אזרח נאמן אני. שומר חוק ו"הולך בטל", סליחה "הולך בתלם".
לא מכניס לביתי אורחים, לא מכניס טלוויזיה, אפילו לא המבשר. שום כלום.
את יתד נאמן אני קורא אצל השכן ויזל, והמודיע אצל השכן גרינברג. ורק חסרון קטן אחד יש לי, ועל דעת מה שנאמר "מכסה פשעיו לא יצליח" גמרתי אומר לגלותו לצנועים שבכם. מירב חולצותי, גוון תכלכל להן. לא חלילה כחול ממש. אלא רק תכלכל. וכל זאת למה? משום שרעייתי יונתי תמתי קנתה אותן במבצע (שלש במחיר אחד) במכירה שנערכה בביתה של חברתה מימים ימימה ציפי, זאת שמתפרנסת ממכירות עיתיות שנערכות בביתה בלילות חסרי ירח.
לפני כשש שנים נולדו בנותי התאומות, הבכורה מרת חנה והשניה מרת תמר, שתיהן נ"י, ע"ש סבתי מצד חמותי ע"ה נקראו.
צדיקה הייתה הסבתא, אומרת תהלים וממלמלת פסוקי צאינה וראינה. מעבר לזה לא היה בעולמה אלא ספונג'ה קניות ובישולים. על כך תעיד שורת ילדיה, שכולם אברכים בני תורה, יראים, שלמים ומדושנים מאד מאד.
עוד בילדותן ניכרו בנותי חנה ותמר נ"י בכשרונותיהן, אך על זאת העפילה חכמתן שקדמה ליראתן.
יודעות בנותי כבר מגיל הגן להבחין בין המודיע ליתד (המבשר אינה קוראת ח"ו) ובמי מהם מופיעים יותר מודעות ארוסין. אף יודעות הן להבחין בין כותרת בגופן 40 לכותרת בפונט אריאל, המעיד על פחיתותו המגזרית של נשואה וריחוקו מהצנטרה של הפיילה המוצבת בחצירו של מורון ומשמשת את נהגיו לכיבוי הסיגרים שהם מביאים מטורקיה מידי קיץ.
בשבוע שעבר התירה רעייתי יונתי תמתי את חגורת חלוקה, קינחה את ידיה, הטיבה את כובעה וצעדה מעדנות אל בנין המועצה המקומית שם שוכן לו שליחו של מורון פוה"ד והדרו, ושם מתנהלת לשכתו המפוארת בנינוחות של ארץ השמש העולה, כאילו אין מחר.
פסעה רעייתי פסיעות קטנות, יען כך למדה בסמינר מפי רבנים ת"ח יראי ה' שנבחרו בקפידא ע"י נציגו של מורון לאחר שהוכיחו שהם יודעים לסנן את הפרענקיות עוד בשלב הרישום, ולמדוד את אורך החצאית של האשכנזיות עוד בשלב הכנסן בשערי בית הספר המתנהל על טהרת הקוידש כאילו אין אתמול.
עלתה רעייתי יונתי תמתי המעלה המדרגות, פנתה ימינה ושאלה מישהי, חזרה לאחוריה, עלתה עוד קומה פנתה שמאלה ושוב שאלה מישהי, והנה היא עומדת בשעריה הנחשקים של משרד הרישום לבתי הספר.
הקישה קלות בדלת שהייתה פתוחה למחצה, ולאחר שנשמע קול עמום המאשר לה להיכנס, היא דחפה את הדלת וניצבה לה מול עיניה הסגורות למחצה של מזכירה שישבה על כסאה הרם והנישא ולעסה במרץ כריך טונה (הריח, רבותי, הריח).
במה אפשר לעזור? שאלה המזכירה בקול של דג טונה שזה עתה נלכד בכריך.
ב-א---ת--י אמממ בע-ל---י, בעצם אני----- מב---קקקקקשת לרשות את הילדות לבית הספר.
אהה, ענתה הלועסת, אין בעיה. הנה הטפסים. לא, בעצם הם שם על המדף העליון.
רגע איך קוראים לכם? אהה כהן. רגע, כהן??? איזה כהן אתם? הבנים של כהן מכולל דעת דוד? לא! אולי קרובים של כהן הגיס של נברצלסקי? לא. אז איזה כהן?
כהן. סתם כהן ענתה רעייתי יונתי תמתי.
סתם כהן? מוזר, הימהמה הלועסת, וענן של טונה פשט בחלל האויר.
מה בעלך עושה? אהה אברך. יפה. איפה? בכוילל של רבינוביץ'? לא, של לוי, ענתה היונה התמה.
לוי, זה מרחוב חוני המעגל? לא. לוי מרחוב בן קיסמא.
אהה. אתם מהמגזר, פלטה הלועסת, ובדל מלפפון נשר על השולחן.
מה זה מגזר, תמהה רעייתי בליבה אך לא העזה לשאול.
אם כן, יש לי עבורך טפסים במדף התחתון. לא. לא שם, ליד. כן. הוורודים, ליד הכחולים. לא לא זה.
אה כן. זה. יופי תמלאי בבקשה בארבעה עותקים, ואל תשכחי לציין היכן אתם מתפללים ובאיזה סמינר למדת.
היונה לקחה את הטפסים ופסעה מעדנות החוצה, יען ריח הטונה היה בלתי נסבל.
במסדרון מצאה התמה פינה שקטה, שלפה את העט ומליאה את הטפסים.
הטופס הראשון עוד היה סביר, רק שאלות תמימות.
הטופס השני נסבל איכשהו, שאלו שם רק את ארץ המוצא של הדודה מצד האב. ביקשו כמה ממליצים ודי. לא משהו שנראה חריג בעיר שמנוהלת ע"י שליחו של מורון, זה שהשיב את עטרת פוניבז' וסלבודקה ליושנה כאילו אין מרוקו.
אבל הטופס השלישי נראה כאילו נוסח במרתף הבירה של ברלין. היונה התבקשה להצהיר מהי צפיפות המלנין בפיגמנטים של עורה, ולמה לא עשו הוריה מינוי על העיתון המגזרי עוד בתקופה שלמדה בגן הילדים.
אבל היונה שתקה כמו דג, עטתה על פיה שתיקה כאילו היה עטוף קקיון, ורשמה בצייתנות כל פרט ופרט.
אחר כך היא שמה פעמיה בשנית אל משרדה של המזכירה, נכנסה פנימה והניחה את הטפסים על השולחן.
המזכירה שהייתה באמצע ברכת המזון, סימנה לה ליטול אותם ולהניח בקלסר השחור, ומשעשתה כך, סובבה על צירה ויצאה החוצה.
אמש, התקשרו מהמועצה וביקשו לשוחח עם היונה. הקטנה (המוכשרת) שהרימה את הטלפון, צייצה, אמא רוצים אותך, וחזרה לטפל בעניניה כאילו אין לגו.
היונה (התמה הרעייה וגו') ניגשה לטלפון (כאילו אין סלולארי) ושוחחה עם המזכירה לעניני רישום תלמידות . הן החליפו כמה משפטים, והשיחה הסתיימה.
מה קרה? שאלתי את הרעיה (יונה תמה וגו').
לא. סתם. מהמועצה התקשרו.
מ-ה-מ-ו-ע-צ-ה??? מה רוצים מאיתנו המועצה, שאלתי. לא זכור לי שפיגרנו בתשלומים.
הם טוענים שאנחנו לא מוכרים בעיר ואין להם אפשרות לוודא שאנחנו עומדים בקריטריונים.
ק-ר-י-ט-ר-י-ו-נ-ים........... נזעקתי. על אלו קריטריונים הם מדברים?
הקריטריונים שמעידים שאנחנו הולכי בטל, סליחה הולכי בתלם, אמרה התמה (יונה רעייה וגו').
אהה, הבנתי.
אז מה נעשה? תהיתי בקול.
הם אמרו שישלחו מכתב, ענתה הרעיה (יונה תמה וגו').
ואכן באורח פלאי לחלוטין כאילו רחל אמנו אינה בג'בליה, צלצל הדוור בדלת והביא מכתב מהמועצה.
לא אלאה אותכם במהות המכתב, מה היה רשום בו, כמה תמונות התבקשנו לצרף (כל הגוף! כן. הם דורשים תמונות מכף רגל ועד ראש.....) ובאיזה צבע סומן האיקס הגדול בראש העמוד (שחור אם לא ניחשתם).
היה זה מכתב שעיקרו בקשה להוסיף פרטים על המשפחה ובעיקר על צמד התאומות. אם עד עכשיו הם ידעו עלינו הכל, פתאם הם גילו שהבעיה שלנו היא שאנחנו לא ממש "ידועים בציבור".
אך האם תדעו רבותי (אני לא מדבר אל גבירות. סורי) מה הייתה הכותרת?
כן, רבותי (גבירותי, סורי).
היה זה ציטוט מפסוק שקראתי פעם בפרשת וירא.
הוציאם אלינו ונדעה אותן.....
