ספר "מקור ברוך"

עדיף לשאול מה הקשר והדמיון בין "ספר שאלות ותשובות" שמופיע בפירוש לתורה, שהקורא כדרכו מבין שהכוונה לשאלות ותשובות בהלכה וכד', לבין "ספר הערוך בצורת חליפת מכתבים" שאינו אלא 'איגרון' הכולל - כמו במקרה של 'מעין גנים' - גם חילופי מכתבי חשק בין החשוק לחשוקתו.

אולי זו דרכו העילגת של ר' ברוך לבטא את כוונתו ולהביע שמדובר בחליפת מכתבים, ובגלל שחש שהמושג שו"ת אינו הולם כל כך, לכך הצניעו בסוגריים. מסתבר שאם היה חי בימינו והיה מחונן בעברית המעודכנת של ר' יהושע מונדשיין, היה כותב גם הוא 'איגרון'.
נ.ב. שמא תואיל לענות ולהתמודד עם שאר הטיעונים אחד לאחד, ולהראות את חולשת טיעוניו של זוטות.

המקו"ב לא היה עילג לשון לחלוטין! הוא הצטיין בדקדוק הלשון ובצחותה כטובי המליצים בתקופתו.
המונח 'אגרון' כבר היה שגור בימיו, ואינו תוצר ה"עברית המעודכנת" של ימינו.
מתקבל על דעתך שיש ההבדל בין 'שו"ת' לבין (שו"ת)? יערב לך.

אין לי שום כוונה לענות או להתמודד עם טיעוניו של זוטות ושל אחרים. לא איכפת לי כלל וכלל אם הגולשים ימצאו לנכון להשתכנע מטיעוניו. אני את שלי אמרתי ועל כגון זה נאמר "ירא הקהל וישפוט".
תגובותיי היו על סילופים מרושעים ותו לא.
אמצא לחובה להגיב גם על טיעונים שיוכיחו ששגיתי בעובדות או בתאריכים וכל כיו"ב.

בנוסף למ"ש אתנחתא שערוה"ש מזכיר בהערצה ובסילודין את אדמו"ר הזקן, מצינו שמביא לשבח את מנהג הגבהת הס"ת בבתי מדרשות של חסידים [הוא מנהג חב"ד] לעומת מנהגם של האשכנזים בהגבהת הס"ת שהוא תמוה (או"ח סי' קמז ס"ט).

אתנחתא,
נטפלתם לפרטים צדדיים כגון משך הזמן בו שהה הערוה"ש אצל הצ"צ, בהסתמך על השנים בהן מדובר.
אך אם נניח כי פרט השנים אינו מדוייק, ייתכן שהיה מעשה בעת שהצ"צ היה צעיר יותר.
אפשר גם שלא היה זה חודש אלא שבוע שבועיים.

כל הראיות כנגד אמינותו של רב"א עוסקות בפרטים צדדיים, בהתעלם מן העובדה שכתב הספר בזקנתו ומן הזכרון, ובהתעלם מסגנונו הספרותי (כפי שהעיר זוטות).

ברור שאדם ש'משחזר' שיחות שלמות אינו מתיימר להביא הקלטה של הדברים. זו צורת כתיבה ספרותית, כנאומי אגריפס טיטוס ואלעזר ממצדה בפי פלאוויוס יוספוס (וגם אליאך חוטא בה).

תוקן על ידי לוצאטי ב- 19/06/2009 6:45:28

כמה הערות.
א. היה כאן בעבר אשכול ארוך ורב פארות שעסק בעניני הספר ערוך השולחן מכמה פנים [ובהם בשאלת הגיית שמו. וי"ו דערוך שרקוה או חלומה]
לצערנו גם אשכול זה נגדע ונסתרס על ידי הבאג המרושע ולא עוד אלא שהנהל הייד פארק החליטה להשכיח מהדורות הבאים את מחדליה ושינתה את מספר התגובות המצוינות באשכול ל14 [כפי שעשתה לכמה וכמה אשכולות שניזוקו באופן דומה].
לשמחתי נשמר אצלי תיעוד לאשכול מימיו הטובים

---

איך 14 תגובות פירנסו ששה עמודים. רק למתכנתי הייד פארק פתרונים. 
[אגב. באותו אשכול למדנו מלבנוני שר' דוד חדש הוא אכן אחיו של ר"מ]

ב. חובתי וזכותי למחות כנגד המשוואה שנעשתה כאן בין מי שמונע עצמו מלהתעבר על ריב וחוסם פיו בשעת מריבה ובין "שוויצרי נטרלי" [עם קונטציה ברורה לעזרתה העקיפה של מדינה זו לכמה מפשעי האנושות].

ג. תודות לאיזכורו של הלבן יש בידינו ביבליוגרפיה למאמריו של הרב מונדשיין על המקו"ב. הראשוו בקובץ יגדיל תורה אלול תשל"ז [בהיברו בקס נרשם בטעות ניסן]. לאחמ"כ במדור תגובות בקובץ נחלת צבי שבט תשנ"א  שוב בפעמי יעקב מנ"א תש"ס ולבסוף במהדורה מורחבת ומלאה במדור סיפורים וגלגוליהם פרק כז אלול תשס"ו [התיארוך האחרון ע"פ התגובות שם]
אלא שבמאמר בנחל"צ [שעלה לרשת] הוא כותב כי במקו"א הציע על תחבולותיו של המקו"ב וספר מעין גנים ומכיון שביגדיל תורה שם לא מזכיר זאת הרי שבהכרח חסרה לנו חוליה בשרשרת כתיבותיו.
אגב לעיל הזכרתי את המאמר בנחל"צ כמאמר נוסף על אותו שבסיפורים וגילגוליהם אולם כמדומה שאין שם הוספות וכאמור המהדורה האחרונה כוללת הכל.

ד. אם יערה ה' רוח ממרומים וגשם נדבות יהיה על הארץ אשמח לשמוע משני המתדיינים כאן את כוונתם המדויקת.
הרב מונדשיין בדבריו על הערוה"ש "פסקיו כלל וכלל לא היו מקובלים בקהל חסידים (ואולי לא רק בקרב החסידים)" . לאיזה מגזר כוונתו והאם מדובר בידיעה חיובית שישנם כאלו שלא קבלו את הכרעותיו או בספק בעלמא שמא ישנם כאלה וסלסול של זהירות ודייקנות הוא?. 
הרב אליהוא בסתימתו כי הרב מונדשיין כתב על הערוה"ש "עוד בטויי זלזול שאין כדאי להעתיקם". למה כוונתו?

ומכיון שבעסקי פרשנות כותב לכתיבתו עסקינן. אציגה כאן פליאה גדולה ועצומה אולי ימצא לה פותר. המהר"י בן לב  [ח"ג סי' קטז] מכריע כי אדם נאמן לפרש את כתיבתו גם לאחר זמן. ובהמשך דבריו מתחבט לחלק בין נדון זה לדברי הגמרא [בבא מציעא נט ב] שאין משגיחים בבת קול. ומעלה שגזירת הכתוב היא ואין למדין הימנה.
בעניי לא הבנתי כלל את הדימוי. מה בין נאמנותו של אדם לפרש את כוונתו לבין דברי הגמרא שהכרעות הלכתיות נמסרו לבני אדם ואינם עוד בידי שמים?

---

אציג כעת תמיהה שמנקרת לי כמה זמן וחששתי להציגה מפאת כבודו של רב"א. אולם אחר שכמה מהחכמים טרחו בהלצת זכות על יושרו ואמינותו [אל תפרשו דברי בסרקזם] אמרתי אולי יעלה בידם למצוא לימוד זכות לשאלתי זאת וישמח לבי גם אני.
הזכירו כאן לעיל את דבריו של רב"א שהנוסח בזכות תפילת רב שבברכת החודש מקורו בטעות המדפיס שהכניס את ציון מקור התפילה לתוך הנוסח. וכאמור קדמו לו בזה כמה כמה.
המעיין בבמקור ברוך ימצא שבהפליגו בדבר זה מספר איך בימי עלומיו התחרו הנערים בשליחת מאמרים לעיתון המגיד ומתוך ההתחרות שלח לעורך המגיד את פירושו הנזכר בענין זה. ומלשונו נראה שהמאמר התפרסם שם.

והפלא הוא שבחיפוש באמצעים טכנולגים לא נמצא רמז לכך בעיתון המגיד. ואף אם נאמר לא ראינו אינה ראיה עדין צ"ע שהרי בשנת תרל"ג התפרסם בהמגיד רעיון זה ע"י גולדשטוף וכנזכר לעיל. האם לאחמ"כ פורסם זאת המגיד גם בשם אחר או שמא היה זה קודם שנת תרל"ג ועורך המגיד פירסם מאמר של נער בר מצווה [רב"א נולד בה' שבט תרכ"א]?  

אליהוא בודאי התכוין על מה שכתב מונדשיין ב'שטורעם' לגבי האגדה החב"דית על קשרי העה"ש וחב"ד.

לגבי נאמנות כותב על כתביו, כבר ידוע לנו מבית ליובאוויטש שאף נשיא הדור עצמו אינו מוסמך יותר מאשר חסיד, לפרש דא"ח שמסר, ויש לחלק.

אלייעזר, ראשית חובתנו להודות לך על הסרת אות הקלון בשל היותנו ניטראליים.
לגבי שאלתך, מהריב"ל הבין בפשיטות שדברי הגמרא שאין משגיחים בבת קול, היינו משום שאיננו מתייחסים לכוונת הכותב ולא לדברים שבלבו, כי אם לטקסט המופיע לפנינו, מכך תמה מדוע עלינו להתייחס לפירושיו של אדם נאמן. וכעי"ז דנו חכמים (כמדומני שי ולטר באקדמות) והביאו ציטוטים מגדולי ישראל שאין לנו כי אם הטקסט המופיע בשו"ע וכדו' ולא כוונת המחברים.
מדוע לא עלה על דעתך שהוא גולדשטוף הוא אפשטיין הוא בנבנשתי, והנערים שהתחרו בשמות בדוים שלחו.  

לא נראה כי 'גולדשטוף' הוא שם בדוי של רב"א, יחד עם זאת ידוע שבגיל ארבע עשרה וחצי כבר פרסם מאמר (הספד לרב חיים טור), וחתם "ברוך בן יחי"ה", כשהכוונה לרב יחיאל הלוי, ב'הלבנון' שנה עשירית גיליון 48, עמ' 383, ח באב התרל"ד. ידוע לי על מאמר נוסף שלו ב'הלבנון' מי"ב באב תרל"ו. 

אינספקטור, לדעתי אין ראיה מספקת לכך שברוך בן יחי"ה הנ"ל הריהו בעל התו"ת, על אף דמיון השם (דא"ג היו כמה "הרב ברוך הלוי עפשטיין" באותו דור). א' קשה למצוא סברה הגיונית מדוע נער צעיר מנובהרדוק הלומד בוולוז'ין יפרסם הספד נרגש על פטירת רב זקן אחד מווילנא, באופן שברור שלמספיד היתה היכרות עם רב זה, ואולי אף היה תלמידו (וגם הידיעה נכתבה בווילנא, אם זה הוא מה עשה שם?). ב' תוכן ההספד אינו הולם כלל את הרעיון שהלה הוא הכותב. ג' לא סביר כלל שהיה מזכיר בחתימתו את אביו כ"יחי"ה" בלי שום חלוקת כבוד, והשווה למשל כיצד חתם על המאמר מתרל"ו: "באמ"ו הגאון מוהרי"ם הי"ו אב"ד דפה".

נ.ב. המאמר מתרל"ו (על אתרוגי קורפו) הוא מה' אב, לא י"ב.

אלייעזר, בדבריי על הנייטראליות השוויצארית לא התכוונתי למשוך את שוחרי השלום להתעבר על ריב.
כוונתי הספציפית היתה לאלו שידוע לי היטב שהם מכירים היטב את החוגים שפסקי ערוה"ש אינם מקובלים עליהם, ועכ"ז שמו מחסום לפיהם לבל ייחשדו ח"ו כתומכים בעמדתו של מונדשיין.
ותמיהני עליך שעוד אתה מתלבט בפירוש המוסגר על חוגים נוספים שלא קיבלו עליהם את פסקיו, אחרי שכבר כתבתי וחזרתי וכתבתי על השקפתו של רד"צ הילמן, שאינו משקף את דעת עצמו אלא את דעת חוגו.

אחרי שהכל כבר יודעים היטב את נימוקיי ומניעיי הנפשיים לחשיפת שקריו של המקו"ב, כמדומני שאפשר להתחיל ולדון בנימוקים ובמניעים לכתיבת הפרקים האחרים בסידרת 'סיפורים וגלגוליהם', שרובם עוסקים בהפרכת סיפורי מופתים על בעל ה'תניא', על הצמח צדק, על אדמו"ר מוהרש"ב ועל אדמו"ר זצ"ל.
כמו"כ מה היו המניעים הנפשיים שלי כשנטפלתי לסיפוריו של מענדל גערליץ המעלים על נס את בעל ה'תניא' בהקשר לגרע"ק אייגר, ואת אדמו"ר הצ"צ בהקשר לגזירת הנגינה בחתונות ועוד שאר בדיות.
תקוותי שההשערות המחוכמות יעלו בקנה אחד עם הפרק שבו אני מספר חוויות אישיות ממופתים שאירעו לי עם הרבי זצ"ל, וכן עם דברים שכתבתי בכ"מ בגנותם של מכחישי סיפורי המופת החסידיים.

ולמי שניסה ללמד זכות על המקו"ב שנפלה אצלו טעות בשנים והדברים אירעו בשנים מוקדמות יותר, עליו להביא בחשבון שהקדמת השנים עושה את ערוה"ש - גיבור הסיפור - לנער בגיל ברמ"צ או אף פחות מזה.

איני זוכר אם מלמדי הזכות לעיל התייחסו גם לזיוף הציטוט מס' התניא שהצבעתי עליו במאמרי. לא פלגיאט כדרכו, אלא זיוף כדרכו.

ומי ילנקק לנו את האשכול שבו הצבעתי על הזיוף שהטיל בלשון הזוהר בענין סינגוגה - אש נוגה.

ולמלח שמתבכיין שוב על שהעליתי את זכר בנו של המקו"ב, אזכיר שכבר השיבוהו בעבר שדבריי אלו היו תשובה ישירה למי ששאל אם ידועים בנים למקו"ב.

תוקן על ידי י_לבנוני ב- 19/06/2009 13:58:27

ללאצטו,

אשאל שוב: למען ה' למה שנאמין לרב"א? כיצד בדיוק קיבל את הנאמנות? כל הלימוד זכות הוא כשאנו נפגשים במקור נאמן בדרך כלל ולפתע אנו נתקלים במשהו תמוה, אז חייבים אנו למשכן את עצמינו ליישב, אך הרי הביאו כאן מקרים רבים מאד של אי דייקנות משווע (אני נוקט בלשון מכובסת) אצל הרב"א וכל דבריו לוקים בתחום הנאמנות, וכעת כיצד נחליט שאכן הדבר קרה? למה ובשל מה?

(לי נראה ההיפוך: תיאור זה כיצד הגר"א עזר לחסידות שתתיישר ושלא תצא מן השורה, ממלא איזשהו פונקציה מאד חשובה אצל ליטאים שהנה הצמח צדק הודה שהגר"א בעצם היה צודק, שגם אם זה לא היה, הרי מכיון שלפי הליטאים (או אולי סתם יהודים שוחרי שלום, בסגנון כל אחד ודרכו שלו בעבודת ה') התוכן הרי אמת ויציב, ממילא העובדות החיצוניות אם זה קרה לפועל כבר אינן חשובות, כי לדידם ה"תוכן" הוא אמת ודו"ק (דבר זה ממש קרה בעת הפולמוס על המלים "וזה אינו תשובה" על דברי הגר"א שבפסקי הדינים של הצמח צדק שלמרות שהביאו כתב יד קודש ממש ששם היה כתוב כך, זה לא שינה מאומה שכן התוכן ההוא אמת לפי הנחת החיים שלהם) . דבר זה הינו תופעה מוכרת גם בצד ההפוך, שאם שומעים מגדול ודוקא ממקורות נאמנים סיפור שאינו עולה בקנה אחד עם המקובל בימינו, אז הסיפור אינו אמת בכל מחיר למרות שיש כתבי-יד ואוטגרוף ועדות תלמיד נאמן, והדברים ידועים)

 יש אצלי אוצר גדול של זכרונות בעברית באידיש באנגלית על החסידות ועל ליטא ופולין וגדולי ישראל ועל הווי החיים בליטא  לקוחים מכל מיני ספרי זכרונות, ואני מדפיסם מפעם לפעם. מעולם לא הייתי מעלה על הדעת להדפיס ממישהו מאומה, בלי שאפשר למצוא לזכרונות  גיבוי של מרבית הדברים, מילא, טעות אחת אפשר לסבול, אך באם אתה שם לב שדברי בעל הזכרונות לא משקפים את כללות העולם המתואר, לא התאריכים, לא הסגנון, לא המצב, הרי אין לכך מקום, וזה פיקציה בעלמא. הדברים לענ"ד כה פשוטים, שכל הדיון כאן מיותר.