זוגיות: השוני בין המינים

האם ההשכלה הוסיפה לעולם אושר? זו היא שאלה גדולה, שקשה להשיב עליה. נראה שהדבר תלוי גם בחלוקה למינים השונים. התכונה של הגבר היא לבוא לידי סיפוקו ואושרו על ידי הוספת תרבות ושכלול מדעי אומנותי.

אהבה: אהבת כל אדם

אהבת כל היצורים צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, ואהבת כל בני האדם בייחוד, אהבת כל העמים כולם, והרצון לסייע להם ולפעול למענם, במישור החומרי ובמישור הרוחני. השנאה צריכה להיות מכוונת רק על הרשעה והזוהמה העולמית.

אלוהים: מנוחת הנפש

אי אפשר למצוא יציבות לרוח האדם בלי אלוהים. נפש האדם לא יכולה להירגע, אלא כאשר תהיה לה אפשרות להידמות לאלוהים. רק אז האדם מממש את עצמו ומצליח למצוא חיבור בין כוחותיו השונים.

ארץ ישראל: הגוף של עם ישראל

ארץ ישראל איננה רק שטח אדמה שאפשר ליישב בו יהודים, ואפילו לא קרקע שאפשר לקיים בה מצוות. ארץ ישראל קשורה בקשר של חיים אל עם ישראל. היא ה"גוף" של עם ישראל. ארץ ישראל היא בעלת 'תכונות' שמתאימות דווקא לאומה הישראלית (אורות).

החוש השישי: החוש הרוחני

החוש הרוחני, החוש שבו אפשר לחוש את אלוהים, הוא אינטואיציה מיוחדת שנולדת מעומק האישיות. כשמנסים לחוש את הקדושה בחושים אחרים, שנועדו לתחושות של חומר - לא מצליחים לגלות את הקדושה, ואז נוצרים בלב כעס ותסכול שמובילים לכפירה ולשכחת אלוהים (שמונה קבצים).

חילוניות: האיזון בין הרוח לחומר

מקובלים אנו, שבעידן שבו תשוב האומה לארצה, יהיה מרד כנגד האמונה והדת. הצורך למרד הזה הוא הנטייה הקיצונית לכיוון החומר, שמוכרחה להיות בעת הקמת המדינה. לאחר שעברו אלפי שנים שבהן היהודים לא עסקו בכל ענייני החומר, חייבת להתעורר באומה באופן קיצוני וסוחף, נטייה חומרית כדי להחזיר את הנוכחות של החומר לחיים. ואחרי הגל הראשון, שבו החומרנות תשתולל ותחולל סופות, יתברר מחדש הצורך ברוח והנחיצות הקיומית של העולם הרוחני (אורות התחיה).

דמיונות הכפירה

שורש הכפירה הוא מחשבה ילדותית. היכולת להאמין שהעולם המורכב נעשה בנס גדול ומבהיל, בלי שום חוכמה ותוכנית שקדמו לכך, היא מחשבה ילדותית מאוד.

מוות: דמיון המוות

המוות הוא חיזיון דמיוני. מה שבני אדם קוראים לו מוות, הוא בעצם התעצמות של החיים. רק בגלל המבט הקטנוני והחומרני, המוות נראה כריק וכיליון. אבל מי שמכיר את המציאות הרוחנית מבין, שהנשמה מתגברת כשהיא נפרדת ממגבלות הגוף (על פי אורות הקודש).

העולם הבא: ודאותו בעולם הזה

במעמקי הלב ישנה ידיעה ברורה, שמתנת החיים איננה נפסקת לעולם. שהאור האלוהי מאיר בעולם הזה, וגם לאחר המוות.

ומהם אותם חיים שלאחר המוות? אין ולא יכול להיות ציור ברור של אותו עולם, במחשבה השקועה בתוך גבולות העולם הזה. אבל אין זה ממעיט כלל וכלל את הביטחון הגדול בקיומם של חיים כאלה, כי החסד האלוהי אינו פוסק לעולם, ומשפיע הוא תמיד חיים ואור (על פי אורות).

שנאה: קבוע ומשתנה

אדם מושחת, ראוי לשנוא אותו רק מצד חסרונותיו, אבל מצד צלם אלוהים שלו, ראוי להעריכו. ותמיד צריך לזכור, שצלם אלוהים שלו הוא קבוע, בעוד שמעשיו הרעים יכולים להשתנות (מידות הראיה).