|
|
| נשלח ב-27/2/2009 14:39 |
 |
| |
בס"ד
תודה ושבת שלום.
_____________
(אתה גם יכול לכתוב ללא בקשת "אסיק_good")
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/2/2009 15:06 |
|
| |
יישר כוח לכל הווארטים המעניינים על הפרשה!
אני רואה שיוצא מכאן דברים טובים חוץ מברבורים על שטויות בסמול טוק...
תמשיכו לכתוב, אולי נוציא לאור ספר חידושי תורה "בחדרי חרדים"
גוט שאבעס
_________________
one for all and all for one
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2009 02:30 |
|
| |
שלום ידידים
השבוע פרשת זכור
שנצטוינו לזכור את מעשי עמלק והתחייבנו למחות את זכרו מהעולם.
ובמה התייחד עמלק מכל צוררי ישראל?
בזה שקירר את ידיעתנו שהכל - הכל! מאת ה', ואין שום דבר שיכול להתרחש ללא רצונו.
הוא מגיע לתקוף עם שהוכח מעבר לכל ספק שא-להיו מחזיקו בידו ומסתירו בצל כנפיו, והכל היו בטוחים שברגע שיתקרב למקום חניית ישראל, יעלם כלא היה. אולם הקב"ה הרי התנה עם העולם שזו דרכו, ופעילותו הטבעית היא היא ההתגלות הניסית הגדולה ביותר, ועל כן הניחם לבוא מלחמה, ובזה התקררו כל גויי הארץ, מפחדם הראשוני לאחר יציאת מצריים.
אולם בעמ"י זה היה מקור חדש לאמונה - צא הלחם בעמלק מחר אנכי ניצב על ראש הגבעה, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, למה? לומר לך שכל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים היו מתגברים!
לכל העוסקים בשידוכים יש סיפורים על ההתגלות הא-לקית במעשה המרכבה של שידוך, אולם לפעמים צריך לעבור את עמלק, זה שבא מכח הנהגת הטבע, והיצר מנסה לומר: אולי ח"ו כך או אחרת. כאן המצוה היא להרים עיניים לשמיים, ולומר "אבא אני מאמין!" ולהתגבר ולמחות את זכר עמלק...
וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר!!!!!!
שבת שלום שמחה וצוהלת!
ופורים של קבלת עמ"ש בשמחה!
שלכם
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2009 13:04 |
|
| |
בס"ד
תודה מנ, מקסים כתמיד.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2009 23:58 |
|
| |
שלום לכם, מה שלומכם?
נכון, לא כתבתי משהו לפ.שבוע, אבל אתם בידיים טובות...ואני יודעת שאפשר לסמוך עליו. יישר כח. נהדר כתמיד. :)
ובכל זאת, משהו לפורים-
הספורנו כותב בדבריו הנפלאים: "ישמח ישראל בעשיו"- הפך מה שבארתי בחטא העגל.
ומה באר בחטא העגל?
נשאלת השאלה- הרי אנו יודעים שמ"ר עלה לשמים לקבל תורה, ושם שהה כמה ששהה והקב"ה אומר לו-" לך, רד כי שיחת עמך..." ז"א מ"ר יודע מה עושה העם, יודע שהם חוטאים, יודע על הע"ז אין לו הפתעות, ה' מכין אותו היטב לדבר....ועם כל זה, מגיבה מ"ר כאדם מופתע, נדהם, ותוצאת התגובה היא- שבירת הלוחות...מדוע?
הרי שגורם ההפתעה, הטראומטי-נחסך ממנו! והספורנו אומר- שמע על הלוחות אבל על המחולות לא שמע! שזה גם חטא וגם השמחה בחטא! - כל אדם כאשר הוא חוטא אינו עושה את העבירה במאת האחוזים, יש לו ייסורי מצפון, יש לו כאב, עושה זאת בלב כבד, יושע שאסור אבל קשה לו...יהוןדי אף פעם לא חוטא במאת האחוזים... עד כדי כך שהיה רב גדול שראה את מלאכי החבלה, אילו הנוצרים מחטאים ראה כי כמעט כולם נכים- כי יצירת החטא לעולם אינה מושלמת...
שני אנשים קיבלו משיחמה- לזהות אנשים בחושך. אחד קיבל פנס והשני לא קיבל דבר. זה עם הפנס האיר וזיהה בקלות וזה חסר האמצעים התחיל לזהות לפי "השמיעני את קולך.."-כלומר על ידי דיבורם של האנשים..הקולות.. עברו יומיים, עבר שבוע, זה עם הפנס- לא רכש כלום מאותה פעולה. אבל זה שהיה חסר אמצעים רכש מיומנות טובה של זהוי אנשים לפי קול... כך כנסת ישראל רכשה את הכח להכיר בהק"ה באפילה בחושך - במצב של הסתר פנים.
וזו השמחה שלנו בפורים-רכשנו את האמונה בה' במצבים הכי לא נעימים של החבא, הסתר, ריחוק, אבל כל זה אשליה. ה' עימנו כאן. ורק אנחנו שלא היינו במגילה, ואנו רק קוראים בה נדהמים לראות את ההשגחה הפרטית המדוקדקת הנפלאה, גם ששמו של ה' לא מוזכר אפילו לא פעם אחת.
מזו שמחה? כשאדם שלם עם עצמו. אנו מצווים לבחור בטוב- "ובחרת בטוב".
ומחוייבים לעשות את הטוב. הקב"ה רוצה שהפנימייות שלנו תהיה שלימה טובה שמחה. הבפנים. אח"כ הבחוץ. נכון, לפעמים יש מציאות של "אחרי המעשים נמשכין הלבבות.." אבל אם אני עושה משהו חיצוני ופנימית אני לא אוהבת ולא שלימה איתו אז אני לא עובדת את ה' אני עובדת על ה'. זה שקר. זה תעתוע. וזו אינה שמחה. ואינה אמונה. וה' שהוא לוקיי אמת שונא את הזיוף.
להפסיק לחיות "חיי מסיכה", לא כל יום פורים, אין לנו תרי"ג בעיות. יש לנו תרי"ג סיבות למסיבות. לשנות מעט את הגישה, את הנכונות, אין מצוות שמחה, אלא זה הבסיס של כל המצוות, ואם זה לא קיים זה לא שווה במיוחד....זה הבריח התיכון לכל התורה. "יען אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב.."
אני מאחלת לנו שנסיר מסכות- הכוונה שנסיר את הזיוף, את חוסר השלימות, את הסתירות הקיימות שלנו בין הפנימי לחיצוני ונדע להיות כלי מחזיק שמחה. פורים יכול להיות מועקה ויכול להיות אבן דרך ומקפצה לחצי שנה טובה יותר.
לזכור את השמחה.
לזכור את ההשגחה הפרטית.
לזכור שיש סיפור גדול ואנחנו שחקנים קטנים.
לזכור שאנחנו לא לבד, וזו סיוטואציה של הסתר פנים.
אוהבת כל אחד ואחת מכם.
מאחלת לכם שתמצאו את אשר אבד לכם.
בקלות. בשמחה. בהצלחה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2009 00:15 |
|
| |
אחד האשכולות הכי יפים שיש !! ישר כוח עצום לכולם ובפרט לקריס'
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2009 14:07 |
|
| |
היה שוה לחכות ליום ראשון...
תודה רבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2009 14:14 |
|
| |
היי.תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 19:49 |
|
| |
שלום חברים, מה שלומכם? 
פרשת כי תשא
לכאורה היה צריך משה להשאיר את הלוחות בשמים, מיד כששמע מהקב"ה- "לך רד כי שיחת עמך". אם האמין שבכוחו לתקן את העם, כיצד העז לשבור את הלוחות, "שהמכתב מכתב אלקים הוא"?
הספורנו ביאר, ש"כשראה שהיו שמחים בקלקול שעשו... נואש משה שיוכל לתקן את המעוות באופן שיחזרו לתמימותן ויהיו ראויים לאותן הלוחות". ועדיין גדולה התמיהה: מדוע לא האמין שבכוחם של הלוחות לתקן? ואם אין בכוחם לתקן, מה הטעם, בלוחות שניים?
נראה שההסבר נעוץ בהבדל שיש בין לוחות ראשונים לשניים.
הנצי"ב מוולוז'ין בסמכו על המדרש ועל המובא באבן-עזרא, "שלוחות שניות מכובדים מן הראשונים", ביאר שבלוחות השניים נוספו על עשרת הדברות גם מדרש הלכות ואגדות. "בלוחות ראשונות לא ניתן כח החידוש... לחדש דבר הלכה... ולא היה תורה שבע"פ... אבל בלוחות שניים ניתן כח לכל תלמיד ותיק לחדש הלכה ע"פ המידות והתלמוד... ומזה הטעם ציוה הקב"ה שיהיה הלוחות השניים בפיסול משה... להורות, דהלכה המתחדשת בכח לוחות הללו, היא השתתפות עמל האדם."
משה רבינו לימדנו פרק בהלכות חנוך. כיון שראה שאין האומה מסוגלת לקבל "מכתב אלקים", לא נותר לו אלא לשבור מדרגה עילאית זו, ולבנות נדבך חדש של קבלת תורה: שיתופו של העם בתהליך. שותפותם בבניית תורה שבעל-פה תביאם, לפי מדרגתם, עד לחשיפת מכתב האלקים החרות בלבם. זוהי משמעות חביבותם של דברי סופרים יותר מדברי תורה. משום כך "תורה שבע"פ נוצרה בצורתה המיוחדת", כאילו היא תורת האדם; אבל באמת "כלולה היא תורת האדם הזאת בתורת השם" (הראי"ה קוק, אורות-התורה).
על הבנה זו בתהליך חינוכו של האדם זכה משה לברכת "יישר כוחך ששיברת" מפי הבורא. וממי למד זאת משה רבנו? מהקב"ה בכבודו ובעצמו, שכשראה ש"רבה רעת האדם" שבר את העולם שברא, ובעולמו החדש נתן מקום ליצירת האדם ולשיתופו בעשייה.
כדי להגיע לתיקון באמצעות השבירה לא חשש משה מלהוריד את הלוחות ארצה. הקב"ה נתן את הלוחות לפי כוחו, בלא שיעור, אולם המקבל, האדם, הוא מוגבל, ולא יוכל המקבל הנברא לקבל, כי אם כשישבר לגמרי, ויבנה בתשוקתו לשוב למקומו הבלתי גבולי... ויתעלה מעל לגבול של נברא.
מכאן נלמד לחינוכו של היחיד - כדי לקדמו, יש להפכו לשותף לתהליך. שותפות זו בכוחה לרומם אותו אף מעל ומעבר למחולות סביב עגל הזהב, ולהנחילו תורת אמת.
הכלל הזה הוא בעצם חינוך לכל הדברים והמצוות שאנו עושים, חוץ מהשגת מקום טוב בעולם הבא, והתיקון של חטאים ומימוש יעדים, אנחנו שותפים לבריאת והחזקת העולם דבר יום ביומו. נבראנו חסרים ועלינו להשלים את מציאות חיינו[וגם עם מציאות חיינו..] ע"י כך שאנו "בוראים" את העולם האישי שלנו ומשלימים אותו על ידי חסרים...
לדוג'- אדם יורד לעולם.חצוי.משוסע.נכה. הוא מגיע לפירקו ומחפש את ההשלמה שלו, להיולד מחדש אנחנו קוראים לזה, ליצור שלימות "טבע" חדש שלא היה קודם. בכך אנו מתעלים לדרגה אחרת, וגם מעלים איתנו את תיקונו של העולם כולו.
לבד העובדה שכלל זה בחינוך ילדים הוא גדול ומורכב, אך גם בזוגייות, ברגע שרוצים "לשפץ" משהו בחיי הזוגייות- הופכים את הזוג לשותפים לאותו ענין. אדם שמשקיע עמל ומחשבה הופך לשותף ומימלא הופך את אותו דבר – לדבר שהוא חפץ להשיג.
ה' נותן זרע-אדם מוציא פרי.
האלוקים בורא יש מאין והאדם מוציא מן הכח אל הפועל.
התורה היא כח עליון אדיר ונשגב- אך מה לה אם לא לומדים אותה וחיים אותה וחיים על פיה, ומוספים עליה חידושים, אנחנו נותנים לה כח והיא נותנת לנו-
חיים.
שבת שלום
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2009 02:49 |
|
| |
נצנוצי הקריסטל מאירים באור יקרות!
תודה רבה.
ידידי היקרים, ואחי\ותי האהובים\ות.
איך עבר פורים עליכם, ואיך עברתם אותו?
כמה אמונה והתחזקות ספגתם ביום המרומם מכל ימי השנה?
כמה שמחה מקננת בליבכם לקול מצהלות החג?
תקותי שהתרוממנו עשרה טפחים מפני הקרקע!
במשנה כשמובאים ארבעת הפרשיות, נכתב שבסיום ארבעת (או חמשת) השבועות - חוזרים לכסדרן, והלא לא שינו מהסדר, לא החליפו פרשה בחברתה, רק הוסיפו במפטיר, ומדוע - 'חוזרים' לכסדרן???
אלא משמע כאן, שיש חשיבות מיוחדת לפרשיות הנוספות, על כן אכתוב מעניין פרה.
הבאר מים חיים, ועוד בספרים הקדושים, הקשו מדוע נקראה מצות פרה אדומה "חוקה" דהיינו שאין לה הבנה, הרי רבי משה הדרשן נתן בה טעם - תבוא האם ותנקה אחר בנה - אחרי שחטאו בעגל, צריכים שאמו הפרה תנקה ותטהר..
ומהר"י מוורקא זצוק"ל תירץ, שבאמת רבי משה לא נתן טעם, אלא ביאר שאחרי שפרה היא 'חוקה' מובן כיצד היא מנקה אחר בנה -
כי במה חטאו דור המדבר? בחוסר אמונה: משה אמר שהוא ישוב, והנה כמה שעות אחר שחשבו שהוא צריך לשוב ולא שב, ושכלם לא האיר - כי אם היה מאיר לא היו חושבים לקרוא לעגל אלהים ח"ו - שעל כן היו זקוקים לאמונה, דהיינו למרות שאיני מבין אבל עדיין אני מאמין..
לזה קיבלו מצוה - 'חוקה' - איני מבין מדוע, או איך זה שהטמא נטהר והטהור נטמא, דבר אחד אני יודע: נצטויתי - ואני מקיים!!! גם כשאיני מבין, אני עושה מצות מלכי!
ובזה התכפר להם חטא העגל - תבוא האם ותנקה אחר בנה.
כבר דובר רבות בעניין האמונה בתקופת השידוכים, היא התקופה בה ה'ערפל' שוכן על השכל ומטשטש הכל, ורק האמונה - שמאמינים שהכל מאיתו יתברך והכל לטובתנו, ולכל אחד ואחת יש את בת או בן זוגו, ובבא היום והרגע אף הוא ישמע את הבת קול שמהדהדת מלפני יצירתו - היא שמקרבת ושומרת ומאחדת את כולם זה עם זה ועם רבון העולמים.
שבת שלום וטהרה!
להתראות.....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2009 14:00 |
|
| |
בס"ד
שלום לכוווולם !
כיון שקריס ביקשה אז............:
דבר תורה לפרשת "כי-תישא" :
כתוב בתחילת הפרשה : " כי תישא....ונתנו ..." . בעל הטורים מעיר שהמילה " ונתנו " ניתנת לקריאה ישר והפוך ( מימין לשמאל ומשמאל לימין ) , וזה בא ללמד אותנו שמי שנותן כסף לדברי קדושה כגון : צדקה , ישיבות , בית-כנסת וכו'... אזי הכל חוזר אליו !! ומה שהוא נתן , הקב"ה מחזיר לו הכל ( עם שכר כמובן כפול ומכופל) .
ובעניין הצדקה נמשיך :
כתוב : " זה יתנו ...מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה ל-ה' " .
כמובן שהתורה הינה ספר מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו , ואינה נכתבה בידי אדם. ולכן אין בה אותיות יתירות או חסרות , כי הכל מדוד ובדוק ברוח הקודש ( זה לא "יתד נאמן" ולא "המודיע" ) , אם כן מדוע האריכה התורה לכתוב מחצית ולא חצי ??
אלא שהאות 'צ' באמצע המילה היא רמז לצדקה ( וגם לצדיק\ת ) והאותיות הקרובות לאות 'צ' במילה מחצית הינם 'ח' ו-'י' ( חי ) ואילו האותיות הרחוקות מהאות 'צ' הינם 'מ' ו- 'ת' (מת) - דבר זה בא ללמד שמי שקרוב לצדקה ( או לצדיק\ת ) הוא חי ומי שרחוק הוא ח"ו מת. ורמז לזה ממה שאנו אומרים : "צדקה תציל ממות "
שבת שלום ומבורך לכולם ולהמשיך עם אוירת השמחה והקדושה של פורים עד פסח הבעל"ט בע"ה. אוהב מאוד את כל הניקים הצדיקות והצדיקים - ישיבאיש
{ לברכה הצלחה רפואה וזיווג הגון ל- ה.ת.ב.ת }
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2009 00:10 |
|
| |
ישיבאיש שכוייייח עצום ! ממש חמוד !! { רק שתדע שאני ממש ממש נהנת לקרוא את ההודעות שלך ובפרט את דברי התורה המדהימים כי הם שווים לכל נפש , כולל שלי.... תמשיך כך בסיעתא דשמיא }
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2009 11:19 |
|
| |
בס"ד
יישר כח לכל המשתתפים באשכול זה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2009 20:11 |
|
| |
שלום יקרים, מה איתכם?
בשעה טובה ומוצלחת חברתי הטובה ביותר סוגרת לה וורט היום, אז במעמד זה אאחל לכל מי שצריך שימצא את זיווגו בשמחה בהצלחה ובטוב לבב-בעיתו ובזמנו. אשריכם ישראל.
האיפור הקדוש- פרשת ויקהל
האינסטינקט הדתי-חרדי בז פעמים רבות לעולם האסתטיקה "ולקישוטי הנשים" שיכולה להיות בהם הדגשה יתרה של החיצוניות על חשבון הפנים
בפרשתנו אנו קוראים על עשיית כיור הנחושת מן "המראות הצבאות" כשרש"י מפרש מהן אותן המראות הוא מספר לנו על תגובתו של משה כאשר הוא מקבל אותן.
"בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע...",
אבל כבר לימדו אותנו חז"ל שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. ויש פעמים שדווקא ההתקשטות והאיפור יכולים להתקדש ולהיות חלק מעבודת ה' בהמשך דבריו מביא רש"י את תגובת ה' להתנהגות משה.
"...אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר השירים) תחת התפוח עוררתיך, וזהו שנאמר במראות הצובאות..."
בזמן העבדות במצריים ,זמן שמועד לייאוש ובלב כמעט ואין מקום לדבר מלבד צער ורחמים עצמיים, הקפידו בנות ישראל להשתמש במראות כדי לשמור על חזות רעננה ולא לשקוע לגמרי אל תוך הניוול שכרוך בחיים באווירה שכזו. יתרה מזאת רש"י מספר לנו שהן מצאו מקום להשקעה בזוגיות, רומנטיקה ושמחה אפילו בכאוס של מצריים ומתוך כך הן בנו משפחות גם כשהיה נראה שהחיים הם דרך ללא מוצא.
מהדברים האלו ניתן ללמוד מסר משמעותי, קורה לא פעם שקשיים חיצוניים כאלו ואחרים מעיקים מאד על היחסים שבין איש לאשתו. כאשר אנחנו עסוקים בטרדות היום יום ומתוסכלים מכישלונות וקשיים שונים שכרוכים בהם משהו בניצוץ ובסבלנות שיש בין בני זוג עלול להישחק. נשות המדבר מלמדות עד כמה חשוב להמשיך לצחוק ביחד, ולשמור על פינות קטנות של חיוניות ויופי דווקא במצבים כאלה . יש במעשים האלה התרסה כלפי ההיקבעות בתוך מרה שחורה, הם נוסכים על פנינו חן מיוחד והם גם חביבים מאד על הקב"ה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2009 01:00 |
|
| |
מזל טוב קריסטל. ותודה רבה על הדברים, כרגיל...
הפרשה הרביעית והאחרונה מפרשיות ההוספה, היא פרשת 'החודש' שבאה להזכירנו את מצוות החודש - קחו לכם איש שה לבית אבות , ומהי משמעות הפסוק הזה? מדוע שה 'לבית אבות' ולא שה למשפחה? אומר הישמח ישראל - לבית אבות= האבות הקדושים, דהיינו שנזכור את הנקודה הפנימית שבליבנו שנקראת "חלק יעקב", הנקודה שבה אין לטומאה שליטה ולא משנה כמה שיהיה היהודי שקוע בה. ואם נתבונן בנקודה זו, נשיב אל ליבנו כי עוד קשורים ואחוזים אנחנו עם רבון העולמים, וביכולתנו לשוב ולהתקרב אליו.
ומהי הדרך ואיזהו הזמן המסוגל לשוב?
שואלין ודורשין בהלכות הפסח שלושים יום קודם הפסח = שואלים פירושו מלשון השאלה, שאנחנו שואלים מהקב"ה ישועות, ונשלם לו בהמשך... ואיך ראויים לקבלן? על ידי 'ודורשין' = שנראה לו שאנו רוצים מכל הלב, לשוב ולהתקרב.
וכתב בספר חסד לאברהם (סבו של החיד"א) ששלושים יום קודם הפסח מעבירים מכל רשעי ישראל עוונות, עד שיגיעו לליל התקדש החג בלב טהור וללא חטאים!!!
וזה קורה אם 'דורשים' מהקב"ה ומראים לו עד כמה רוצים לחזור ולהתדבק בו
והמביא לכל זה הוא אחד. 'ובבית אחד יאכל' ותרגם אונקלוס : בחבורא חדא יתאכל = לאמור קרבן פסח מגיע לאוכלים בחבורה אחת - אהבת רעים, ביטול ה'עצמי' וה'אני' כדי שיוכלו כולם להיות יחידה אחת!
ומה קרוב מזה ל'בית יהודי' האמון על הכלל 'אשתו כגופו'?!!!
ובברכת החודש אברככם:
שתזכו כל אחד ואחת מכם לגאולה הכללית והפרטית בקרוב. ותזכו להיות חלק מכלל פרטי! 
שבת שלום ומבורך
|
|
|
|
|
|
