בעצמן סלדו מכל האופנה הרחובית ומכל מה שהרחוב מציע, ובנו לעצמן אישיות דתית אמיתית איתנה!!!!

אז מה בעצם השתנה במהות של בית יעקב? למה הכל מתחיל ונגמר בשידוך העתידי? ולמה, למה צריכים להיות כ"כ הרבה קורבנות בשיטת החינוך???
אני בטוחה שלא לזה התכונה שרה שנירר כשהקימה את בית יעקב!!!!

_________________

חכמה, את צודקת שבת שמגיעה לתיכון צריכה להיות כפופה לנהלים שלו אבל א. הרבה בתים חרדיים קובעים לבנות שלהן לאיזה סמינר ללכת ואז הן לא מסוגלות לקיים את התקנון. ב. אם התקנון שהיית חותמת עליו בתחילת הסמינר היה נשאר עד שתסימי, את צודקת. אבל מידי שנה הם מוסיפים חומרות הזויות!!!

שרפ, הבנות שהודו שהן תשלחנה את הבנות לבית יעקב, מאמינות בדרך החרדית המסורתית. הן יודעות שאם הן רוצות לנהל בית חרדי-חרדי, האופציה היחידה שלהן זה לשלוח לבית יעקב מהסוג הזה שציינתי. אין פה שום שטיפת מח!!!

נועה, כמו שאמרתי אני לא מכירה את המוסדות של הציונות הדתית, רק השוויתי אותם מבחינת הצניעות כי את החשיבות של הצניעות שם אני מכירה היטב!! לכן, אני מוחה על דברייך : "שהבנות שלהן קרובות לחילוניות"- כמו בכל מגזר יש ויש, אני מכירה בנות צנועות שאני יכולה לשאוף להגיע לצניעות שלהן, יש אצלהם בתי"ס חזקים יותר או פחות אבל את לא יכולה לומר באופן גורף שהן לא צנועות. זה ממש הוצאת שם רע על ציבור שלם.
אני לא נכנסת לאידיאולוגיה שלהם שגרמה למה שגרמה- אל תערבבי בשר בחלב.
כל ההשוואה שלי לבתי"ס של הציונות הדתית היתה בקשר לדרך שבה הם מחדירים את הערך לצניעות ולעבודת השם שלדעתי יעילה יותר.

ו--קריסטל, צודקת שיש רבנים טובים שעונים לשאלות. אני לא יודעת איפה למדת, אבל אני דיברתי על בתי יעקב הסגורים (כדוג' וולף, כהנא, ישן, חדש, חדיש מחודש וכן הלאה) בהם הקו הוא ישר ללא סטיות, ללא ערעורים. אם היו נותנים לבנות שמות של רבנים כשהן היו צריכות אותם, את צודקת, הרבה עגמת נפש והרבה נשמות יהודיות היו ניצלות. אבל במציאות הבנות לא מודעות לאפשרות לפנות לרבנים, גם בבית לא נותנים להם את האופציה והסמינר שאמור לתת מענה הולם, רק מטיל בהם דופי!!

לייב, עובדה שהבנות הכאובות שדיברו היו הרבה הרבה אחרי י"ב, היו שם בנות נשואות ובנות מבוגרות ממך וממני. ברור שצריך תקנון, ברור שצריך גבולות, ברור לי עוד יותר שצריך היום יותר גבולות מאשר פעם אבל השאלה איפה ואיך שמים את הגבולות!!!!! ושוב, זה נכון לגבי הסמינרים שהזכרתי למעלה ודומיהם. יש את לוסטיג ופ"ת ודו פארק... אבל מה לעשות שבציבור החרדי לא מסתכלים עליהם בעין יפה?! יש מקומות שלא מכנים את לוסטיג כבית יעקב. ואתן יודעות מה, סתם הלכתי רחוק עד הציונות הדתית... קחו את לוסטיג, איך הוא מצליח להכניס בבנות שלו את אהבת התורה, יראת שמים וצניעות מרצון??? למה הסמינרים לא מאמצים את השיטה שלו?

_________________

אני קוראת את הודעת הפתיחה, מעיינת קצת בתגובות ולא מופתעת.
הם כ"כ מוכרות ואותי הן צורבות.המרמור שהפך לחלק בלתי נפרד מהחינוך של הדור
והנשירה שבעקבותיו, מחייב זעזוע.
אני לא אגיב ישירות אבל אני כן רוצה להגיב מנגד.
אני מלאת הכרת הטוב לחינוך "בית יעקב" שקבלתי!
אם מישהי כאן מתכוונת לשלוח את בנותיה לחינוך בית יעקב מבלי להכיר בערכו ובחשיבותו,
מבלי להעריך את תוצאותיו הטובות הוא רק כעין ברירת מחדל של בין לבין-אבוי לה ואבוי לבנותיה. 
 
ועכשיו אני מבקשת לשאול, מאין הקשר הישיר בין נושא האשכול לבעיות השידוכים?

שרה שנירר באמת לא התכוונה לזה. איך התבטאה מישהי באוזני? (מורה, אגב. מבייס יענקב.) "צריך שרה שנירר חדשה לדור שלנו".
אצל שרה שנירר לא היו דעות קדומות ולא אמירות מרחיקות לכת. היא לא הסתכלה למישהי בעיינים ואמרה: בגלל שאבא שלך עובד את לא תדעי לעולם מה זה "בית של תורה". בגלל שאת לבושה בחוסר צניעות אנחנו מקיעות אותך מחברתנו. לא. שרה שנירר לא אמרה דברים כאלה ולא פעלה כך. היה לה דבר אחד בלב שחסר למורות ומחנכות בית יעקב - אהבה.
היא אהבה את התלמידות שלה. היא לא עבדה עבודה מוכתבת. היא דעה שאנשים שונים יש להם דעות ורצונות שונים. היא לא כפתה צניעות. היא חיבקה וסגרה כפתור בחשאי. בנות ידעו שהן יכולות לבוא ולשאול אותה, או את הרב דויטשלנדר זצ"ל- כל מה שעולה להן בראש. הן לא התביישו שיצליפו בהן בשוט "בית של תורה" העלוב. הן ידעו שאוהבים אותן, איך שהן. האהבה הזו הצליחה להחדיר בהן את התורה ויראת השמים בצורה המושלמת ביותר. בגהנום של השואה הן שמרו במסירות נפש את צוואתה של שרה שנירר! זו לא היתה פיקציה. זו היתה פנימיות. אמיתית. כזו שאין בבית יעקב בזמננו.

בס"ד

אני שמחה ומאושרת בחלקי שלמדתי בבית יעקוב, גאה בזה, נבניתי שם, קיבלתי כלים לחיים ומודה לה' על הזכות שנפלה בחלקי, מאחלת אותה לכל בנות ישראל.
בעניין תקנון הצניעות, משום מה אני הייתי תמיד תמימת דעים עם הסמינר, מה שדורשים-אני עושה, בטוחני שיש דברים שההנהלה מבינה הרבה יותר טוב מימני, גם דברים שלי ניראים מוזרים ע"פ.
גם מבחינת היעוץ החינוכי, הקשר האישי עם התלמידה, אצלינו(סמינר דוסי לדעתי, שמו לא הוזכר לעיל)היה מענה לכולם.

יצא לי לפגוש חברות, בנות שלומדות עדין שמתמרמרות על התקנות וכו', לדעתי הן לא מבינות מזה בית יעקוב, מה התכלית, הן לא מבינות שזה לא עוד מקום בילוי להעביר את היום, זה מקום חינוכי ערכי שאמור לבנות אותך, להכין אותך לחיים!
וכמו שאמרה משתוקקת, התופעה הזאת מביאה בעקבותיה את בעית הנשירה הכאובה.

ולשאלתך חיה, מה קשורות שיטות החינוך לשידוך העתידי?החכימי אותנו.
אני יודעת שכל אחת תקבל בע"ה את מה שמתאים לה...

_________________