סיפור בהמשכים. השעשועון של הפורום..

תיזכורת:
כידוע לך אני ניצול שואה ואת כל כספי הפיצויים שקיבלתי שמרתי .לא השתמשתי בגרוש כי לא רציתי להרגיש מפוצה על מה שעשו הגרמנים ימ"ח, אבל לך אני מוריש את הכל,את כל הוני.אני יודע שתקדיש את הכל להצלת לומדי התורה,אבל תזכור אמר לי ר' הרשל-זה כסף מקודש עבורי תשתמש בו למען לומדי התורה....כשגמר ' הרשל לאמר זאת עצם את עיניו ...............לנצח
דמעות זלגו מעיני והמשפט שאמר הדהד במוחי-למען לומדי התורה בלבד......בלבד....בלבד
לא עיכלתי את מותו של האיש היקר לי הרופאים כבר היו רכונים מעליו וכיסוהו.....ברחתי מהחדר ובכיתי כמו שלא בכיתי מעודי אח"כ כשנרגעתי חשבתי על מה שאמר לי ר' הרשל הצדיק המשפט לא נתן לי מנוח......במשך ימים ארוכים הסתובבתי סערורי ולא הצלחתי ללמוד לאט לאט התחברתי ליושבי קרנות הרחוב והתדרדרתי בכסף לא העזתי ליגוע מעולם,ידעתי שזה יחייב אותי לחזור ולא רציתי להיות מחויב....והנה נזדמנת לי עכשיו ...כאילו נחתת מהשמים אתה האחד שמתאים לקבל את הכסף!
זונדל ההמום שגילה פתאום שלנהג המפחיד יש לב והלב הזה נותן לו ומעניק לו בדיוק את מה שהוא הכי צריך עכשיו אחרי שכמעט הרג אותו  קיבל עוד יותר את שוק חייו כשאמר הנהג את המשפט הסתמי הלזה:הרש'ל הצדיק סיפר לי על אח יחיד שהיה לו וניצל עמו מן השואה ודוקא לאחר שעברו את מסכת היסורים בשואה נפרדה דרכם באונית המעפילים ונעלמו אחד לשני....מסכן כמה צער עבר...הנהג נאנח וזונדל צעק:להרש'ל היה אח יחיד? כן, ענה הנהג מקודם אמרתי את זה....ושניהם שרדו את השואה ונעלמו באוניות המעפילים? כן,אמר לפני שניה אמרתי זאת....
אני לא מאאאאאאמין צעק זונדל זה דוד שלי אח של אבי......וכאן גולל את כל הסיפור של אביו שהשלים את חלקו של ר' הרש'ל ז"ל.
הנהג התרגש ועמו גם זונדל שהמאורעות האחרונים שקרו נפלו עליו פתאום בבת אחת....

זונדל חזר לביתו שמח וטוב לבב וסיפר לאישתו את כל המאורעות שעברו עליו,היא התרגשה מאוד מהנס הכפול גם של הכסף וגם של מציאת הדוד העלום,והם הלכו יחד לבשר לאביו את הבשורה אמנם היה עצב באויר כשזונדל סיפר לו אך היה זה עצב מעורב בשמחה הסב התרגש שלפחות יהיה לו מצבה ללכת לבכות עליה-זיכרון מהמשפחה האהובה שהיתה וניכחדה.
כשחזרו לביתם התקשר זונדל לחברת נסיעות והזמין כרטיסי טיסה לכל המשפחה,אם הוא נוסע לניו יורק אפילו שזה באופן כפוי הוא כבר יעשה את זה בתור טיול,הילדים כמובן קפצו מאושר כשבישר להם את הבשורה המשמחת (והבת הגדולה צעקה:יששש אז אני יפסיד שיעורי כימיה...חח)
הם ארזו מזוודות,ארגנו תיקים וציפו בקוצר רוח לשבוע הבא שאז נקבעה הטיסה,הם לא הפסיקו לדבר על הטיול המתוכנן וכל השכונה הבנייברקית כבר ידעה שזונדל אישתו וילדיהם עוזבים את הארץ!
כמובן שבשטיבל לא הפסיקו לטחון את כל המאורעות שנפלו על המשפחה והיה גם הרבה המצאות של "נשמות טובות" שדאגו שכולם ישמעו את מה שיש להם לומר ולספר על זה שזונדל עוזב כי אשתו חלתה ל"ע ועוד המצאות בסיגנון הנ"ל....
יום הטיסה התקרב בצעדי ענק אך לפתע קרה משהו ששיבש את כל התוכניות....