| נשלח ב-15/1/2009 23:52 |
 |
| |
פניני שבת [לך דודי לקראת כלה...]
ש-לום.
אשכול זה הוא אשכול פרשת שבוע.
לקראת סופי שבוע נעדכן את האשכול היקר הזה, במטעמים לכבוד שבת, יש שיכינו צ'ולנט ויש שיכינו סלט...
אבל הכל הוא סעודה אחת גדולה- רגעים של קדושה.
זו במה פתוחה לכל החברים והחברות באתר מכובד זה, לקחת את הדבר שכולנו מסכימים ואוהבים-זו התורה, ולשפוף הגיגים ואור על אשכול זה.
אבל דדבר מענין- אשכול זה אינו "סתם" אשכול של פרשת שבוע ודברי תורה...אלא שם המשחק- למצוא בכל דבר תורה איזשהו ארמז וקשר ל.....נו, מנחשים? נכון, "שידוכים".
על מנת שנעשה נחת רוח ליוצרינו,
וליוצר הפורום-להבדיל.
התורה והשבת הם מקור הברכה-
ונראה לי שלאף אחד מאיתנו-לא יזיק קצת מזה, לא כן?
אז קחו חלק-ותבורכו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2009 00:08 |
|
| |
טוב, אז אם התחלתי-אני גם אמשיך ואגמור-
פרשת שמות.
אם נשים לב נמצא כי כל המאורעות הכתובים בתורה רמוזים פעמיים-שלוש, כמו: בריאת העולם, [אחד האירועים, אם לא האירוע המרכזי בתולדות התורה..] המרגלים וכו' ופתאום נשתומם למצוא כי ישנם 50 איזכורים של יציאת מצרים-שזה כמו עשור לכל חומש! ה' עשה אירועים מיוחדים ומעוניין שנזכור אותם, אדרבא- שנתן לנו 52!! מצוות כהזכרה ליציאת מצרים, כמו: מזוזה, תפילין, פסח וכו'..
מדוע אנו כ"כ צריכים את הסוגיה הזו!?
# ספר שמות נקרא הספר השני. וזה לא פשוט כי ספר ויקרא אינו נקרא ספר שלישי ובמדבר אינו רביעי... ז"א שספר שמות שני-לבראשית. הן שתי מחצייות. מחצית ראשונה-בראשית. ושניה-שמות.
מדי שבת כאשר שובתים, התוכן הראשוני, המהות הראשונה היא- עדות על בריאת העולם. היסוד הראשון-לדעת את הכתובת.
- אך כיצד נעיד על דבר שלא היינו בו? אדם הראשון הוא אחרון הנבראים, כיצד דורשים ממנו להעיד של בריאת שמים וארץ שנעשו קודם בריאתו? הרי חובת העדות היא על דברים שרואה אדם במו-עיניו. אז איך מדי שבת אנו נעמדים כעדים ב"ויכולו"?
-מדוע לא נאמר שבסיס האמונה הוא בריאת העולם!? הרי אלוקים הוא- "בורא עולם".
הריה"ל אומר:"לא שייך, כי את זה לא ראית, ואת היציאה-ראית!"
זאת אומרת בעצם, שאם לא היתה יציאת מצרים-לא היינו יכולים להעיד על מעשה בראשית!יציאת מצרים, עשרת המכות, מגבות את בריאת העולם. מי יכול לשחק עם כל יצורים כחומר ביד היוצר אם לא היוצר בעצמו..? מי הופך ים לדם? מי משכין שלום בין אש ומים? מי הופך כל סדרי וטבעי עולם? רק מי שברא את העולם!
והשבת-היא זכר למעשה בראשית וגם זכר ליציאת מצרים- שני אירועים שתורמים אחד לשני ולאמונה.
הוא האלוקים, הוא הקל הגדול ובעל היכולות,
הוא הפך ועשה ניסים ופלאות,
הוציא והשגיח והוביל וברא,
תנו לו קרדיט שגם זיווג הוא ימצא.
ולפעמים זה נדמה לנו שהגלות האישית הזו חשוכה ואין לה סוף, אבל גאולות פרטייות הן הסיבה שלה ברא ה' את העולם, כדי שנעיד בכל יום- אלוקים,אתה קיים!
שבת שלום.
תוקן על ידי קריסטל77 ב- 16/01/2009 0:09:17
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2009 04:29 |
|
| |
חזק מאד, תודה רבה.
אחרי כזו התחלה קשה אפילו לחשוב להוסיף.
ובוודאי לא להתחרות בסגנון הכתיבה הבהיר.
אבל פטור בלא כלום אי אפשר:
משה רבינו פונה אל הקב"ה בתלונה כביכול - "למה הרעֹתָה לעם הזה למה זה שלחתני" ומה טענתו "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך".
ותמהו המפרשים למה משה מתלונן, הלא בתחילה כבר אמר לו הקב"ה שפרעה יכביד ליבו ולא יסכים לשלחם?
נראה שכך יש לפרש את טענת משה לקב"ה.
ידוע שכאשר הקב"ה חפץ לזכות יהודי שחטא לפניו, הוא מביא עליו יסורים כדי שיתעורר לשוב בתשובה. ובני ישראל בדור ההוא הגיעו ממש לשער הנ' בשערי טומאה, שהוא השער האחרון כידוע
וא"כ מתעצמת הפליאה על משה - לכאורה הקב"ה העצים את סבלות עמ"י כדי שישובו בתשובה, ומה טענתו?
אלא, משה רבינו טען לקב"ה, אמת ש-"ה' חפץ דכאו החלי" ומי שהקב"ה חפץ שישוב אליו הוא מייסרו - אבל כל זה לבר דעת שיבין מתוך היסורים למה באו עליו וישוב בתשובה, אך לשוטה שאינו מבין לתכלית היסורים, ולא יחזור בתשובה על ידם, למה לתת יסורים בכלל? שהרי תכלית יסורים אלו אינה לטוב, ואין הקב"ה עושה רעה ח"ו.
ועל זה טען - למה הרעתה לעם הזה, שהם בדרגה נמוכה ולא מבינים את תכלית היסורים שבאים עליהם. וזה מבואר בלשון הפסוק: ומאז באתי לדבר בשמך - הרע לעם הזה - דהיינו שהחמיר את מצבם. - והצל לא הצלת - שום הצלה לא צומחת מהיסורים הללו.
ועל זה השיב לו הקדוש ברוך הוא "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל" מהי התוספת "וגם"? יאמר "אני שמעתי את נאקת" וכו', אלא אמר לו הקב"ה "משה, אתה שומע נאקות ובכי מתוך סבל ותו לא, אולם אני שומע פה עוד נאקה, נאקה הבאה מתוך הנקודה הפנימית שבעם ישראל, ונאקה זו היא בכיה על שפל מצבם הרוחני, שהיא תכלית היסורין."
ומכאן לעניינינו, נזכור כל רגע ורגע, גם (ובעיקר) בשעות הקשות, בשעה בה מתגנב זנבו של הנחש הקדמוני ללב "מה כל זה, ואם כן למה זה אנכי" שעות שאנו מהלכים כצללים בצידי עולמנו, ותוהים על עולם ומלואו, איך, איך יתכן שכדי לקיים את המצווה הראשונה בתורה נצטרך לעבור את מסע היסורים הזה?
אז נזכור, מי הוא זה המכוון כל צעדינו, מי הוא שנתן לנו להתייסר בספקותינו ולבטינו.
וכיון שמידו באו, מיד רחומה כל כך שאין רוע יכול לבוא ממנה. אם נבין זאת בחוש, נהיה מסוגלים לצאת בריקוד, על כך שהוא כביכול מפנה את כל מחשבתו אלינו, להיטיב לנו, אלא שלפני יציאת מצרים וקריעת ים סוף יש גם "תכבד העבודה על האנשים".
והיא באה מתוך שהקב"ה בחר בנו ויודע את רום קומתנו. וגם אם אנו איננו מבינים, כי אנו בדרגת 'עם', הוא שומע לנאקתנו ואת הנאקה הפנימית הבאה ממעמקי הלב הוא שומע, ויוציאנו למרחב, בקרוב ממש.
שבת שלום
(ע"פ רבי יחיאל- האדמו"ר הראשון מאלכסנדר זצוק"ל)
תוקן על ידי מנ_here ב- 16/01/2009 4:28:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2009 09:57 |
|
| |
יישר כח לשניכם !
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2009 14:29 |
|
| |
יפה יפה
אשכול מבורך ומוסיף בהחלט.
העשרתם אותי
:)
שבת שלום
_________________
"תורת אמת היא תמיד מעניינת, אך אין מגייעים אליה אלא אחרי שמואסים בגשמיות שעלי האדמות" [ד. ז.]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2009 19:18 |
|
| |
אפשר להצטרף בקלות יתרה לחלוקת התהילים של שרית ולקבל דבר-תורה מעולה לתיבה הפרטית, כל יומשישי.
והכל בשקט ובלי לעשות הרבה רוח- במקום לפתוח אשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2009 19:29 |
|
| |
אישית הייתי מקדישה את האשכול לגברים שבינינו.
אני לא מעודדת תלמידות חכמים ברבים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2009 23:36 |
|
| |
תמי- בסוף השבוע שעבר היתה אוירה קצת קשה באויר חשבתי שזה יכול לרכך את כולנו, וקצת שנשתף פעולה...אבל, שכחתי שלפעמים צריך לאכול אבנים כאן... אבל קיבלתי אישור, אז כנראה שזה פסדר אחרי הכל.. :)
משתוקקת-איני מסכימה איתך. לפתוח חומש או להביא פירוש על פרשת שבוע-כל בחורה ונערה ומתבגרת יכולות לעשות... :)
שבוע טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2009 13:04 |
|
| |
קריסטל, מנ_here התענגתי על דבריכם.
תודדדדדדדדדדדה
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2009 09:25 |
|
| |
הינה דבר תורה קצר:
בסוף הפרשה שעברה משה אומר להקב"ה " למה הרועתה לעם הזה למה זה שלחתני "
ז"א- משה אומר שלחתי אותי לגואל את עם ישראל ולהוצאי אותם ממצרים
ועכשו נהיה יותר גרוע ?פרעה מכביד עלהם את העבודה יותר מאז
ומשה שאל למה ?
המדרש אומר : הקבה עונה למשה ואומר " חבל על דעבדין ולא משתכין ( מהמילה שכיח)"
חבל על אלו שלא שאלו שאלו ולא נמצאים פה- האבות הקדושים
אברהם שאמרתי לו לך לך מארצך ויצחק יקרא לך זרעה - אני אומר לו העלו לעולה
ואברהם לא שאול שאלות קם ועושה
כך אנחנו, לכול אחד יש מצבים של עליות וירידות פעם הולך פעם לא הולך
צריך הכל לקבל כל מה ה' עשה לטובה עושה
אם הקב"ה החליט שכך צריך להיות - צרכים לקבל ולא לשאול שאלות
כי אין תשובות התשובות אינן יכולות להתפש בשכלו של בשר ודם !
בעז"ה כולנו נזכה להקים בית נאמן בישראל במהירות ובקלות ורק לרוות נחת
אמן ....
שבת שלום !!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2009 19:15 |
|
| |
22live תודה רבה, מחזק מאד.
לכל המעודדים, תודה רבה.
משתוקקת - למה לשלול מאיתנו ד"ת? הנקודה פה היא יותר התוצאה מהדברים - הרגשים לימי השידוכים.. אפשר לומר שבנות מרגישות את זה אפילו יותר. וכמו שקריסטל כתבה אלו דברים שאתן לומדות גם בבית הספר (ז"א שנשים יכולות ללמוד את זה גם - זה לא 'למדנות' המיועדת לגברים. ובמחשבה שניה - שמתי לב שמשום מה אני הגבר היחיד שכותב פה.. אולי אני זה שצריך לצאת מפה...)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2009 00:15 |
|
| |
שכוייח לכל הכותבים,
מן,שלא תעז לפסיק לכתב! נוכחותך כאן-היא מעלתינו.
22, שמחתי לראות את זה.יישר כח.
גם אני אנסה לתרום את תרומתי הקטנה,
בצד רעיוני:- - טיפטיפה ארוך-אבל ניתן לשרוד.
הרמב"ם כותב לבנו הצעיר מכתב ובו כותב: [ציטוט בלתי מדויק בעליל..]
"בני מחמדי,
דע לך, כי בכל אדם יש את הפרעה ואת המשה. עליך להקטין לאפס ולבטל את התכונה הפרעונית ולהגדיל להנציח ולרומם את התכונה המויישל'ית.."
אני רוצה לשאול אתכם שאלה:
מה גרם להקב"ה לצאת מפרופורצייות?! מה גורם לה' המכונה רחום וחנון וטוב ומטיב, וארך אפיים, לחרון אף כזה גדול לחוסר שליטה ולרוגז עצום-ולהכות בפרעה ובמצרים כאלו מכות נוראייות וקשות..!?
אנו יודעים שה' תחילה מזהיר, אח"כ מאותת, אח"כ רק מנדנד, סוטר, דוחף....אנחנו לא קולטים מסרים. בסוף ה'-מכה! ואין כפול לכך בהיסטוריה העולמית למכות ולעוצמה כמו בעשרת המכות.
מדוע? הרשו לי להדגים דוגמא: אני מבקשת מחברה עזרה דחופה והכרחית במשהו מאוד חשוב ממש בגדר פיקוח נפש, היא אומרת בסדר. אך לא מבצעת שום מהלך. אני שולחת שליחים, אני כותבת מכתבים, אני מצלצלת אליה, אני מבקשת ממנה שוב ושב, וכך בלי התחשבות, בלי טאקט, בלי התייחסות נשארת אדישה רגועה כאילו מעולם לא דיברנו... דבר כזה ודאי יוציא אותי משלוותי...
חשבתם פעם... לצייר לעצמכם את המהלך של מ"ר ואהרון מול פרעה?
השבטים יורדים למצוא אוכל במצרים, ויוצאים דשנים ומעונגים בזמן שכל העולם סובל מרעב, הם נשארו במצרים פרו ושרצו ומלאו את הארץ...קיבלו אוכל, אדמה, מגורים, אני לא רציתי שהם יבואו-אמר פרעה, הם באו מרצונם החופשי... פתאום מגיעים שני זקנים, קשישים, אחד מגמגם שמנצל את כוחות מלכותו בזכות בתיה שבזכותה הוא בכלל חי, הוא ואחיו המדומיין כמותו אומרים: יש איזה מישהו בשמים שאמר לנו כך וכך...שאתה צריך לקחת את כל האומה שגידלת ולשלח אותם..
גם אנחנו היינו מתנהגים כמו פרעה- "מי ה' אשר אשמע בקולו...?!"
אני שמעתי אותו? ראיתי אותו? הכרתי בו? מה זה? מי זה? מה בדיוק פינטזתם לעצמכם?! זה חסר הגיון. חסר צדק.
הם חוזרים לה' ומקבלים מופתים ומזהירים את פרעה- אם לא תעשה כך וכך יהיה כאן דם.
אח"כ צפרדע. כינים. בלגן. הם מתריעים-ומקיימים!
אפילו אם קודם חשבת שזה חלומי הרי שעכשיו אתה רואה שזה מוחשי עין בעין. וכל מה שמ"ר ואהרון אומרים-מתגשם מיד. אז תתכופף! תכנע!תשפיל את עצמך!ופרעה לא עושה את זה....וזה מה שמכעיס את הקב"ה!
יש באדם כניעה וענוה- מ"ר ויש חוסר כניעה-פרעה.פרוע.
הרמב"ם אומר שזה קריטי לאדם, ע"מ להיבנות לגדול לצמוח..אם הוא לא "נכנע ל.."
הורים. מורים. רבנים. מורות... זה אומר שהוא לא נותן בהם אמון!
וכן כמו אישה העושה רצון בעלה... להיות כנועה לו ולרצונותיו.
[וחבל שכל מרוּת יוצרת מרירות...]
ומה המקור? "עד מתי מאנת לענות מפניי.."- אומר ה' ע"י מ"ר ואהרון לפרעה.
זה פוגע באנשים. בארץ. ביבול.ברכוש. די!תוריד ת'ראש כבר!" לענות"- אומר אונקלוס=להכנע.
כשאנחנו משחקים בהורדת ידיים, ואני מכופפת את יריבי, זה לא שהוא נכנע, זה אני שהכנעתי!
נכנע-זה לא חולשה או קושי אלא זה המציאות ש"אני מבין שאני לא מבין.."- זו מעלה. זה בגרות. זו רצינות. אני עניה באותו נושא, ולכן אני נותנת אמון. אני מבינה שיש אלוקים, שיש שכר ועונש שיש מצוות ועולם הבא...אבל אני עדין לא יודעת כלום.כלום.כלום. ונשגב ממני ולעולם יהיה נשגב ממני. ולכן אני מתכופפת למול מי שמבין יותר ממני ויכול להדריך ולהוביל בתלם... זו מעלה!!
שנזכה לדעת להרכין את הראש,
לקבל תוכחה ומרות,
לדעת שזה תורם להתעלוּת,
שזו מעלה ותכונה טובה. שזה מראה שיש לנו אמון באותם אנשים. ובהקב"ה בפרט.
שבת שלום.
שנזכה לשבת שכולה עונג.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2009 02:49 |
|
| |
היי, ניסיתי למצוא דרך לצאת מזה בכבוד..
מצאתי תירוץ טוב, נא לא לשבור אותו.
השבוע אני מנסה לעשות 'צושטל' מדברי תורתם של שני רבנים שיום פטירתם חל ביום ראשון הבעל"ט. בעל ה'ישמח ישראל' ו'המשגיח' רבי מאיר חדש זצוק"ל
אברך שהיה מקורב לרבי דוד פוברסקי זצוק"ל, אמר לי שהוא שאל את ר' דוד פעם - למה השידוכים הולכים כ"כ קשה, למה הקב"ה מנסה אותנו בנסיון הזה, לא עדיף שנשב ונלמד בזמן של כל הגילגולי שיחות סרק עם בחורות, ולא יצא מהן כלום? ור' דוד במקום להתחיל להסביר שכך היא דרך העולם וכו' ענה לו בשתי מילים - 'העוסק במצוה'
ולכשנתבונן, נראה שיש פה הרגעה יוצאת דופן, וגם הדרכה לעוסקים במצוה.
מונחים לפני גליונות מ'ועדים' שמסר המשגיח ר' מאיר חדש בישיבת חברון לפני כשלושים ושתיים שנה, ובועדים אלו הוא דן עם תלמידיו בנוגע לעשיית מצוה, איך צריך לגשת לזה ומה לחשוב בשעת המעשה.
וכלל דבריו הוא שאין די במעשה מצווה 'יבש' כי עיקרה של מצוה היא דבר ה', את זה באנו לקיים והמקבל הוראה מפי המלך, אץ בשמחה למלאה בשלמות, ונזהר בכל צדדי המעשה שלא יהיו מבוזים ח"ו, ועל מבזי המצוה - אפילו שהם מקיימים אותה לכל פרטיה, אבל כלאחר יד כמו מבזה קודשים, דהיינו שמכסה את ידיו בשעה שעוסק בקרבן, מחמת שהדם מפריע לו, על זה נאמר 'כי דבר ה' בזה וכו' ' ועל כן על האדם לשבת ולחשוב, מיהו המצוה אותו על המצוה הזו, ומהי מצוותו, ולעשותה בחשק רב - הוא מקיים את מצוותו של המלך!
ולענייננו, יוצא או יוצאת הבחור\ה לעוד פגישה, או סתם עוד בירור מתיש עם מרדפים אחרי אנשים שאיני מכיר כדי לדעת אם יש טעם להפגש, וכו' על זה הדרך.
נעשה זאת בשמחה, ובגב זקוף - המלך ציוה עלינו לעשות זאת! (מה גם שבפגישה זה יכול להיות גם 'מצוה גוררת מצוה' אם מחמת שיגיעו למצוה באמת, אם מחמת שיהיה זה זמן של גמילות חסדים.. )
וכאן הבן שואל, מה לזה ולפרשתינו?
ועל זה נענה שאם יעלה בדעתו של אדם, הרי לצערי איני ברמה כזו שאזכור שמעשי הם לשם שמיים באמת, ואני מחפש את זיווגי מסיבות כאלה ואחרות, ואולי כיון שכך ח"ו נגזר מה שנגזר, וייעצב אל ליבו - לזה בא הפסוק שדיברתי בו גם בשבוע שעבר - 'וגם' אני שמעתי, מהו וגם? אלא לומר לנו שהקב"ה שמביט וצופה בפנימיות הלב, הוא רואה שם בנוסף לבכי הפשוט על שפל מצבנו גם את אותו ניצוץ שאינו כבה לעולם, הניצוץ שנדלק לרגע לאדם לבכות על מצבו הרוחני - ובכי זה הוא בעצם בדרגה של בכי על צער השכינה, [והרי בכל צרתם לו צר כדרשת חז"ל] זהו הבכי שאותו שמע הקב"ה וגאל את ישראל, ובכי זה גורם שכל המעשה ייחשב למעשה מצווה לפני הקב"ה. (ע"פ הישמח ישראל)
שבת שלום
ושנתבשר ונבשר בשורות טובות במהרה
תוקן על ידי מנ_here ב- 23/01/2009 2:50:10
תוקן על ידי מנ_here ב- 23/01/2009 2:50:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2009 13:02 |
|
| |
פרסמתי בקונטרס התפילה את המאמר הבא לפרשת וארא:
לפרשת וארא
הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ה' כותב שרשות ביד כל אדם לבחור אם להטות עצמו לדרך הטוב ולהיות צדיק או לדרך רעה ולהיות רשע, ואין מי שיעכב בידו לעשות הרע, ואין הקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע, אלא כל אדם ראוי להיות או צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם (ראו שם...)
בפרק שישי מהלכות תשובה כותב הרמב"ם:
ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה וכו' לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקב"ה את לבו, ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך, כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו וכו וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבים לפשוע תשובה נאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית כלומר מנעת מהן התשובה. נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עכו"ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה.
מדברי הרמב"ם עולה שאף שבכל מקום יש יכולת לאדם להטות את עצמו לדרך טובה, שייך שימנעו מן האדם את התשובה כעונש על מעשיו, וזה העונש הגדול ביותר בנמצא, שימות האדם בחטאו ללא כפרה.
אך דברי הרמב"ם צריכים ביאור גדול!
הרי בפרשת אליהו בהר הכרמל אומר אליהו לקב"ה:
"עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹקִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית" (מ"א י"ח פס' לז)
וקשה מאוד, הרי היה באותו זמן עת רצון גדול לעם ישראל, מקריבים קרבן בהר הכרמל, ואליהו צועעק ענני ה' ענני, יורדת אש מן השמים וכל העם צועקים "ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים", עם ישראל הצליחו לעשות תשובה, ועוד הקב"ה סייע בידם לעשות זאת, ואיך זה מסתדר עם דברי הרמב"ם שמנע הקב"ה מהם את התשובה?! (ועוד, הרי אחת הראיות של הרמב"ם היא מאותו מעשה!).
כדי להבין את זה נסתייע בפרשתנו. בפרשתנו פרשת וארא מצווה הקב"ה את משה פעמיים להשכים בבוקר ולבוא אל פרעה (ח'-טז, ט'-יג). אומרים חז"ל במדרש (הובא ב"לב אליהו" לגר"א לאפיאן זצ"ל):
אמר ר' פנחס הכהן: הדא הוא דכתיב (זה מה שכתוב) "וחנפי לב ישימו אף "לאחר שהקב"ה מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינם עושין אפילו הם רוצים באחרונה הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה, ומהו וחנפי לב אותן שהם באין ומחנפים בראשונה בלבם הם מביאים עליהם האף באחרונה, ומהו לא ישועו כי אסרם אע"פ שהם רוצים לשוב להקב"ה ובאין לעסוק בתפלה אינן יכולים למה כי אסרם שנעל בפניהם, כך היה פרעה רוצה לעסוק בתפלה, ואמר הקב"ה למשה עד שלא יצא לך והתיצב לפניו.
מדברי המדרש אנו לומדים: לפעמים נחתם גזר דינו של אדם לדבר מסויים, לפעמים נחתם אפילו שלא יוכל לעשות תשובה! אבל כל זה עד התפילה! תפילה יכולה לקרוע אפי' גזר דין חמור כזה של מניעת התשובה! פרעה ידע את הסוד, פרעה רצה להתפלל, ועל אף רשעותו הגדולה והגזירה שהייתה עליו, תפילתו הייתה עשויה להואיל, ואי אפשר למנוע אותו מלהתפלל. לכן ציווה הקב"ה את משה שילך אליו השכם בבוקר להטרידו שלא יוכל להתפלל, כי אם היה מתפלל היה ניצול!
כך גם עם אליהו בהר הכרמל. אליהו צועק לקב"ה "ענני ה' ענני". תפילתו של אליהו הואילה לו לקרוע את גזר הדין של "ואתה הסיבות את ליבם אחורנית"!
ה"חזון איש" זצ"ל כותב באחת מאגרותיו על התפילה שהיא "מטה עוז ביד האדם". התפילה היא כמו מטה רב עוצמה, שבכוחו לשבר את כל (!) הגזירות.
את הדברים שמעתי מפי מורי ורבי רה"י שליט"א לפני שלוש שנים.
יש עוד הרבה להרחיב ביסוד הזה , יש הרבה מה להאריך, ויש עוד ראיות רבות לכך, אך זה אי"ה יהיה בזמן אחר, כשיהיה זמני ברשותי.
|
_________________
בכל עניין, בכל שאלה. בינתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/1/2009 12:39 |
|
| |
בס"ד
אח... אשכול מענג..
אני מתבייש בעצמי שאני לא מכניס ג"כ חומר משלי.
בעזה"י השבוע בלי נדר.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/1/2009 23:39 |
|
| |
תוה רבה לכל מי שלקח חלק, חיזקו ואימצו!
אסיק, דיורים זה יפהה,אבל יאללה!!
פרשת בא
כאשר הקב"ה רוצה לשלוח לתפקיד ההצלה את מ"ר, משה מסרב פעמיים.
פעם ראשונה- "שלח נא ביד תשלח"- שלח את אהרון, הוא הגדול ממני.
פעם שניה- "אני פשוט לא יכול"!- כי יתרו כיבד אותי ופתח לי פתח וכתוב ש"מי שפותח פתח לחברו...חייב לו!"- אז אני צריך רשות מיתרו.
"מכיר טובה"- הוא "אסיר תודה"- ממש אסיר בבית האסורים, כבול וכנוע, חב את חייו.
- מדוע בעצם משה חייב ליתרו?
ידוע שיתרו גילה את האמת על הקב"ה ופסק מלעבוד ע"ז, ועל כן החרימו אותו ואת משפחתו,ו כל הסובבים אותו. ולכן לא היה מי שישקה את העדרים ויתרו שולח את בנותיו, כתוב שהבנות אמרו: "וגם דלה דלה לנו..."- אומרים חז"ל שאנשי המקום הטביעו את הבנות ומ"ר הציל אותן מן הטביעה. אז יתרו חייב למשה.
יתרה מכך- ליתרו היו כוונות אגואיסטייות שמזמינו "לאכול לחם"- אומרים חז"ל שלחם-זו אישה. שחשב להשיא אחת מבנותיו איתו היות והוא מנודה ואיש לא ירצה לחתן את בניו עם משפחתו. אז שוב יתרו חייב למשה.
יש חובה לעשות חסד. ויש חובה לקבל חסד. והמקבל חסד צריך להכיר טובה שלימה ומלאה גם אם הנותן אותה לא התכוון ואפילו רצה ברעתו ויצא לו טובתו.
כמו שראינו בחומש בראשית כאשר רצו האחים להרוג את יוסף אומר ראובן-נשליחנו לבור, ולא נהרוג אותו. מדוע בעצם חס ראובן? [יש שלוש דיעות,אני מתייחסת לשלישית]- כאשר ראובן מחליף את יצועי אימו אביו מוכיחו על כך "פחז כמים", ופחד ראובן שאינו ממנין השבטים יותר, ובחלומו של יוסף, רואה 11 כוכבים ואלומות, מבין ראובן שהוא עדיין במנין השבטים וחש הכרת טובה ענקית ליוסף בעד החלום אף על פי שיוסף לא התכוון כלל! אבל הנימים הרגישים של ראובן מרגישים צורך של אסירות תודה.
"לא תתעב מצרי, כי גם הייתי בארצו.."= המצרים רמו להרוג. להשמיד. לרצח. להרוס. ועשו את אשר עשו בנו ועם כל זה יש חובה של הכרת טובה כי הם שימשו לנו אכסניה בזמן הרעב. ולכן בגלל מעשה קטן של לפני אלפי שנים אנחנו עד היום אוכלים את הפירות של אותו מעשה שזה "עד דור רביעי יבוא בקהל ה' " מה שאין כך עם עמון ומואב-שלא קידמו פנינו בלחם ומים ושכחו את הטובה שאבא אברהם גמל עם ראש האומה שלהם בעבר.
מי שאינו מכיר טובה, אומר חובת הלבבות, סופו שלא יכיר טובה גם חה' ובסוף גם לא יאמין בו כלל.
ר' ירוחם אומר, אמר הקב"ה כדי שלא תחזיק לי טובה, ביקש ה' מעמי"ש להדליק את מאור המנורה, וכי היה צקיך ה' את האור שלנו?! כדי שנכיר טובה על כך שהאיר לנו דרכינו במדבר בעמוד האש...לחנכנו להכרת הטוב. לומר תודה. להכיר.
הרב וולבה אומר- שאדם שונא להכיר טובה משני צדדים:1. גאוה-אנכייות. זה יוצר בושה ותלות וזה לא נח לי. 2. זה מחייב.זה משעבד. ודם מחפש שחרור...
כמו ש"מודה אני"- זו המילה הראשונה שאדם אומר בקומו, כך בחי היומיום והזוגייות בפרט, צריל לומר תודה ולהכיר מקרב הלב ומעומק הנשמה את ההכרה הזו שהכל מתנה ושום דבר אינו מובן מאליו ולדעת לפרגן ולהעריך ולומר תודה, גם בזוגייות ארוכת שנים... זה שהאוכל בצהריים מוכן ומוגש כל צהריים באותה שעה כמו שעון שווויצרי-זה תודה.
זה שאישה מכבסת לבעלה את הבגדים-זה תודה.
זה שהבעל החזיר אותך מהעבודה עם הרכב- תודה.
זה שהוא הכין לך קפה, ולמרות שהכין לשניכם-תודה.
כשנרגיל את עצמינו- יהיה כיף לאנשים להיטיב עימנו, וגם יותר נכיר בהקב"ה, כי למתנות שלו אין ערך ואין מספר ולפעמים אנחנו יכולים למשוך את תפילת העמידה לשעה שלימה בלבקש ולהתחנן אבל צריך לדעת שכשאנחנו מודים אנחנו מושכים עלינו שפע.
כשאומרים "ברוך"- זה לשון בריכה. שפע. מים. ברכה. אנחנו מודים-ומבקשים שתמשיך ותוסיף עוד מאותו שפע.
אז "נברך" אתכם בשבת שלום,
בבשורות טובות בקרוב.
והמון שמחה.
|
|
|
|
|
|
