האם מותר להעמד בקריה"ת בשירת הים ובעשה"ד?

כמובן שמותר לעמוד ואף יש עניין לעמוד בקריאת התורה, אך השאלה כמובן היא לאותו אדם הנוהג לישב בקריאת התורה, האם מותר לו להעמד במיוחד כשמגיעים לשירת הים ולעשרת הדברות.

באופן אישי נוהג אנוכי לישב בקריאת התורה ואף מקפיד להמשיך לשבת גם בזמן שהקהל נעמד בקריאת שירה ועשה"ד. פעמים שיש מי ששואלני על מנהגי המוזר לדידו, ובד"כ כאשר אני מסביר לו את הטעם לאי עמידתי הוא מקבל זאת בהבנה ובד"כ בהפתעה מסויימת.

בשבת האחרונה עת קראו את שירת הים, הקהל כולו נעמד, אך אני כמנהגי המשכתי לשבת. לאחר קריה"ת ניגש אלי יהודי בר אוריין ות"ח ואמר לי שנהגתי שלא בדרך ארץ. כמובן מיד השבתי לו את דברי הרמב"ם ביסוד השמיני המובאים בהקדמתו לפרק "חלק":

"היות התורה מן השמים, והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י משה רבינו ע"ה שהיא כולה מפי הגבורה, כלומר שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך בענין שנקרא על דרך השאלה דבור ואין ידוע היאך הגיע אלא היה משה ע"ה שהגיע לו, וכי הוא היה כמו סופר שקוראין לו והוא כותב כל מאורעות הימים הספורים והמצות ולפיכך נקרא מחוקק, ואין הפרש בין ובני חם כוש ומצרים ושם אשתו מהטבאל ותמנע היתה פלגש ובין אנכי ה' אלהיך ושמע ישראל, כי הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת.."

והדברים מובאים עוד במפורש יותר בשו"ת הרמב"ם רסג:

"התשובה זה, אשר הנהיג הרב הנפטר נ"ע לישב, הוא הראוי, וראיותיו ראיות נכונות לפי דיני אנשי העיון, ואין להוסיף עליהן. וכך היה ראוי לעשות, (ר"ל) בכל מקום, שמנהגם לעמוד, צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה (ומה שמדמים), שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה, וזה רע עד מאד. ומן הראוי לסתום כל הפתחים, שמביאים לזאת האמונה הרעה. ומה שטען החכם האחר, שבגדאד ומקצת הערים עושות זאת, אין זה ראיה בשום פנים, לפי שאם נמצא אנשים חולים, לא נחליא הבריא מאנשיהם, כדי שיהיו שווים, אלא נשתדל לנתח כל חולה שנוכל"

"ואסור בשום פנים לעשות בתורה מקצתה מעולה ממקצתה, ועיינו בדברינו בזה בפירוש המשנה בפרק חלק (פיה"מ סנהדרין פ"י עיקר ח', פ"ן.) וכתב משה"

הנ"ל השיב לי שאני עובר על דברי חז"ל מפורשים:

"לא יהא אדם ער בין הישנים, ולא ישן בין הערים, ולא בוכה בין השוחקים, ולא שוחק בין הבוכים, ולא יושב בין העומדים, ולא עומד בין היושבים, ולא קורא בין השונים, ולא שונה בין הקורים. כללו של דבר, לא ישנה אדם מדעת הבריות" (מסכת דרך ארץ פ"ד ה"ה)

מאיר

תראה כחבר טוב בפורום, אפתור לך את הבעיה בצורה טובה, ולפי ההלכה כרצונך, המגן אברהם כותב, וכך נהגו במקומותו

ירוחם,

את הפיתרון הנ"ל כבר הביא הגר"ע יוסף בספרו:

שו"ת יחווה דעת חלק א סימן כט

"ואם העולה לקרות בתורה אביו או רבו, יעמוד מיד עם עלותו לקרות בתורה, שעל ידי כך ניכר הדבר שעמידתו אינה משום עשרת הדברות דוקא, ובזה אין כל חשש"

נתקבל באישי:

עיין במשנה ברורה לקמן ותראה שבכל זאת יש ענין לעמוד בזמנים מסויימים ולא חוששים לחשש הנ"ל

משנה ברורה סימן תצד

לר' זוהר,

מדובר במי שנוהג לקרותה בלחש עם המפטיר - הוא שעומד ולא כפי שנוהגים לגבי השירה או י' הדברות, ואמנם את זה הדגשת.

http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/veethcha/veetcha1.html

צוטט לעיל מיחווה דעת
"ותירץ, שהואיל וקוראים אותם בכלל הפרשה שקוראים בכל שבת, אין לחוש לתרעומת המינים, שהרי ידוע לכל שיש לעשות זכר למעמד הר סיני, ועשרת הדברות נכתבו בלוחות והם יסודי - התורה וכו'"
והוא  הדין לעמידה.

נוסח שאלה מקובלת במחוזותנו.

 האם הרמב"ם לא ידעה את מה שכותב המשנה ברורה והיהוה דעת, כשכתב  לאסור העמידה?

_________________

מודה ועוזב

יושל,

כעין טענתך טען לי בעבר מישהו לגבי עמידה בתענית ציבור בי"ג מידות. הוא סבר לומר שמכיוון שכולם אומרים בקול את הפסוקים ליכא איסורא לעמוד כי ניכר שעומדים לא בגלל הפסוקים הספציפיים אלא בגלל האמירה בקול עם כל הציבור. כך גם לפי דבריך מכיוון שקורא בלחש אולי צריך לעמוד. אך ברור שבשאר הפטרות אף שקורא בלחש אין עניין לעמוד וא"י שוב איכא הבדל בין הפטרה דיחזקאל ושאר דברי נביאים, וע"כ השבתי את שהשבתי לעיל.



בעל,

אה"נ. אולם הגר"ע יוסף כותב בהמשך תשובתו שמסתבר שאותם פוסקים לא ראו את דברי הרמב"ם ואם היו רואים את דבריו לא היו מקישים את עניין עמידה בעשה"ד לברכות.

מפאת אורך התשובה אשלח לך את ציטוט מלא באישי.

_________________

מ. זוהר

מו"ר סיפר לי שבלדרמן כשכולם קמו לקריאות אלה עדיין נשאר ר"ג יושב [ואילו מו"ר במקום שכולם עומדים בקריאות אלה נוהג לעמוד כבר מתחילת הקריאה המסוימת באופן שלא יהיה היכר שכאילו נעמד מפני הקריאות].


ירוח"ש,

במחוזות עצכח אין שאלה זו מקובלת אך לגופו של עניין ייתכן כי נשתנו ההמונים. בעוד פעם היה עניין לאיזה מהם לעשות מחלקים מסויימים בתורה יותר עיקר, היום הכל שווה בעיניהם מאנכי ה' ועד לאחות לוטן תמנע בין לטב ובין למוטב!