האם היקום באמת אין סופי?

לא הבנתי מדברי האריז"ל שציטטת את המסקנה שאליה הגעת,
בהזדמנות אעיין שם, אולי ארד לעומק הדברים.

לגבי התיאוריה שלך, רציתי לדעת בבקשה, מה פירוש ראי?, הרי אנו מאמינים שכל הכוכבים סובבים במסלוליהם תוך השגחה תמידית, לא יתכן שמדובר בכפולים ומשתקפים כבראי.
יתרה מזאת, "ככוכבי השמיים לרב", לא היית רוצה להיות אספקלריה של משהו אחר, הלא כן?

מחשבון, תאוריה זו נוגדת את שמך.

אין מצב בעולם שיש ראי. א. טכנית. ב. משום שבאיזה שלב היינו צריכים לראות את עולמינו, ואנו לא רואים זאת. אלא רק גלקסיות חדשות.

לנביאה, עניין  "ככוכבי השמיים לרב", אינו קשור, כי זו סתם השאלה של מושג עוצמתי.

באר"י מבואר שהשם צמצם עצמו לצדדין, וממילא נוצר "ריק", ושם נברא העולם, שהרי בשביל לברוא עולם היה צריך לברוא קודם מקום, ופשוט. אמור מעתה, מה יש בצדדין? אור האין סוף ברוך הוא. ולכן לא יתכן שהיקום הוא אין סופי.
לגבי התאוריה, אני מסכים שיש כוכבי שמים לרוב, אבל לידיעתך, בגמרא (ברכות לב:) מובא שמספר הכוכבים (לאחר כל החשבונות) הם: 1,064,340,000,000,000,000 וא"כ, למרות שיש כוכבי שמים לרוב, יש להם מספר, וכמו שכתוב: מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא, וממילא ודאי שיש לדבר סוף.
התואריה שלי, היא אחרי המספר הזה, מה שרואים עוד, לזה אני מתכוון שיש כעין ראי שהכוכבים פשוט משתקפים ונראים עוד פעם.

התגובה האחרונה שלי אמורה לתרץ גם את שאלתך, אגואיסט. וליתר ביאור, ההשתקפות עצמה מתחילה אחרי מליוני שנות אור, ולכן גם אי אפשר לראות או לזהות את עולמנו אנו, מחמת המרחק העצום. דוק ותשכח!

נושא מענין וחשוב ביותר!
 
אמנם נשמע שהינך מתיימר להבין את דברי האריז"ל כפשוטם, אינני יודע, יתכן והצדק עימך אך ידוע הפולמוס הגדול של דעותיהם של המקובלים ובעלי החסידות בענין הצמצום אם הוא כפשוטו או לא, וא"כ יתכן שאין להסיק דבר ע"פ משפט כמו צמצם עצמו לצדדין. 

לגופו של ענין, מדעית אינני יודע אם אפשר להפריך תיאוריה זו, צריך פשוט לבדוק במיכשור המתקדם של ימינו אם באיזה שהוא שלב מתחיל היקום לחזור על עצמו (כמובן אחרי המרחק הנ"ל שכתבת, מחשבון)
אך במחשבה שניה גם זה לא יעזור מפני שהיקום אינו ישר אלא מעגלי ומפוזר ונרחב מאד וכיוון שיש "מראות" מכל הצדדים זה יכול להשפיע על תפיסה של ווריאציות שונות ככל שיגדל המרחק.

עכ"פ כל זה טוב כדי להסביר את המדע שיסתדר עם דברי האר"י הנ"ל, אולם הכיצד תתפוס זאת בשיכלך שישנו איזה תחום בו נעצר העולם? (לא שהאינסוף מובן יותר...) 
ולהמחשה, תיקח חללית ותשגר לחלל, לאחר שתגמע את כל טריליוני שנות האור הנדרשות ותגיע לקו התפר, מה יקרה? היא תתנפץ פתאום? כלומר, יהיה משהו שיעצור אותה? 
אם תענה שכן, אשאלך עוד, מה קיים מעבר לדבר ההוא שיעצור בעדה, אור האינסוף? א"כ המרחב בו שוכן האינסוף הוא כמו המרחב שאנו מכירים, רק מתחיל מהיכן שמסתיימים כמות הכוכבים הנ"ל, היתכן?  ובכלל איך תוכל כבר לקרוא לו אינסוף?! אבל זה כבר קשור יותר לענין הצמצום ואכמ"ל.

פליאה ממך מה תדע, עמוקה משאול מה תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות. (ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א)

לגבי השאלה, איך תקרא לו אין סוף, וכן האם המרחב הוא אותו מרחב. א, המרחב אינו אותו מרחב היות והוא לא תופס מקום כי הוא מקומו של עולם, כלומר המקום (שאנו מכירים כמקום), נמצא בו ולא הפוך. ב, ללא קשר לכל מה שכתבתי, איך תקרא לו אין סוף, לאחר שצמצם עצמו לצדדין, ויש מקום שהוא לא נמצא ממילא יש לו איזה סוף. ג, ידוע הביטוי: ממלא כל עלמין ומסובב כל עלמין. שביטוי זה מחייב  שיש מקום שבו הוא לא נמצא, שאם הוא ממלא ומסובב, חייב להיות שבאמצע הוא לא נמצא, וגם זה לכאורה נוגד את האין סוף. ואכמ"ל.

אכן לא רציתי להאריך בבעיית האינסוף הזו גם מפני הטעמים שהזכרת כמו גם מה שאנו אומרים אין עוד מלבדו ואם צמצם עצמו אז יש עוד מלבדו הלא כן?!
אבל אני רוצה להתמקד בעיקר בדבריך, אחרי שאתה מסכים שאין הימצאותו במרחב המוכר לנו א"כ במקום שבו מסתיים לדעתך היקום (מקומם של המראות) ואשר הוכרחת לכך מתוך בעיית הצמצום לצדדין כזכור, א"כ מה תמצא מעבר לאותם המראות?

מי אומר שנמצא משהו, זה כמו שתשאל, אם הייתי כביכול מגיע לביקור לפני בריאת העולם, מה הייתי מוצא.
אני לא חושב שזה שאלה הגיונית היות וכל הבריאה מחודשת, המקום, הזמן והחומר,  ולפני הבריאה לא היה כל זה, גם כשנגיע לסוף היקום, התשובה תהיה זהה. הלא כן?

זה לא יכול להיות מסיבה פשוטה מפני שא"כ זה כלל לא באותו מישור של המרחב המוכר לנו וממילא זה לא אמור להגביל אותו עד תחום מסוים שהלא בין כה מה שמעבר לזה לא יקרא בשם מרחב ורק מרחב יוכל להגביל מרחב כמו שלא תאמר שהמרחב מפסיק היכן שמתחיל הקול...

ואולי זה בעצם יהיה תשובה לשאלתך הראשונה, היקום באמת אינסופי ועכ"ז אין זה סותר לדברי האר"י שצמצם עצמו לצדדין, מפני שמה שנשאר לו שלא צמצם אינו קשור בכלל למרחב וממילא למה שיגביל אותו.
נשמע טוב לא? 

היקום מלא כלבים... בחר אחד!

מה שכתבת, שיתכן שהיקום הוא אינסופי היות והמרחב שאחרי זה הוא לא אותו מרחב, ורק מרחב יכול להגביל מרחב, מצד זה אתה צודק, אבל אליבא דאמת (לפי חז"ל), היקום הרי יש לו סוף, השאלה היתה - איך ניתן להסביר זאת לפי מה שאנו רואים בעיניים.
אגב, אם כבר בנושא זה עסקינן, האם מישהו חשב פעם איך אנחנו מסתדרים עם מאמר חז"ל "מן הארץ לרקיע מהלך 500 שנה, מן הרקיע לרקיע השני מהלך 500 שנה, וכן הלאה, עד כסא הכבוד", שאם הכוונה למהלך אדם בינוני, הרי מזמן עברנו את האלוקים?

לאיזה חז"ל שהגבילו את היקום אתה מתכוון, לזה של הכוכבים או לדברי האר"י?

 חז"ל, לא אר"י. אגב, האם בטוח שאלוקים אין לו דמות? לא כולם סוברים כך. ומבחינה פילוסופית, אני שואל, האם בגלל שלפי מה שאנחנו מבינים שאם היה לו דמות הוא היה מוגבל ושאר ירקות, בגלל זה נכריח שבאמת אין לו דמות?

בהודעתך הראשונה שפתחת בה את האשכול הכרחת מדברי האריז"ל שמכיון שהעולם נוצר מפני צמצום אור האינסוף אזי בהכרח יש לו סוף, על זה באתי לומר שאין זה מוכרח אחרי אשר האינסוף והמרחב הינם מושגים שונים כנ"ל, כמדומה שהסכמת.

בענין מאמר חז"ל מן הארץ לרקיע 500 שנה, מן הסתם אין זה כפשוטו, צריך לעיין מהרש"א.

לא ידוע לי דעות של אנשים חכמים או פילוסופים שנתנו גשמות באלוהות ולאו דוקא מפני האמונה אלא מפני ההגיון והחכמה, ולמה לא נוכל לסמוך על ההגיון שלנו בזה הלא אנו סומכים עליו בעוד תחומים רבים. אך מלבד זאת מה שאנו כיהודים שוללים את דמותו זה לא רק בגלל הבנתינו אלא אחד מי"ג העיקרים של הדת שמנה הרמב"ם.