ספר "מקור ברוך"

לידיעת כל שוחרי האמת והדיוק!
מאמרי הנ"ל תוקן בעקבות מחאות הגולשים, והוטלו בו השינויים הבאים:
הוספתי בפתיחת המאמר שהרב ברוך אפשטין היה ת"ח.
נמחק כליל המשפט המרמז לכך שמלבד החסידים היו חוגים נוספים שלא קיבלו את פסקיו של ערוה"ש.

מעתה סלולה הדרך לעסוק בגופו של ענין ולא בדברים צדדיים.

ולאלו המתעקשים לעסוק בדברים הצדדיים, עדיין נותרה בעינה בקשתי לבאר את המניעים הנפשיים לעיסוקי הנמרץ בהפרכת סיפורי מופתים ושאר סיפורים בשבחם של אדמו"רי חב"ד, שהם מהוויים את רוב הפרקים בסידרת 'סיפורים וגלגוליהם'.
התעלמות מבקשתי זו מטילה ספק גדול במידת אמינותה המקצועית של הדיאגנוזה לגבי המניעים הנפשיים שדחקו בי לכתוב את הפרק על המקור ברוך.

עוד ענין שראוי לענות בו ולא נגעו בו המגיבים, הוא הסילוף המכוון שהטיל המקו"ב ב"ציטוט" מספר ה'תניא'. וכך כותב הוא בעמ' תת:

לצערי, לא זכיתי להכיר את התניא כמעט בכלל (אע"פ שהוא נמצא בנרתיק הטו"ת שלי), אעפ"כ מהצגת שני הציטוטים נראה בבירור שהמקו"ב התכוון לציטוט בפרק ג' (אא"כ ישנם עוד ביטויים דומים במקומות אחרים בספר), ואם כבר דנו בעדות שקר, כלל נוסף ידוע הוא שאינשי לא משקרי במילתא דעבידי לאיגלויי, האם באמת חשב המקו"ב שהוא יצטט מתוך ספר ידוע ולא יהיה שום אדם שיבדוק את נכונות הציטוט?
דווקא דוגמא זו היא דוגמא יפה כדי לנסות להבין את הלך רוחו של רב"א (אגב, אם לחפש מניעים נפשיים, כדאי לעשות את זה אצל רב"א ולא אצל מונדשיין, לא כן? ואם כבר ענינים נפשיים מדוע לא להיעזר בפסיכולוגים?).

מלח?

אחרי כל המלל? כיצד אתה מבאר את הציטוט המחודש של התניא? (כנראה נצטרך להזדקק לפלפולו המחודש של הכיני שהבין כך...)

יש שתי האפשריות? אפשרית אחת שהיה ממציאן, והיה ממציא ציטוטים דרך הילוכו, אפשרית שניה שסמך על זכרונו ולמרות שספר התניא היה ספר מצוי ביותר (ויחד עם זה בוודאי לא שגור על לשונו שהיינו אומרים שלדעתו הוא בקי כל כך בספר עד שאינו זקוק לראות בפנים) בכל זאת לא טרח טירחה מנימלית לפתוח את הספר בכדי לבדוק באם הציטוט נכון, אם הפרק נכון, אלא הסכים לצטט כביכול ציטוט בדיוני. (שתי האפשריות בעיתיות בלשון המעטה, ומחמת שתי האפשריות המקור ברוך הופך את עצמו למקור בלתי אמין לחלוטין שאי אפשר להאמין לו בשום פנים ואופן)

מאחר ועניינו של בעל הערוה"ש עלה לדיון (וגם לאחר התיקון שערך לבנוני, לשבחו יש לציין. דבריו (הכתובים באשכול) באשר לעובדה כי ישנם חוגים "ליטאים" "שלא קיבלו את פסקיו" והמשמעויות שעלולים לתת לדברים עדיין מהדהדות, וכן בהתחשב בהערתו של אליהוא כי לא ניתן להפטר מלהביע דעה בנושא שכן שתיקה עלולה להתפרש כהסכמה לכאן או לכאן. הנני מעתיק את אשר שלחתי אתמול ללבנוני באישי באשר לידיעתי או אי ידיעתי בעניין.

שבוע טוב

לא ידוע לי על חוג ליטאי "שלא מקבל את פסקיו" של הערוה"ש.

כפי הידוע לי, לכו"ע הוא היה נחשב לאחד מהפוסקים החשובים בזמנו וספרו משמש בעיקר כאינדיקציה לנוהג שהיה מקובל בסביבות ליטא, חידושיו העצמאים מעטים מאוד בספר אם כי קיימים גם כאלו.

בהחלט שיהיו רבים שיטענו - ובצדק לטעמי- כי המשנ"ב גדול ממנו, אך מה זה קשור להגדרה הבומבסטית כי "לא קיבלו את פסקיו"?

האם גם על הקצוה"ח ניתן להכריז ולומר בפיסקה קטנה והחלטית כי "לא קיבלו את פסקיו" (מאחר והנתיה"מ נחשב לכו"ע כפוסק גדול יותר)?

אגב, החלק שלו על חו"מ, שימושי ביותר עד לזמנינו והוא חיבור נפלא.

אינני יודע מה כתב לך הילמן (רד"צ), אך יתכן ולא הבנת את דבריו כראוי, כלומר, הוא דיבר באופן יחסי לדמות אחרת שלדעתו הייתה גדולה ממנו או כיוצ"ב.

תוקן על ידי פרוטגורס ב- 21/06/2009 15:52:12

אתנחתא, הפליאה שלך כחב"דניק היתה אמורה להיות על כך, שאינני הולך עם העדר לפי חלילו של מונדשיין. רמזתי כאן על הפתרון, לדעתי, ביחס למקו"ב, אבל לא נראה לי שזה הפורום המתאים (אם יש כזה שכן מתאים) לדון בכך.

לבנוני. אני עדיין ממתין לתגובתך על דברי בקשר לרב"א והאשנוגא.
 והאם לדעתך גם הרב נאמ"ן וגלאצנר השתבשו בדברי היעב"ץ?  
אני באמת מעונין לדעת.

היכיני, אני לא יודע מדוע עלי להגיב על כל תגובה. למה לפלפל ולהסתבך. אני רק חוזר ואומר שאני פשוט לא מבין את דבריך. בקשתיך לכתוב את דברי המקו"ב בלשון שלך כפי הבנתך את תפיסתו.
ומסופקני האם הענין שווה בנזק הזמן. הרי ברור שהוא סילף את דברי הזוהר, ומה זה כבר משנה אם אין הוכחה מוצקה לזיוף דברי היעב"ץ בגלל שאפשר לדחוק ולומר פשט אחר בדברי המקו"ב.
ושוב, אין את נפשי לוויכוחים ולשיכנועים. דעתי ברורה וגם דעתך ברורה למי שהבין את דבריך. וכשם שלמדת זכות על המקו"ב כן ילמדו זכות עליך.

פרוטגורס, בוויקיפדיה יש ערך אוהד מאד ל'ערוך השלחן', ובין השאר נאמר שם:
בתקופה שלאחר השואה גברה השפעתו של המשנה ברורה בקרב הישיבות הליטאיות, וכמעט דחתה לחלוטין את השפעתו של ספר ערוך השולחן בתור ספר פסיקה בסיסית. פסקי המשנה ברורה הצליחו אפילו לעקור פסיקות ומנהגים רבים של מסורת קהילות המתנגדים במזרח אירופה, שהיו מקובלים עד תקופת השואה, ואשר נכתבו במקומות רבים בערוך השולחן. עכ"ל.
אלא שקביעה זו - כפי שהעירו לעיל - אינה רלוונטית לתקופתו של המקו"ב, לפיכך דבריי בטלים ומבוטלים וכבר עברו מן העולם.
 

תוקן על ידי י_לבנוני ב- 21/06/2009 16:39:36

עמדתך מובנת לגמרי.
 
ומכיון שאני באמת חפץ לדעת אוסיף ואשאל את היודעים: 

מה כונת היעב"ץ שהספרדים קורים אשונגא, האם באמת כך היה מכונה ביכ"ס אצל ספרדים?
 או שכונתו לסינוגגה?  [כפי שהבינו דבריו, רב"א, הרב נאמ"ן, וגלאצנר].

ותשובתכם מהרה תצמח.

היכיני

היעב"ץ מפנה שם לשו"ת אביו הח"צ סי' ל"ח ששם תירגם במפורש מספרדית "אשנוגה" ולא "סינגוגה" ( וזאת אחרי שמעיד על אביו כי על אף היותו אשכנזי, היה מספר בלשון ספרדי כאחד מהספרדים הנולדים בארץ ההיא),

אם כי הנחתך הנקודתית מסתברת מאוד כי המק"ב הסתמך על הבנתו הפשוטה בדברי היעב"ץ - שכוונתו מן הסתם הייתה ל"סינגוגה", שהרי גם מי שאינו דובר לשון לע"ז יודע שכך מכנים ביהכ"נ בהרבה מלשונות לע"ז - מבלי שהלך לטרוח ולדקדק על דברים שהיו נראים לו פשוטים לפי ידיעותיו הוא.

לסיכום יש לומר

חוסר דקדוק, יש כאן.

הסתמכות יתירה על הבנתו האישית, יש כאן.

אך מעשה סילוף ובדייה מתוך מגמה, אין כאן.

מענין לענין:

בחוגי המזרחי טוענים על ה'ויואל משה' שאף הוא 'מצטט' ספרים ואף מדייק בהם לפי הבנתו וראש לכל הצורה בה ציטט במהדורות הראשונות את דברי המהר"ל על שלושת השבועות. יש קונטרס שלם שהוציאו לאור על כך. אינו תח"י  (דומני שגם מונדשיין העיר בציניות על הצורה שבה ציטט את דברי בעל התניא בסידור שלו אודות שיטת הגאונים ור"ת, אלא ששם אולי לא היה זה ציטוט אלא איזכור ואינו תח"י).

אז?
ר' יואליש היה שקרן? לאו דווקא.

אולי זו סוג של חריפות כזו. סוג של "ווילדקייט-סובייקטיבית" [מונח חדש...], להסתמך על זכרון , לצטט ואף לדייק והכל מהזכרון.

אגב, גם הודעה זו כותב אני מהזכרון, אז אל תתפסוני כשקרן.

אגב חיפשתי לקרוא את נשוא האשכול ולא מצאתי בהיברובוקס את ה"מקור ברוך" (דומני שרבים הם באשכול זה שלא קראו את דבריו כלל). רק אחרי שאקרא את תיאוריו אוכל לקבל תמונה על הסגנון וצורת הגשת הדברים.