פניני שבת [לך דודי לקראת כלה...]

תוקן על ידי קריסטל77 ב- 01/05/2009 0:31:24

_________________

תחילתה של פרשתנו, פרשת אמור, העוסקת במצוות הכהנים מעוררת שאלות אחדות: למשל, מה פשר הכפילות "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם"? ומה פשר המעבר מלשון רבים שבתחילת הפסוק ללשון יחיד בסופו ("לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו")?

האלשיך הקדוש מעלה שאלות אלו ושאלות נוספות, ומבאר את תחילתה של הפרשה (לפי אחת האפשרויות) כמלמדת עקרונות פסיכולוגיים ועקרונות דידקטיים ביחסים שבין מדריך ומורה לחניכיו ותלמידיו. כך כתב:

והנה אפשר כי למה שאזהרה זו היא יתירה לכהנים על כל איש ישראל, וקשה הדבר לזרע אהרן לבדם ליזהר יותר מכל איש ישראל, על כן בדבר הזה ראתה תורה ללמד אל משה יאזור כגבר חלציו, בל ילאה בלַמֵּד אל כללות ישראל פעם אחת. והוא, כי הנה זה דרך הרב ללמד ולהשמיע תורה לרבים, ואפשר יאמר: מה לי עוד, הלא יסרתי רבים, השומע ישמע והחדל יחדל, ואם ישמט איש מלשמור ולעשות הוא בעונו ימות. והנה הודיע אלהים אותו כי לא זו הדרך ישכן אור, כי אם עוד ישוב יניף ידו. ולא בלבד בשביל רבים, כי אם אף גם על אחד להשיבו אל ה'. ואל ימעט אחד מישראל בעיניו כי 'צדיק יסוד עולם'. וכמאמרו יתברך ליחזקאל (יחזקאל ג יט): 'ואתה כי הזהרת רשע וכו'', כי גם על היחיד הקפיד. וזה מאמרו יתברך אל משה רבן של כל ישראל, 'אמור אל הכהנים' דרך כלל, ואל תלאה מלחזור אל יחיד אשר יצטרך לשוב להזהירו, כי אם גם 'ואמרת' - גם אל היחיד - 'לנפש לא יטמא וכו''. וזה אומרו 'לא יטמא' לשון יחיד, כי ישוב אליהם להזהירו גם לאחד אחד.

יש קושי בלהיות מוגבל, בלשמוע שלא הכל מותר, בלדעת שיש מעשים שאסור לעשותם. אבל קשה שבעתיים הוא לדעת שההגבלה אינה חלה על כולם. לדעת שיש אנשים שמה שאסור לך, להם מותר. לכן בפתח האזהרות המיוחדות לכהנים מודיע הקב"ה למשה את הדרך הנכונה להורות תורה לרבים. לא די להשמיע תורה לרבים ולהסתפק בזה, מתוך מחשבה "מה לי עוד, הלא יסרתי רבים, השומע ישמע והחדל יחדל, ואם ישמט איש מלשמור ולעשות הוא בעונו ימות". המלמד תורה לרבים צריך להיות בעל אחריות לא רק כלפי הכלל, אלא גם כלפי כל אחד ואחד מהפרטים. זהו פשר הכפילות "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם", ופשר המעבר בין יחיד לרבים. בלשונו של האלשיך הקדוש: "'אמור אל הכהנים' דרך כלל, ואל תלאה מלחזור אל יחיד אשר יצטרך לשוב להזהירו, כי אם גם 'ואמרת' - גם אל היחיד - 'לנפש לא יטמא וכו''".

מסתבר שעיקרון זה מופיע דווקא ביחס אל הכהנים רק בשל הקושי האמור לעיל שעשוי להיות לכהנים לקבל הגבלות יתרות על כל ישראל, ולכן יש צורך מיוחד להתייחס לכל אחד ואחד מהפרטים. אבל העיקרון עצמו תקף גם ביחס למצוות האמורות לכלל ישראל. לכל מדריך ומורה יש אחריות על כל אחד ואחד מחניכיו ותלמידיו, "ואל ימעט אחד מישראל בעיניו כי 'צדיק יסוד עולם'". כל אחד ואחד מישראל הוא עולם מלא, ויש בכח מעשיו להשפיע על קיומו של העולם, וכלשון הרמב"ם בהלכות תשובה (ג, ד): "עשה מצוה אחת - הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם' - זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו". ומכאן נובעת אחריותו של המצַווה כלפי קהל עדתו.



לו יהי ונזכור שגם בנישואין אנחנו לא נתמננו על חינוכו של הצד השני אלא על עצמינו אנו מתמנים.
שנזכה כולנו לבשורות טובות.


שבת שלום!

"מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלה הם מועדי".
"ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש, כל מלאכה לא תעשו, שבת היא לה' בכל מושבותכם".

במסכת שבת נאמר, שאם היו בני ישראל שומרים שתי שבתות, מיד היו נגאלין.
ראיתי בשם הרב שפירא מלובלין שמביא על כך  רעיון יפה.

בשבת אנו מתפללים שלוש תפילות, שכל אחת היא נוסח שונה.
ערבית, "אתה קידשת"..
שחרית, "ישמח משה"..
מנחה, "אתה אחד"..
נשאלת השאלה מדוע בשבת זה כך? הלא בשאר הימים, ובשאר המועדים והרגלים בכל התפילות הנוסח הוא אותו הנוסח,
ומדוע בשבת זה שונה?

ומסביר כך.
ישנם שלוש שבתות עיקריות במהות של בני ישראל.

שבת ראשונה, זוהי השבת של בריאת העולם,
ועל כן בערבית של שבת אנו מתפללים בנוסח המדבר על בריאת העולם.
"אתה קידשת את יום השביעי לשמך, תכלית מעשה שמים וארץ"..
"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה"..

שבת שניה, היא השבת של מתן תורה,
ועל כן בשחרית של שבת אנו מתפללים בנוסח המזכיר ומשבח את מתן תורה.
"ישמח משה במתנת חלקו".. "כליל תפארת בראשו נתת בעומדו לפניך על הר סיני, שני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת"..

שבת שלישית, היא השבת של לעתיד לבוא, בזמן גאולתינו.
ועל כן במנחה אנו מתפללים בנוסח המדבר על הגאולה הנצחית, על ייחודו של הקב"ה לעתיד לבוא.
"אתה אחד ושמך אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"..
"אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו"..
"מנוחת אמת ואמונה"..
"מנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח"..
"מנוחה שלימה"..

על כן, אם בני ישראל ישמרו את שתי השבתות הראשונות,
הראשונה, של בריאת העולם, של האמונה האמיתית בבורא,
והשניה של מתן תורה, שיקיימו את התורה והמצוות,
מיד יזכו, ויגיעו לשבת השלישית, לגאולה האמיתית.. לייחודו של הקב"ה בכל העולמות..

שנזכה בע"ה להגיע לשמירת השבתות כהלכתן,
לאמונה התמימה וללימוד וקיום התורה והמצוות,
ונגיע לגאולה השלימה במהרה..

שבת שלום.

בהר :

( פרק כ"ה פס' כ"ג )  " .... כי גרים ותושבים אתם עימדי "

לכאורה גרים ותושבים אלו 2 דברים סותרים ..??!!

אלא : אם אתם מבינים שהעולם הזה עראי והינו רק פרוזדור מעבר , ולכן אתם מתנהגים בו כגרים לחומריות ו"להנאות"  שבו , אזי אני כתושב ביניכם ובעולם הבא תהיו תושבי קבע , ואם חלילה תחשבו שהעולם הזה נצחי ואתם בו כתושבים ,אזי חלילה  אני כגר ביניכם ואתם תהיו כגרים וארעיים בעולם הבא. 

בחוקותי :
בפרשה ( פרק כ"ו פס' כ"ט ) כתוב : " ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו  "   . שמעתי בשם הגר"א מוילנא שהיה אומר שפרשתינו מלאה רק בברכות. ושאלוהו תלמידיו : והלא יש בפרשתינו גם המון קללות ?! אז אמר הגר"א שכל הקללות הם בעצם ברכות וביקש מתלמידיו שיבחרו פסוק שנראה להם כקללה. תלמידיו הביאו לו את הפסוק הנ"ל : "ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו    " וכי זו ברכה ??!! והגר"א פרש שאכן כן ! יש משפחות שבהם לצערנו חרגו הילדים מדרך הישר ועזבו את דרכי אמותם ואבותיהם לטובת דרך משובשת חלילה. וכאשר ההורים שעדיין שומרי תורה ומצוות  מתארחים אצל ילדיהם הם אינם יכולים לאכול שם כי יודעים שילדיהם לא מקפידים כל-כך על הכשרות . אבל הקב"ה מבטיח שיתן ברכה שהילדים יחזרו למוטב וכך ההורים יוכלו לאכול אצל ילדיהם אפילו בשר שדיניו מדוקדקים וצריך בו כשרות מהודרת. והרי זוהי הברכה.....

שתזכו לשפע ברכות עד בלי די שבת שלום שלכם : ישיבאיש.

תוקן על ידי ישיבאיש ב- 15/05/2009 14:32:09

אמר ר' אלעזר בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם רצה לקיימה הרי הוא מקיימה, ואם לאו סוף שמקיימה על ידי אחרים. אבל הקב"ה אינו כן, אלא גוזר גזירה הוא מקיימה תחלה, הדא הוא דכתיב (ויקרא י"ט) 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'', אני הוא שקיימתי מצות עמידת זקן תחלה, 'אם בחקתי תלכו'.

ר' אלעזר מדייק שחוקי התורה מכונים בפסוק: "חוקותי". אין אלו רק חוקים בשבילנו, אלא אלו חוקים שאף הקב"ה מקיים. מהי משמעות הדבר?

חוקי מלך בשר ודם נועדו לסדר את חיי התושבים במדינתנו, ועל כן הם נוצרים מתוך המציאות ואליה הם מתייחסים.

חוקי התורה אינם כן. חוקי התורה לא נוצרו רק כדי לסדר את חייו של עם ישראל בצורה טובה. במקורם אלו הם חוקים אלוקיים, שאף הקב"ה מקיים אותם. העולמות הרוחניים פועלים אף הם על פי חוקים וכללים, ובירידתם והתגשמם בעולם החומרי - הם מופיעים כמצוות מעשיות. העובדה שאף הקב"ה קיים מצוות "והדרת פני זקן" - לאברהם אבינו לאחר ברית המילה - מלמדת שזוהי מצוה שמקורה בעולמות העליונים. זהו הסדר אלוקי שבו נברא העולם, ובתורה הקדושה אנו זוכים לקבל מעט מאותו סדר ואותם חוקים.

מענין זה עולים שני עניינים יסודיים.

ראשית, ביחס למצוות התורה. מצוות התורה אינן מתחילות מן העולם המעשי. איסורי אכילה, למשל, לא נוצרו מתוך העולם, ואין מטרתם רק לאפשר לנו אכילה נכונה. במקורם אלו הם חוקים אלוקיים - שאף הקב"ה מקיימם! שורשם הוא בעולמות רוחניים, ושם הם מופיעים בצורתם העליונה, ובתורה הגלויה אנו נפגשים עם הביטוי המעשי של אותם דברים.

בקיימנו מצוה ובלומדנו הלכות ועניינים מעשיים עלינו להבין כי אנו עוסקים בחוקיו של הקב"ה, בדברים שמקורם עליון ביותר, ואנו נפגשים בהם לאחר שהשתלשלו אל העולם הזה והתלבשו בלבוש מעשי.

ענין נוסף הוא ביחס למציאות החיים בעולם הזה. פסוקי הברכה מבטיחים לעם ישראל שלום ובטחון

ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם.

 כיצד מגיעים לשלום הנכסף?

 אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם

דרך ההתמודדות עם אויבים מבחוץ וחלשים מבית איננה מתחילה מן המציאות המעשית. "אם בחוקותי תלכו" - אם נשמור את החוקים האלוקיים, שקובעים את סדר העולמות העליונים ומתוך כך את סדרי העולם שלנו - אז נגיע לשלום.

רק הבנת הסדר האלוקי בעולם וחיים על פיו, התחברות למקור האלוקי של חוקי התורה והבנת מקורם הרוחני של התהליכים שאנו עוברים - אלה יובילו לסדר הנכון של העולם המעשי, ולחיים בריאים ונכונים של עם ישראל.

אין הכוונה שעלינו לחדול מפעולות מעשיות. עלינו לפעול בצד המעשי המוטל עלינו, אך מתוך הבנה וחיבור אל המקור הרוחני של העולם. הפגנות, גדרות, דיבורים ושאר עניינים יובילו אותנו אל השלום רק כאשר נדע שמקורם הוא בתהליך אלוקי עליון המוביל את המציאות כולה.

שנזכה לעבוד את הקב"ה באמונה יפה ותמימה ובדביקות שלא נסור ממנו לעולמים.




ויהיו דבריי לרפואת אחי. אמן.



גיט שבעס!!