|
|
| נשלח ב-29/1/2009 23:41 |
 |
| |
בס"ד
כל הכבוד קריסטל. גם הפעם נהניתי.
תודה רבה ושבת שלום.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 05:11 |
|
| |
השבוע זו כבר חזקה.. כל פעם אני נדהם מחדש מהמאמר שקודם לשלי.
ומעכשיו בטוח שזה ימשיך כך.. (רק במאמר שלפני!)
והמון תודה גם למשגיחשליטא שזיכה אותי בפניניו.
דוד המלך ביקש מהקב"ה 'יהי לבי תמים בחוקיך, למען לא אבוש' ובמדרש רבה הצמידו את הפסוק הזה לפרשת קרבן פסח - "זאת חוקת הפסח"
וממשיך המדרש : אמר דוד - רבון העולמים כשאני עוסק בחוקיך לא יהא רשות ליצה"ר להציץ בי, שנאמר הורני ה' דרכך אהלך באמיתך שלא יטעה אותי יצה"ר ואני מתבייש מן הצדיקים, ועוד שמתוך שהוא מטעה אותי אני מונע עצמי מדברי תורה, ואני בא להשמיע תלמודי לפניך, וקטנים ממני הם משיבים ואומרים אינו כך ואני מתבייש, אלא עשה לבי אחד כדי שיהא עוסק בתורה בתמות. וזהו שאמר הכתוב - יהי לבי תמים בחוקיך למען לא אבוש.
והדברים מצריכים ביאור, מה שייך בין חוקת הפסח לבקשה על לימוד תורה?
וגם בדברי דוד, הוא מבקש שיעשה לבו תמים ושיצה"ר לא ישלוט בו, ומדוע - כדי שלא ייגרם מזה שקטנים ממנו יאמרו שטעה בלימודו. ולכאורה היה צריך לבקש שיצליח בלימודו, מה זה שייך לתמימות הלב?
חוקה, היא דבר שאין האדם יכול להבין - מהות האמונה - אני עושה כי אני מצווה!
ובכך מבאר המדרש את דברי דוד המלך, שכן היצר בא לאדם וטוען לו 'קיים מה שאתה 'מבין' אבל מה שלא מובן לך, איך אפשר לעשות?
אבל חז"ל כבר גילו לנו במסכת עבודה זרה (יט.) 'ליגרס איניש ואע"ג דלא ידע מאי קאמר' [שאדם יגרוס דברי תורה גם אם אינו מבין] שנאמר "גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת" ובהדגשת משפטיך רואים שכיון שהקב"ה מצוה אנחנו לומדים! אנו יודעים שלמול גדלותו אין שום דבר ואם הוא ציוה אין חשבונות.
ועל היצר הזה ביקש דוד, שלא תהיה שליטה ליצר להטעות ולומר לי 'אינך מבין - אל תעשה, אין לך טעם בלימוד - אל תלמד'. ואם חושב כך, הרי הוא לומד רק את 'תורתו' העצמית, ומונע עצמו מללמוד דברים אחרים - ואז הוא מציע את דברי 'תורתו' לפני הקב"ה, וקטנים ממנו - שיודעים קטנותם, ולומדים בתורת הבורא - אומרים לו אינו כך.. שכיון שהקטינו עצמם, וידעו שאינם מסוגלים להבין, זכו לתורה מאת הקב"ה.
אלא "יהי לבי תמים" שהתמים מעשיו שלמים בלי דקדוקים ודגדוגים בלב אם מעשיו שוים משהו, ואם באמת צריך לעשות את מה שעושה.וממילא כשאין ליצר שליטה בכך, האדם לומד ועושה מצוות בגלל המֲצַוֵה בהם - מלכו של עולם.
כי מהות האמונה היא לדעת - שאינו יודע כלום! כי ב'אין סוף' אין יותר או פחות.
וידוע שדברי הבעש"ט האחרונים היו "אני מניח כל ההשגות ואני בער ולא אדע - ומאמין אני" הבעש"ט הקדוש, שהשגותיו גדלו מהשגת אנוש - מניח הכל, ו'מסתפק' באמונה פשוטה.
[ יש פה עוד עניין, כי מי שמאמין - יכול להשיג יותר, כיון שאין חשש שההשגות הגבוהות יערפלו את מחשבתו כמו שאמר דוד 'טוב טעם ודעת למדני - ולמה - כי במצוותיך האמנתי' וכיון שעשיית המצוות לא תלויה בטעם, ואעשה גם אם אחשוב שהטעם לא נוגע אלי, אני מבקש שתגלה לי גם את הטעם.]
יש משפט שמסתובב בעולם - שידוכים זו 'ה'תקופה להתחזקות באמונה.
וכאן אנו רואים מהי האמונה. שנדע שיש כח שמוביל הכל "מוציא אסירים בכושרות". הוא ברוך הוא מוביל אותנו, וגם אם לפעמים נדמה שהכל היה ללא תכלית - הוא יודע שהיה תכלית, וזה צריך להספיק לנו.
אני לא מתאפק, ואביא פה משהו מפרשת ויחי למרות שזו לא פרשתנו..
כשיעקב אבינו מברך את דן, הוא מסיים בלישועתך קויתי ה', ומה שייכת התקוה לישועת ה' לברכת דן? מסבירים חז"ל שראה ברוח הקודש את שמשון שיצא מדן, ושמח כיון שחשב שזהו המשיח, וכשראה את סופו, אמר 'אף זה מת. לישועתך קויתי ה''.
נחשוב רגע, יעקב עובר דור אחר דור, הוא רואה את הסבל שיעבר ילדיו לאורך הדורות, ורוחו נופלת, ואז פתאום באה הרווחה, יש שופט לישראל, הם נגאלים! ומתחיל לשמוח שמחה שאין לשער. ולפתע הוא רואה את התקווה הזו הופכת לעפר. קשה לתאר את הכאב בדבר כזה. ועם כל זה, הדבר היחיד שהוא אומר הוא - לישועתך קויתי ה'! שאפילו בשפל כזה אנו לא נוטשים את האמונה.
ובמה הכתוב מדבר - קורה ואדם חושב, זהו, מצאתי את שאהבה נפשי, ומעכשיו נשאר רק לשמוח. ולפתע, התרסקות.. הצד השני לא חושב כך, ומשאיר אותו עם תהום בלב.
שם הוא נזקק לעוצמת האמונה התמימה, האמונה פשוטה והטהורה - יש מנהיג לבירה, ואם הוא החליט שצריך לעבור סבל כזה, אז עוברים אותו, ויש כוח להמשיך הלאה!
(ע"פ דברי הישמח ישראל בפרשתינו ובויחי)
בתפילה שנזכה להאמין באמונה פשוטה
ושלא נזדקק למקרים כאלו..
שבת שלום ומבורך - מנוחת אמת ואמונה.
תוקן על ידי מנ_here ב- 30/01/2009 5:56:02
תוקן על ידי מנ_here ב- 30/01/2009 6:01:26
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 11:56 |
|
| |
בס"ד
קראתי ואהבתי. תודה רבה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2009 12:17 |
|
| |
| קריסטל77 כתב: |  |
אבל דדבר מענין- אשכול זה אינו "סתם" אשכול של פרשת שבוע ודברי תורה...אלא שם המשחק- למצוא בכל דבר תורה איזשהו ארמז וקשר ל.....נו, מנחשים? נכון, "שידוכים".
|
|
רק היום נפל לי האסימון במיוחדות שבעניין.
כשקראתי מס פעמים וראיתי שכולם גולשים לענייני השידוכים לא הבנתי.
תודה רבה. נהניתי מדברי התורה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 22:01 |
|
| |
שלום ידידים, השבת - שבת שירה, אנסה לעשות מחטף, ולעקוף את קריסטל..
ומה עניינה של שבת זו? שירת עם ישראל לאשר גאלם מיד צר - בו האמינו והצילם! ומהאמונה באים לשירה שנאמר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו ושבת היא בירור האמונה - שאנו מעידים שיש בורא לעולם והעולם הוא יציר כפיו, וכל גלגליו מסתובבים אך ורק בכח הבורא. אם כן בשבת שקוראים בה את שירת ישראל הנובעת מאמונה היא הזמן והמקום להתחזק במידה זו, ולהאמין באמונה פשוטה בבורא עולם והשגחתו הפרטית.
בעמוד עמנו על שפת הים נאמר:
וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד, ויאמרו המבלי אין קברים במצרים, הלא זה הדבר אשר דברנו אליך חדל ממנו ונעבדה את מצרים.
ומענה משה: אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם, ה' ילחם לכם ואתם תחרשון.
ובדברי העם פלא גדול, איך אנשים שיראים מהקב"ה יכולים לומר את הפסוק המבלי אין וכו'?
ומתרץ הרבי ר' בונים מפרשיסחא זצללה"ה זי"ע ששלש כיתות של אנשים היו בעם ישראל, האחת שנתייראו יראה גדולה, השנית שהחלו להתפלל ולזעוק ברוח נשברה, והשלישית המה הערב רב שאמרו המבלי אין קברים, ולכל כת השיב משה כמעשיה - הראשונה שנתייראו אמר להם אל תיראו, השניה שהחלו להתפלל אמר להם התיצבו וראו ואין ניצב אלא תפילה שנאמר אני האשה הניצבת עמכה בזה, ולשלישית שאמרו המבלי אין אמר ואתם תחרישון - עדיף שתשתקו.
והנה הכת השניה והשלישית, השיב להם כראוי להם - המתפללים אמר להם שיתפללו לה' בחזקה, וישברו רוע גזירה. ולמתאוננים אמר שדבריהם גורמים לרעה ועדיף שישתקו. אבל היראים, מה יעזור שיאמר להם אל תיראו? ועוד יותר קשה, ממה בכלל נתייראו, הרי הם ראו את כל מעשי ה' למצרים, וכיצד מפחדים שוב כיון שמצרים רודף אחריהם?
והביאור הוא שכת ראשונה ראו את שרם של מצרים, מלאך שרודף אחריהם להשמידם, ובגללו התייראו.
ועל זה אמר להם משה, אל תיראו, ומדוע? כיון שהסיבה לפחד, היא עצמה הסיבה שלא לפחד – כיון ששרם של מצרים הוא בר נפילה, אבל שרם של ישראל הרי הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, ועכשיו אמרו לי בצד של מי עדיף להיות??!
ומכאן נראה שאפשר להגיע למסקנה נוספת, הרי לכאורה הכת המתפללת היא הכי חשובה ולמה אמר קודם אל תיראו, אלא שכיון שהכת הראשונה פחדו מצד הרוחניות, שראו את השר של מצריים שהוא מלאך, וממנו נתייראו, ומשה אמר להם הרי לכם יש שר יותר חזק - וכיון שנרגעו אפילו שעדיין המצב אותו מצב, המצרים מאחוריהם הים לפניהם ומדבר סובב הכל, ושרם של מצרים רודף אחריהם בכוחו הגדול, והם רגועים.. אם כך הרי הם מאמינים באמונה שלימה שאין למעלה ממנה, ואמונה כזאת היא לפחות כאותה אמונה שאמר הבעש"ט לנכדו בעל דגל מחנה אפרים שפעם אחת הניח אזורו על גבי הנהר ועבר עליו את הנהר ואמר שמכח אמונה הצליח לעבור.
אדם מגיע לפעמים למצב שבו נראה שהכל שחור, שמפה שום דבר לא משתנה ח"ו, ונכנס לעצבות. לו נאמר - לא רק שהמצב יכול להשתנות, אלא שא ק"ו בעצמך, אם אפשר להגיע למצב כזה, וזה מהשרים שמינה הקב"ה לעשות כאלה דברים, אם כן מה יכול הקב"ה לעשות, והרי הקב"ה הוא כביכול השר הפרטי שלי, שכל אחד מישראל הוא כבן יחיד לו! וא"כ יוצא שדוקא המצב הזה הוא המצב הכי טוב שיש. האמן בו באמונה שלמה, ומה לך להעצב?
בתפילה שנזכה לאמונה התמימה
ולשיר במהרה שירה חדשה
שבת שלום שבת של שירה
ובשורות טובות בכנפיה
שלכם
here_מנ
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 22:07 |
|
| |
יפה. תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 22:09 |
|
| |
בס"ד
קראתי, נהניתי, הגבתי: יפה מאוד מאוד ותודה רבה על דברי התורה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2009 00:54 |
|
| |
ואוו.... קטונתי,קטונתי....יישר כח!
אתה יודע, למה בחצות לילה אני יושבת ומתקתקת אותייות, כאילו לא עשיתי את זה כל היום..? בגלל שהרעיון שכתבת דומה מאוד לרעיון שכתבתי וסגננתי במשך כמעט שעה שלימה, אני באה לפרסם ומגלה שכבר כתבת... בעע
אז הייתי צריכה לדפדף במוחי ולנסות לשחזר רעיונות מאובקים... זה מה שיצא:
פרשת בשלח-שבת שירה
שבת זו נקראת שבת שירה על שם השירה שאמרו עמי"ש לאחר קריעת ים סוף, ולא רק שירת הים בפרשה זו אלא גם יציאת מצרים, מלחמת עמלק, באר, חוק ומשפט,קריעת הים, וכו' ועם כל זאת ייחודה של שבת זו ופרשה זו-השירה.
מדוע?
שכל דברי התורה ה' אומר ועמי"ש שומע, וכאן פעם ראשונה ישראל דיברו והקב"ה וכל פמלייתו שומעים את מוצא פיהם. כי באותה שעה נתרוממנו נשמותיהן של בני ישראל למדרגה גבוה שאין הימנה ונעשו ליבותם מעיינות שופעים תורה. ועוד נאמר כי קדמה תורה זו שנבעה מתוכם לתורה ששמעו מפי הגבורה בהר סיני, ומדוע זאת?
לפי- שהשירה שאמרו אז נטעו שירה ושמחה בלב כל ישראל עד סוף כל הדורות, וכל עת שהם נושעים מאויביהם ומתרווחים מצרותיהם, ירון ליבם שיר שבח לקל מושיעם ולא תהילות לעצמם הם מספרים, שאמרהו מתוך אמונה ולא מתוך התפעלות הנפש למראה הניסים והפלאות. כי התפעלות עוברת, אבל אמונה נקבעת לעד.
"ויאמינו בה' ובמשה עבדו-אז ישיר משה"- ששירה שנאמרה על ים נאמרה בעתה ובזמנה וידעו ישראל לכוון את השעה הנכונה של כל צבאות שמים שהתמלאו שירה ורינה למלכם וכל ברואי מטה אומרים "כי גדול ה' מכל אלוקים"! אז- ולא קודם לכן ולא לאחר מכן שאילו איחרו או הקדימו שירתם לא היה כל היקום עונה אחריהם בשירה.
האמונה בה' ובמשה התחזקה מאוד לאחר שראו את המרים טובעים בים- "ויאמינו בה'-אז ישיר"
כאשר ישראך רצו את מצרים מת על שפת הים ומתוך התפרצות האמונה- התנגנה לה שירה. ישנן שני סוגי שירה:
שירה שמקורה במח והתעוררות ע"י השכל.
ושירה שמקורה ע"י הרגש.
"אז"- עבר. "ישיר"-עתיד. - - - -> לא שר את השירה בגלל מצבו העכשוי אלא בשביל העתידו של העם שבשירה כתוב "ויאמינו בה'", גם לביטוי אמונה יש שתי משמעויות: אמונה ובטחון.
והעם יודע שהוא יוצא למדבר נטול אוכל בדרך קשה ובלי מים מקום סכנות רבות ומלחמות ועל זה משבח הנביא ירמיה ואומר:"זכרתי לך חסד נעורייך..לכתך אחרי במדבר .."
בנ"י למדו במדבר שהבוטח בה' אינו תלוי במקרה ובטבע אלא תחת השגחה פרטית ומדוקדקת.
ולסיום אומרים חז"ל, לא היה מי שאמר שירה לפני הקב"ה קודם ישראל,
אדם הראשון-לא אמר, אברהם ניצל מכבשן-ולא אמר, יצחק- מן המאכלת ניצל-ולא אמר. יעקב- ניצל ממלאך ואנשי סדום-ולא אמר לפניי, ומי אמר ראשון? עם ישראל! שנעשו בו ניסים ופצח בשירה...
ואולי איזה משו קטן-"על ידי ניגונים ומחיאת כף המתקתי את כל הדינים"....
אנו רואים שבטוי של שירה- כמו שירת דבורה, שירת חנה, וכו' יש משקל גדול וכבד ביהדות ובכלל בקשר הפרטי שלנו עם ה'.. היכל השירה קרוב מאוד להיכל התשובה, ואנחנו בתקופות של קריעות פרטייות לא פשוטות, צריכים ללמוד להיות פשוטים יותר, הרי לכל אדם יש את קריעת ים סוף הפרטית שלו במובן של-"מים הגיעו עד נפש..."- אז לנמוכים- ה"קץ" מגי מהר.. ולגבוהים יש דרך ארוכה יותר וקשה יותר... לכן קצת להנמיך קומה, להיות ענוים, להוריד קצת את האף, ולגרום לקריעת ים סוף הפרטית שלנו לעבור מעלינו בקלות ובשמה וברננה!
שבת שלום, בשורות טובות,
שלכם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2009 12:37 |
|
| |
בס"ד
קריסטלח הכתיבה הרעיונות הכל שלך- מדהים.
תודה רבה.
שבת שלום.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2009 12:50 |
|
| |
סך הכל ניסיתי לעקוף, לא להעתיק.. ואני מתנצל מעומק הלב.
כנראה בגלל שחשבת על הרעיון והורדת אותו לעולם הצלחתי לכתוב כ"כ מוקדם.
[מסופר שרבי יעקב אבוחצירא זיע"א הסתגר שלושה ימים בחדרו כי התקשה בעניין עמוק, לאחר שלושה ימים סיים לתרץ, וכשיצא שאלו בנו רבי מסעוד זיע"א במה התעסק, ור"י הקשה לו את הקושיה, הסתגר רבי מסעוד שלוש שעות בחדרו והנה יש תירוץ. יצא וסיפר לאביו, והנה הוא רואה שאביו נדהם כיצד השיב כ"כ מהר. פנה ר"מ לאביו ואמר - אתה היית צריך להוריד את התירוץ מן השמים לעולם, לכן לקח שלושה ימים, אבל אחרי שהוא בעולם הצלחתי למוצאו בקלות..]
שבת שלום ומבורך
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 21:37 |
|
| |
תודה למעודדים ולמודים.
אסיק, הבטחת שגם אתה כותב פה..
שבת יתרו - קבלת התורה.
כל פעם שמגיעים לפרשה הזו אני מתרגש, כמאמר רב יוסף בגמרא לגבי חג השבועות - אי לאו האי יומא כמה יוסף איתא בשוקא. [אם לא היום הזה, כמה יוסף יש בשוק] ועכשיו שקבלנו את התורה - התרוממנו!
(השבוע הייתה לזה משמעות נוספת, כל אלו שהצביעו לפי הוראת הרבנים, למרות הטענות והתלונות.. - אפילו יאמרו לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל)
במסכת שבת (פט.) מובא: אמר רבי יהושע בן לוי - בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו 'רבונו של עולם, תורה היכן היא?', אמר לו 'נתתיה לארץ'. הלך אצל ארץ אמר לה 'תורה היכן היא?', אמרה לו "א-להים הבין דרכה והוא ידע את מקומה". הלך אצל ים, ואמר לו 'אין עמדי'. הלך אצל תהום, אמר לו 'אין בי'. שנאמר "תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באוזנינו שמענו שמעה". חזר ואמר לפני הקב"ה 'רבונו של עולם, חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה'. אמר לו 'לך אצל בן עמרם'. הלך אצל משה, אמר לו 'תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא?'. אמר לו 'וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה?!'. אמר לו הקב"ה למשה 'משה בדאי אתה?' אמר לפניו 'רבונו של עולם חמדה גנוזה יש לך, שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי?!' אמר לו הקב"ה 'הואיל ומיעטת את עצמך תקרא על שמך', שנאמר "זכרו תורת משה עבדי".
במסכת עבודה זרה (יט.) דורשת הגמרא את הפסוק "כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" ללמד שקודם שלמד אדם תורה, היא 'תורת ה' ', אבל משלמד אותה, הרי היא 'תורתו' של הלומד. ואם כן הרי בודאי שהתורה היתה צריכה להיות 'תורת משה' שהרי הוא למד את כולה ולימדה לעם ישראל. ומדוע הגמרא בשבת תולה את זה ב 'הואיל ומיעטת את עצמך'?
אלא שהגמרא מלמדת אותנו, שהדרך היחידה לזכות בתורה ובכתרה היא על ידי 'הואיל ומיעטת את עצמך' וכמו שאמר רבא במסכת עירובין (נה.) 'לא בשמים היא – לא תימצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים' ומי שממעט עצמו, ומתבטל לתורה – הוא הזוכה בה! ומשזכה בה הרי היא 'תורתו'.
גם מדרכו של השטן אפשר ללמוד זאת. הוא הולך בתחילה לכל ה'כלים' הגדולים – הארץ, הים, והתהום. [למרות שידע שמשה קיבל את התורה, שהרי באותו יום הוא (כמלאך המות) לימד את משה שהקטורת עוצרת את המגיפה.. וכמו שהוא שואל את כולם היכן התורה, ואת משה שאל תורה שנתן לך הקב"ה.. שברור שנתן לך.] אולם לבסוף מתברר שהיא אצל משה רבינו – העניו מכל אדם. רק הוא יכול להיות ה'כלי' האין סופי לקבלת התורה.
ונראה, שהפירוש הוא - היות ומי שחושב עצמו, הרי הוא מגביל את עצמו, הוא תוחם לעצמו גודל מסויים, ואפילו יהיה גדול כמו השמיים. הרי התורה "רחבה מארץ מידה" וכיצד תיכנס בו?! אולם העניו יודע שמשלו אין לו כלום, אם כן כל מה שיש לו שייך לקב"ה, ולו ודאי יש מקום לכל התורה כולה..
ומכאן לדבר דומה: איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם! ומהי הדרך להשראת השכינה? היכן יש כלי כה גדול שיהיה בו מקום לשכינה? התשובה ברורה - התבטלות! הכנעה.
שבת שלום, ובשורות טובות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 22:23 |
|
| |
כל הכבוד לך איש.
שכוייח. אני זוכרת כשאני למדתי את הפירוש הזה התרגשתי כולי כמו ילדה קטנה... ועכשיו החזרת לי את אותה תחושה...
:-)
[אם עוד פעם אתה תתנצל...אתה יודע את ההמשך...]
שבת שלום.
אסיק-מחכים.
האמת, שמחכים לעוד חבר'ה....
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 22:47 |
|
| |
פרשת יתרו-
תכונת השמיעה היא תכונה הכרחית לאדם. היא המאפשרת לנו -
לקלוט, ללמוד, להפנים, לספוג, להחליט ולהגיב...
אנו מוצפים ומוקפים סוגי קולות שונים כל חיינו. פעמים אנו מטים להם קשב רב ופעמים אנו שומעים בחצי אוזן ופעמים דברים נכנסים מהאוזן האחת ויוצאים בשניה בלי שהותירו עלינו רושם וחותם.
סיפור יציאת מצרים רצוף בענין השמיעה, כבר בתחילת השליחות של מ"ר ואהרון אצל פרעה תוקף מיד פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו..."
קריעת ים סוף גרמה לעמיםר בים לשמוע ואפילו להיבהל- "שמעו עמים ירגזון...חיל אחז.."
אלא שכל הפחדים הללו לא גרמו לשום אומה לשנות את יחסה לישראל...
מגיעה הפרשה ומספרת לנו על אדם אחד מיוחד ששמע ובזכות שמיעה זו זכה שפרשה שלימה תקרא על שמו- "וישמע יתרו כהן מדין.."- ועל פסוק זה שואלים-מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק" [רש"י]
הרבה עמים שמעו ונבהלו ונרעדו ואפילו חזו בעיניהם, אבל בשונה מהם זה ש"היה עובד כל עבודה זרה שבעולם.."לא מסתפק רק בלשמוע.אלט שומע - - ->ועושה מעשה.
הוא בא בפועל להיות חבר ושותףלמהלך הנפלא של העם. לכן יש לדייק כשקוראים ברש"י-
מה שמועה שמע-ובא!
ואת אותו חיבור רק בסדר הפוך מצינו, שהוא המאפיין של ישראל- נעשה ונשמע.
שבת שלום. :)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2009 00:21 |
|
| |
נו באמת, שכחתי לכתב את ההקשר לזוגייות.....[בעיות עם אסיק אח"כ..]
רציתי לומר שאישה מרבה שיחה ומתנה ומספרת ומדברת הרבה והבעל צריך לשבת ולשמוע... האישה לא באמת מחפשת את הפעולות ואת הצעדים שהוא יעשה בעקבות זה[ סתם ככה מקווה שכל אישה יודעת את המשפט העממי שלא ניתן לשנות גבר..!] אישה יכולה לספר על בעיה רצינית הגבר רוצה לקפוץ עם פתרון ולסדר לה את החיים ברגע. אבל לא. אישה לא צריכה פתרונות אלא רק להשמיע באזניו....לא מחפשת את המעשה יבוא בעקבותיו...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2009 00:23 |
|
| |
בס"ד
קראתי את שניכם וזה ממש יפה ומחמם את הלב. תודה רבה.
אני אשתדל מאוד מאוד לכתוב משהו מחר.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
|
