פופ. בזכרוני משנים רבות קינתו המצמררת כל לב אודות הסערוויס שהגישה הרבנית באחד מבית הרבנים שביקר בהם (מבני משפחתו איני זוכר מי) ובדרך אל השולחן נשר ונתרסס. "אהה מה חבל" ע"כ מהזכור לי.
תוקן על ידי ספרות ב- 21/01/2009 6:18:24
נשלח ב-21/1/2009 01:55
מחברו של מקור ברוך הוא מחברו גם של תורה תמימה על התורה. ומה שיש לדון בנוגע ספר זה כבר נודע, ופעם נתפרסם אף בקובץ פעמי יעקב מאמר של הגרב"ש שניאורסאהן זצ"ל מטשעבין אודות זה, וגם בספרי הגרי"ח סופר על התורה ראיתי אריכות בדברי התורה תמימה בענינים אלו.
אגב, אבל לא ניתן להכחיש שנתקבל ספר זה בהיכלי התורה כספר נפלא, ורבים משתמשים בו עד היום הזה.
המאמר של ר"י מונדשיין לא שיכנע אותי. מדובר בתעתועי זיכרון די נורמליים, ומכאן ועד סילופים והמצאות הדרך רחוקה.
נשלח ב-21/1/2009 19:22
חלק ד' הוא הכרך המעניין עם שלל סיפורים ורשמים. זכור לי שהוא מספר על שנתגלה לו באקראי כי שם משפחת אבותיו היה לא אחר מאשר 'בנבנישתי', ומצטער על שם מפואר זה שאבד ממשפחתו והוצרך להקרא עפשטיין....
נשלח ב-21/1/2009 20:32
מכיר אני מחבר פורה בזמנינו אשר לפי דעתי כל סגנון כתיבתו הוא מחקה את ה'מקור ברוך'.
הלא הוא הרב בן ציון יאקאבאוויטש בבני ברק, בעל ספרי 'זכור ימות עולם' על הטיילונג באונגארן, וציוני טהרה על הלכות נדה, איש סאטמאר, אשר כתיבתו וסגנונו הרי הם ממש כמו במקור ברוך, כולל האריכות וכו'.
אגב, מחבר זה וספריו שוים אשכול בפני עצמו.
נשלח ב-21/1/2009 20:42
נו באמת...
נשלח ב-25/1/2009 10:52
על האיש ועל ספרו האריכה אלישבע שפרבר, 'קוים לאופיו של ספר "ברוך שאמר"', סיני קלב (ניסן-סיון תשס"ג), עמ' קב והלאה.
נשלח ב-25/1/2009 19:21
ר' ברוף אפשטיין היה בעצם מאלג'יר ושמו היה בנבנישתי.
כך על פי מה שזכור לי.
החומר בספר הוא מרתק, להסתך על הכתוב שם ב100% זה הגזמה.
