| נשלח ב-9/2/2009 14:08 |
 |
| |
הצילו !!
באילו נסיבות אנשים במצב חירום יקבלו עזרה ???
במחקר שערכו ב-1969 ביב לטנה וג'ודית' רודין. במקרה שחוקרת מקבלת משתתף בניסוי ומבקשת ממנו למלא שאלון.
החוקרת יוצאת לחדר סמוך, ןכעבור כמה רגעים נשמע קול התרסקות, והחוקרת צועקת: "אוי אלוהים, הרגל... א... אני לא
מצליחה להוציא אותה". אתם חושבים שהנחקר עזר ? אתם הייתם עוזרים ? נראה שהגורם הקובע היה האם נכחו בחדר
אנשים אחרים. כ-70% מהגברים שהועמדו בסיטואציה זו כשהם לבדם אכן עזרו לאשה, אך כאשר מצב החירום הוצג בפני שני
זרים, רק ב-40% מהמקרים אחד מהשניים הציע לה עזרה. הממצא הזה מנוגד לאינטואיציה. לפי המחקר, ככל שמספר
האנשים העדים למצב חירום גדל, כך קטנה הסבירות לכך שאחד מהם יעזור.
מה אתם אומרים על כך ??
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 14:19 |
|
| |
מעניין.
איני יודעת לאיזה סוג תגובות אתה מצפה.
האם התיחסות לכך שגברים יעזרו יותר לאשה?, האם על העובדה שיש יותר סיכוי שהם יעשו זאת באין אחרים שיתערבו / שיצפו / שיעשו במקומם ועוד?
האם בכלל על סוגיית הסיוע לבני אדם?
האם לסיטואציה בה התרחש הניסוי?
נא תגובתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 14:44 |
|
| |
לנביאה, אני חושב שמיצינו את עניין הפמניזם. ולא לזה התכונתי.
במקרה, סיטואציית המחקר היתה כזו, ולא נראה לי שמקרה הפוך היה משנה את תוצאות המחקר. אני מצפה לתגובות על סוגיית הסיוע לבני אדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 16:31 |
|
| |
זה בעצם נידון פסכולוגי, על ההומניות שיש בבן אדם.
ואם כבר בזה עסקינן, מה יעשה יהודי שמוח העצם שלו מתאים לערבי, היתרום לו ויציל את חייו, או
לא ? ומה יקרה אם תרם לערבי והציל את חייו, ולבסוף התברר שאותו ערבי ביצע פיגוע, והרג
יהודים. היתחרט התורם על תרומתו, או שאין זה קשור אליו מה יהיו תוצאות מעשי ההומניות
והמוסריות שלפיהם הוא פועל ???
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 17:46 |
|
| |
יתכן, שכשיש רק אחד שנמצא באיזור, למרות שלא ברור לו אם הוא יוכל לעזור, הוא יודע שעליו נופל התיק, ורק הוא יכול להציל,ממילא הוא נרתם לעזרה, אבל כשיש יותר מאדם אחד, כל אחד משניהם שיודע שאינו יכול לעזור, לא נרתם לעזרה, שהרי הוא לא יודע, שהשני ילך,
מענין מה יהיו תוצאות המחקר, במקרה ואחד מהשניים יודע עזרה ראשונה, וברור לו שיוכל להציל, ועו יותר מענין מה יהיו תוצאות המחקר במקרה ושני הנמצאים יודעים להעניק עזרה ראשונה, האם גם במקרה כזה, יציעו פחות מהם את עזרתם.
והאמת שאפי' אם באמת יציעו פחות את עזרתם, יתכן שבראש שלהם עוברת מעין המחשבה דלעיל, שמא השני יודע יותר טוב מהם, ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 18:13 |
|
| |
| אריoטו כתב: |  | זה בעצם נידון פסכולוגי, על ההומניות שיש בבן אדם.
ואם כבר בזה עסקינן, מה יעשה יהודי שמוח העצם שלו מתאים לערבי, היתרום לו ויציל את חייו, או
לא ? ומה יקרה אם תרם לערבי והציל את חייו, ולבסוף התברר שאותו ערבי ביצע פיגוע, והרג
יהודים. היתחרט התורם על תרומתו, או שאין זה קשור אליו מה יהיו תוצאות מעשי ההומניות
והמוסריות שלפיהם הוא פועל ??? |
|
לידיעתך, מח עצם של ערבי לא מתאים בכל מקרה ליהודי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 18:32 |
|
| |
נביאה, מה את יורדת לקטנות, ודנה מבחינה טכנית. אני שאלתי מבחינת הרעיון שבעניין, בתאוריה. וממש לא מעניין אותי אם מח עצם של יהודי מתאים לערבי.
מחשבון, יש משהו במה שאתה אומר. אבל במחקר לא ראו מה עבר לאנשים בראש.
ואשמח אם תגיב על שאלתי. [ולא כתגובתה של...]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 19:20 |
|
| |
נראה לי שיתרום ואח"כ יתחרט, הוא יתרום בגלל שרוב היהודים הם שמאלנים בדעות (גם בקשר לערבים, שאם לא היו עושים לנו בעיות, לא היינו שונאים אותם כמו שאנחנו לא שונאים את שאר המיעוטים שחיים ביננו), אבל בתכלעס, אם הערבי יעשה פיגוע, הוא יתחרט, אלא מה...
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 01:59 |
|
| |
זו גמרא מפורשת
יש פתגם מפורסם בגמ': קדירה דבי תרי, לא חמימא ולא קרירא (=קדירה של שני אנשים, אף פעם אינה קרה מספיק ואינה חמה מספיק, כי כל אחד סומך על השני שיעשה את העבודה). הגמ' עושה שימוש בפתגם הזה כדי להסביר מדוע במקומות שבהם מצויים רבים, אזי אי אפשר לסמוך על כך שאם יתקלקל העירוב וכד' אנשים ישימו לב לכך ויתקנו, כי אף אחד לא יתקן שכן כל אחד סומך על האחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 02:13 |
|
| |
אינני חושב שזה משום שאחד סומך על השני. וראיה לכך כי הלא אחרי דקה אפשר לראות שהשני לא מציל את החוקרת, ואז להצילה. אלא, צ"ל שלהציל מישהו זה בעצם הבעת רגשות כלשהיא, ברמה מסוימת. וכידוע אין גבר נוהג, ולו באופן חד פעמי להביע רגשותיו ליד אחרים. ולכן הוא לא מציל אותה. משא"כ במקרה שרוני הביא שם באמת הסיבה היא שכל אחד סומך על חבירו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 09:17 |
|
| |
סיוע ועזרה הומניטרית נחשבים לסמל מוסרי וסימן לתרבותיות.
המקור לכך הוא בתורה הקדושה, בשלל מיני ואריציות כגון : "לא תעמוד על דם רעך", "עזב תעזב עמו" וכיו"ב.
אלולא נצטוונו לכך, ספק רב אם היינו מסייעים לבני מיננו, אלו היו נחשבים כמתחרים, פולשים ויריבים על טריטוריה, מזון ושאר צרכים קיומיים. ["איש את רעהו חיים בלעו"]
[גם בעלי חיים הנחשבים "חברותיים וחברתיים" נוהגים כפי שכתבתי לעיל.]
ולאריסטו - רק העמדתי דברים על דיוקם, ומה לך כי תלין?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 19:37 |
|
| |
אפלטון, גם בדקה השניה, מתחיל סבב של מחשבות בראש, ללכת, לא ללכת. ומה שלמעשה לא הולכים, היא בגלל הסיבה שציינתי לעיל. אם לא במודע לפחות בתת מודע.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 18:01 |
|
| |
המחקר שהוזכר ע"י אגואיסט ב69-70 נערך כחלק מסדרת מחקרים בעקבות מקרה שקרה בשנות ה-60 בניו-יורק וזעזע את דעת הקהל באמריקה. זה ידוע כמקרה של "קיטי" אשר הותקפה בדרך (הקצרה) שבין מכוניתה לביתה לאור היום. כששכנים שראו התחילו לצעוק התוקף ברח. אבל כשנרגעו הענינים חזר ותקף וכך מס' פעמים, שב ודקר אותה עד שמתה. המקרה נמשך כ-40 דקות לעיני כ-40 עדים. אף אחד לא התערב וגם לא צלצל למשטרה..הוצעו הסברים שונים המופיעים בכל ספרי הפסיכולוגיה החברתית. המחקר של לאטאנה ודרלי הנ"ל הגיע ל-2 מסקנות עקריות: א' רגש האחריות מצטמצם בשל נוכחות בנ"א נוספים (ביזור אחריות). ב' כשאנשים רואים שאחרים הנוכחים לא מגיבים זה גורם להם לחשוב שהכל בסדר ואין צורך להגיב (בוּרוּת פלוּרליסטית).
אכן הגמרא בפרק לא יחפור (בבא בתרא) שהזכיר רוני3 נכונה ומתאימה, גם לדעתי, כדי לבאר את הפן הפסיכולוגי בנפש האדם הבורח מאחריות וסומך שאחרים יפעלו (גם מתוך עצלות אבל לא רק). אם "חכמה בגויים תאמין" אמרו חכמינו אז אפשר לצרף את המחקרים הנ"ל למה שקבעו חז"ל בחכמתם לפני אלפי שנים. אמנם חז"ל לא ביארו ולכן אנו מצרפים את חכמת אוה"ע שאינם בסתירה.
חכמים טבעו את המילה "אחריות" במשנתם כגון "נכסים שיש להם אחריות" (נדל"ן בשפתינו) ופירושה ערבות. הערב עומד אַחַר פלוני, או ממונו,או דברי עצמו ומעשיו.
אדם חסר אחריות היינו שמטיל (משתמט) את הערבות על אָחֵר (דבר והפוכו באותו שרש: א.ח.ר.).
כשחז"ל אומרים: ישראל ערבים זה לזה. פירושו אחראים עבור כל אחד אָחֵר מישראל. מכאן דין ערְבוּת שממנו למדנו היסוד ההלכתי של: יצא-מוציא.
הערב הזה המרגיש אחראי על ממונו, חייו והרוחניות של זולתו,חייב להנהיג עצמו שבכל מקרה יזדרז ויפעל ולא יחכה לאחרים. "מצוה בו יותר מבשלוחו" וכל שכן, כאן, יותר מאחר שאינו שלוחו.
לסכום הדברים: מה שראינו בחז"ל על "קידרא דבי שותפֵי" בא לבטא חולשה אנושית שהיתה ידועה לחז"ל ולא להגדיר מצב לכתחילה. ומזה גזרו חכמים הלכות במס' ענינים כדי לעקוף את "הבעיה" האנושית, טבעית. אם כן כאשר נמצאת לפנינו מצוה של "הצילו" צריך להנהיג ולהרגיל עצמו לחשוב כאילו הוא יחידי (כמו שצריך לאמר: בשבילי נברא העולם" כך צריך לאמר בשביל זולת פלוני) . אמנם אם רואה שיש אחרים והוא מיותר ילך לדרכו ולא יהיה מהקופצים. כנלע"ד
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2009 13:24 |
|
| |
השבוע שוב קרה מקרה דומה, נערה התהפכה עם הקייק שלה במסלול קייקים בירקון ומכיוון שהיתה קשורה ברגליה לקייק (מסיבה לא מובנת באמת) לא היתה לה שום אפשרות לעלות חזרה, הענין הוא שהיו שם לא מעט אנשים ובמקום לנסות להושיט עזרה רק הסתכלו ואפילו צילמו!!! עד שהתעשת איזה אדם מבוגר והוציא אותה במצב קשה מאד.
איך אפשר להסביר כזאת אכזריות אנושית?! נכון, בפסיכולוגיה ואפילו בחז"ל כמו שכתבו כאן יש הסברים ומודעות לחולשה האנושית הזאת אבל זה פשוט מדהים לראות עד כמה אכזרי הוא האדם בטבעו!
ואגב, חושב10 במקרה הזה לא שייכת מסקנתם השנייה של החוקרים, כאן כולם רואים שהנערה טובעת ולא הכל בסדר!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2009 16:15 |
|
| |
אתה טועה זה לא הגיוני שאדם יסכן את חייו במי ירקון
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2009 16:27 |
|
| |
מממ...
יש קייקים בירקון?
|
|
|
|
|
