|
|
| נשלח ב-3/4/2009 12:57 |
 |
| |
צו :
נתחיל במשהו מעניין וקליל : כמה פסוקים יש בפרשת צו ?
התשובה היא – 'צו' פסוקים ( בגימטריא).
{האמת שמי שיספור יראה שיש 'צז' ( 97 ) פסוקים ולא 'צו' (96) פסוקים. אולם זה ניקרא גימטריא עם "הכולל" שמוסיפים 1 בגלל המילה עצמה. }
וזו הפרשה היחידה שמס' פסוקיה כשמה !
מזל"ט לשבת חתן של - ט' ו-ח' החמודים.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2009 13:48 |
|
| |
לעילוי נשמת שלמה נתיב ולהצלחת עם ישראל:
( פרק ו' פסוק ח' ) " במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת " :
עולה זהו קורבן שמקריבים תרומה ל-ה' ,ואילו חטאת, זה קורבן שמביאים על חטא .
למה צריך שבאותו המקום ששוחטים את העולה ישחטו גם את החטאת ?
אלא כדי שלא לבייש את החוטאים , ושיאמרו עליהם שהם מקריבים כנראה עולה ולא חטאת.
ואם על כבוד החוטאים מקפיד הקב"ה , על כבוד הצדיקים עאכ"ו.
"ואם האכול יאכל ...לא יחשב לו פיגול הוא " ( פרק ז' פסוק י''ח )
בהקרבת קורבנות המעשה לא מספיק בלי מחשבה של חזרה בתשובה ( בניגוד לדתות אחרות שרק המעשה מכפר כאילו הוא מעין 'תשלום' ואפשר אח"כ להמשיך בחטאים...). אלא צריך המקריב לחשוב כאילו הוא עצמו היה צריך להישחט לולא רחמי ה' , ואם חושב מחשבות זרות ולא מהרהר תשובה הקורבן נפסל. וכך גם בתפילה שנתקנה כנגד הקורבנות ( "ונשלמה פרים שפתינו" ) – צריך כוונה , ומחשבה לא נכונה -פוסלת.
שבת שלום ובשורות טובות בע"ה- שלכם ישיבאיש.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2009 16:15 |
|
| |
ש-לום לכולם!
איך מרגישים? ואיך ההכנות לחג?
שבת הגדול- גדולה ממי או ממה? במה היא 'גדולה'?
ובענייני החודש - נאמר בפסוק "החדש הזה לכם ראש חדשים" מדוע נאמר 'לכם'?
דוד המלך אמר "כי אראה שמיך, מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת" וידוע שהירח התמעט רק אחרי הבריאה, ששגה בתפקידו וחטא ולכן התמעט.
ומעתה, בראות דוד המלך שאפילו הירח שהוא 'מעשה ידי הקב"ה' חטא, נשא ק"ו בעצמו, ואמר אם אפילו הוא חטא, גלוי וידוע לפני הקב"ה שאף אני עתיד לחטוא - - ואף על פי כן קרבני לעבודתו, ונתן לי את תורתו, ומכאן...
שהוא מאמין בי וביכולתי לחזור ולשוב בתשובה!
ולכן - החודש הזה 'לכם': שלכם הוא, כדי שתדעו שביכולתכם לשוב בתשובה.
והכח המניע לשוב בתשובה נובע משבת קודש שבקדושה שבה היא מטהרת את המח, וכמו שאמרו בגמרא ש"עם הארץ אימת שבת עליו" ואינו משקר בשבת!
ובזכות השבת נגאלו, כך מובא בספרים, ומעתה שבת שקודם הגאולה, שהיא הגורמת לגאולה, היא הנקראת 'שבת הגדול' גדולה שבת שמקרבת את הגאולה.
ובאמת שבת זו, הרי היתה שבת של אמונה. הקב"ה צוה "משכו וקחו לכם איש שה לבית אבות" משבת זו (י' בניסן - כמו השנה..) הכניסו שה לבית וקשרוהו בכרעי המיטה.
והמצרי בראותו שלוקחים את אלהיו ואוסרים אותו לצד המיטה מיד בא לשאול 'מה זאת לכם?' ואומרים לו "שציונו א-לקינו לשחוט את השה ולהקריבו לפניו.." היש לנו אמונה גדולה מזו?
ועכשיו אני מתלבט: איזה קשר לשידוכים ולבית להדגיש?
האם את האמון ההדדי והידיעה שגם בן הזוג הוא אדם ומסוגל לטעות?
או את האמונה שהכל מאיתו יתברך, ואנו עושים את המוטל עלינו אפילו כשזה קשה?
החליטו אתם....
שבת שלום ושלוה
אמונה וגאולה!
להתראות
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2009 14:50 |
|
| |
פרשת שמיני :
"ואת החסידה.." ( פרק י"א פס' י"ט )
כתוב בגמרא מסכת חולין : למה נקראה שמה חסידה ? – שעושה חסד עם חברותיה.
ולכאורה קשה מדוע אם כן החסידה טמאה ? הרי שעם מעלה כזו מן הראוי שתהיה טהורה.
אלא שזו הבעיה ! שהיא עושה חסד רק עם חברותיה. אדם צריך לעשות חסד לא רק עם מי שיש לו אינטרס או מכנה משותף !! אלא גם עם הזר לו, גם עם מי שאינו כמותו. ולכן החסידה באמת טמאה .
שבת שלום ומבורך ופסח כשר ושמח- עבדכם ישיבאיש.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2009 17:55 |
|
| |
אכן, לא ערב שבת היום, אך אין אשכול מתאים מזה לכך.
שמעתי רעיון יפה שקשור לדיני פסח,
כמדומני שנאמר לי בשם הגר"א, אך אינני בטוח.
באם ידוע למישהו מי אמרו, אשמח אם יודיעני.
ישנם ארבעה דרגות בדיני הכשרת כלים.
הדרגה הראשונה היא:
כלים שלא בולעים ולא פולטים, דוגמת כלי פלסטיק, זכוכית וכדו'
או כלים שנשתמשו בהם ללא חום, אלא במאכלים קרים בלבד,
שדין הכשרתם הוא במים בלבד, די להם ברחיצה, טבילה במים, וכבר כשרים הם.
משל הוא לצדיקים, שאין העוונות 'נבלעים' בהם, אלא רק כקליפה חיצונית הנשטפת במים.
אין להם הנאה וחמימות מהעבירות, אלא נעשו בשגגה, בשכחה.
ומעט חיזוק, מעט תורה, (שנמשלה למים) קצת 'שטיפה', וכבר נקיים הם וכשרים.
הדרגה השניה היא:
כלים שבישלו בהם בחום, כלים שבולעים ופולטים,
שדין הכשרתם הוא גם כן בחום, הגעלה במים רותחים בכדי שיפלטו את בליעתם.
משל הוא לבינוניים, שעוונותיהם כבר בלועים בהם, שנהנו מהעבירות, אך יכולים להיפלט החוצה,
ובכדי לתקן אותם צריך חמימות שכנגד, להתחזק יותר באמונה, במוסר,
לקיים מצוות יותר ברגש, לעשות תשובה בחמימות הלב,
ללמוד תורה בריתחא יתירה, ואז הסיכוי שייפלטו העוונות החוצה.
הדרגה השלישית היא:
כלים שצלו בהם באש ממש, שהצלייה מבליעה בהם את החומר עד שנהיה לחלק מהם ממש,
ודינם שצריכים ליבון באש חיה עד שיאדימו, עד שיישרף מה שבפנים.
ודומה הוא לרשעים, שהעוונות כבר נצרבו בהם ונהיו לחלק מהם,
שצריכים לתקן את עצמם ע"י ליבון עצמי, צומות, תעניות, תשובה מלב בוער,
עד כדי שיאדים היצה"ר וישרף, שזו עבודה עצמית קשה מאוד.
אמר אחד הגדולים (שוב אינני זוכר.. אך דומני שנאמר לי בשם ר' ירוחם) שבדורינו אנו
רובינו נחשבים כבינונים.. והלוואי שכך, והלוואי שנזכה לתקן את עצמינו..
והדרגה הרביעית היא הקשה מכולם.
ואלו הם המשולים לכלי חרס, שכבר אין להם תקנה,
אין דרך להכשרתם, אלא ע"י שבירה ויצירה מחדש,
ריסוק העצמיות, שבירת האישיות ויצירה האדם מחדש..
יה"ר שנזכה להכשיר את עצמינו בזכות החג הבעל"ט.
חג כשר ושמח.
בהזדמנות זו ברצוני להודות לכל הכותבים כאן,
אתם עושים דבר נפלא!
הכוונה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2009 18:00 |
|
| |
בס"ד
יופי של דבר כתבת.
שימחת את ליבי. תודה רבה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2009 21:06 |
|
| |
[נהדר מה שנכתב כאן, פשוט נהדר. הכוונה- יישר כח- שימחתני בבואך.]
מה שלומכם? מקווה שהחג עבר בצורה מרוממת ותועלתית. והנה לנו שמחה בשמחה וגם בת נותנת אותותיה...
פרשת שמיני
בפרשת שמיני נמצאת אחת הפרשיות הטראגיות בתורה כולה. מתואר בה מותם של שני נסיכי כהונה, בני אהרן הצעירים, נדב ואביהוא, במהלך שירותם בעבודת הקודש במשכן. בשיא החגיגה הגדולה של חנוכת המשכן, "ביום השמיני", באתר שהיה אמור להיות מקום של ריצוי וכפרה, נקבע גורלם של שני נסיכי הכהונה הצעירים לשבט, והושת עליהם גזר דין מוות, למות ערירים, על אתר ובלא משפט. כדרכם במקומות אחרים, פסוקי המקרא קצרים וסתומים, ואינם מפרטים הרבה (ויקרא י, א-ב): "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' ".
לכאורה, מפשט הכתובים עולה שעיקר החטא היה נעוץ בכך שהקריבו אש שהייתה "זרה", ושהייתה זו אש "אשר לא ציווה אותם". אכן, כבר לשון המקרא קשה: ממתי "מקריבים אש" ("ויקריבו לפני ה' אש"), והלוא ה"קטורת", ולא האש, היא ה"מוקרבת" ו"מוקטרת"? ושמא יחשוב מאן דהוא, שביטוי זה נאמר אגב אורחא, ואין לפרשו בדווקנות, כמקור החטא ועילת העונש, באה תורה בשני מקומות נוספים בספר במדבר ומדגישה שזהו עיקר חטאם: "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם" (ג, ד), "וימת נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה לפני ה'" (כו, סא).
הקושי בפרשה זו אינו נובע רק מחוסר הבהרת מהותה של "אש זרה" זו, אלא גם ממה שנראה לכאורה כפער עצום בין החטא ועונשו, בין חריגה קלה מסדרי עבודת הקורבנות לבין המיתה על אתר שנגזרה על שני בני אהרן. בשל עמימות זו, ביקשו חכמים לנסות ולאתר את החטא הנורא שבעטיו נגזרה עליהם מיתה משונה, והעלו הצעות שונות. כך, למשל, מביא רש"י, בעקבות המדרש, את מחלוקתם של תנאים בנקודה זו: "רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן. רבי ישמעאל אומר: שתויי יין נכנסו למקדש. תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא ייכנסו שתויי יין למקדש". במדרש תנאים לספר ויקרא, תורת כוהנים, מובאים שני נימוקים אחרים כעילת העונש החמור: "באותה שעה קפצה פורענות על נדב ואביהוא, ויש אומרים מסיני נטלו להם, שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכים תחילה, הן באים אחריהם, וכל ישראל אחריהם. אמר לו נדב לאביהוא: עוד [=מעט] שני זקנים הללו מתים ואנו ננהוג [=ננהיג] את הקהל! אמר הקדוש ברוך הוא נראה מי קובר את מי, הם קוברים אתכם ויהיו הם מנהיגים את הקהל. דבר אחר: כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, אמר לו נדב לאביהוא: וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש? מיד נטלו אש זרה ונכנסו לבית קדשי הקדשים שנאמר 'ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהם אש'. אמר להם הקדוש ברוך הוא אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי. אתם הכנסתם לפני אש טמאה, אני אשרוף אתכם באש טהורה".
אכן, כל הפירושים אינם מתיישבים יפה על לשון פשוטו של מקרא. שהרי באף מקום לא נזכר שנדב ואביהוא הורו הלכה כלשהי, לא בפני רבם ולא בפני איש אחר, לא נזכר ששתו יין, ולא נתפרש בכתוב שביקשו להדיח את משה ואהרן מכהונתם, ולבוא תחתיהם. כבמקומות אחרים, דווקא ריבוי הפירושים מרמז על הקושי לראות בכל אחד מהם את הפירוש ה"אמיתי".
אכן, אפשר שיש בפרשה זו ובפירושיה, לקח גדול לדורנו, דור שאימי השואה שבה רוטשו עוללים לעיני אבותיהם עוד מהדהדים באוזניו, דור של הורים ששכלו יקיריהם במלחמות ישראל, דור שבו קוברים לא אחת, רח"ל, הורים את ילדיהם. הלקח הגדול הוא שבמקרה כזה אסור לנסות ולעשות את חשבונותיו של הקב"ה. לכל היותר, יש לנהוג כמנהג כהן גדול, "וידום אהרן". השתיקה, הדממה, זוהי התגובה הראויה. אין ולא יכול להיות הסבר ראוי למיתת ילד בחיי הוריו.
הלקח השני הוא שגם בעבודת ה', ואולי דווקא בה, בשעת העיסוק ב"אש קודש", במאבק על ערכים מקודשים, יש להציב גבולות ולשמור עליהם מכל משמר. להישאר בתחומי החוק והציווי, ולא לעבור עליהם למען המטרה. העוסק בעבודת הקודש צריך לזכור כל העת שלצד ההתלהבות ניצבת כל העת "אש", שעשויה לכלות ולשרוף, להשמיד ולאבד. אש הקודש עשויה להפוך בתוך שניות ל"אש זרה אשר לא ציוה אותם", שמהותה פריעת חוק, והריסת גדרים. כל מטרה – אפילו עבודת הקודש – לעולם אינה מקדשת את האמצעים.
מועדים לשמחה, שבת שלום,
בשורות טובות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2009 15:26 |
|
| |
קריסטל,
דברים נפלאים, כרגיל..
אכן ישנם שנסחפים בדרך למטרה המקודשת, והתלהבות היתר גורמת לפעמים ל'אש' מיותרת,
לפגיעה באחרים, לאיבוד הדרך האמיתית למטרה, ואיבוד המטרה האמיתית.
ניתן ללמוד את דברייך גם מדיני בדיקת חמץ.
שדין הבדיקה הוא רק לאור הנר, ולא לאור האבוקה.
שהאבוקה כמה פתילים וכמה להבות יש בה, וריבוי האש המרצדת אמנם מאיר יותר,
אך מטעה, מפחיד ומבלבל, והבודק בה לא יצא ידי חובתו וצריך לשוב ולבדוק.
כשאנו בודקים את עצמינו מהחמץ הפרטי שבתוכינו, צריכים לעשות זאת 'לאור הנר',
לאור להבה אחת עדינה ובודדת, שתיכנס לחורים ולסדקים שבנבכי נפשינו,
אל לנו להשתמש באבוקות או באש מרובה, שאז עלולים אנו להיבהל מעוצמתה,
ולפספס את העיקר, להתעלם מפירורי החמץ, ולהתרכז באש, ב'אש הזרה'..
אל לנו לנסות להשתנות בבת אחת, בעוצמה של אבוקה,
אלא לאט לאט, מעט מעט, עם נר אחד קטן, צעד אחר צעד..
יה"ר שנזכה בע"ה לכך, למצוא ולבער את החמץ שבנו.
שבת שלום וחג שמח.
הכוונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2009 17:05 |
|
| |
בס"ד
קריסטל, הכוונה, תודה רבה לשניכם.
שבת שלום ומעודים לשמחה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2009 16:02 |
|
| |
שלום ידידי היקרים.
איך עברתם את החג\ים המרוממים?
השבת, פרשת שמיני, ותחילת לימוד מסכת אבות.
"ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'"
"ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'"
שואל האור החיים - מהו הדבר שצוה ה'?
ומביא מאמר חז"ל בתורת כהנים - זה הדבר, אמר להם משה לישראל אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם ותהיו כולכם בעצה אחת וביראה אחת.
וצריך להבין מהו "אותו" יצר הרע שצריכים להעביר מהלב?
אבל, נתחיל משאלה אחרת. מה פירוש ויעמדו לפני ה'? איפה זה 'לפני ה''? מדוע לא כתוב 'לפני אוהל מועד'?
אלא, לפני ה', רוצה לומר, באותה מדרגה שנאמר עליה "לפני ה' תטהרו" שכתובה כזכור בעבודת כהן גדול ביום הכיפורים. שזה למעלה מהשגת השכל האנושי.
ואף כאן, בני ישראל התקרבו - נהיו מקורבים לקב"ה. ואחרי שעברו את יציאת מצריים, קריעת ים סוף, ומתן תורה. כבר חשבו בעצמם שהם עומדים לפני ה' ממש, וכאילו גמרו את ההכנות, והם גבוהים מעל גבוהים בהשגות, ושהם מוכנים להשראת השכינה עליהם.
על זה אמר להם משה - 'זה הדבר' מחשבה זו, היא מצד היצר הרע, כי אין לאדם מצד עצמו כלום, והכל משלו יתברך, כל דרגה והשגה, וכל השראת השכינה, ואפילו הזכות לקיים מצוותיו, שלו הן, וכל מה שאדם מתרומם, מתנת חינם היא מאת הבורא.
ולכן אמר להם משה, הסירו את המחשבות הללו מליבכם, ו"אשר ציוה ה' תעשו" בתמימות, כי הוא ציוה עלינו, ולא בגלל שאנו משיגים ומבינים משהו במצוה!ולא רק כאשר מרגישים את אור ונעימות המצוה, אלא רק משום שאנו מצווים - ועושים!
ובמה דברים אמורים, בעת שאדם שוקל אםהגיע זמנו לבנות בית - משכן להשראת השכינה. עולים לו הרבה היסוסים, האם הוא מוכן ו"בנוי" לבניית בית? וכו' וכו' כיד הדמיון הטובה עליו..
ומתוך כך הוא עלול להמנע ולהתעכב (כמובן שהכל תלוי בהתייעצות עם אדם מתאים, אבל אחר ההחלטה הדברים אמורים) לזה נאמר "אשר ציוה ה' תעשו" ויסמוך על המצווה הגדול, שיעזרהו בכל ענייניו.
(ע"פ הישמח ישראל בפרשה זו)
עד כאן להפעם,
שבת שלום ומבורך.
להתראות
תוקן על ידי מנ_here ב- 17/04/2009 16:00:52
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2009 17:30 |
|
| |
בס"ד
מנ, תודה רבה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 09:07 |
|
| |
פירושים נפלאים!!
תודה רבה קריסטל, הכוונה ומן.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2009 23:35 |
|
| |
פרשת תזריע- מצורע
שלום לכולם, מה שלומכם?
נגיעות קטנות של פרשת שבוע, פרשה מיוחדת עם לקחים גדולים-
מה ענין סמיכות הפרשות?
"תזריע" מורה על יישוב העולם, ואילו "מצורע" – על היפך יישוב העולם (שכן צרעת באה על עוון לשון-הרע, שמפריד בין איש לאשתו ובין אדם לרעהו). כיצד אפוא יכולות שתי פרשות אלה להיות מחוברות?
אלא: "תזריע" מורה על עבודת ה' בדרך חיובית, "עשה טוב", ואילו "מצורע" מורה על עבודה בדרך השלילה, "סור מרע". החיבור של "תזריע" ו"מצורע" מלמדנו, שיש לעסוק בשניהם (לא רק בזמנים שונים, אלא גם) בעת ובעונה אחת.
ובמילים פשוטות: העבודה דשלילת הרע אינה דורשת יגיעה והתעסקות נפרדות ובזמן המיוחד לכך, אלא העבודה בקו החיוב היא שפועלת בדרך ממילא את ביטול ושלילת הרע.
וא"כ,
מהו הקשר בין שם פרשתנו, שתוכנו הולדת חיים חדשים, לבין הנושא המרכזי של הפרשה – נגעים, שתוכנם היפך החיים, כמאמר רז"ל (נדרים סד) "מצורע חשוב כמת"?
א) על הנגעים נאמר שהם "אות ופלא בישראל כדי להזהירן מלשון-הרע", וכן הסגרת והחלטת המצורע נועדו להבטיח "שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא הליצנות ולשון-הרע" (רמב"ם סוף הלכות טומאת צרעת). הרי שגם עצם הופעת הנגע וגם דרך הטיפול בו, לא באו אלא כדי לתקן את המצורע ולהביא לידי כך שאדם זה שחשוב 'כמת' יתחיל חיים חדשים ונעלים יותר – "תזריע".
ב) "תזריע" רומז לעבודה בזמן הגלות, שהיא בבחינת 'זריעה' והכנה ל'צמיחת' הגאולה. כידוע שהגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו בזמן הגלות והם 'פירות' זריעתנו עכשיו.
העובדה שפרשתנו, העוסקת בדיני נגעים (הרומזים לגלות), נקראת תזריע, מלמדת, שהעבודה האמורה צריכה להיות חדורה ב'תזריע' - כבר בעת העבודה צריך להרגיש שבפעולה זו 'זורעים' את הגאולה העתידה ואת הגילויים הנפלאים של ימות המשיח.
שתי מילים על החודש, מותר?
חודש ניסן-חודש הישועה והגאולה. וחודש אייר-חודש הרפואה.
ובבכרת ,רפאינו, אנו מבקשים ,"רפאינו וניושעה".., ומה הקשר בין ישועה לרפואה? למה דווקא בברכה זו? למה לא בברכת הגאולה?התשובה. וכו'...
[האמת שיש על כך 4 תשובות אבל זה לא בדיוק המקום להאריך בדבר..]
בקיצורו של סיכום רק אומר שמזל ניסן הוא טלה- החלש, התינוק של הצאן-העם צריך רועה-"ה' רועי לא אחסר.."
חודש אייר- מזל שור.חזק.בריא.חסון.
הפעולות שעשה ה' בחודש ניסן גדולות וחזקות יותר מאייר... בניסן-הוציא ממצרים, קרע את הים, נתן מכות וכו'... באייר הוא ריפא אותנו מטומאת מצריים...חודש רוחני, רפואת הנפש והגוף.
בחודש אייר דורש ה' מאיתנו להיות חזקים כשור. חסונים רוחנית. זה חודש של התמודדויות והזוהר כותב שיש סיעתא דשמיא וכח לעמוד בנסיונות במרוץ של החיים דווקא בחודש זה יותר מתמיד.
שנזכה. שנעלה ונתעלה.
בשורות טובות.
שבת שלום, חודש טוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2009 10:30 |
|
| |
בס"ד
קריסטל, קראתי ומאד נהנתי.
תודה רבה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/4/2009 17:31 |
|
| |
בס"ד
מקור: כאן
מאת: המאושרת1
_________
תניא,ויקרא י"ג "וביום הראות בו..." יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה בו.
מכאן אמרו:חתן שנולד בו נגע,נותנין לו 7 ימי המשתה,לו ולביתו ולכסותו.
וכן ברגל,נותנין לו 7 ימי הרגל,דברי ר' יהודה.
ר' אומר:אינו צריך,הרי הוא אומר בויקרא י"ד "וצוה הכהן ופנו את הבית,אם ממתינים לו לדבר הרשות כל שכן לדבר מצוה..."
{מועד קטן דף ז עמוד ב }
ר' יהודה מבקש ללמוד מהפסוק "וביום הראות בו" המופיע בפרשתינו בעניין כהן הרואה את הנגעים ומטמאם כי לא כל עת מזומנת לראיית נגעים.
לעיתים ניתן להמתין,לא לשפוט בו ברגע את האדם ולדון אותו לנידוי חברתי או לחילופין להסגר.
כך במקרה של מצווה,חתן יש לתת לו ליהנות מ7 ימי המשתה לפני ראיית הנגע בידי הכהן.
וכן ברגל יש לתת לאדם את שמחת ימי המועד ולא לצערו במועד.
ר' מבקש ללמוד מפסוק העוסק בטומאת הבתים.
שם מורה הכהן ראשית לפנות את הבית מכליו ורק אח"כ הוא מחליט כי הבית טמא ומה שיש בו נטמא.
שם דחיית השיפוט לא נעשתה לדבר של מצווה אלא רק להצלה כלכלית של חפצי הבית-דבר הרשות.
ר' לומד "כל שכן" אם ממתינים לדבר הרשות כל כן לדבר המצווה.
מידי פעם כולנו כהנים.
כולנו מזהים נגעים בכל מקום.
כולנו מטמאים כל הזמן.
פלוני מכוער,פלונית שמנה,
ההיא שואלת שאלות מטומטמות והתנהגותו של זה ילדותית.
ההיא מאמינה באמונות הבל וההוא מתנשא.
צרעת,ספחת,נגע ונתק אולי חלפו מן העולם.
אבל לנו יש את "בררנית" "מכוער" "טיפש" ועוד נגעים לאין ספור.
ולא בדבר הרשות אנחנו עוסקים כאן .
כי אם במצווה.
הרמב"ם בהלכות דעה כותב:
"המוכיח את חברו תחילה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר:'ולא תישא עליו חטא'
כך אמרו חכמים יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא,מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכל שכן ברבים.
אע"פ שהמכלים את חברו אינו לוקה עליו,עוון גדול הוא.
כך אמרו חכמים:'המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא' לפיכך,צריך אדם להיזהר שלא לבייש חברו ברבים בין קטן בין גדול.
ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו,
ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו,
במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחברו..."
בואו ננסה שלא לראות נגעים כל הזמן.
ואם כבר החלטנו להיות "כהן" אז במקום לראות נגעים כל הזמן
עדיף שנשתמש ביכולת אחרת שלו
בואו נברך באהבה.
_________________
חדש! מאורסים בעדכון יומי.
|
|
|
|
|
|
