חדש בחנות הספרים ובכלל

כל בן תורה וצורב צעיר כמבוגר רגיל לשנן את הפרק המפורסם המצורף למס' אבות 'שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם וכו' במ"ח דברים התורה נקנית בהם' וכו'. וכאן מתעורר מאליו התמיהות הידועות, מה הגדר של כל קנין וקנין, ומדוע הקדים התנא את המוקדם ואיחר את המאוחר, ומה החילוק בין 'אימה' ל'יראה', ועוד. וכן הלב מתמלא בהשתוקקות ורגשות קודש, ורצון לעשות הכל למען תהא התורה לנו לקנין של ממש.

ולכך יום בשורה הוא ללומדי התורה ולחפצים להידבק בדרכי קניניה בהוצאת הספר הקדמון, יקר המציאות, מחדש בהוצאה מפוארת מבית היוצר של 'פלדהיים'.

חן מיוחד יש לספר שמיוסד כולו לבאר דברי המשנה הנ"ל, הדק הטיב היטיב הדק, וכולו מדבר על אותו נושא, והוא, כיצד האדם יכין את עצמו ללימוד התורה, ושיהא דברי תורה נבלעים בדמו, והתורה תהא בו כקנין, ויהא כל הנהגותיו כראוי וכיאות לת"ח הלומד תורה לשמה ועושה נח"ר ליוצרו. 

ומבאר רבינו בהקדמה לספרו שבחר במשנה זו מפני שהיא 'מאמר נושא דברי הגדה שמושכת ליבו של אדם, ושוה לכל נפש', ולכך "בקשתי לעורר אותי ואת מי שירצה להיות מתעורר" ללקט כל מאמרי חז"ל השייכים לכל אחד מהדברים שהתורה נקנית בהם, ומדגיש כי רצה להורות בחיבור זה שהתורה לא מעמסת על האדם שום דבר שקשה לו, אלא "כל אזהרות התורה, ודרכי קניית התורה, כולם ערבים ורצויים בעצמותם, וכל נתיבותיה שלום לבריאות הגוף והנפש, ובאמצעות התורה ישוב להיות אהוב לבני אדם ואהוב להשי"ת עד שתמיד יהי' עיניו בו".

ואף שרבינו כותב את חיבורו לפי סדר המעלות, עכ"פ בג' מהמעלות האריך ביותר, כי לדעתו הם היו מהדברים הטעונים חיזוק ביותר באותו דור.

 א) בעניני יראת שמים – האריך למעניתו  בעניני האימה והיראה, ומברר מהי יראת הרוממות ומהי יראת חטא, ושכל ת"ח צריך שיהא יראתו קודמת לחכמתו, ושיהא לו מורא רבו, ומעורר על מורא קדושת ביהכנ"ס וקדושת הספרים, וקדושת הסת"ם, ואיסור טילטול ס"ת, וחומר הזכרת ש"ש לבטלה בשבועה, ומאריך בביאור מהו איסור חילול ה' בזמנם, וזהירות שצריך הת"ח להיזהר לא להנות מאחרים, מזהיר הרבה על עניני עבודת התפילה שיהא בכוונה, ומזהיר מלעסוק בחכמת הקבלה למי שאינו ראוי, וכהנה רבות.

ב) בעניני אמונת חכמים – האריך רבינו לחזק את האמונה הפשוטה המסורה לנו מאבותינו ואבות אבותינו עד האבות הקדושים ללא חקירה, ולהאמין בדברי חכמים באמונה שלמה, ולא לזלזל בשום גדר וסייג שתיקנו חז"ל והראשונים, וכופל דבריו כמה פעמים שכל המזלזל בדבר קל של רבנן – סופו לילך מדחי אל דחי לעבירות חמורות שבתורה, ובין דבריו מוחה באופן סוער ביותר נגד כתות השבתאות למיניהם שהיו בתקופה זו, ומפרט שמותיהם ומעשיהם המתועבים, למען יזהרו התלמידים ולא ישתו מהמים הרעים.

ומאריך מאוד בכח החכמים שבכל דור ודור, עד שהשי"ת מכופף את הטבע להתנהג כפי אשר גוזרים בבי"ד של מטה.ומזהיר את בני דורו והדורות האחרונים, שחלילה לשנות מקוצו של יוד ממה שקיבלנו מהדורות הראשונים.

ג) קבלת היסורין באהבה – רבינו אשר נשא את משא הדור על שכמו, וירא בסבלותם של הת"ח אשר נתפרנסו בדוחק רב, הן בארץ ישראל והן באירופה, ומלבד אשר עורר מאוד את נדיבי עם בספריו להוזיל מהונם להחזקת ת"ח, ומביא מהזוה"ק דדבר זה מאריך את הגלות האחרונה, כמו"כ כתב הרבה דברי נוחם ועידוד לת"ח העניים, אשר אין להם להפסיק מהתמדתם בתורה משום זה, ולבל יפול רוחם, דודאי משומר להם לעתיד לבוא שכר אשר עין לא ראתה וכו', ומעתיק הרבה ממדרשי חז"ל והזוה"ק בענין זה.

ונאים הדברים למי שאמרם – רבינו אשר אפפו אותו משך כל שנות חייו יסורי איוב, באופנים שונים ומשונים, ולמרות זאת לא נפל ברוחו, ודבק בדרכו והמשיך לחדש בתורה, ולהדפיס ספרים מחידושיו שלו, ומשל אבותיו ושל גדולי ישראל אחרים, והמשיך לעמוד בפרץ ולגדור גדר בכל מקומות נידודיו אשר רבים מאוד היו.ומרטיט לקרוא את אשר כתב בספר (בסי' רצ"ד) – "בהעלותי אל ליבי המשכת גלותי זה חוץ לארץ מולדתי, גר בארץ נכריה, כל רואי ילעיגו לי כאילו אני 'אסופי' ולא בינת אדם לי, והם לא ידעו דרכי, כי תודה לה' יתברך בן מלכים אנוכי, ולימדתי ממה ששימשתי ונתגדלתי בין ברכיהם, ומהם למדתי לדוד בשנותו את טעמו לפני אבי- מלך מלכי המלכים הקב"ה – דהוא יעץ וגזר על בתיהם של צדיקים, בדיו לעבד להיות כרבו, ומי יפר, אם אנוכי עפר ואפר, ולא טוב אנוכי מאבותי שגם הם הלכו בגלות ובטלטול, ה'  ה' יתברך יאמר די לצרותי – כי מקבלם אני בשמחה", עכ"ל. [וראה שם בתחילת דבריו שבסימן זה, שהביא רפואה בדוקה ומנוסה אצלו שעי"ז קיבל כל יסוריו בשמחה, ושפתיים ישק משיב דבריםנכוחים].                                                                  .     

רבינו הדפיס את ספרו בשנת תצ"ג, והספר נתקבל בהתלהבות בתפוצות ישראל, ותיכף להוצאתו י"ל בב' מהדורות, גדולי ישראל שבאותו דור הפליגו בהסכמותיהם בשבח הספר והמחבר, בתחילת ספר "שתי הלחם" מרבינו שיצא באותה שנה מיד לאחר מכן, מתנוססת הסכמתו של הגאון המפורסם מחבר הספר "פני יהושע" כהסכמה לספר, ומדבריו נראה בבירור שהסכמה ניתנה לספרינו "משנת חכמים" [משום שהגיע מאוחר יותר לידי רבינו, לכך הודפס בספרו האחר], ובכתב הסכמתו מתפלא הפנ"י מדוע צריך רבינו כלל את הסכמתו "והנה כמו זר נחשב בעיני – כלום יש קטן המעיד על הגדול" ובתוך דבריו מפליג בשבחו בזה הלשון "כי זה משה האיש ידענו מה היה לו, וכבר יצא לו מונטין בעולם עפ"י חיבוריו הקודמים וכו' ותמה אני אם יש מהני מילי מעליותא בדור הזה מי שיודע להוכיח כמותו"."

 ואכן ספר זה נתחבב מאוד על אנשי הדור ההוא, ואזל מן השוק ולא היה ממנו כי אם אחד בעיר, עד שבשנת תרכ"ד הודפס הספר מחדש בעיר טשערנוביץ ע"י ר' משולם שמואל קאוולער ז"ל בהסכמת רבני העיר, ובראש הספר הודפס מכתב הסכמה וברכה מה'דברי חיים' זיע"א מצאנז, בתוספת אזהרה שלא להדפיס את הספר שוב תוך עשר שנים

ושוחרי תורה ומוסר הרבו לעיין בספר זה, ומצאו שם את שאהבה נפשם, והרבה דרשנים ומגידים אמרו אמרי שפר מספר זה, והרבה רעיונות וסיפורים המורגלים בפי המגידים מקורם בספר זה.

אולם לא זכינו עד היום הזה, שיצא הספר "משנת חכמים" בכבוד ויקר הראוי לו, במהדורה חדשה ונאה, ובאותיות מאירות עיניים, שיהא שוה לכל נפש, ובחסדי השי"ת נתגלגל לידי הרב ישראל שוירץ שליט"א מירושלים הזכות לברר מקחו של צדיק, ולערכו מחדש בתוספת אלפי מ"מ, וכותרות והערות, ותרגומי הזוה"ק, ומבוא רחב ומקיף לתולדות המחבר זי"ע.

המהדורה החדשה מעוטרת במכתבי ברכה של הגאונים המפורסמים רבי נפתלי נוסבוים ורבי יעקב חיים סופר שליט"א  המשבחים את היוזמה של ההדרת הספר הקדוש המשופע בחידושים, לתועלת הכלל.

מי יתן שיועיל מהדורה זו לפרסם יותר את דבר הספר היקר הזה, ורבים יוכלו להנות מאור תורתו של רבינו, שודאי רצונו בזה. ובפרט שלא השאיר אחריו זש"ק, ודבריהם הם הם זכרונם, ויה"ר שידובבו שפתיו בקבר לטובה על כל העוסקים במלאכה הזו, ועל כלל הלומדים בדבריו, שלא תמוש התורה מפיהם ומפי זרעם עד עולם.

יום בשורה הוא היום הזה לרבנן ותלמידהון שוחרי תורה ומוסר. הן מקדם נודעת רום מעלת הספר הקדוש "תומר דבורה" מספרי היסוד החשובים של כלל ישראל, אליו חרדו כל קדושי ארץ בהתבטאויות מפליגות בשבח הספר ומחברו הקדוש עמוד התורה ויסוד הקבלה מרנא ורבנא רבינו משה קורדובירו זיע"א, תלמיד מרן הבית יוסף זי"ע, הוא האדם השלם שדבק בקונו והלך בדרכיו ומתוך השגותיו הנוראות הפליא עצה ותושיה להורות דרך ישרה לרבים המבקשים לילך בדרכי יוצרם.

דא עקא שהמחבר הקדוש הזה גודל קדושתו ותבונתו עד להפליא עד שמי שמים מגיע. ובשל כך לשונו בקיצור נמרץ מועט המחזיק את המרובה. מה שגרם לרבים שהיו צמאים לדברי קודשו למרבה הצער להזניח את הלימוד בספר הקדוש. מצב זה גרם לרבותינו ז"ל בדורות האחרונים לעורר שוב ושוב אודות חשיבות הלימוד בספר כמו רבינו החיד"א שכתב עליו: "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותיו", רבנו השל"ה הקדוש כתב בהסכמתו להדפסה הראשונה בשנת שפ"א בלשון נדירה: "כל מי שרגיל בספר הזה ואומר אותו בכל שבוע או בכל חודש מובטח שהוא בן העולם הבא, ואשרי לו וטוב לו מי שמרגיל עצמו בו".

התעוררות מיוחדת ללימוד הספה"ק הזה יצר גאון המוסר רבי ישראל מסלנט ז"ל כשהדפיס את איגרת המוסר שלו יחד עם הספה"ק תומר דבורה. ותלמידו הסבא מקלם ז"ל בא אז לביהמ"ד ואמר יומא טבא כפול הוא לרבנן! והיה הסבא ז"ל מעריץ את הספר הזה כל ימי חייו וקרא לו "שולחן ערוך על המידות!" ובמכתביו עורר מאוד את חבר מרעיו ותלמידיו ללמוד בו, והעיד בו שמצאו להועיל עד מאוד, וכתב להם עצה טובה ללמוד בו בשיעורים קבועים, ואכן כך נהגו תלמידיו אחריו עד הדור הזה.

ובחוגי החסידים התפרסם מאוד מעלת הספה"ק הזה וסגולתו לרפואה כידוע, והגה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זצ"ל היה אומר שזה הספר טוב ללומדו לרפואה והוא סגולה להינצל ממחלת הסרטן ל"ע. והגה"צ רבי משה הלברשטאם זצ"ל שהיה מיוצאי חלציו פרסם העניין מאוד במכתביו. ומרן האבי עזרי זללה"ה אמר פעם לנכדו "שאם היו בית ישראל מקיימים הכתוב בספר הזה תומר דבורה ומתבוננים היטב בכתוב בו, לא היו צריכים כלל בתי דינים ובתי משפט בישראל!" והחשיב מאוד הלימוד בו. והיה מרבה לדבר על רבו הסבא מסלבודקא זצ"ל שקיים זה מה שכתוב בזה, ואכמ"ל עוד.

אתה הראת לדעת מעט מזעיר מהתבטאויותיהם הנדירות של גדולי ישראל על הספר הקדוש הזה, מה שמפליא לעומת מיעוט העוסקים בו בקביעות. ליהודי אחד היה הדבר אכפת ומעשה שהיה כך היה. ילד חרדי של"ע חלה במחלה הנוראה ה"י שמע על סגולת הלימוד בספה"ק לרפואה, ופנה אל החונך שלו באותה העת ה"ה הרב ישראל גברא שליט"א מירושלים בבקשה מיוחדת ללמוד את הספר לרפואתו. הרב גברא התיישב ללמוד את הספר, הצליח איכשהו בפרק הראשון ונתקל בעומק המושגים בפרקים הבאים, וניגש בהחלטה נועזת לנסות לכתוב לעצמו פירוש מילולי בהיר על הספר. כך עמל בו פרק זמן ממושך עד שראה כי טוב לזכות בו את הרבים, החומר הועבר להקלדה ומשם לחוברת צנועה שהתגלגלה בין הלומדים בעשרות עותקים בירושלים ובצפת וגררה תגובות נלהבות שעודדו את המחבר להוציאו לאור עולם.

בשלב זה עבר הספר למעלה מעשרים הגהות מת"ח מופלגים, הן מבחינת עומק הפירוש והן מבחינת בהירות הלשון. ולאחמ"כ נערכה השוואת נוסח הספר עם כמה דפוסים ישנים בהם דפוס ראשון ודפוס נדיר ע"פ כת"י ועוד, עד שיצא נוסח ברור ומתוקן הקרוב ביותר לנוסח שיצא מתחת כתי"ק של מרנא ורבנא המחבר זיע"א. כעת הושקע עמל וממון רב בניקוד מלא גם לפירוש למען ירוץ הקורא בו. ועימוד מיוחד מפליא ומאיר עיניים בפאר והדר שטרם נראה כמותו לעולמים. ושוב הגהות נוספות, וחלוקה לימי החודש, ותמצית הספר, ומאמר מקיף על תולדות המחבר עם גילוים מדהימים שלא נתפרסמו עד עתה, כמו"כ נוסף בסוף הספר מאמר מיוחד ובו שלושים סגולות נפלאות שיזכה בהם הלומד בספר הקדוש, לך נא ראה ותרווה נחת.

סייעתא דשמיא מיוחדת ליוותה את הרב המו"ל בכל שלבי העבודה, אך החותם המדהים ללא ספק היה לקראת סיום העבודה כאשר הרב גברא עמל על תמצית הספר, כשלפתע הבזיקה בו הארה לבדוק את הגימטריא של התיבות הראשונות בספר, ומה התברר, המחבר הקדוש רמז שמו בראש ספרו כי תיבות "האדם ראוי שידמה לקונו ואז יהיה" עולים בגימטריא (רבינו) "משה קורדוברו" בדיוק, גם התברר שסופי התיבות יוצרות את המילים "מיהו זה", ורמז המחבר הק' את שמו ומעלתו בראש ספרו. מיותר לומר שגילוי זה לא היה ידוע עד היום למעלה מארבע מאות שנה!

הספר והפירוש היו למראה עיני העדה גדולי ישראל שליט"א ששיבחו מאוד את דרך עבודתו של הרב המוציא לאור, וציינו שזכות גדולה נתגלגלה לפתחו לפתוח את הספר בפני הלומדים, ותקוותם שעתה יתרבו הלומדים בספר הקדוש הזה, ויזכו הלומדים וכלל ישראל כולו להארת אור גנוז ומופלא זה, ולהשפעות טובות חן וחסד ורחמים מן השמיים ולביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

הפצה  "פלדהיים"
מותג האיכות לספרי קודש בארץ ובעולם.  

בס"ד

עולם התורה התברך השבוע בספר חדש ויחודי, המלא וגדוש בציונים ומראי מקומות על מסכתות רבות בש"ס וענינים, שערוכות במעשה אמן, לא בסידור כל הציונים המדברים על הנושא, אלא בציונים ומראי מקומות נבחרים, שהם הם הנצרכים כדי ללמוד הסוגיא כסדר בעיון, בלי האחרים שאין זה הזמן הנכון לעיין בהם בעת הלימוד הסדיר.

ברכה מיוחדת זאת, לעולם התורה ולציבור הלומדים, ובפרט ללומדים בעיון בלימוד ישיבתי, מוכרת ומפורסמת בעולם התורה. אלו ה"מראי מקומות" שהיו מפורסמים שנים רבות בחוברות על כל מסכת ומסכת לבדה, ועתה יצאו בכרך אחד המכיל את כל החוברות, בתוספת ברכה במראי מקומות גם על מסכת נדרים הרואים אור בפעם הראשונה.

את הספר "שירת דוד – מראי מקומות" חיבר הגאון רבי דוד הקשר זצ"ל מראשי ישיבת קול תורה, שהשבוע מלאו שנים עשר שנים לפטירתו.

במקורם, המראי מקומות הללו נכתבו לתלמידים בישיבה, למען ידעו מה צריך ללמוד על הסדר ומה להניח להזדמנות אחרת, ואת רובם היה שולח ממיטת חוליו בשנותיו האחרונות מארה"ב, והתועלת שבהם היא עצומה, ורבים ראו בהם ברכה גדולה.

המראי מקומות על מסכת נדרים שרואים אור לראשונה כאן בספר זה שונים במקצת מהאחרים, אותם לא שלח לתלמידי הישיבה כולה לזיכוי הרבים, אלא כתבם ליחידים להיות בידם כלי סיוע בלימודם הרציף, ויתכנו שינויים בהם מחמת זה, ואולי יש בהם דברים שרק לפי רוחם של התלמידים הללו.

הגאון רבי דוד הקשר – המחבר זצ"ל, היה ליבו לב ארי בתורה, היה יודע בקי ולומד בכל מקצועות התורה, ידיו רב לו בכל חלקי הש"ס וההלכה, ולמרות מחויבויותיו לישיבה הק' ולתלמידים – להם התמסר כאב רחמן ויהי לפלא – בכל זאת יגע רבות בתורה בכל כוחו במסירות נפש גדולה ובעמקות, והיה מחדש עצום ובעל סברא בהירה וברורה, ורבים נהנו לאורו בכל מקום שהיה שם, ובראשם אלפי תלמידיו בשלושים שנות הרבצת תורה בישיבה הק', ועם כל זאת כדי לשקוד על תקנת התלמידים שלח להם מראי מקומות הללו.

וכידוע, יכל המחבר זצ"ל לכתוב בלי סוף עוד ועוד מראי מקומות, וכמו שראינו בערוב ימיו עת כתב ממיטת חוליו בנכר שהיה ללא ספרים כלל, וכתב מזכרונו הבהיר במהירות עצומה, אלא שהיה מסנן סינון אחר סינון לכתוב רק הנצטרך ללימוד השוטף, והיה מתבטא שעיקר העבודה בהם היא מה לא לכתוב יותר מאשר מה כן לכתוב.

ב"ה כבר יצאו מכתבי המחבר זצ"ל ספר "שירת דוד – בבא מציעא" ובהם חידושים וביאורים הערות והארות מערכות וחבורות על המסכת, וכן "שירת דוד – מאמרים" על פרשיות השבוע וסדר המועדים. בעזרת השם עוד ייצאו לאור ספרים רבים מכתביו שהשאיר רבים, ועוד חזון למועד.

ספר זה יו"ל לאחר שהחוברות נתקבלו בברכה ובקורת רוח מרובה בעולם התורה, ולאחר שרבים עמדו על התועליות הגדולות הטמונות בהם, עתה יצאו כולם מלוקטים עלי ספר אחד בסדר נכון עם מפתחות נרחבות ומפורטות, וגם דוקדקו המה להסיר חרולים וקמשונים ולמנוע מטעויות הדפוס וכדומה, והינם עתה כמאכל נאה בכלי נאה ערוכים בכבוד לפני הלומדים, לתועלתם ולהגברת הלימוד הנכון בסדר הטוב בעיון האמיתי העמוק והבהיר.

הפצה ראשית – פלדהיים

תפילת רבי נחוניא בן הקנה

הרב נחמיה פלשניצקי

רבים בדורינו מתקשים היאך ישיגו את ההצלחה הנדרשת להם בשבתם בבית המדרש, רכונים על הגמרא ומפרשיה, אך מעטים אלו היודעים שהתשובה המופלאה טמונה בין היתר בתוככי ספר "שערי בית המדרש" - בו מובא מספר הזכירה בשם גדולי המקובלים שהאומר תפילת רבי נחוניה בן הקנה קודם תלמודו וביציאתו, סגולה היא לזכרון והלצלחת תלמודו.

בדורינו שבו רבו הספרים, בולט בייחודיותו ספר זה, שנתחבר כולו על תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה, בקרבו פורס הוא כשמלה את מירב הפירושים שנכתבו על תפילה זו, וחשיבות אמירתה, ואוצֵר הוא בין דפיו אוצר בלום המורכב מהלכות ומנהגים אודות התפילה, נוסחאות שונות לצורת אמירתה,  לקט נדיר של מאות פירושים מרהיבים שרובם אינם בנמצא כלל, וכל החוזה בהם אומר ברקאי, ונוכח בעליל בגודל מעלת לימוד התורה בבית המדרש במלא הדרתה.

חשוב לציין, את דברי המשנה ברורה שהביא את דברי הרמב"ם בפירוש המשנה, שחובה לומר תפילה זו בכניסה וביציאה לבית המדרש, ודוקא בדורינו אנו שכה זקוקים אנו לסיעתא דשמיא בלימודינו, רבים נכשלים באי אמירתה, וזה הרבה משום שאינם מכירים בטוב ערכה וחשיבותה של ברכה זו, כל המעיין בספר ייחודי זה, ירכוש בליבו גודל המעלה, ויזכה בכך אף לקנין אמת בתלמודו כל הימים.

בהוצאת פלדהיים

שמונה עשרה חותמי ברכות

יסודות ועומקי מחשבה בהתהוות תפילת שמונה עשרה

הרב יהודה בוטרמן

הספר כולו הוא חידוש עצום – מהפכה ממש – בכל ההבנה בפירוש תפילת שמונה-עשרה.

כי כאשר מסבירים שהברכה מתחילה מן החתימה שקדמה לה בסדר הזמנים הכרונולוגי, וכאשר מסבירים שהחתימה באה להגדיר מאורע מסויים על פני ההיסטוריה – אזי כל הברכה, הבנתהּ וכוונתהּ "משועבדות" לאותה נקודת-מוצא.

נקודות מתוך הספר:

* מה ההבדל בין "הרוצה בתשובה" ובין "חנון המרבה לסלוח"?

* ברכת "שובר אויבים ומכניע זדים" וברכת "מצמיח קרן ישועה" התחדשו בקריעת ים-סוף. מה הקשר?

* כיצד התפללה חנה כל תפילת שמונה עשרה ?

* "חונן הדעת" – מדוע דעת היא "חינם", הלא היא הכלי החשוב ביותר לעבודת ה'?

* הבנות יסודיות בחלוקה בין כל הברכות העוסקות בבקשת הגאולה.

* ברכת שומע 'תפילה' מקורה בכלל בשמיעת 'שוועה' ע"י הקב"ה!

* מדוע ברכות הגאולה ומגן אברהם חותמות בלשון הווה?

• מהן הכוונות המדוייקות לחלק הבקשה ולחלק השבח שבכל ברכה וברכה?
• האם שמתם לב לכך שכל ברכה מחולקת בתחילתה לבקשה ובחתימתה לשבח ?

בספר מתבארים גם עשרות מושגים מעולם ה"מחשבה". ולדוגמא:

מהו סוד המספר שלוש.

 מהי שכינה.

 מהי 'ציון'.

סוד לשון הקודש.

זכר ליציאת מצרים.

 אמונת שם ועבר ואמונת אברהם.

 משפט. מלכות. אחדות הבורא והמעשים.

יציאת מצרים.

שם ה-ו-י-ה.

 צדיק 'יסוד' עולם.

 טל תחיה.

 נעשה ונשמע.

 סוד המעשר.

  קדושה.

 מילה.

 הודאה.

 ברוך שם כבוד מלכותו. ועוד רבים.

בהוצאת פלדהיים