ספר "מקור ברוך"

וזה מדהים שמישהו חוזר על שקר גלוי פעם אחרי פעם ועוד דנים אתו ככותב לגטימי? לכל לראש,  האם מונדשיין כתב אי פעם שלא התקבל הערוך השלחן "כלל" בליטא? הלא לפי הציטוט דלעיל כלל וכלל לא כתב כך, אלא כתב בסגנון רופף, שיתכן שגם בליטא לא התקבל אצל כולם, הרי גם בלי לנקוט עמדה, ברור שמישהו מזייף כאן במילתא דעבידא לגלוייא (שבדרך כלל אדם אינו אמור לשקר)

רק להודיעך, נישטאיך, שממקורות בדוקים אני יודע שהמשפט "מקובל בפי כל שה"משנה ברורה" הוא גדול הפוסקים האחרונים והוא המשך למוסרי התורה, גישה זו הושרשה ע"י רבים מגדולי ישראל ובראשם החזון איש" אינו מניסוחו של כותב המאמר, אלא של עורכי 'ישורון'.

ועד שאתה שואל "האם פסקיו נתקבלו בליטא, או בכל מקום אחר, במקום שבו הוא חלק על המשנ"ב, עד לדברי הגרי"א הנקין?", עליך לשאול אם פסקיו של המשנ"ב עצמו "נתקבלו בליטא או בכל מקום אחר" עד לגרי"א הענקין [אחר השואה]... (ואינני בטוח שנכון בהכרח לומר שפסקי הערוה"ש היו מקובלים בליטא בשעתו יותר מפסקי המשנ"ב, אבל לטענה ההפוכה ודאי אין יותר סימוכין, אם בכלל).

ויש עמי אריכות רבה בעניין זה ואין כאן מקומה.

תוקן על ידי תכלת_דומה ב- 15/06/2009 18:58:21

אתנחתא. המבלי אין ביכולתך להגיב ענינית במקומו מצא בע"ד מקום לגבות את חובו?
אני על משמרתי אעמודה כי מונדשיין הוסיף את הסוגריים הנ"ל בזדון למרות אשר ידע כי אינו נכון ע"מ לזלזל בערוה"ש לצרכיו. וע"כ באה מחאתי. אגב עדיין לא הבנתי איך ידידותו עם הצ"צ אמורה להשפיע על בני ליטא שאינם חסידים לקבל את פסקיו, אולי הדבר ישפיע להפך? אתמהה. 

תכלת_דומה

בשאילותי רמזתי לשאלה, האם  הנסיון להציג את פלוני כגדול הפוסקים של הדור, מפני שפלוני אמר שהוא כך או שפלוני סיפר שפלוני אמר שהוא כך, יש לו משמעות שהיא, מבחינה הלכתית או אף עובדתית?

האם בעבר היה מי שפסקיו היו מקובלים על הכל?

עם מי שעל משמרתו הוא עומד למרות שהוא משקר ושהוכיחו לו פעם אחר פעם שהוא סלפן, אין לי ענין לדון בשום דבר בצורה ענינית. זוהי ברכה לבטלה. (כתמיד באם אראה שאנשים רציניים לא אכולי ארס וטיפשות כותבים משהו לענין כבר אגיב בכל מקומי וכפי דרכי)

נישטאיך

נדמה לי שאתה ואליהוא מדברים בחטים ושעורים.

הוא טוען נגד משפט שאומר 'אף אחד לא קיבל את הערוך השולחן', משפט כזה או דומה לו, ולשם כך מביא שני גדולי הפוסקים שקבלוהו יותר מהמ"ב שבודאי נתקבל היטב בתפוצות ישראל.

אתה חוזר שוב ושוב על המנטרה של 'מי היה עד אז', 'מי אחר כך' וכדו', כשאין בזה שום תגובה לוגית מספיקה לטענה שלו.

נ.ב. לי הק' אין עמדה בנוגע לדברי מונדשיין, ולא בנוגע להתקבלות העה"ש, עם חיבתי לספר ולרעיונותיו המקוריים בכמה תחומים.

[בנוגע לנדון הצדדי שהתפתח פה, האם יש שקיבלו את העה"ש כפוסק אחרון אף נגד דעת המ"ב,
אציין רק שהמעוניין לראות תופעה כזו בעיניו יעלה נא אצל הגרח"פ שיינברג או גדולי תלמידיו, ויווכח כי עוד בינינו היום אנשים שכאלה.]

מנהשורה, גם מי שנזהר בתכלית הזהירות שלא ייחשד כמזדהה ח"ו עם דבר מדבריו של מונדשיין, מסוגל לראות שהמשפט "אף אחד לא קיבל את הערוך השולחן" אינו אלא סילוף נוסף מסילופיו של הסלפן אליהוא, כך שכל ההוכחות מגדול זה או אחר אינן לענין כלל, מפני שלא בזה אנו דנים.

מנהשורה

<"הוא טוען נגד משפט שאומר 'אף אחד לא קיבל את הערוך השולחן', משפט כזה או דומה לו, ולשם כך מביא שני גדולי הפוסקים שקבלוהו יותר מהמ"ב שבודאי נתקבל היטב בתפוצות ישראל">

מוחך מצופה בטפלון?

האם הבנת את "דברי מונדשיין"  (שלא היו דבריו):  'אף אחד לא קיבל את הערוך השולחן', משפט כזה או דומה לו, כאומרים שלא היה אפילו אחד שכזה מאז יציאת הספר לאור ועד לימנו? אני שהבנתי שכוונתו היתה לומר שלא היה ציבור שכזה, ולכן שאלתי מה היה עד ומאז שהרב הנקין אמר את שאמר. 

לא התייחסתי לכושר השיפוט שלו, או לצורת הכתיבה היפה שלו, או למה התקבל בציבור ה"משנה ברורה" ולא ה"ערוך השלחן", מפני שהדבר היה ברור אצלי.

חזרתי על שאלתי 'מי היה עד אז', 'מי אחר כך' וכדו', מאחר שלא קיבלתי עליה תשובה, ושכחתי לשאול אותך מה עלי לשאול.

תוקן על ידי נישטאיך ב- 16/06/2009 2:30:13

לבנוני

לפו"ר אתה צודק, אם כי טענתו בדבר עקיצה מכוונת כלפי העה"ש עשויה להיות נכונה, ולכך אינני מכניס ראשי, מאחר וזו לא שאלה חשובה כ"כ, בל' המעטה.


נישטאיך

אני לא מבין בכתב גדול אם הוא לא צבעוני בנוסף לכך.

(עי' מעליך בתגובה הגיונית לדברי, ראה דרכיו וחכם.)

תוקן על ידי מנהשורה ב- 16/06/2009 6:40:57

אם בדקדוקי עניות עסקינן הרי שאני לא כתבתי בשם מונדשיין שאף אחד לא קיבל את הערוה"ש אלא שלהבנתי בדברי מונדשיין כונתו שלא התקבל בשום מקום. הכונה במילים "לא התקבל כלל וכלל" שבדברי מונדשיין אין משמעותם העדפת המ"ב אלא אי החשבתו כפוסק כלל [גם בענייני יו"ד ואחו"מ ואה"ע בהם הוא פוסק אחרון יחיד כמעט]. וכמובן שזה אינו נכון והערוה"ש היה א' מגדולי פוסקי דורו.
דרכו של מונדשיין לכתוב דברים כמילי שמשתמע לתרי אנפי תוך שהוא מצפה שהקורא יבין את כונתו מתוך ההקשר, אך לא יוכל להתפס בשקר גס. אך אי"ז פוטר אותו מאחריות לדבריו.

אליהוא

נישטאיך, כאחד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים, וכעצמאי באופן מיוחד, הגרמ"פ לא היה כפוף או כבול לשום פוסק מסויים, ופשוט לי שלא תמצא מי מן האחרונים שהגרמ"פ לא חלק על דבריו במקום שסבר אחרת. כולל הערוה"ש, כמומחש בציטוט שהבאת (וראה אג"מ ח"ד או"ח סי' ע"ד אות י"ח, שחלק על ערוה"ש ומשנ"ב יחד). אבל לא זו השאלה.
מה שיש לברר הוא א' האם הגרמ"פ ראה בערוה"ש אחד מגדולי הפוסקים האחרונים, שאפשר לסמוך על הכרעה תקדימית שלו בעניין מחודש או שנוי במחלוקת, ולדחות על ידיו הכרעה מנוגדת? התשובה ללא ספק חיובית, וגם זה מומחש בציטוט שהבאת, "כבר הורה זקן...". ב' באופן נקודתי, כשיש מחלוקת בעניין מסויים בין הערוה"ש והמשנ"ב, האם הגרמ"פ יעדיף הכרעת אחד מהם על פני השני, והאם הערוה"ש יהיה המועדף? בעניין זה, מלבד העדויות הישירות מפי כו"כ אנשים (החיים עמנו) שהגרמ"פ התבטא במפורש שכוח הערוה"ש עדיף, ומלבד שהערוה"ש מוזכר בספריו יותר מן המשנ"ב (דבר שכשלעצמו אפשר להסביר, אולי, בכך שהערוה"ש נסוב על כך השו"ע ולא רק על או"ח), הרי הציטוט שהבאת בעניין "כבר הורה זקן" הוא דוגמא יפה גם לזאת, כי מדובר שם בשאלה החדשה (יחסית) של קריאת שמע כנגד שער מגולה בזה"ז, שהמשנ"ב פסק בה לחומרא והערוה"ש חלק עליו והקל, והגרמ"פ לא רק שהכריע במפורש כערוה"ש מבלי להזכיר כלל את המשנ"ב החולק, אלא גם נימק ש"כבר הורה זקן" (הלא היה יכול לומר על המשנ"ב "כבר הורה זקן" להחמיר...)

ומבתרי הדברים אתה יכול ללמוד על שתי נפק"מ (לכה"פ) לכלל עניין זה, מה שתהית עליו קודם לכן (וע"ע בשו"ת בני בנים ח"ב סי' ח'. וכל זה ראוי כאמור לדיון בפני עצמו, ולא כשהוא מולבש על השרשור בעניין 'מקור ברוך').