בין חקירה לתורת החסידות

כשתרצה לדעת למה החקירה מביאה ל"הפקרות" ולימוד החסידות להפך: הדבר הוא פשוט: החקירה עוסקת בהסתר כלומר להבין "מה יש" ממילא התוצאות הם בהתאם,אבל החסידות עוסקת ב"גילוי" כלומרמאיפה הגיע המציאות.בגלל זה התוצאות הם גם כן בהתאם.

מויס, תסביר בבקשה מה זה הסתר ומה זה גילוי.

איקלע לידי ספר שמש מרפא, ואכן דבריו הם כפי שכתב ספרן ולא כפי שרציתי להעמיס בדבריו באגרות צפון.

וז"ל:

[ כח ]

חוות דעת על ספר לימוד מסויים*

לראש העיר ״קרים״

[ניקולשבורג, ניסן תרי״א]

אינני יכול להשלים עם ספרים אלו. לפי עניות דעתי היסוד הראשון בספר [על היהדות] צריך להיות הודאה חיובית על מעמד הר סיני, וזה שונה לגמרי מסתם איזה ספר על פילוסופיה של הדת. סתם ספר לימוד על פילוסופיה דתית כדאי לו ללמוד מך העולם ומדרכי ההגיון של האדם מושגים כמו ״אלקים״ ״תכלית האדם״, להסיק מסקנות ולהתאימם אחרי כן עם איזו מסורה קדושה וחיובית. ואם יש התאמה אז השמחה גדולה כי מצאו הסכמה על מה שהשיגו בשכלם ובכח דרכי ההגיון.

[לא כן ספר על היהדות], בספר לימוד על תורה ומצוות צריך להיות ההנחה הראשונה שתורה מן השמים. את ערך זה צריכים להדגיש, ולהסביר לתלמיד באופן ברור וטהור את אמיתת הדברים ולקרבם ללבו, כי הוא צריך שיראה את כל העולם והופעותיו באור התורה. אם הפילוסופיה מלמדת להכיר את ה׳ ואת האדם מתוך הכרת העולם, מלמדת התורה לנו להכיר את האדם ואת העולם מתוך הכרת אלקים ית׳. לכן אינני חושב שיש ללמוד על אחדות ה׳, על נצחיות, תכלית האדם וכו׳ מתוך ההגיון ולמצוא אחר כך סמוכים מן המקרא [כמו שעשה המחבר הנ״ל]. אני אומר שראשית כל צריכים ללמוד מן המקרא. הפסוקים הם הם הראיה הכי גדולה על אמיתת הדברים, ורק זה המקור בלבד.ואת אמיתות האלו צריכים לקרב לתלמיד שיפתח להם את לבו ואת מוחו.

* תורגם מן המקור.

הרב הגאון הרה״ח וו״ח אי־׳א נו״נ עוסק בצרכי ציבור

_________________

     http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=18314

ספרן, 'הסברים ומחקרים עמוקים ומקיפים' אינם משעבדים ואינם מכלילים את שכל האדם באיזה דבר אלא משחררים אותו, מפתחים ומקדמים את האדם. עבודת ה' לשמה אפשרית רק מתוך חירות, כפי שהמעשה המוסרי כך.
נדמה לי כי מגמת הדברים שהבאת  לשעבד את האדם אל עולמו הרגשי והחוויתי, - שניהם הכרחיים וראויים בפני עצמם במידה הנכונה, -  ולדכא את השכל, המחשבה, הבקורת והחירות.

מדאברהם, שיחה היא צורת הלימוד הפוריה והנעלה ביותר.

בוגיעלון, הרבה מן המתעסקים בפילוסופיה בכל הדורות, עוסקים בה מתוך חיפוש אחר דרך חיים ראויה והשגת אושר ראוי. מבני עמנו, הגדול והמפורסם הוא שפינוזה. זו ממש אינה 'נשמה דתית' במובן אותו אתה מבקש.

הערה לגבי המנגינה. מוסיקה היא בטוי חוויתי רגשי רב עוצמה. כדי שתהיה בטוי איכותי כזה עליה להיות מאוזנת היטב בכללי שפה היוצרת מבנה, מה ששייך לאינטלקט. זו דוגמה טובה לאיזון בין העולם הרגשי והשכלי.  [משהו מזה במישור הביצועי תוכלו לראות בקישור לכתת אומן על החמישית של בטהובן, המופיע בשיחה ' 'חובה לקרא חובה לראות' '].  
עודד

   ומהי בדיוק תשובתך לשאלה הפותחת את האשכול, תשובה מעשית, לאור מבחן התוצאה הנזכר שם ?

תוקן על ידי ספרן ב- 03/11/2013 11:56:06

ספרן, אינני יודע עד כמה התכוון הרז"א לדיטרמיניזם מלא שמי שעוסק בזה סופו כך וכך. עכ"פ אני לגמרי לא מזדהה עם דיטרמיניזם כזה. אבל נראה לי שיש להבחין בין מטרת החקירה שהיא להביא שינוי במצב הידע שלנו, כלומר להביא אותנו למצב בו אנחנו מבינים טוב יותר נושא כלשהו או עכ"פ מבינים טוב יותר שאנחנו לא מבינים. מטרת לימוד החסידות היא טרנספורמציה של האופי של הלומד. כלומר מטרת הלימוד על ביטול העולמות או התכללות ספירות אלה באלה או מה שלא יהיה איננה לשפר את הידיעה שלנו אלא לספק לנו חומרי גלם לשינוי אישיותי. אני לא חושב שאדמוה"ז וממשיכיו התכוונו לתרום למדע או לידיעות של בני האדם. הם התכוונו לתת תחמושת לדמיון על מנת שבשימוש נכון יוכל החסיד לשנות את אופיו לטובה. למעשה יש כאן הפרדה יפה בין מדע לחסידות. סוף החקירה המדעית היא ידע ואילו סוף לימוד החסידות הוא שינוי אישיותי. התייחסות לחסידות בכלי חקירה כאילו זו נועדה לשפר את ידיעותנו סופה לא ידע ולא תיקון האופי ולהיפך.

תוקן על ידי yerubaal ב- 03/11/2013 13:08:50

הרב צבי הירש קאלישר ביאר את היחס הנכון בין אמונה לחקירה בחלק הראשון של ספרו "אמונה ישרה".

   http://www.hebrewbooks.org/38321

תוקן על ידי ספרן ב- 03/11/2013 13:31:14

ירובעל, יש הרבה מאד חקירות פילוסופיות עיוניות או ספרותיות, המכוונות להוליך את העוסק בהן לשיפור אישי, התפתחות האופי, ההנהגות מוסרית ראויה ועוד ועוד. אדם המבקש להתפתח צריך להיות מודע למה שהוא עושה ולמה המעשים מכוונים. בדיוק כפי שבנאי או צייר או נגן צריך להבין ולדעת מה המטרה שלו ולבקר את המעשה בהתאם לה. בלשון פשוטה, מה שאומרת המובאה הנתונה לנו היא אל תחקור ואל תשאל יותר מדי. תקבל את מה שמספרים לך ותזדהה עם הדברים [=תלבש אבנט וכובע].

זה מזכיר לי אחד מחב'ד שסיפר כי פגש באדם אשר ידע להסביר את הכל באופן מלא ומספק, ואותו אחד שתה את דבריו בצמא, השתכנע ונעשה בטוח לחלוטין כי אמונתו אף היא שלמה ומלאה. דע כי המתפתה לאחד 'יודע כל בשלמות' הוא פתי גמור או שוטה גמור אשר נשתעבד כולו. ראוי לציין כי השיעבוד מעניק לו אושר רב.

על השיעבוד הזה ואושרו ראה הקישור אל 'האינקוויזיטור הגדול' מתוך האחים קרמזוב, המובא ב'חובה לקרא חובה לראות'. למד מכאן כי לפנינו טיפוס אנושי כללי, ואין הדבר שייך במיוחד לחסידות. יש המבקשים כי מישהו יוליך וישעבד אותם ויש המבקשים להיות בני חורין.

אין לי שמץ של מושג מה כוונתן של המלים 'ביטול העולמות, התכללות הספירות אלה באלה', ולמה הן נחוצות בכלל ?

ספרן מבקש תשובה מעשית למובאה שהביא. נראה לי כי דברים שאינם עומדים בפני חקירה ובקורת סופם שהם מתאבנים ומתים, ואלו היראים מהן מעידים על חולשה פנימית גדולה. אי אפשר היום להחזיק, דרך משל, בעמדה כי השמש מסתובבת סביב הארץ הנחה במקומה כיוון שכך נכתב באיזה מקום. עם זה חייבים להבין כי תורות חיים, החסידות דרך משל, אינן מציבות על השולחן שאלה טכנית הנתנת לבחינה ומספקת תשובה חדה שחור לבן. תורות כאלו יש בהן הרבה תפיסות שונות והן מכילות רעיונות רבים בעלי ערך אשר גם זר לחלוטין ימצא בהם ענין רב לעצמו. גם בני האדם הם יצורים מורכבים ומסובכים ושונים זה מזה. לא הכל שכל קר, לא הכל חווית רגש.  לכן טענת בעל המובאה הזו כי חקירה מביאה כפירה וההפך, היא שטחית מאד ומלמדת על מצוקה, פחד ורצון לשמר, להקפיא, איזה עולם המצוי בתודעת בעל המובאה. תשובתי המעשית היא כי ראוי לדחות את המובאה כולה.

כדאי להביא כאן את סיפורו של פרנץ רוזנצוויג, אז בחור יהודי צעיר בגרמניה, הסבור כי היהדות סיימה את תפקידה והפכה דת מתה, שעל כן התכוון להתנצר. אלא שקודם לכן ביקש כי היהודים יוכיחו לו את מותה של הדת ההיא. בימים נוראים של תרע'ג, [חלפו מאה שנים], שהה בבית כנסת של אוסט-יודן בברלין ונוכח לדעת כי אמונתם מלאת כח חיות. עם הזמן נעשה אחד התאולוגים היהודיים הגדולים של המאה העשרים.
עודד

עודד
תשים לב, רוזנצוויג הלך לבית כנסת של אוסט-יודן, לא לבית הכנסת של האינטליגנטים.