פניני שבת [לך דודי לקראת כלה...]

בס"ד

עודדתי ע"י פסקל אי"ר ו-סוויט לכתוב ד"ת לפ"ש אז זה בזכותן :

ברכת ה' עליכם בפרוש עלינו הפרשות המחוברת : ויקהל-פקודי.

אתחיל בד"ת ברוח הפורום והאשכול גם יחד ....   :

תודה רבה לכולכם!!
אני חייבת לציין שלולא האשכול,
הייתי נכנסת לשבת כשאני בקושי יודעת איזו פרשה קוראים בשבת...
אתם יודעים איך זה- אחרי הסמינר...
בשבת אני קוראת, אבל יותר נחמד להכנס לשבת מוכנה...
אז, תודה ענקית לכם!!!!!!

_________________

"כל העולם כולו- גשר צר מאד..."

איזו חמודה. רק בשבילך היה שווה לפתוח את האשכול הזה.

תודה רבה לכל המשתתפים. אשריכים ישראל.
[אני חייבת להודות שחוץ מזה שאני אחת שמאוד אוהבת שבחור אומר וורטים בפגישה.. מסתבר שגברים אפילו אוהבים הרבה יותר לשמוע את הבחורה זורקת כמה מילות קודש... :-).. אז ליידיס, תשתמשו בזה!]

זה נחמד לשמוע וורטים מבחורה, אבל צריך להתאפק מכדי לפרוך לה אותם.

ליטאי אני מצטער להגיד לך אבל - לא לעניין בכלל...!!!
אשריכם בנות ישראל הקדושות והחכמות , תמשיכולהיות צדיקות ו-"לזרוק" המון מילות קודש !!!! 

מצות הקריאה - "ויקרא"

פרשת ויקרא:

שלום יקרים,
תודה לישיבאיש ולאסיק [נו, טוב, לפחות על השליחות..]
ניתנה לנו זכות מהבורא לפתוח ספר נוסף חדש, ולהתענג עליו, ויקרא- שכל כולו קריאה ופליאה! על העומק והחכמה...


פנינים לשבת ויקרא

על הדבש ועל העוקץ

"כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו"
יש בני אדם שהם 'נופת צופים' – מתוקים כדבש, אך טובה לזולת לעולם לא תצמח מהם. יש כאלה שכאשר מבקשים מהם דבר, הם מחמיצים פנים ו"מצטערים" שאין הם יכולים לעזור. על זה ועל זה – על הדבש והשאור אמרה תורה "לא תקטירו ממנו אשה לה'" – אין הם רצויים לה'. (בשם רבי שמואל מליובוויטש). רבי יוסף נתנזון הסביר, "שאור" ו"דבש" הם שני קצוות, ולפי מהותם וטעמם אלו שני הפכים. הקצוות מזיקים הם, וראוי לאדם שיתרחק משניהם. צריך אדם שילך בדרך האמצע. ויש המפרשים "שאור" – המתנפח – בעל הגאווה, ה"דבש" – המתוק וממתיק, זה בעל החנופה – לגביהם אמרה תורה: "לא תקטירו ממנו". ופירוש נוסף: האומרים "מצוות ליהנות נתנו" והם מקיימים רק מצוות נוחות, ולעומתם אלה המציגים את התורה כעולם שכולו חמוץ – כולו איסורים – "לא תקטירו ממנו" – אינם ראויים להיות לא קרובים ולא קרבים למזבח ה'. ("תורת עם").

 

הקרבה שהיא חיבה

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו"
למה הקדים קריאה ("ויקרא") לדיבור (וידבר")? – לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם דבר לחברו, אלא אם כן קוראהו". (כדי שזה יכין עצמו לדברים). (יומא ד, ב). וב"שפת אמת" מסביר על ההבדל, מדוע כאן נאמר "ויקרא אל משה", בשונה מכל הפעמים בהם נכתב "וידבר ה' אל משה", ואומר שעד שקם המשכן, כל אדם מישראל יכל לשמוע את קול ה' ואף מסוגל היה להתגלות השכינה יותר מהנביאים, כמאמר המכילתא (על בשלח ג) "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים". אך משכונן אוהל מועד, יכול כל אדם מישראל לדעת את ה' רק על פי מידת הבנתו והתנהגותו.
 ובימים קשים אלה לישראל, ראוי להביא מדברי רבי קלונימוס קלמיש מפיאסצנה, בספר "אש קודש", שכתב בזמן השואה, ונתגלה בהריסות גיטו ורשה, על הפסוק דלעיל: הרב שואל, הרי גם בהתגלות ה' למשה בהר סיני נאמר: "ויקרא אליו האלוקים", וכן בקבלת התורה: "ויקרא אליו ה' מן ההר". אז מדוע דווקא כאן, בפרשת הקורבנות, מפרש רש"י: "לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה – לשון חיבה?" – ותשובתו, כדי שנדע ונאמין שגם כל דיבור, אמירה וציווי שיקריב 'מכם' – מעצמו ומדמו, גם היא קריאה של חיבה מהקב"ה.

[מישהי אמרה שהיא מאוד רוצה לומר דבר תורה בשולחןש בת אבל הדברים שנכתבים כאן ארוכים ומפולפלים לה מדי, אז השתדלתי להביא דברים קצרים לשבת הזו, קלילים יותר. מוקדש לך יקירה.



שבת שלום,
שבת של נחת ודישון עונג.

אוהבת מאוד.

ידידים יקרים, מה שלומכם?
סליחה על האיחור, וכנראה גם אקצר קמעא..

תודה רבה לכותבים, חדשים עם ותיקים.
ומעתה אאחל שיהיו החברים הכותבים פה מתחלפים בתדירות גבוהה בשמחה.. ומפנים מקומם לצעירים מהם!!!!!!!!!!

בל"נ אמשיך לכתוב גם בשבועות הקרובים, אם יתאפשר לי.
(ותודה לכל אלה שהתעניינו אם אמשיך, יש בזה הרבה פירגון..)

השבוע אמשיך בעניין שפתחתי בשבוע שעבר, עניינו של חודש ניסן - חודש הגאולה. כי במה זכו ישראל, ובפרט שידוע שזמנים שהתרחשו בהם ניסים בעבר הם זמנים שאותו הנס יורד שוב לעולם, ואפשר לזכות בו בכל דור ודור. ואם כן השאלה היא במה נזכה אנן? (אנן - אנחנו)

מובא במדרש חזית (שיר השירים) "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות" רבנן אמרי (אמרו) זה משה - בשעה שבא ואמר להם לישראל בחודש הזה אתם נגאלים, אמרו לו, משה רבינו האיך אנו נגאלים, והלא כל מצרים מטונפת מעבודה זרה שלנו?

אמר להם משה - הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בע"ז שלכם, אלא מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. ואין הרים וגבעות אלא עבודה זרה שנאמר על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו.

ז"א שיש זמן שהקב"ה גואל מפני שחפץ בכך, ומתעורר כביכול לזה מכח "ויזעקו בני  ישראל - ותעל שועתם" שאע"פ שהיו מלוכלכים בעברות, לא הביט בהם, אלא פנה לשועתם

ומהי  השוועה? ומדוע הוא נענה לה?

כתב הישמח ישראל בשם אביו הה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע - שנענה לה על פי מה שכתוב "למעני למעני אעשה" שפירושו הוא שבכל איש ישראל שמור הניצוץ היהודי, השייך לקב"ה ואין אחר עמו, שאותו ניצוץ אינו מתלכלך בעוונות, וכשאדם זועק מקוצר רוח ועבודה קשה, מצטרף הניצוץ הזה לצעקתו, וממילא יוצא שחלקו של הקב"ה זועק אליו ומתחנן לגאולה. וזעקתו אינה סתם מצד הקושי, אלא מצד שהתרחק מצור מחצבתו תחת כסא הכבוד. וזוהי השוועה.

ומעתה נשאר רק להבין כיצד נצליח אנו לעורר את הזעקה הזו, שהרי אם אבותינו דור דעה, היו זקוקים לעורר את הזעקה הזו ולא יכלו להגיע אליה בעצמם, ק"ו בן בנו של קל וחומר אלינו, כמה התרחקנו, כמה אטימות נזרקה בנו, ואפילו לזעוק איננו יודעים??

אלא, התשובה לזה עצמה קיימת גם היא באותו ניצוץ, כי הניצוץ הזה כחו גדול וגודל על ידי 'דיבוק חברים' והדרך לזכות בדיבוק הזה עוברת גם היא דרכו = כי אם נתבונן שבכל יהודי יש את הניצוץ הזה, הרי ברור לנו שדרגתו גבוהה מאד! ואם נתבונן כל אחד בעצמו, כמה לכלך את נפשו, ולב יודע מרת נפשו, אבל מאידך הרי חברו שגם הוא בדרגה גבוהה, ודאי לא התלכלך כך, וממילא מכניע האדם את עצמו כלפי חברו, וממליכו עליו בנחת רוח, ועל ידי זה נעשים כולם אגודה אחת, וההכנעה שהיא בשורש הטהרה כמו שרואים בפרה אדומה שיש לקחת אגודת אזוב לומר לאדם שאם רצונו ליטהר עליו להכניע עצמו כאזוב, והחיבור שבא מכח הניצוץ ששייך לקב"ה ביחד. ודאי וודאי שכוחם גדול להביא לגאולה.

וההקשר מובן!
(הן בגאולה הפרטית, והן בקיומו וביסוסו של בית יהודי כשר ונכון.)

[גם בפרשה רמוז עניין זה של ההכנעה - ויקרא בא' קטנה שמיעט משה עצמו, ומזה זכה שהתורה תקרא על שמו שנאמר "זכרו תורת משה עבדי"]

שבת שלום, וחודש שנזכה בו לגאולה בכל המישורים.
שלכם

בס"ד

מנ, יפה מאוד. תודה רבה.

נ.ב. אני מקווה שלמרות השמחה במעונך לא תעדר מאשכול זה.

_________________