יצא לי להכיר בחור בצורה וירטואלית. אומנם זה לא היה ממש דרך האינטרנט.
אלא שנוצר ביננו הקשר על מנת לקבל ממנו איזה עזרה שרציתי. לשם כך נתתי לו את המסנג'ר שלי וכו,
משם נוצר הקשר וזרם למרות שלשנינו לא הייתה כוונה כזו.
כל שיחה כזו קרבה אותנו מאד מאד.
התאהבנו.
בחיים לא חשבתי שכ"כ מהר אפשר להתאהב מבלי לראות את האדם.
בסוף גם נפגשנו פעם פעמיים.
לאחר כמה זמן הבנו שנינו שלא נראה שהקב"ה מרוצה מקשר זה, החלטנו לנתק
בכינו שנינו באותו לילה כמו שלא בכינו מעולם.
יום יום הייתי חושבת עליו לא הצלחתי לשכוח אותו.
לאחר שנה! כן, שנה!
נוצר ביננו שוב קשר.
התברר שגם הוא כמוני לא הצליח לשכוח,
ניסיתי לשאול אותו האם הוא חושב ללכת על זה פעם רציני, כי אם לא השאלה היא אם כדאי להיכנס לזה שוב.
הבנו שבשביל לבדוק את זה אנו צריכים לשבת לפגישה כמו כל שידוך ולשים את האהבה בצש
כי האהבה זה לא הכל בחיים אבל לא הצלחנו עדיין להניח את האהבה בצד.
זה כ"כ קשה.
הדבר הכי כדאי הוא לשבת ולעשות רשימה של למה כן לךלכת על זה ולמה לא.
ולראות באיזה צד כן.
אם הגעת להחלטה של כן, תדאגי שזה ילך בדיוק כמו כל שידוך שמישהו יציע את זה וכו'
אישית גם במקרה שלי זה לא ממש משהו מהקהילה שלי ולכן אני יודעת שאם נרצה ללכת על זה זה יהיה קצת מסובך להציע את זה כמו כל שידוך ולכן אצטרך ללכת למישהו שההורים שלי ממש סומכים עליו ולבקש ממנו שיציע את זה להורי.
לגבי האהבה ברצוני לאמר
שבמהלך השנה בה היינו בנתק, ניגשתי לרב וסיפרתי לו את הסיפור,
סיפרתי שיום יום אני חושבת עליו, שיש לי בבית כ200 מכתבים שכתבתי כביכול אליו למרות שאני יודעת שמעולם לא יראה אותם.
אותו רב ענה לי שאם היינו עדיין בקשר הוא היה מציע שננסה לבדוק את זה רציני (אז לא חשבתי שאח"כ יווצר קשר שוב)
ובכל מקרה, כך אמר לי הרב, אהבה ראשונה אף פעם לא שוכחים, גם אחרי שתינשאי, ותהיה לך אהבה אחרת תמיד יהיה פינה ששיכת לו, ותמיד יהיה את הייצר לדעת מה קורה איתו וכו,
זה הסיפור שלי.
(הערת שלי: הדברים נכתבו כתשובה לשואלת באשכול עזרה דחופה והם ראויים לאשכול בפני עצמו)
אני חושבת מלכתחילה שלא כדאי להיכנס לדבר שכזה
אבל אחרי שכבר אוהבים צריך לבדוק את זה רציני
כי האהבה לא תגמר סתם בלי סיבה
אלא אם תתני לה סיבה להיגמר
אז אם תשבי רציני איתו ותחליטו יחד שאתם לא מתאימים אזי כבר תהיה לך סיבה לאמר ללב די! הוא הרי לא מתאים לי.
ואם לא זה, אז גם כשתצאי עם מישהו אחר תמיד הוא זה שיהיה לך בלב.
אשמח לפרט עוד בהמשך.
נשלח ב-18/1/2009 15:38
קיים כזה סיפור אצל עוד מישהו????
אי אפשר לכתוב את זה, כי הזכרונות יעלו. אבל מתפללת הרבה כדי לשכוח את הכאב.
נשלח ב-18/1/2009 20:31
אני חושבת שקיים אצל הרבה ...
נשלח ב-18/1/2009 20:44
יתכן, השאלה באיזה רמה של כאב, ושל קשר. קשר של שנתיים וחצי הדוק זה קצת מעבר..
נשלח ב-18/1/2009 21:01
צודקת ...
לגברים יש גם בעיה שהם אוהבים למרוח ..יש להם את כל הזמן שבעולם ....
תוקן על ידי 20sweet ב- 18/01/2009 21:03:05
נשלח ב-18/1/2009 21:08
נכון. הבעיה שהוא רוצה, אבל לא עכשיו.. זה בעייתי, ובינתיים כואב.
נשלח ב-18/1/2009 21:14
תשימו לב שרק הבנות כותבת. לבנים זה לא כואב??
תוקן על ידי המקשיב ב- 13/03/2009 13:12:23
נשלח ב-18/1/2009 21:21
מניסיון, כואב להם, אבל מבליגים הלאה. הם טוענים - אם את רוצה תחכי, אם כי אשמח מ א ו ד אם תחכי ל י ורק ל י.
נשלח ב-18/1/2009 21:29
שלחו לי תגובה בפרטי (תודה ליומקסים)
"גם לבנים זה כואב
ולא לחינם נאמר הגברים בוכים בלילה.
להיפך להם קשה פי אלף, כי זה כואב להם אבל הגבריות לא נותנת להם להוציא את זה החוצה.
אין לכן מה לקנאות בהם כלל.
אם תשאלי בחור שכזה עד כמה קשה לו...
אל תתפלאי לשמוע שיש לו רגעים של בכי בלילה שקשה לו
והכי הרבה
שהוא מת להוציא את זה כמונו השנים.
הם מקנאים בנו על היכולת להוציא את הרגשות וכך להקל ולו במעט שבמעט על הלב"
נשלח ב-18/1/2009 21:32
רותם, מה שכתבת זה נכון. יודעת את זה מק ר ו ב
נשלח ב-18/1/2009 21:35
מה שכתבתי זה מועתק מתגובה של יומקסים אלי בפרטי.
תוקן על ידי המקשיב ב- 13/03/2009 13:12:53
נשלח ב-18/1/2009 21:39
וצר לי שהרבה יודעות את זה.
יאלה, גברים, תתעוררו. הנשים לא אטומות..
נשלח ב-18/1/2009 21:56
גם אני יודעת את זה ...זה כואב להם מאוד מאוד , אפילו הורס אותם ..
מה יהיה ?
נשלח ב-18/1/2009 22:27
אני מתפללת. בוכה המון. מקווה שה' יפתח את ליבו (ליבם..)
