הרב ישראל מרגלית / "עונג שבת" המוסף התורני של "יום ליום".
הגאון הצדיק רבי בניהו שמואלי שליט"א ראש ישיבת המקובלים נהר שלום, ותלמידו המובהק של הרב עם הזיכרונות והרשמים:
לרב היו דרכים מיוחדות העיקר הגדול שאני רוצה להגיד עליו, אף פעם שבאתי אלי לא ראינו אותו שהוא יושב בלי ללמוד, אין דבר כזה, בכל זמן תמיד היה יושב והיה לו ספר בידו ולומד, בזמן האחרון בשנים האחרונות הייתי רואה אותו עם זוה"ק אבל מקודם תמיד הייתי בא ורואה אותו לומד ש"ס, מקודם שהיית בא לומד גמרא, הוא היה לומד שעות ולא עוזב אחרי הרבה זמן קצת מפריע לו לוקח סוכריה אחת אתם יודעים בצורת ירח קטנה כזאת, ומוצץ אותה, זה הכל, והיה לומד תמידין כסדרן לא יעזוב את הלמוד, יכולתי לחכות הרבה זמן, ואם נבוא אליו עם איזה ספר הוא לא ידבר איתך עד שיגמור הספר ויעבור על כל הספר הזה, לכן אילו אם אני רוצה להביא לו איזה ספר אני שם אותו בצד קודם כל נגמור עם כל הדיבורים שלי, ואח"כ אני אראה לו את הספר הזה, הייתי מביא לו כל מיני דברים היה כתוב בהם באנגלית, בצרפתית, היה קורא לי את הכל, באנגלית, בצרפתית, אמרתי לו כבוד הרב, אתה יודע אנגלית, מאיפה למדת צרפתית? אומר אני הייתי מתורגמן. בזמן האנגלים הייתי מתורגמן בשביל לתרגם בין הרבנים לצבא, אני הייתי מתורגמן שלהם, מה שהם היו אומרים הייתי מסביר לרבנים. אני למדתי הדבר הזה, היה הרבה פעמים הייתי רואה לפעמים היה כותב איך לעשות איזה תרופה למשל היום יש תרופות יש כדורים מוכנים של כאב ראש של איזה דבר אז לא היה כדורים מוכנים היה צריך לרקוח אותם היה יודע לרקוח אותם, היה כותב באנגלית היה מראה לי בחוברת שלו כותב באנגלית לקחת מזה ומזה ומזה... וקורא לי לקחת מזה ומזה.
היה יודע לסגור את הפה
הייתי מתפעל מהחכמה שלו. היה יודע לסגור את הפה, היה אומר לנו ר' יוסף עדס ע"ה שהיה נותן לנו מוסר בישיבה היה אומר יש אנשים שיש להם שלשול הדיבור ועצירות המחשבה, אם הם משלשלים בדבורים אין להם מחשבה, המחשבה שלהם נאבדת. אדם שרוצה לזכות למחשבות לעומק המחשבה שישתוק, סייג לחכמה שתיקה, צריך אדם לשתוק. אמר לי אתמול אחד החכמים, אמר, תידע לך התינוק שנתיים הראשונות מלמדים אותו לדבר אבל אח"כ צריך שמונים שנה ללמד אותו לסתום את הפה, לא לדבר. אבל מורנו הרב היה בקי לא לדבר היה יודע תמיד לסגור את הפה שלו כמה היה בורח ממחלוקות ולסגור את הפה בחכמה בתבונה ובדעת.
כמה צריך ללמוד מהדרך הגדולה שלו שלא לדבר כלל תמיד היה יודע לסגור את הפה. עוד דבר שאני ראיתי אצלו היה מלמד אותי הרבה הרבה איך להתנהג בדרך ארץ ובמוסר גדול כלומר בענה גדולה ולשמח את בעלת הבית. היה לו דרך מיוחדת בגיל זקנה איך שהקב"ה יאריך ימיה בטוב של הרבנית, איך במילים קצרות בחכמה ובתבונה שהייתי יושב שם באיזה חכמה נפלאה שאני לא יכול לדבר לכם עליה, אבל איזה כבוד איך היה מעודד, אנחנו צעירים ולא עושים מה שהחכם היה יודע לעשות. צעירים לא יודעים, כל חג הרב היה הולך לטייל איפה הטיול שלו? ביער. לא יודע מה היה הסוד של היער, אני זכיתי הרבה פעמים לקחת אותו במכונית אצלנו עם הנהג שהיה לוקח אותי איתו ביער כמה פעמים עם הרבנית וגם עם אשתי לקחת אותו ביער. היינו הולכים קצת והיה מטייל ורואה ומתפלל ורואה, ואח"כ היינו חוזרים.
איך נעשה שיבוא משיח
הענוה גדולה שלו, איזה ענוה, איזה שמחת חיים, איך היה שמח בכל דבר ום אחד שאלתי אותו איך נעשה שיבוא משיח? איך כבודו חושב? ענה לי אני אומר לך, אם יהיה מאה מכוונים בסידור הרש"ש במקום אחד, תדע לך שעכשיו באה הגאולה עוד קצת היא תבוא. כך אני כתבתי אצלי ממנו, פלא פלאות. גם היה בקי בכל השמות שאתם רוצים כל שם ושם משמות הקודש מה היעדו שלהם ובמה אדם יצליח בהם ולמה הם מכוונים.
איזה שם כתב לו על המצח?
היתה שנה אחת זה ג"כ לפני הרבה שנים הבאתי לו הגדה של פסח שסדרתי קוראים לה "שמע בני", ושמה הבאתי איזה סיפור על ר' קלונימוס שקבור בהר הזיתים ליד רבנו עובדיה מברטנורא. הבאתי לו את ההגדה, ושם הוא ראה מעשה שהבאתי על ר' קלומינוס, שהגויים לקחו איזו ילד ישמעאלי אחד רצחו אותו וזרקו אותו בשכונת היהודים, ואמרו אלה היהודים הרגו אותו, והיה ליהודים פוגרום גדול ביום שבת קודש (אני לא כתבתי שזה היה ביום השבת). ור' קלומינוס, כתב איזה שם קדוש על המצח שלו של הישמעאלי המת, והילד הזה קם ודיבר ואמר בדיוק מי הרג אותו, ומי הם, ואפיה הם, ואיך עשו לו, וחזר בחזרה למות. ואז עם ישראל ניצול מצרה גדולה. ואז הרב אמר לי אתה יודע זה היה ביום שבת קודש המעשה הזה, ר' קלונימוס כתב את השם הזה ביום שבת, בשביל זה הוא ציוה לסקול את קברו כל מי שעולה היה שם אבן על קברו, למה הוא ביום שבת כתב את זה בשביל להציל את כל עם ישראל, אז אני בתמימותי שואל את הרב (אני מנסה כל פעם לשאול שאלות). כבוד הרב, איזה שם כתב לו על המצח? אומר: אני חושב זה שם כזה וכזה וכזה, פלא פלאות, כל פעם הייתי שואל אותו מאיפה כבודו לקח את זה? ענה לי מפה ומפה ומפה, וזה השם איפה כבודו ראה, אומר זה השם, היה לי ספר שלקחתי והשאלתי מר' יהודה פתיא של שורשי השמות כל שם ושם הוא היה מדייק בו, הוא עבר עליהם כל שמות הקודש בדיוקים נפלאים עם הניקוד שלהם, הוא היה בקי בהם, ואני לקחתי אותו ולעשות אותו, פלאי פלאות.
צרות מלימוד גבוה מדי
יום אחד אמר לי: תשמע, אספר לך מעשה נורא שהיה בזמן שהיינו לומדים בפורת יוסף. מה כבוד הרב? אומר: היינו לומדים בפורת יוסף עם המקובלים ובא חכם אחד אשכנזי ומפני כבודו לא אגיד לך את שמו, והוא מפורסם גדול. ובא אלינו ורוצה הוא ג"כ ללמוד קבלה. הסכימו החכמים אמרו לו תשב. אומר לא! אני רוצה תלמדו אותי ספר ברית מנוחה! אתם ידועים ספר ברית מנוחה? יש לו הרבה שמות עם השבעות, דברים נוראים. אמרו לו: זה אנחנו לא לומדים. הכריח אותם. הכריח אותם יום יום ואמרו לו: פה לא לומדים זה, ולא יכלו עליו, אומר, מינו אותי שאלמד עמו, מה יעשה, אמרו לו החכמים: תשב איתו בצד תתחיל ללמוד איתו. אומר: מה אעשה אני? באתי ישבתי עמו ואמרתי לו: תשמע זה לא כדאי לך זה מזיק אל תלמד. תלמד דברים אחרים. אומר: לא! אני רוצה ללמוד את זה. אתה אל תתערב בדברים שלי, ומה אעשה לו, לימדתי לו. התחלנו ללמוד, מחר עוד הפעם אני מתחנן לא כדאי לך זה מזיק, ולא שומע, מחר עוד הפעם, ואני מתחנן עליו זה מזיק אומר, לא עבר שבוע עד שבועיים זהו. יותר משבועיים לא ראיתי אותו יורת. אבל לא עבר שבוע אחד לא עלינו בנו הקטן עבר איפה שיש חבית גדולה של זפת שהרתיחו בה את הזפת וטבע בתוך הזפת הזאת ונשרף כליל בנו הקטן, ולא רוצה עוד להגיד לך איזה בזיונות היה לחכם הזה. ואיזה צרות רדפוהו. וכמה התחננתי אליו שלא כדאי לו לעסוק בדבר הזה והוא לא שמע לי.
לזכות בפיס עם שמות קדושים
גם פעם סיפר לי על חכם אחד אשכנזי, אתם יודעים שהרב היה בקי בגורלות, והיה הרבה פעמים שצריך או היה איזה בעיה דחופה היה אומר עכשיו נעשה גורל, גורל הזה גורל הזה גורל הזה, היה מתעסק בגורלות והיה אומר לי ראיות ברורות שכל גדולי עולם היו מתעסקים בגורלות, וסיפר לי שפעם בא אליו חכם אשכנזי ואמר לו שיש לו ישיבה גדולה ואין לו כסף ורוצה שאני אלמד אותו לעשות גורל כדי שיצליח לקחת מין הפיס כדי שאצליח בפיס או בלוטו.
סוף דבר לימדתי לו, והצליח, ולקח הכסף, אמתי לו כבודו לא יעשה בשביל עצמו? אומר אני לא הצלחתי על עצמי...
בהקשר התפילות, היה אומר לי: היה לי כח הייתי מכווין בכל התפילות, והייתי מתפלל בפורת יוסף, והיה לנו מקווה בישיבה ואח"כ ביטלו אותו, ואני הייתי טובל בו, והחכמים היו טובלים בו. והיה לנו תפילה, והיה לנו שלושה חזנים, היה ר' עובדיה הדאיה, חזן בפורת יוסף בעיר העתיקה, היה ר' אליהו לעג'ימי, חזן ור' יששכר אבו עזיז, חזן, ופעמים גם אנחנו היינו מתפללים אבל בדרך כלל הם היו החזנים ואם היה איזה בעיה בישיבת רחובות הנהר היו שולחים את ר' עובדיה הדאיה. היתה איזו תקופה בישיבת רחובות הנהר שהוא היה חזן שלהם, אם היה איזה בעיה בבית אל גם היינו שולחים חזן, אם לנו היה בעיה היו באים הישיבות! היו מחוברים היו באים ביחד.
על רבי יוסף חיים
יום אחד בהילולא של רבנו הבן איש חי, אמרתי לו שיספר לי על רבי יוסף חיים, תשמעו דבר נורא! אמר לי הרב אתה יודע שלרבי יוסף חיים היה לו כמו שיש למהרח"ו ספר שער הגלגולים (שמה מובא כל מיני גלגולים (שגילה לו האר"י ז"ל) היה אומר לו החכם הזה הגלגול שלו כך וכך, וזה החכם הזה הגלגול שלו כך וכך, זה גלגול של זה, הוא כותב שמה תראו שמה שער הגלגולים על הרבה חכמים בני דורם כל אחד מה התקון שלו). ואמר לי הרב שלרבי יוסף חיים היה לו ספר כזה שהיה כתוב בו כל חכמי דורו, כל אחד ואחד מה התקון שלו, ומה הגלגול שלו, אמרתי לו כבוד הרב אתה ראית את הספר הזה? אומר, לא ראיתי, אבל תדע לך שרבי יוסף חיים היה מחביא אותו בעלית ביתו, היה לו שמה בין הקורה לרעפים איזה מקום ששם היה מחביא הספר הזה בין הקורה לרעפים שאף אחד לא ידע מקומו, עקב אחריו בנו ר' יעקב ורצה לראות בספר הזה [אתם יודעים שהוא קרא למשל לבעל הזבחי צדק (ר' עבדאלה סומך) אמר לו איזה גלגול הוא ומה התקון שלו זה ידוע, ומדוע כך יעשו לו הכל אמר לו רבנו יוסף חיים].
ונחזור לדברינו, אמר לי שרבי יעקב חיים בנו של הבא"ח עקב אחריו לראות איפה הוא שם את הספר, וגילה שהוא שם אותו שם במקום הנזכר, והיה ר' יוסף חיים דרכו כל פעם כל בוקר היה נותן שיעור בטלית ותפילין בגמ', עין יעקב והלכות כך מידי בוקר נתן להם שיעור, עד שהוא גומר את השיעור אח"כ הוא הולך לביתו. וכשהתחיל את השיעור, ר' יעקב רץ לבית בשביל ללכת לקחת את הספר הזה, ואז כשהלך ר' יעקב, רבי יוסף חיים אמר להם תמחלו לי רגע אחד אני חייב ללכת לבית, מיד חלץ את התפילין ורץ אחרי בנו אמר לו, לא תיגע בספר הזה, ולקח אותו, ומאותו יום לא יודעים איפה הספר הזה. והייתה שעת רצון לדבר עם הרב ז"ל וניצלתי הזדמנות זו ואמרתי לו כבוד הרב כבודו כל ימיו שותק? הפה שלך קדוש ואתה לא מתעסק בשום הבלי עוה"ז, אין לך קשר לעוה"ז, לא אוכל מותרות, איך לך קשר לדברים האלה. אולי תגיד לי אני כבוד הרב מה הגלגול שלי, מה אני באתי לתקן, כבודו יגיד לי? אמר לי אני לא יודע דברים כאלה. טוב שתקתי. אמרתי לו אבל צריך אדם להגיד לחברו מה הוא בא לתקן בעולם איך אני אדע? שאני אדע משהו אני לא יודע על עצמי לא יודע כלום, כבודו יגיד לי.
הצלחה בתורה למעלה מדרך הטבע
לתאר כמה היה חשוב אצל ענין שמירת העיניים וענין שמירת קדושת וטהרת המחשבה. פעם אחת לפני בערך כעשרים שנים כשהיה שעת רצון אצל הרב וראיתי שאפשר להיכנס אתו בדברים באופן יותר בהרבה מהרגיל (היה זה בחדרו שבבית הישן) שאלתי אותו על ענין הכוחות העל טבעיים שלו אמנם שאלתי רק ברמז מפני שלא היה לי האומץ לשאול בפירוש, והרב כשם שנשאל ברמז כך ענה ברמז אבל היה הרמז באופן ברור ביותר שידוע וברור לו הדבר בפשיטות שהדבר העיקרי שמכוחו זכה לכוחות העל טבעיים היה שני דברים הראשון בלימוד התורה והשני שנזהר בכל כוחו ויכולתו בעניין קדושת וטהרת המחשבה, ורמז לי שהיה הרבה מאוד דברים בחיים שהיו צריכים לו מאוד מאוד וחלקם אפילו היה חשובים לו מאוד מאוד לצורך עניני עבודת השם ואף על פי כן ויתר עליהם לצורך שמירת המחשבה בקדושתה וטהרתה, ואז דיבר בקצרה על זה שיש היום הרבה תלמידי חכמים שבאמת מוסרים נפש על התורה ועבודת השם בשיעור שיכול לזכות אותם למדרגות עצומות ואם רק היו זהירים יותר בטהרת המחשבה היו זוכים למדרגות שאי אפשר לתאר, ואמר כמעט בהבטחה שכל מי שישמור עצמו בטהרת המחשבה וישתדל בתורה חייב להיות שבסופו של דבר ההצלחה שלו בתורה תהיה באופן שלמעלה מדרך הטבע עד להפליא ואפילו אם לעת עתה אינו רואה את זה בסופו של דבר כך יהיה (וכשדיבר באותה שעה על ענין זה היה לו התעוררות עצומה שדיבר באופן יחסי בהתלהבות מה שכמדומני לא היה רגיל אצלו כלל ועיקר שיהיה ניכר בדיבורו עם אנשים התלהבות כזו).
זהירותו בגזל
שמעתי מבנו רבי דוד שבאחת התקופות כשעבר אביו בלימודו מישיבה לישיבה (כמדומני שאמר שהיה זה כשעבר מישיבת שושנים לדוד לישיבת בית קל) לקח סכום נכבד של כסף ומסר בידי רבי דוד לתת את זה להנהלת הישיבה הראשונה ואמר לו הסיבה ששולח סכום זה מפני שהוא קיבל מהם משכורת על לימודו וחושש שאולי לפעמים איחר או חיסר משהו מהשעות הקבועות להם ללימוד הישיבה ואם כן יש איזה חשש של ממון בזה.
באחת הפעמים שהגעתי אל הגר"י כדורי היה זה בחורף של שנת תשס"א אמרו לי שהרב הרגיש היום מאוד לא טוב ואמר בנו ה"ר דוד שאולי כדאי לבוא ביום אחר אמרתי לו שיש לי דברים שאני מעונין לומר אותם לרב דוקא עכשיו כשהוא מרגיש לא טוב וסידר לי ה"ר דוד את הכניסה לרב כשנכסתי אצלו היה הרב יושב בחדר לימודו שבביתו שבבנין ישיבת נחלת יצחק ולומר וכמדומני שהיה לימודו באותה שעה מתוך ספר צילום כתב יד דברתי אתו מה שדברתי והשיב מה שהשיב ואחר כך בקשתי רשות מהרב לדבר דבר הנוגע לרב עצמו והרשה לי אמרתי לו ששמעתי שהרב עכשיו חולה והנה הרב מתפלל כל הזמן לישועתם של כל הפונים אליו אני חושב שהר' צריך להתפלל גם עבור עצמו על הבריאות שלו, הרב לא הגיב כלל על הדברים כאומר שהם דברים מיותרים ספרתי לרב שידוע לי על הרבה מאוד אנשים שחזרו בתשובה על ידי שנכנסו אל הרב לקבל ברכה והרב ביקש להם לקבל על עצמם שמירת שבת או טהרת המשפחה וביותר ספרתי לרב שידוע לי על מקרים שחזרו בתשובה מכח הרב בלי שהרב יודע מזה כלל וספרתי לו מעשה כזה שהיה שסיפר לי נהג מונית אדם נאמן שיש לו חבר משנים רבות שהיה חילוני גמור ללא שום קשר לדת וקשה היה מאוד אפילו לנסות לשנות אותו ולפתע הוא פוגש אותו כאדם שומר מצווה באופן מלא והיה הדבר פלא עצום בעיניו ושאל אותו כיצד נעשה השינוי הזה בו והשיב לו שבאיזה הזדמנות עבר באיזה מקום וראה התקהלות גדולה והתקרב לשם וראה שזה סיום של איזה אירוע ויש שם רב זקן שהולך משם בדרכו לרכבו והציבור מסביבו מבקש ברכות והוא הביט ברב והרגיש שבהסתכלות בו קיבל פתאום עוצמה רוחנית שהעלתה את דרגתו הרוחנית מאוד ולא יכל להפסיק מלהסתכל עליו וכשהלך כבר הרב משם שאל מי הוא רב זה והשיבו לו שזה הגר"י כדורי ומאז והלאה עד עכשיו תופסת אותו התעוררות עצומה לקיום המצוות ולזהירות מעבירות וכששמע הרב את הדברים האלו נתמלא כולו שמחה על הזכויות העצומות שנגרמות מכוחו כמדומני שמעולם לא ראיתי את הרב בשמחה כזאת ואז אמרתי לרב כיון שכך הדבר אם כן גם אם הרב אינו מעוניין להתפלל עבור הבריאות של עצמו לצורך עצמו הרב צריך להתפלל על הבריאות של עצמו לצורך כלל ישראל שע"י שהוא חי ובריא יגרם שיחזרו אנשים רבים בתשובה, כשהרב שמע את זה הגיב שזה נכון ומסכים כך לעשות. בינו נא זאת.
|
