|
|
| נשלח ב-11/3/2009 18:58 |
 |
| |
מבטיחים ,קדימה !
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 14:53 |
|
| |
נהנתי,
מכיון שלא הבנתי מה תיתן התגובה, הזדהות? הרי ממילא נזדהה איתך, הבנה? נשתדל להבין, הקשבה? יש לך ספק?!, עצה טובה? בעז"ה.
אבל בכל אופן זה בסדר
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2009 17:04 |
|
| |
שירשור מעניין של בנות.
מצטער להפריע [אני רצוי פה??]
אז ככה:
דבר ראשון צודקת הכותבת שלגברים גם יש צער בעניין וצערם רב עוד יותר כשאין באפשרותם להוציא את זה בבכי ולכן הם מחפשים את הסיגריה העצבנית... [אצלי אישית הליכה ארוכה בלילה עם מוסיקה מתאימה עוזרת במעט].
פעם לא עמדתי באיזה צער נורא ובכיתי מתחת השמיכה בלילה וחודשים אח"כ חבר החדר שלי חשב שאני משוגע לגמרי ובהתחלה הוא ממש חשב שמישהו מת או משהו כזה..
[ואל לכן כי תלינו, הרי אם קצת נגלה רגישות נהיה בעיניכם כנקבות ולא תרצו אותנו ככה אלא גברים גברים. הכל בשבילכן]
ולעצם הענין, אני לא יודע למה סוויט טוענת שגברים מורחים. אני אישית אחרי פגישות עונה תשובה תמיד לפני הבחורה - עוד בלילה. לשדכן מחכים קצת בשביל הנימוס.
ולגבי אם יש כאלו מקרים - אז אני אישית מכיר מספר מקרים כאלו עצובים מאד מאד - הן מקרים של קשרים וירטואלים [ואני עוד נמצא בחברה טובה ב"ה], והן 'שריטות' נפשיות שיש לחברים בעקבות שידוכים נורמלים שירדו אחרי ציפיות וכו' מסיבות שונות.
השם ירחם....
_________________
תוקן על ידי שובב_רציני ב- 12/03/2009 17:04:25
וגילו ברעדה...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2009 12:44 |
|
| |
שובב,
אכן יש גברים שבוכים, אבל גם אלו שלא בוכים מסתובבים כסהרורים ו/או עצבניים,
כך שלעיתים עדיף לבכות וכולם יודעים מבינים ומזדהים מאשר להסתובב עצבני והסובבים מנסים לנחש למה ועל מה.
מה דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2009 13:02 |
|
| |
בס"ד
גבר מרגיש חלש כשהוא בוכה.
כי בכי הפך להיות סמל של חולשה.
לא שהתחושה שלו נכונה כי לפי דעתי בכי זה דבר לגיטימי לגמרי אבל
זאת המציאות.
לפעמים עדיף שלא לבכות, אלא להסתובב עצבני. תלוי במצב אליו נקלעת.
אם גבר יבכה ואישתו/ בת זוג(ת?)ו תראה אותו זה ירפה ויחליש אותה מאוד.
יש לי הרבה מה להגיד בנושא, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה. אז
כתבתי רק כמה עובדות יבשות.
שבת שלום!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2009 03:02 |
|
| |
זה כל האפשרויות בחיים? לבכות או להתעצבן?
בת זוג נחלשת כשהגבר בוכה? רק גברים אמורים לעודד ולעזור?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2009 08:18 |
|
| |
אני שומע ושוב ושוב סיפורים מעין אלו ואני שואל את עצמי, למה??
קיראו את סיפורם של האחרים למה לכם להתנסות בכאב הזה לבד?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2009 20:12 |
|
| |
למקשיב, לאיזו מטרה לדעתך כותבים בפורום אם לא בשביל שיגיבו?
אני לא נוהגת לכתוב הרבה בפורומים ובאחת מהפעמים הבודדות שכתבתי - לא זכיתי לתגובה והבתאסתי.. לכן, כתבתי ת"אזהרה" הנ"ל..
חחחחחח..עזבוווו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2009 20:16 |
|
| |
צדקה ממני,
צודקת אני חוזר בי.
אבל, למרות זאת לא שמענו את סיפורך
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2009 20:31 |
|
| |
ולשאלתך, מקשיב
מה לעשות שבגיל העשרה, חושבים שיודעים הכל ויש שליטה על הכל ויש סקרנות.. וזה לא ממש הגיל של שיקול דעת ומחשבה נבונה לפני כל מעשה. הבעיה היא שאם בגיל הזה חשופים לכמה שיותר פתיונות ונסיונות אז המצב עלול להיות לא טוב.. ובהחלט עלולים להסתבך ולהיכנס לסיפורים כאלה ואחרים.
ולתגובתך בטי, א"א שלא להגיב.. אחרי אזהרה כזו. ולפי דעתי, את צכה לקחת בחשבון שגם אם לפעמים ציפית לתגובה והתאכזבת. אז.......... לא קרה שום דבר. זה בריא להתאכזב. ולא תמיד הסביבה נענית ליחס שאנו דורשים ולרמת הציפיות שאנחנו מפתחים.
אז פשוט קחי את זה באיזי.. ותחליקי.. ואם יש לך מה לומר- תמיד נשמח לשמוע. (ולא תמיד להגיב..)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2009 20:35 |
|
| |
קוטבית גם את צודקת,
רק שאת הדבר השני אני לא מסוגל לומר
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2009 22:33 |
|
| |
טוב, אני מפסיקה עם הסחיבה
אני לא מי יודע מה בכתיבה וקל וחומר בדברים שקשה לי לכתוב אבל ניקח את זה באיזי, קוטיבית - תודה על העצה.
אז הסיפור שלי קצת דומה
זה היה לפני בערך שלוש \ שנתיים וחצי,
היינו גרים בדירה אחרת ושם, דלת ממולנו היה גר בחור חתיךךך.
בהתחלה לא הסתכלנו אחד על השני - בכל מקרה אני הייתי אז בחורה חרדיה תמימה.. והוא - בחור ישיבה לכל דבר, לובש שחור לבן והכל.
לאט לאט התחילו מבטים.. ( דלת מול דלת קשה שלא )
שנהפכו לחיוכים מהוססים
דיבורים קצרים כאלו וחסרי ביטחון שנהפכו לשיחות, שיחות נפש
אני הייתי באה אליו, לפעמים הוא אלי - כמובן כשאף אחד לא נמצא..
אהבתי אותו בטירוף! באמת, הוא היה בחור איכותי, חכם, עם ראש על הכתפיים, לא יכלתי להסיט תמחשבות שלי ממנו, הוא אמר לי שגם הוא ככה
ובאמת הדבר ביחיד שהעיב על האושר הזה - היו הפחד ונקיפות מצפון
פחד - מסיבות ברורות, פחדתי שזה יתגלה, ידעתי שכל סוד מתגלה ולא יכתי לסבול תמחשבה של מה אמא שלי תגיד אם היא תדע מזה, אין, לא הייתי יכולה להסתכל לה בעינים, הייתי פשוט בורחת !
וההורים שלו,השכנים שלנו.. מסכנים. אמא שלו הייתה כמעט חברה שלי, אם היא הייתה יודעת מה אני עושה לבן שלה...
בנוסף לכך היו לי גם נקיפות מצפון שחברה שלי דאגה כל הזמן להזכיר לי אותם..
גם היה לי קצת יראת שמים... וגם התחלנו להיסחף......
אז , הרגשתי שאני חייבת להפסיק את זה, מהתחלה ידעתי את זה ודיברנו על זה לפעמים - אבל החלטתי שאני חייבת להחליט
אז כתבתי לו מכתב. כי לומר לו את זה לא הייתי מסוגלת.
הסברתי לו ת'כל, שאני אוהבת אותו, שקשה לי נורא לעשות את זה וכו וכו ושנחכה, בסה"כ עוד שנה נצא בשידוך, נתחתן והכל יהיה טוב
בהתחלה הוא ניסה לומר לי שאני מגזימה, אם נשמור נגיעה אין בזה איסור וכל מיני אבל בסוף הוא הסכים.
אין, זה היה קשה, מוזר פתאום, הייתי מתחמקת ממנו בחדר מדרגות כדי שלא נפגש בטעות אבל חודש בערך אחרי ד' עזר לנו והורים שלי החילטו שעוברים דירה.
אני לא שכחתי אותו, זה היה ברור לי שניפגש בשידוך, הייתי מדמיינת אותו, ואיך זה יראה, מה נדבר, איך זה יקרה - פתאום הוא יתקשר או שאני וכו
אבל נראה שרק אני הייתי המדומיינת....
יום אחד אני שומעת את הורים שלי מהמטבח אומרים משו על זה שנתנאל הבן של ... מתחתן!
שאלתי אותם איזה בן בדיוק ( היו להם כמה אחים במשפחה) לא האמנתי שזה הוא, ואז ראיתי תהזמנה על השולחן ו..
סה"כ עבר חצי שנה... אפילו 19 לא היה לו
אין צורך לפרט את מה שהרגשתי, אני גם לא כ"כ טובה בפירוט רגשות
לחתונה שלו כמובן לא באתי, אחותי כבר דאגה להראות לי תמונות, של הכלה.
בקיצור, הרבה ימים לא קמתי מהמיטה בגללו.
דיכאון, כאב, כעס,הייתי גם פגועה
חשבתי שעברתי את כל זה אבל כנראה שלא -
לא יודעת אם זה קשור אבל לפני כמה זמן התחלתי בשידוכים ולא הלך לי - אני פסלתי את כולם בלי סיבה מוגדרת, לא יודעת , לא הצלחתי להתלהב, להתחבר לאף אחד
אז, לקחתי לי הפסקה - עד שבאמת זה יעבור!
ו.. זהו.
תוקן על ידי Bti ב- 12/04/2009 22:35:56
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2009 23:07 |
|
| |
וווואוו...... סיפור כואב..
אין הרבה מה לומר.
קשה.. לחוש את הרגשות העזים שחשת אליו.. ו...- הוא לא שם.
מישו פעם אמר שאהבה היא כואבת.. במיוחד כשזה מסתיים בצורה כזו.
אבל, את יודעת, כשרוצים לנחם ולעודד, זה קל לומר וקשה לחיות:- שיש מישו למעלה שמכוון הכל.
ומגיע לך הרבה יותר טוב. ואהבה יותר גדולה. מישהו שבאמת יעריך את אהבתך ולא יוותר עלייך בקלות.
תאמיני בזה.
תתחזקי ותתעודדי.. ותני לזמן גם לעשות את שלו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2009 10:18 |
|
| |
וואאו,עצוב...
זה רק מוכיח לי כמה לא טוב להכיר ולהתאהב לפני הגיל המתאים ושלא בצורת שידוך.
למרות שלפעמים זה קשה,כשעצוב וכולם מעוצבנים עלי ונראה שכולם נגדי,
אני מרגישה שאני חייבת שיהיה לי מישהו,בשביל לדבר איתו,לשפוך לפניו את מה שכואב לי,
ואפילו רק בשביל "הלהכעיס" אם לומר כך.
אבל מתגברים ,עוברים את הרגעים הקשים,ומנסים תמיד לא להיגרר!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2009 11:36 |
|
| |
כואב.
הכאב הוא באמת כאב גדול זו כמו הרגשה של בגידה, איך הוא מעיז? או בעצם למה הוא עשה לי את זה??
אני מבין את הכאב ומעל הכל מזדהה איתו,
יש רופא אחד שיכול לרפא את הפצעים, - הזמן.
מברך אותך שפצעייך ירפאו מהרה, והרופא לשבורי לב ירפא שברך.
ותגובה כוללנית:
אבל, שימו לב לנקודה מעניינת, היכן שורש הכל? ציטוט: "דלת ממולנו היה גר בחור חתיךך," סוף ציטוט.
זה חוט השני בכל הסיפורים (כמעט) שמופעים כאן באשכול, חיצוניות!
ועל זה כתב החכם מכל האדם: שקר החן והבל היופי,
ומרן הגרא"מ שך זעק: בחורה יפה היא מושחתת! היא חושבת שמגיע לה הכל,
ובוודאי שלא הייתה כוונתו לכל אחת ואחת אלא ככלל, אדם בעל חצוניות מרשימה חושב שמגיע לו משהו,
וזו בעצם הסיבה שאנחנו לא מרגישים עוול להתאהב בו, - מגיע לו, ויתרה מזאת מגיע לי.
סלחו לי על ההתקפה, אבל צריך לכתוב זאת אי פעם
תוקן על ידי המקשיב ב- 13/04/2009 11:34:51
|
|
|
|
|
