כבר כתבתי בקצרה בעמ' 3.
| הראיה כתב: |  | הדגשתי את הקטעים שמהם הבנתי - לא רק בקו אלא גם בבולד וסמכתי על האינטיליגנציה שלכם...
אבל אוקי - "מצד אמיתת עניינו מוכרח בו השלמות ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח" - מהותו של הקב"ה היא השלמות - כל העניין של בחירה אמיתית בין שני עניינים שייך רק באדם ע"מ שיוכל להיות שלם מצד עצמו כפי שכבר הסברתי קודם.
ה' שלם מצד עצמו כי הוא הבורא.אך הנבראים מעצם היותם ברואים - אם ייבראו שלמים - אינם שלמים מצד עצמם. - ע"מ להדמות לקב"ה ששלם מצד עצמו - עשה ה' שתהיה אפשרות בחירה לשני הצדדים וכך ייקנה האדם את השלמות בעצמו. |
|
קראי בעיקר את סעיף ב'!
"הוא לבדו יתברך שמו השלמות האמיתי המשולל מכל החסרונות ואין שלמות אחר כמוהו כלל.".
"בהיות חפצו יתברך להיטיב לזולתו, לא יספיק לו בהיותו מיטיב קצת טוב, אלא בהיותו מיטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו. ובהיותו הוא יתברך שמו הטוב האמיתי, לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו, שהוא הטוב השלם והאמיתי."
"מצד אחר, הטוב הזה אי אפשר שימצא אלא בו, על כן גזרה חכמתו...שייתן מקום לברואים לשיתדבקו בו יתברך שמו, באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו." "ונמצא היות כונתו יתברך שמו בבריאה שברא, לברוא מי שיהיה נהנה בטובו יתברך שמו באותו הדרך שאפשר שיהנה בו."
ב. ואולם גזרה חכמתו, שלהיות הטוב שלם, ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא. פרוש – מי שקנה הטוב בעצמו ולא מי שיתלווה לו הטוב בדרך מקרה. ותראה שזה נקרא קצת התדמות, בשיעור שאפשר, אל שלמותו יתברך שמו. כי הנה הוא יתברך שמו שלם בעצמו, ולא במקרה, אלא מצד אמיתת עניינו מוכרח בו השלמות ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח. ואולם זה אי אפשר שימצא בזולתו, שיהיה אמיתותו מכרחת לו השלמות ומעדרת ממנו החסרונות. אך להתדמות לזה במקצת, צריך שלפחות יהיה הוא הקונה השלמות שאין אמיתת עניינו מכריח לו, ויהיה הוא מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו. ועל כן גזר וסידר שיבראו עניני שלמות ועניני חסרון, ותברא בריאה שיהיה בה האפשרות לשני העניינים בשווה ויֻתְנוּ לבריה הזאת אמצעיים שעל ידם תקנה לעצמה את השלמות ותעדיר ממנה את החסרונות, ואז יקרא שנתדמתה במה שהיה אפשר לה לבוראה, ותהיה ראויה לדבק בו ולהנות בטובו."
|
|