איש היה בארץ עוץ.
שמו היה משה אך חברי כינו אותו מיש.
מיש היה איש מאוד רגיש.
רגיש היה לכל המתרחש בעולמינו הגדול. לא היה מעשה או התרחשות מבני ברק במזרח ועד ברכפלד במערב, ומשדמות תפרח בצפון הרחוק ועד פאתיה המרכזיים של רכסים הסמוכה לזכרון מוישה שלא היה הופך לתאים אפורים נושאי מטען חשמלי שלילי במוחו של מיש.
כל מעיישע רב, מקווה נייעס, או סתם ווארט שנאמר בכניסה לאיצקוביץ תוך כדי מלמול זקן, היה מתגלה מיד למיש. רב ידוע אחד נשבע פעם כשדמעות בעיניו שחידושי התורה שלו (שנתפרסמו לאחר מותו בספר "אזנים למוישה") היו ידועים למיש עוד לפניו.
וכך היה מעשהו של מיש. השכם בבוקר היה מתעורר וחיש גולש במורד מדרגות הבית עד כי רק העגלה השבורה של הפרידמנים שתמיד תמיד הייתה תקועה מול המדרגות עצרה אותו מלהיתקל בקיר החצר הסוככת על הגדר החייה שמזמן כבר מתה.
ואז נעמד היה מיש, תוחב את ידו השמאלית לכיס מקטורנו ושולף את משקפי הקריאה הביפוקאליות.
ואז (עורך יקר. האם מותר לכתוב פעמיים ברצף את המילה ואז בתחילת משפט?) היה גוחן קלות ושולף מתא הדואר של משפחת וורצל את יתד נאמן עובר על הכותרות (בעמוד הראשון של יתד יש רק כותרות!!) ומחזירו למקומו. מהתא של גברת גשייד היה שולף את המודיע (בהמודיע יש רק מודעות) וכנ"ל. ומהתא של סבא הוברמן שלף את המבשר (שאין בו כלום) וכנ"ל.
בין לבין היה רושם לעצמו על פנקס קטן ומעוך את כמות מודעות הארוסין שהופיעו בכל אחד מהעיתונים, ומסכם אותם במעין טבלה שהייתה מצטברת כל ימות השבוע עד ליום חמישי, אז היה שולף מהתא של אדון גרנות המיזרוחניק את משפחה, ומשווה אותם אחת לאחת. את התוצאות נוהג היה לספר לשכניו לספסל התפילה בבית הכנסת בשעת השיעור שבין קבלת שבת למעריב, עד שהגבאי היה גוער בו על שהוא מפריע לו לנחור בשעת דרשתו של הרב הצעיר יפה התואר והפראק.
כך היה מעשהו מידי יום ביומו. אבל לא ממש בדיוק. לעיתים התבלבל ותחב את יתד לתאו של הוברמן וגרוע יותר את המבשר לתאו של גשייד, ורק משנודע לו שמתנהל דין תורה בין בנה של גברת גשייד שהזדעזעה על שגילתה יום בהיר אחד את מוסף הצופה תחוב בין דפיו של המבשר ואיימה לגלות את קלונו של הוברמן בכולל חזון איש שם היה מתפלל בימים נוראים. לבין אחותו של גרנות שבעלה אינו מש בלילות מבין כתליו של יוסף מוישה שטיבל, הבין שהגדיש את הסאה והחליט להקפיד על יתר זהירות.
משסיים מיש את קריאת העיתונים, הפשיל את המגבת על כתיפו ופנה למקוה. שם בין דוש קר לבור החם החליף משפטים קטועים על שמעון מאיר המנדליסט שהביא אל המקוה את סיכום חדשות הלילה מבית הלל ודמשק אליעזר, ומשפטים ארוכים עם ישכר דב המחנובקאי שהערה אל קרבו מאות ידיעות מהנעשה בחצר סלואנים מידי יום ביומו עד שצריך היה לשאול תאי מוח אפורים מהגמ"ח השכונתי של גודלבסקי. השאלה שמעולם לא החזירה (אלא גלגל מגמ"ח לגמ"ח).
משם היה ממשיך לתפילה, כלומר לשעת התעדכנות בבית הכנסת, משם לכוילל. וכן הלאה.
ואל תטעו לחשוב שהמהדורה המרכזית סיימה את סדר יומו. לא ולא! הוא לא היה עולה על יצועו לפני מהדורת חצות של רדיו קול חי.
כזה היה האיש
האיש מיש
האיש מיש שהיה רגיש.
רגיש לכל ידיעה, ניתוח, השערה, מעשיה או אפילו בדיה.
רגיש ומעורב בכל דבר.
ואם כך בימים כתיקונם, אעכו"כ בימי בין הזמנים,
כבר מתחילת ימי שלהי דקייטא. היה מיש רץ ומתעדכן, איזה אתרוג קנה ר' זונדל ומי הביא לולב דרי לר' גרונם.
כמה ערבות פסל ר' חיים בשעת הבדיקה ולמה נקטם חוטמו של האתרוג שהביא ר' דוד לר' יצחק בערב ראש השנה אחרי התרת נדרים.
רק היית נכנס בשערי השוק של זופניק, ומיש היה מעודכן. לא היית מציב את כך נעלך בחזו"א מול נחמיה ומיש ידע זאת.
איך? אל תשאלו.
עובדה (ממש כמו עובדת התגלות רחל אמנו בג'בליה).
ואל ימי הבחירות עוד לא דיברנו, ולמה נדבר.
הרי ברור שלא איש כמיש יטחן עד דק את המועמדים והמצעים והטריקים שטיקים ספינים וסיסמאות של כל המפלגות החרדיות ושעדין אינן חרדיות.
--------------------------
ואז יום אחד בהיר. ליתר דיוק בוקרו של יום.
ויהיה ערב ויהי בוקר, הגיע יום הבחירות, בעצם שבוע אחרי הבחירות, כי ביום הבחירות לא היה פנאי למיש לאכול, הוא רץ ממטה למטה ומקלפי אחת למשניה והתעדכן בנעשה ובתוצאות.
שבוע לאחר הבחירות שב מיש מהתפילה (שעת ההתעדכנות בבית הכנסת)לביתו והתיישב ליד השולחן לבלוס פת שחרית.
בצד ימין שיטח את הגליון של מרכז הענינים (שריח הדפוס הטרי עוד נדף ממנו והתנגש בריחו המשכר של המחנה החרדי)
בצד שמאל הציב את המקלט שפלט קולות של התעוררות, ובמרכז שכבו שני באגטים טריים ליד חביתת ין צהבהבה.
ואז זה קרה.
כן ממש אז
מהמדף שהאהיל על השולחן ועיתוניו נשר בקבוק הקטשופ.
הושיט מיש את ידו ואחז בצוואר הבקבוק והשיבו למקומו תוך כדי שהוא מקלל את הבקבוק והחקלאי שגידל את עגבניותיו.
אבל (כמו תמיד כשקורא נס, למשל אצל רחל בג'בליה) הבקבוק שב ונפל בקול רעש גדול וחבטה מכאיבה
מיש שראה בכך אות משמים, תפס את הבקבוק ועיין בכתוב בו.
סימון תזונתי ל100 גרם:
אנרגיה (קלוריות) 115
חלבונים (גר') 1.4
פחמימות (גר') 27.3
שומנים (גר') 0
כולסטרול (מ"ג) 0
נתרן (מ"ג) 740)
תפס מיש בזקנו, כנדהם עד שפרוסת הפת נשרה מפיו.
מה? היתכן??
ומה עם שאר אבות המזון המצויות בקטשופ, כמו מונסודיום גלוטומט, שומן רווי וטריגליצרידים?
בטח יש כאן זיוף, המהם בשקט.
אני יראה להם, החליט.
חכו חכו אתם יצרני הקטשופ.
אני עוד יספר לכולם כמה שאתם משקרים.
ניסה מיש לחזור לארוחתו, אבל משהו לא נתן לו מנוח.
העדר המונסודיום גלוטומט מהתפריט נראה לו תמוה משהו.
ואז אאוריקה, הבזיק במוחו הרעיון. בטח מדובר בתופעה של יום אחרי בחירות.
המפלגות, כן המפלגות, המפלגות החדשות אמר מיש חיש בקול רגיש.
בטח הם העבירו חוק שאסור לסמן מונסודיום גלוטומט על בקבוקי קטשופ.
אבל אז הוא המהם. אמממממ, בעצם אממממממממ, או אולי אמממממממ.
אהההה, אמממממ, אה או אה אממממ אה אה אה או אואו.
הרי את בקבוק הקטשופ הזה יצרו לפני הבחירות (ואחרי פסח כמובן, הרי קטשופ זה חמץ גמור כידוע למי שמאמין לפרסומי המכון לתורה על פי החקלאות) ולמה הם לא כתבו את זה?
כך ישב וישב מי שיום שלם.
לא הלך לכולל ולא לרחובה של עיר.
ישב וחשב וישב וחשב
אמממממ, אמממממ, בעצם אממממממממ, או אולי אמממממממ.
אהההה, אמממממ, אה או אה אממממ אה אה אה או אואו.
ואח"כ הלך למכולת וקנה בקבוק טרי שתכוןלתו נוצרה אך ביום האתמול, וטישב והשווה את הכיתוב על גבי שני הבקבוקים וראה שהם זהים לחלוטין.
כך זה נמשך עד הצהרים ומאז ישב מיש ליד שולחנו ועשה
אמממממ, בעצם אממממממממ, או אולי אמממממממ.
אהההה, אמממממ, אה או אה אממממ אה אה אה או אואו.
וכך גם בצהרים
אמממממ, בעצם אממממממממ, או אולי אמממממממ.
אהההה, אמממממ, אה או אה אממממ אה אה אה או אואו.
וגם בערב
אמממממ, בעצם אממממממממ, או אולי אמממממממ.
אהההה, אמממממ, אה או אה אממממ אה אה אה או אואו.
ואפילו בשעת חצות ליל
אמממממ, בעצם אממממממממ, או אולי אמממממממ.
אהההה, אמממממ, אה או אה אממממ אה אה אה או אואו.
ורק משהתעורר בבהלה עם קריאת הגבר של יום המחרת, וגילה שהוא יושב על הכיסא כבר 22 שעות.
הבין ש.....
ש.....
ש.....
הקטשופ של אחרי הבחירות זהה לחלוטין לזה שלפניו.
וכל הבחירות והנייעס והספינים והקול קורא וחוב קדוש אינם יכולים אף לא לשנות את הכיתוב על גבי בקבוק הקטשופ.
ומאז נעשה מיש אדם אדיש. לא הולך חיש, ולא מרגיש רגיש, ולא דופק בפטיש.
רק אדיש ואדיש ואדיש.
קאפיש?
 |
|
|
