| נשלח ב-9/2/2009 09:29 |
 |
| |
חידה לטו בשבט
כהמשך לחידה קודמת מוצגת בזה חידת זיהוי כותב נוספת (בשינויים מסויימים)
מי כתב ומתי?
המפנה שהתחולל בתקופת ... היה בלתי נמנע בעליל מבחינה היסטורית. התקופה הקודמת הגיעה לסיומה הטבעי מחמת תשישות, לאחר שטבעו הגשמי של האדם דוכא בעריצות בלתי נסבלת לטובת טבעו הרוחני, אבל אז פנו עורף לרוח ואימצו את החומרי בלהט מופרז ובלתי מוצדק. .... דרך זו השתיתה את כל החברה על הנטיה המסוכנת לסגוד לאדם ולצרכיו החומריים ... כל הדברים, פרט לרווחה פיזית, ... נותרו מחוץ למוקד עניינן של מערכות המדינה והחברה ...
העולם הגיע לנקודת מפנה מהותית בתולדותיו, ... מפנה זה יתבע מאתנו גאות רוחנית. נצטרך להתרומם לגבהים חדשים של חזון, לרמה חדשה של חיים שלא תהא כרוכה בניאוץ טבענו הגשמי כפי שקרה ב ..., אבל - וזה חשוב יותר - גם לא ברמיסת ישותנו הרוחנית, כפי שאירע ב ...
התעלות זו כמוה כטיפוס אל השלב האנושי הבא. לאיש על פני האדמה לא נותרה עוד דרך פרט לזו - למעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 21:02 |
|
| |
קשה או לא מעניין?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 21:48 |
|
| |
לדידי קשה
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2009 08:27 |
|
| |
רמז כלשהו
רוח הדברים מתאימה לרב קוק, הסגנון לא.
זה לא הרב קוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2009 11:06 |
|
| |
הסגנון מתאים לפרנץ רוזנצוויג או הרמן כהן.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2009 11:41 |
|
| |
צענע
הדברים נכתבו לאחר עליית הנאצים- כנראה גם לאחר המלחמה, רוזנצוויג וכהן היו לפני.
בעל
אני לא יודע, ואפילו לא מתחיל לדעת, אבל כתבת את החידה לט"ו בשבט, וכאן לא מדובר על עצים ואילנות, אז למה ט"ו בשבט???
וליבי אומר לי- שהדברים נאמרו בשנת 1949 ביום יסודה של כנסת ישראל, על ידי!! מי? נו- תן רמז!
הרב הרצוג? שפרינצק הרב מימון? לא?
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 11/02/2009 11:39:02
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2009 14:48 |
|
| |
טו בשבט כי החידה נכתבה בטו בשבט.
הייתי שמח לכתוב חידה ליום חורף קר (על משקל החידה הקודמת) אך לצערי הגשם הגיע רק בטז שבט.
רמז נוסף:
הכותב אינו מבני ברית.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/2/2009 18:37 |
|
| |
|
החידה הבאה ממש מתאימה לט"ו בשבט:מי הכותב?
הריני מסתכל באילן.
יכולני לראותו בחינת מראה (בצירי): עמוד קפוא ואפוף אורה...
יכולני לחוש יניקתם של השורשים, נשימת העלים, מגע ומשא בלתי פוסק עם האדמה, עם האוויר...
יכולני לשייך אותו למינו ולסוגו ולהתבונן בו בחינת טופס יחד, לראות מהו מבנהו ומה אורחות חייו.
אולם יכול גם שיתרחש, מתוך רצון וחסד כאחד, שעם הסתכלותי באילן אהיה משובץ בזיקה אליו, והוא שוב אינו לז. עצמתה של הבלעדיות תפסתני ואין צורך כל עיקר, שאהיה מוותר על שום דרך מדרכי הסתכלותי שלי... אין אילן רושם מן הרשמים, אינו משחק לכח המדמה שלי, לא יקרת חליפות רוחי, אלא ממש הוא השרוי ועומד נכחי, הוא לי כשם שאני לו, אלא באופן אחר...
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2009 09:39 |
|
| |
אני לא רוצה להתגאות ביכולת החיפוש שלי בגוגל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2009 15:45 |
|
| |
הציטוט הוא מנאום שסולז'יצין נשא בפני בוגרי הרווארד ב 1978. הנאום פורסם בגליון האחרון של תכלת, גליון 34.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2009 08:19 |
|
| |
פתרון חידת האילן:
מרטין בובר,מחבר הספר :אני-אתה.
"בקטע זה האילן עומד בזיקה בלתי אמצעית אל האדם ולוחש לו דבר על חייו. (גם האדם, אגב, העומד בדיאלוג אמיתי לוחש דבר לעץ) אין מדובר פה בהסתכלות פיוטית, ואף לא באמפתיה רגשית (לו העומד בדיאלוג עימו היה אדם) מדובר ב"דיאלוג" שהוא מעבר לרגשות ולשכל"
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%91%D7%95%D7%91%D7%A8
לבעל בעמיו:
תודה על שהבאת את הפתרון אבל האם אתה יכול להשלים גם את החסר (שכתבת בנקודות )וכך נדע לאיזה תקופה מרמזים דבריו.תודה מראש.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2009 10:22 |
|
| |
בעקבות בובר שהובא כאן, הרי חלק ממאמר פיוטי משהו שכתבתי לט"ו בשבט:
ד. ט. סוזוקי, מלומד זן יפני ידוע שעוסק בהעברת תרבות המזרח לאנשי המערב (היהודי-הלני-נוצרי), מדגים את ההבדל בין העולם המערבי לעולם המזרח על ידי שני שירים, שהם לכאורה דומים ומבטאים חוויה דומה, ובכל זאת הם שונים מן השורש (תרתי משמע):
|
בהתבונני היטב
רואה אני את הנאזונה פורח
ליד המשוכה
(באשו, משורר יפני, המאה ה17-)
|
פרח בין סדקי הקיר,
ממקום סתרך אני תולש אותך, -
הנה אוחזך כאן, שורשך וכל כולך, בידי.
פרח קטן – לו אך יכולתי הבן
פנים הוויתך, שורשך וכל כולך,
כי אז נגלה לי סוד אלו-הים ואדם
(טניסון, משורר אנגלי, המאה ה19-)
|
באשו מתבונן באופן פסיבי בפרח, והוא כלל לא שואף לעשות משהו מעבר לכך, אבל זה מכניס אותו לתוך הפרח (לא ככובש, אלא כמתמזג). טניסון, לעומתו, הוא אקטיבי. הוא רוצה להשתלט עליו ('וכבשוה'), להבין אותו (מדע), ולמעשה מתבונן עליו מבחוץ ('לו אך יכולתי הבן פנים הוויתך').
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2009 20:26 |
|
| |
צענע
לבקשתך
... מסמנות דילוג מחמת עצלות
<המפנה שהתחולל בתקופת הרנסנס היה בלתי נמנע בעליל מבחינה
היסטורית. ימי היניים הגיעו (התקופה הקודמת הגיעה) לסיומה הטבעי מחמת תשישות, לאחר שטבעו
הגשמי של האדם דוכא בעריצות בלתי נסבלת לטובת טבעו הרוחני, אבל אז פנינו
עורף לרוח ואימצנו את החומרי בלהט מופרז ובלתי מוצדק. דרך מחשבה זו ... השתיתה את כל החברה על הנטיה המסוכנת לסגוד לאדם ולצרכיו החומריים. כל הדברים,
פרט לרווחה פיזית, ... נותרו מחוץ למוקד עניינן של מערכות המדינה והחברה
...
העולם הגיע לנקודת מפנה מהותית בתולדותיו, שהנה משמעותית לא פחות מזו שבישרה על תום ימי הביניים ותחילת הרנסנס .מפנה זה יתבע
מאתנו גאות רוחנית. נצטרך להתרומם לגבהים חדשים של חזון, לרמה חדשה של
חיים שלא תהא כרוכה בניאוץ טבענו הגשמי כפי שקרה בימי הביניים, אבל - וזה חשוב
יותר - גם לא ברמיסת ישותנו הרוחנית, כפי שאירע בעידן המודרני
התעלות זו כמוה כטיפוס אל השלב האנושי הבא. לאיש על פני האדמה לא נותרה עוד דרך פרט לזו - למעלה.>
מעניןן לקרוא את כל המאמר, את מה שהתאמת התחזיותיו ומה שלא, ובפרט מה שכתב על מלחמת ויטנאם.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2019 02:28 |
|
| |
ההקשר הוא ... רנססנס =טו בשבט ?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2019 13:10 |
|
| |
מי זוכר?
|
|
|
|
|
