ספר "מקור ברוך"

אין שום ספק שהערוך השלחן היה הרבה יותר גדול בתורה מהמ"ב וכך גם מוסכם היה על כל גדולי התורה [לא ההונגריים! אלא גדולי ליטא] בזמנו. אל הערוה"ש שלחו שאלות בעגונות וכל חלקי התורה ולא למ"ב. הערוה"ש היה היחיד מאז הרמב"ם שכתב ספר מקיף על כל! חלקי התורה שבע"פ, ועדיין לא קם כמותו. בספרו רצופים המון חידושים גאוניים ומופלאים.
המעלה של המ"ב על הערוה"ש היא כמעט כמו מעלה של מחבר ספר מקיף על עניני חנוכה ע"פ החזו"א שלא כתב בחנוכה כלום. מעלה  נוספת היא שהמ"ב עמל ויגע והביא את כל דברי הראשונים והאחרונים שהיו לפניו, ומחשב את השיטות להלכה, וזה מה שהחשיב אותו אצל החזו"א. אבל בגאונות ובידע? מאן דכר שמיה.

לא דיברתי על גאונות וידע, ברור שהערוה"ש מפגין הרבה יותר ידע כי הוא מתפרס על הרבה יותר תחומים, ואולי באמת היה יותר מוכשר ויותר בקי מהח"ח.

ובכן,
תחילה הבחין מר ואמאי בין המשנ"ב לערוה"ש בתחום הרמה, וכוונתו לכאורה לגאונות, וז"ל: "מי שיודע לקרוא גמרא עם רמב"ן ושו"ע עם מג"א, רואה שערוה"ש לא כתוב ברמה שבה נכתב מ"ב".
עברו דקות ספורות וחזר בו הליצן: "המ"ב לעומת זאת מאד מאד זהיר וכותב רק דברים מבוססים ומבוררים, ולכן גם אם לא הפגין גאונות עליו יש לסמוך הרבה יותר". כאן הוא נוגע בשאלת הסמכות ההלכתית.
וכאשר הגענו לכאן, כשחזר הדיון לשאלת הסמכות, בודאי יש מקום לשאלה ההיסטורית בדבר סמכותם של הערוה"ש והמשנ"ב בחיי חיותם, ודבר זה אין עליו עוררין שבחייהם נחשב הערוה"ש לאחד מגדולי רבני ליטא ועל פיו ישק כל דבר, ואילו המשנ"ב ישב בקרן זווית ולא נשא משרת רבנות ומעולם לא הכריע בדבר מלבד בהלכות שבת שכתב ביחד עם בנו ר' אריה.
נ.ב. וגם הרב שך לא ענה לשאלות עגונות.

אפשר בהחלט לקבוע שסיבת התקבלותו של ספר המשנ"ב בקרב הצורבים, כספר לימוד קבוע, ולא הערוך השולחן, הוא כי הוא נכתב כפירוש שיטתי על השו"ע ונדפס יחד עמו, בצורה המסורתית, ולא כספר הלכה חדש לחלוטין. ראיה לדבר הוא שו"ע הרב לבעל התניא, שלמרות שהחסידים אמורים ללכת לאורו, בכל זאת הוא לא נלמד בקביעות גם על ידם, כי הוא לא "נושא כלי" השו"ע.
דוגמא נוספת הוא ספר "אליה רבה", שמאחר שנדפס על הלבוש ולא על השו"ע, אף על פי שהפוסקים התחשבו בדעתו בכל מקום, אעפ"כ אינו מקובל בין הלומדים, כי הוא לא נדפס סביב השו"ע עצמו.

תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 19/07/2010 12:43:01