תינוק ותינוקת נשכחים ביער
ויהי היום, והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם. ובדרך בריחתם עברו דרך יער ואיבדו שם
שניילדים: ילד וילדה. ועדיין היו הילדים קטנים, בני ארבע וחמש שנים, ולא היה להם מה לאכול.
וצעקוובכו.
בתוך כך בא אצלם קבצן אחד עם השקים שלו שנושא בהם לחם. התחילו הילדים להתקרב אליו
ולהיותכרוכים אחריו, ונתן להם לחם לאכול, ואכלו.
שאלאותם: מהיכן באתם לכאן?
השיבולו: אין אנו יודעים, כי היו קטנים.
התחיללילך מהם, ובקשו ממנו שייקח אותם עמו.
אמרלהם: איני רוצה שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו - והנה הוא עיוור. והיה אצלם פלא: מאחר
שהואעיוור, איך יודע לילך?
ברכםשיהיו כמותו, שיהיו זקנים כמותו, והשאיר להם עוד לחם לאכול והלך לו.
שבעה קבצנים נותנים לילדים אוכל
והבינו אלו הילדים כי השם יתברך השגיח עליהם, והזמין להם קבצן עיוור בכאן, לתן להם אוכל.
אחר-כךכלה אצלם הלחם, ושוב התחילו לצעוק עבור אוכל. אחר-כך נעשה לילה ולנו שם. בבוקר
גם-כןלא היה להם לאכול, והיו צועקים ובוכים.
וחזר ובא קבצן חרש. והתחילו לדבר אליו, והראה להם בידיו, ואמר להם שאינו שומע. ונתן להם
גם-כןלחם לאכול, והלך מהם. ורצו גם-כן שייקחם עמו - ולא רצה.
ברכםגם-כן שיהיו כמותו, והשאיר גם-כן להם לחם, והלך לו.
וחזר וכלה הלחם אצלם, וחזרו וצעקו, וחזר ובא אצלם קבצן כבד פה. והתחילו לדבר עמו, והיה
מגמגםבלשונו, ולא ידעו מה הוא אומר כי היה מגמגם בלשונו, והוא היה יודע מה הם מדברים.
נתןלהם לחם לאכול, והלך לו, וברכם שיהיו כמותו.
חזר ובא קבצן שהיה צווארו עקום.
חזרובא קבצן בעל גיבנת.
חזרובא קבצן משותק ידים.
חזרובא קבצן משותק רגלים.
כלאחד נתן להם לחם, וברכם שיהיו כמותו.
הילדים מקבצים נדבות
אחר-כך חזר וכלה הלחם אצלם. התחילו לילך לישוב, עד שבאו לדרך. הלכו באותה הדרך עד
שבאולכפר. נכנסו לבית, והיו מרחמים עליהם ונתנו להם לחם. חזרו ונכנסו לבית, ונתנו להם
גם-כן.והיו מחזרים על הפתחים.
ראושזה טוב לפניהם, ונדברו ביניהם שיהיו תמיד ביחד. ועשו להם תרמילים גדולים, והיו מחזרים
עלהפתחים, והלכו לכל השמחות: לסעודת ברית מילה ולחתונות.
הלכו לעיירות, והיו מחזרים על הפתחים. הלכו לירידים, וישבו בין הקבצנים כדרך שהם יושבים
עלהאצטבאות עם קופסת הצדקה, עד שהיו הילדים מפורסמים אצל כל הקבצנים, כי כולם הכירו
אותם,וידעו שאלו הם הילדים שאבדו ביער.
חתונת הילדים
פעם אחד היה יריד גדול בעיר גדולה. הלכו לשם הקבצנים, והילדים הלכו גם-כן. עלה על דעת
הקבצניםשישדכו את אלו שני הילדים, שיישאו זה את זו.
תכףשדברו זאת קצת קבצנים - הוטב הדבר מאוד בעיני כולם, וגמרו השידוך. אבל איך עושים
להםחתונה?! התייעצו באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הולדת המלך, ילכו לשם כל
הקבצנים,וממה שיבקשו לעצמם שם, בשר ולחם, מזה יעשו חתונה. וכן היה.
הלכולשם כל הקבצנים, ובקשו להם לחם ובשר, גם קיבצו מה שנשתייר מן הסעודה: בשר ולחם
וחלות,והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכיסו אותו בקנים ועפר וזבל. נכנסו לשם
כולם,ועשו שם חתונה לאלו הילדים, והכניסו אותם לחופה, והיו שמחים שם מאוד מאוד.
גםהחתן והכלה היו שמחים מאוד, והתחילו לזכור החסדים שעשה עימהם השם יתברך בהיותם
ביער.
ביום הראשון
היו בוכים ומתגעגעים מאוד: איך לוקחים לכאן את הקבצן הראשון העיוור, שהביא לנו לחם ביער?
תכף ומיד, בתוך שהיו מתגעגעים מאוד אחרי הקבצן העיוור, ענה ואמר: הנני! הנה באתי אצלכם
עלהחתונה, ואני נותן לכם מתנת דרשה, שתהיו זקנים כמוני! כי בתחילה ברכתי אתכם בזה,
ועכשיואני נותן לכם זאת במתנה גמורה לדרשה: שתחיו חיים ארוכים כמוני.
ואתם סבורים שאני עיוור? אין אני עיוור כלל, רק שכל זמן העולם כולו, אינו עולה אצלי כהרף עין
)ועלכן הוא נדמה כעיוור, כי אין לו שום הסתכלות כלל על העולם, מאחר שכל זמן העולם אינו
עולהאצלו כהרף עין, ועל כן אין שייך אצלו הסתכלות וראייה בזה העולם כלל(. ואני זקן מאוד,
ועדיןאני צעיר מאוד, ולא התחלתי עדיין לחיות כלל. ואף על פי כן אני זקן מאוד ולא אני בעצמי
אומרזאת, רק שיש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול. ואספר לכם מעשה:
סיפורו של העיוור
פעםאחת הלכו אנשים בספינות הרבה על הים, ובא רוח סערה ושבר את הספינות.
והאנשיםניצלו ובאו אל מגדל אחד, ועלו אל המגדל, ומצאו שם כל המאכלים והמשקאות
והמלבושים,וכל מה שצריכים. והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם. ענו ואמרו, שכל
אחדיספר מעשיה ישנה שהוא זוכר מזיכרון ראשון, מעת שהתחיל אצלו הזיכרון. והיו שם
זקניםונערים, והיו מכבדים את הזקן הגדול שביניהם שיספר בתחילה.
ענהואמר: מה אספר לכם, "אני זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף". ולא ידע שום אחד
מההוא אומר. אך היו שם חכמים, ואמרו בודאי זאת היא מעשיה ישנה מאוד.
כבדו את השני שיספר.
ענה השני, שלא היה זקן כמו הראשון: זאת היא מעשייה ישנה?! זאת המעשייה אני זוכר
גם-כן,אבל אני זוכר גם- כן "כשהיה הנר דולק".
ענוואמרו שם: זאת היא מעשייה ישנה יותר מהראשונה. והיה פלא אצלם שזה השני,
שהואיניק מהראשון, זוכר מעשיה ישנה יותר מהראשון.
כבדו את השלישי שיספר.
ענה ואמר השלישי, שהיה יניק יותר: "אני זוכר גם כשהתחיל להתרקם הפרי", ענו ואמרו:
זאתהיא מעשייה ישנה ביותר.
ענה הרביעי, שהיה יניק עוד יותר: אני זוכר גם "כשהוליכו הגרעין לנטוע את הפרי".
ענה החמישי, שהיה יניק עוד יותר: אני זוכר גם "את החכמים, שהם היו חושבים וממציאים
אתהגרעין".
ענה השישי, שהוא זוכר גם "את הטעם של הפרי קודם שנכנס הטעם בתוך הפרי".
ענה השביעי ואמר "שהוא זוכר גם את הריח של הפרי קודם שנכנס בפרי".
ענה השמיני ואמר, שהוא זוכר גם "המראה של הפרי קודם שנמשך על הפרי".
הוסיףהקבצן העיוור וסיפר:
ואניהייתי אז תינוק לגמרי, והייתי גם-כן שם, ועניתי ואמרתי להם: אני זוכר כל אלו
המעשיות,ואני זוכר את ה"לאו כלום"! ענו ואמרו: זאת היא מעשייה ישנה מאוד, יותר
מכולם!והיה חידוש גדול אצלם שהתינוק זוכר יותר מכולם.
בתוך כך בא נשר גדול, ודפק על המגדל, ואמר להם: חידלו מלהיות עניים! שובו אל
האוצרותשלכם, והיו משתמשים באוצרות שלכם. ואמר להם שיצאו מן המגדל כדרך
זקנותם,שכל מי שזקן יותר - יצא תחילה.
הוציאאת כולם מן המגדל, והוציא תחלה את התינוק, כי באמת הוא זקן יותר מכולם, וכן
כלמי שהיה יניק יותר - הוציא קודם. והזקן הגדול הוציא באחרונה, כי כל מי שהיה יניק
יותר,היה זקן יותר. והזקן שבהם היה יניק יותר מכולם.
אמר להם הנשר הגדול: אני אפרש לכם את המעשיות שספרו הכל.
זהשספר שהוא זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף, הוא זוכר גם כשחתכו את טבורו
בעתהולדתו.
השנישאמר שזוכר בשעה שהיה הנר דולק, הוא זוכר גם כשהיה בעיבור, שהיה נר דולק
עלראשו.
זהשאמר שזוכר גם בעת שהתחיל רקום הפרי, זוכר גם כשהתחיל להתרקם הגוף, דהינו
עתיצירת הולד.
זהשזוכר שהיו מוליכים הגרעין לנטוע הפרי, זוכר גם כשנמשכה הטיפה בעת הזיווג.
וזהשזוכר את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין, זוכר גם כשהיה הטיפה עדיין במוח.
זהשזוכר את הטעם - היינו הנפש והריח - היינו הרוח והמראה - היינו הנשמה.
והתינוקאמר שזוכר "לא-כלום", הוא למעלה מן הכל, וזוכר אפילו מה שהוא קודם מנפש
רוחנשמה, שהוא בחינת "אין".
אמר להם: חיזרו אל הספינות שלכם, שהם הגופים שלכם שנשברו, שיחזרו ויבנו עתה.
חזרואליהם, וברך אותם.
הוסיףהקבצן העיוור וסיפר:
וליאמר הנשר הגדול: אתה בוא עמי, כי אתה כמותי. כי אתה "זקן מאוד ועדיין אתה יניק
מאוד"ועדיין לא התחלת לחיות כלל, ואף על פי כן אתה זקן מאוד. וגם אני כך, כי אני זקן,
ועדייןאני יניק.
נמצא, שיש לי הסכמה מ הנשר הגדול )שאני חי חיים ארוכים(, ועתה אני נותן לכם חיים ארוכים
שליבמתנה לדרשה.
נעשה שם שמחה וחדווה גדולה ועצומה מאוד מאוד.
ביום השני
ביום השני של שבעת ימי המשתה, חזרו וזכרו הזוג הזה את הקבצן השני, החרש שהחיה אותם
ונתןלהם לחם. והיו בוכים ומתגעגעים: איך מביאים לכאן את הקבצן החרש שהחיה אותנו?
בתוך שהיו מתגעגעים אחריו, והנה הוא בא, ואמר הנני! ונפל עליהם, ונישק אותם, ואמר להם:
עתהאני נותן לכם במתנה שתהיו כמוני, שתחיו חיים טובים כמוני. כי בתחילה ברכתי אתכם
בזה,ועתה אני נותן לכם חיים טובים שלי - במתנה גמורה לדרשה.
ואתם סוברים שאני חרש? אין אני חרש כלל! רק שכל העולם כלו אינו עולה אצלי לכלום, שאשמע
החסרוןשלהם. כי כל הקולות כולם הם מן חסרונות, כי כל אחד ואחד צועק על חסרונו, ואפילו כל
השמחותשבעולם כולם הם רק מחמת החסרון, ששמח על החסרון שחסר לו ונתמלא. ואצלי כל
העולםכלו אינו עולה לכלום, שיכנסו באזני החסרון שלהם, כי אני חי חיים טובים שאין בהם שום
חסרון.ויש לי הסכמה על זה שאני חי חיים טובים, מן המדינה העשירה. וחיים טובים שלי הם,
שאוכללחם ואשתה מים.
סיפורו של החרש
ישמדינה שיש בה עשירות גדולה, שיש להם אוצרות גדולים. פעם אחת נתקבצו, והתחיל
כלאחד להתפאר בחייו הטובים, וכן סיפר כל אחד ואחד מסדר החיים טובים שלו. ועניתי
ואמרתילהם: אני חי חיים שהם טובים יותר מהחיים הטובים שלכם. והראיה - אם אתם
חייםחיים טובים, נראה אם תוכלו להושיע את מדינה פלונית.
יש מדינה שהיה להם גן, והיו באותו הגן פירות. והיו לפירות כל הטעמים שבעולם, גם כל
הריחותשבעולם. גם היו שם כל מיני מראות, כל הגונים וכל הפרחים שבעולם, הכל היה
באותוהגן. והיה ממונה על הגן גנן אחד, והיו בני אותו המדינה חיים חיים טובים על ידי
אותוהגן. ואבד הגנן. וכל מה שהיה באותו הגן, בודאי מוכרח להיות כלה ונפסד, מאחר
שאבדהגנן. אבל אף על פי כן היו יכולים לחיות מן הספיחים שבגן.
באמלך אכזר לאותה מדינה, ולא היה יכול לעשות להם דבר. הלך וקלקל את החיים
הטוביםשל המדינה שהיו להם מן הגן. ולא קלקל את הגן, רק השאיר באותה המדינה
שלושכיתות עבדים, וצווה עליהם שיעשו מה שפקד עליהם, ועל ידי זה יקלקלו את הטעם.
עלידי מה שעשו העבדים, כל מי שרצה לטעום איזה טעם - היה טועם נבלה. וכן קילקלו
אתהריח, שכל הריחות יהיה להם ריח חלבנה. וכן קלקלו את המראה, שהחשיכו את
העינייםכאילו יש עננים ועבים.
ועתה,אם אתם חיים חיים טובים, נראה אם תוכלו להושיע אותם. ואני אומר לכם שאם לא
תושיעואותם - יוכלו הקלקולים של אותה מדינה להזיק לכם גם-כן.
הלכו העשירים אל המדינה, וגם אני הלכתי עימהם. וגם בדרך הילוכם היו חיים כל אחד
ואחדחיים טובים שלו, כי היו להם אוצרות. כשבאו סמוך למדינה, הרגישו שהתחיל
להתקלקלאצלם הטעם ושאר הדברים. אמרתי להם: אם עתה, שעדיין לא נכנסתם
למדינה,כבר נתקלקל אצלכם הטעם, איך יהיה אם תכנסו לשם? ואיך תוכלו להושיע
אותם?ולקחתי לחם ומים שלי, ונתתי להם, והרגישו בלחם ובמים שלי כל הטעמים וכל
הריחות.ונתקן מה שנתקלקל אצלם.
ובניהמדינה שהיה שם הגן, התחילו לפקח על תיקון המדינה שנתקלקל אצלם הטעם.
ונתיישבובדעתם: היות שיש מדינה עשירה, שיש להם חיים טובים והגנן שלהם שאבד
הואמשורש בני המדינה העשירה, על כן הייתה עצתם לבקש עזרה מן המדינה העשירה,
ובודאייושיעו אותם, וכן עשו.
שלחו שלוחים אל המדינה העשירה. הלכו השלוחים, ופגעו במשלחת שהייתה הולכת
אליהם.שאלו בני המשלחת את השלוחים:
-להיכן אתם הולכים?
השיבו:אנו הולכים אל המדינה העשירה, שיושיעו אותנו.
ענוואמרו: אנחנו בני המדינה העשירה, ואנו הולכים אצלכם.
אמרהחרש למשלחת המדינה העשירה: הלא אתם צריכים לי, כי אתם לא תוכלו לילך
לשםלהושיע להם. על כן אתם תישארו כאן, ואני אלך עם השלוחים להושיע להם.
והלכתי עימהם, ונכנסתי במדינה, וראיתי שבאים אנשים ואומרים דבר הלצה, ואחר-כך
מתקבציםעליהם עוד איזה בני אדם עד שנעשה איזה קיבוץ, ואומרים דברי הלצות. והם
מחייכיםושוחקים. והטיתי אוזן, ושמעתי שהם מדברים ניבול פה. זה אומר דברי ניבול פה,
וזהאומר בדקות יותר, וזה שוחק, וזה יש לו הנאה.
אחר-כך הלכתי לעיר אחרת, וראיתי ששני בני אדם רבים זה עם זה. והלכו אל בית-דין
לדין,ופסק להם בית-הדין: זה זכאי וזה חייב. ויצאו מבית-הדין. אחר-כך חזרו והתקוטטו
זהעם זה, ואמרו שאינם רוצים בית-דין זה, רק בית-דין אחר. ובחרו להם בית-דין אחר.
ודנולפני אותו בית-דין. אחר-כך חזר ונתקוטט אחד מאלו עם אחר, ובחרו להם בית-דין
אחר,וכן היו רבים ומתקוטטים, ובחרו להם כמה בתי דינים, עד שכל העיר הייתה מלאה
בתידין. והסתכלתי, שזה מחמת שאין שם אמת. וזה מטה דין ונושא פנים לזה, ואחר-כך
חברונושא פנים לו, כי הם מקבלים שוחד ואין בהם אמת.
אחר-כך ראיתי שהם מלאים ניאוף ממש, ויש שם ניאוף הרבה עד שנעשה כהיתר אצלם.
ואמרתילהם, שבשביל זה נתקלקל אצלם הטעם והריח והמראה.
כי המלך האכזר השאיר אצלם שלוש כתות עבדים, שיהיו הולכים ומקלקלים את המדינה:
היוהולכים ומדברים ביניהם ניבול פה, והכניסו ניבול-פה במדינה, ועל-ידי ניבול פה
נתקלקלהטעם, שכל הטעמים הם טעם נבלה. וכן הכניסו שוחד במדינה, ועל ידי זה חשכו
העינייםונתקלקל המראה, כי "השחד יעור עיני חכמים". וכן הכניסו ניאוף במדינה, ועל ידי
זהנתקלקל הריח. על כן, תראו לתקן את המדינה משלוש עבירות אלו, ולחפש אחרי
האנשיםולגרשם, ואז כשתתקנו שלוש עבירות אלו, לא די שיתוקן הטעם והמראה והריח,
כיאם גם הגנן שאבד יוכל גם-כן להימצא.
עשו כן, והתחילו לתקן את המדינה משלוש עבירות אלו, וחפשו אחרי האנשים של המלך
האכזר,וגרשו אותם, ותקנו את המדינה מעבירות.
בתוך כך נעשה רעש: אפשר שזה המשוגע שהולך ואומר שהוא הגנן, וזורקים אחריו אבנים
ומגרשיםאותו, אפשר שהוא הגנן באמת?! והלכו והביאו אותו לפנינו. ואמרתי: בודאי זה
הואהגנן באמת!
נמצא, שיש לי הסכמה מאותו המדינה העשירה שאני חי חיים טובים, כי אני תיקנתי את
המדינה,ועתה אני נותן לכם במתנה את החיים הטובים שלי!
נעשה שם שמחה גדולה וחדווה רבה מאוד: )וכן כל הקבצנים כולם חזרו ובאו על החתונה, ונתנו
במתנהלדרשה מה שבתחילה ברכו אותם שיהיו כמותם - ועכשיו נתנו זאת במתנה לדרשה(:
הראשוןנתן להם במתנה חיים ארוכים, והשני נתן להם במתנה חיים טובים.
ביום השלישי
ביום השלישי חזרו ונזכרו הזוג הזה והיו בוכים ומתגעגעים: איך לוקחים לכאן את הקבצן השלישי,
שהיהכבד פה?
בתוך כך והנה הוא בא, ויאמר: הנני! ונפל עליהם, ונישק אותם ואמר להם בתחילה ברכתי אתכם
שתהיוכמוני, עתה אני נותן לכם במתנה לדרשה שתהיו כמוני.
ואתם סבורים שאני כבד פה? אין אני כבד פה כלל, רק שהדיבורים של העולם, שאינם שבחים
לה'יתברך, אין בהם שלימות. אבל באמת אין אני כבד פה כלל, אדרבא אני מליץ ודברן נפלא
מאוד,ואני יכול לדבר חידות ושירים נפלאים, עד שאין שום נברא בעולם שלא ירצה לשמוע אותי.
ובחידותוהשירים שאני יודע, יש כל החכמות. ויש לי הסכמה על זה מאותו האיש הגדול הנקרא
"אישחסד האמת" ויש בזה מעשה שלמה:
סיפורו של כבד הפה
פעםאחת ישבו כל החכמים, וכל אחד התפאר בחכמתו. זה היה מתפאר שהמציא
בחכמתועשיית ברזל, וזה התפאר במין מתכות אחרת, וזה התפאר שהמציא בחכמתו
עשייתכסף שהוא חשוב ביותר, וזה התפאר שהמציא עשיית זהב, וזה היה מתפאר
שהמציאכלי מלחמה, וזה היה מתפאר שהוא יודע לעשות מתכות, מדברים שאין עושים
מהםאלו המתכות. וזה היה מתפאר בחכמות אחרות, כי יש כמה דברים שהמציאו בעולם
עלידי חכמות, כגון חומרי גלם ואבק שריפה וכיוצא בזה. והיה כל אחד מתפאר בחכמתו.
ענה שם אחד ואמר: אני חכם יותר מכם, כי אני חכם כמו היום. ולא הבינו שם מה אמר,
שהואחכם כמו היום. ואמר להם: כי כל החכמות שלהם יכולים לקבץ אותם, ולא יהיו מהם
רקשעה אחת. אף על פי שכל חכמה וחכמה נלקחת מיום אחר, כפי הבריאה שהייתה
באותויום, אף-על-פי-כן יכולים על ידי חכמה לקבץ כל אלו החכמות בשעה אחת. אבל
אניחכם כמו יום שלם.
עניתי אני, כבד הפה, ואמרתי לחכם: "כמו איזה יום אתה חכם"?
ענההחכם ואמר: כבד הפה הוא חכם ממני, מאחר ששואל "כמו איזה יום". אבל כמו איזה
יוםשתרצו - אני חכם.
ועתהיקשה מפני מה זה ששואל "כמו איזה יום", הוא חכם יותר ממני? מאחר שהוא חכם
כמואיזה יום שירצה.
אך יש מעשה שלמה: כי זה האיש חסד האמת הוא באמת איש גדול מאוד, וכבד הפה
הולךומקבץ כל החסדים של אמת, ומביא אותם אל זה האיש חסד האמת. ועיקר התהוות
הזמן)כי הזמן בעצמו הוא נברא( הוא על ידי החסדים של אמת. וזה הכבד פה הולך
ומקבץכל החסדים של אמת, ומביא אותם אל זה האיש חסד האמת.
ויש הר, ועל ההר עומדת אבן, ומן האבן יוצא מעיין. וכל דבר יש לו לב, וגם העולם בכללו
ישלו לב. וזה הלב של העולם הוא קומה שלמה - עם פנים וידים ורגלים. אבל הציפורן של
הרגלשל אותו הלב של העולם, מלובב יותר מלב של אחר. ואותו ההר עם האבן והמעין
עומדבקצה אחד של העולם, והלב של העולם עומד בקצה אחר של העולם. והלב עומד
כנגדהמעין, ונכסף ומשתוקק תמיד מאוד מאוד לבוא אל המעין בהשתוקקות גדולה מאוד
מאוד,וצועק מאוד לבוא אל המעין. וגם המעין משתוקק אליו.
וזההלב, יש לו שתי חולשות:
אחת- כי החמה רודפת אותו ושורפת אותו, )מחמת שהוא משתוקק ורוצה לילך ולהתקרב
אלהמעין(.
וחולשהשניה יש לו ללב מגודל ההשתוקקות והגעגועים, שהוא מתגעגע ונכסף תמיד
ומשתוקקמאוד, בכלות הנפש, אל אותו המעין, וצועק. כי הוא עומד תמיד כנגד המעין,
וצועקומשתוקק אליו מאוד.
וכשהואצריך לנוח קצת להאריך רוחו, אזי בא ציפור גדולה ופורשת כנפיו עליו, ומגינה עליו
מןהחמה. ואז יש לו מנוחה קצת. וגם אז, בשעת המנוחה, הוא מסתכל גם-כן כנגד המעין
ומתגעגעאליו.
מאחר שהוא מתגעגע כל-כך, מפני מה אינו הולך אל המעין? כשרוצה לילך ולהתקרב
אלההר, אינו רואה השיפוע, ואינו יכול להסתכל על המעין. ואם לא יסתכל על המעין
תצאנפשו, כי עקר חיותו הוא מן המעין. כשהוא עומד כנגד ההר, הוא רואה ראש השיפוע
שלההר ששם עומד המעין. אבל תכף כשילך ויתקרב אל ההר - אזי נעלם מעיניו ראש
השיפוע,ולא יוכל לראות את המעין, ותצא נפשו, חס ושלום. וכשזה הלב יסתלק, חס
ושלום,יתבטל כל העולם כולו, כי הלב הוא החיות של כל דבר, ובודאי אין קיום בלא לב,
ועלכן אינו יכול לילך אל המעין, רק עומד כנגדו, ומתגעגע וצועק.
זה המעין אין לו זמן, כי זה המעין אינו בתוך הזמן כלל. אך עיקר הזמן של המעין, הוא רק
מהשהלב נותן לו במתנה יום אחד. וכשמגיע היום לסופו, אזי כשייגמר היום לא יהיה זמן
למעין,ויסתלק, חס ושלום. ואז יסתלק הלב, ויתבטל כל העולם, חס ושלום.
וסמוךלגמר היום, מתחילים להיפרד זה מזה. ומתחילים לומר חידות ושירים נפלאים זה
לזה.וכשמגיע היום בסופו להיות נגמר ונפסק, אזי זה האיש חסד האמת נותן במתנה יום
אחדללב, והלב נותן את היום למעין, ושוב יש זמן למעין. וכשהיום הולך ממקום שהוא בא
משם,אזי הוא הולך גם-כן בחידות ושירים נפלאים מאוד )שיש בהם כל החכמות(.
ויש שנויים בין הימים: כי יש יום אחד בשבוע ויום שני וכו' וכן יש ראשי- חדשים וימים
טובים.
הוסיףכבד הפה ואמר:
כלהזמן שיש לאיש חסד של אמת, הכל על ידי. כי אני הולך ומקבץ כל החסדים של אמת,
אשרמהם התהוות הזמן. נמצא שעיקר התהוות הזמן עם החידות ושירים שיש בהם כל
החכמות- הכל על ידי.
נמצאשיש לי הסכמה מזה האיש חסד האמת שאני יכול לומר חידות ושירים, שיש בהם כל
החכמות)כי כל הזמן עם החידות והשירים מתהוים על ידו(, ועתה אני נותן לכם במתנה גמורה
לדרשהשתהיו כמוני.
ונעשה שם שמחה וחדווה גדולה מאוד.
ביום הרביעי
גמרו השמחה של אותו היום ולנו. בבוקר חזרו הזוג והיו מתגעגעים לקבצן שהיה צווארו עקום.
בתוך כך והנה הוא בא, ואמר הנני. בתחילה ברכתי אתכם שתהיו כמוני, עתה אני נותן לכם
במתנהלדרשה שתהיו כמוני.
ואתם סוברים שיש לי צוואר עקום? אין צווארי עקום כלל. אדרבא, יש לי צוואר שווה מאוד, צוואר
יפהמאוד. רק שיש הבלי עולם, ואני איני רוצה להוציא שום הבל ורוח בהבלי עולם, אבל באמת
ישלי צוואר נפלא מאוד, כי יש לי קול נפלא מאוד. וכל מיני הקולות שבעולם, שהם קול בלא דבור,
כולםאני יכול להוציאם בקולי, כי יש לי צוואר וקול נפלא מאוד. ויש לי הסכמה על זה מאותה
המדינה.
סיפורו של עקום הצוואר
ישמדינה שהם בקיאים מאוד בחכמת הנגינה, וכולם עוסקים שם בחכמה זו, ואפילו בנים
קטנים.ואין שם קטן שלא יכול לנגן על איזה כלי שיר. והקטן שבאותו המדינה - הוא חכם
גדולבחכמת הנגינה במדינה אחרת. והחכמים והמלך שבאותו המדינה, והמקהלות הם
חכמיםמופלגים מאוד מאוד באותו החכמה.
פעםאחת ישבו חכמי המדינה, והיה כל אחד מתפאר בנגינה שלו: זה היה מתפאר שהוא
יודעלנגן על כלי שיר פלוני, וזה התפאר שיודע לנגן על כלי שיר פלוני, וזה היה מתפאר
שיודעלנגן על כמה כלי שיר, וזה התפאר שיודע לנגן על כל כלי השיר, וזה התפאר שיכול
לעשותבקולו כמו כלי שיר פלוני, וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו כלי שיר פלוני וזה
התפארשיכול לעשות בקולו כמה כלי שיר. וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כמו תוף
ממש,וזה התפאר שיכול לעשות בקולו כאלו יורים בתותחים.
אניהייתי גם-כן שם. עניתי אני ואמרתי להם: קולי טוב יותר מקולות שלכם! והא ראיה כי
אםאתם חכמים כל-כך בקול נגינה, אם-כן הושיעו את שתי המדינות.
ואלו שתי המדינות רחוקות זה מזה אלף פרסאות. ובשתי המדינות, כשמגיע הלילה אין
יכוליםלישון. כי כשנעשה לילה מתחילים הכל ליילל בקול, אנשים ונשים וטף. אם היה
מונחשם אבן - הייתה נימוחה. כי בלילה הם שומעים קול יללה רמה מאוד, ומחמת זה
כולםמייללים.
כןהמנהג בשתי המדינות: שומעים קול יללה, ומייללים הכל. ושתי המדינות רחוקות זו מזו
אלףפרסאות.
עלכן, אם אתם חכמים כל-כך בנגינה, הושיעו את שתי המדינות, או שתתקנו את קול
היללהבקולכם.
אמרולו החכמים: תוליך אותנו לשם?
אמרתי:הן, אני מוליך אתכם לשם.
נתעוררוכולם לילך לשם.
והלכו ובאו לאחת המדינות. כשהגיע הלילה, היו כולם מייללים מאוד, וגם החכמים היו
מייללים.
אמרלהם עקום הצוואר: על כל פנים, תאמרו לי מהיכן נשמעת היללה?
אמרולו: ואתה יודע?
השיב:אני יודע בודאי.
כי יש שני ציפורים, אחד זכר ואחת נקבה, והם רק זוג אחד בעולם. ואבדה הנקבה. והוא
הולךומחפש אותה, והיא מחפשת אותו. והיו מחפשים הרבה זה את זה, עד שתעו, וראו
שאינםיכולים למצוא אחד את חברתו, ונתייאשו. ועשו להם קינים: הוא עשה לו קן סמוך
למדינהאחת, והיא עשתה לה קן סמוך למדינה השניה. וכשמגיע הלילה, אזי זוג הצפרים
מתחיליםכל אחד ואחד לילל יללה גדולה מאוד, כי כל אחד מילל על בן זוגו.
זהוקול היללה הנשמעת באלו שתי המדינות.
ביום מתקבצים ציפורים אצל כל אחד ואחד מהזוג, והם מנחמות ומשמחות את כל אחד
ואחדמהזוג בשמחות גדולות מאוד, ואומרים להם דברי תנחומים, שעדיין אפשר שתמצאו
זהאת זה. לפיכך מתנחמות הציפורים ביום, ואינן מייללות. אבל בלילה עוזבות אותן
הציפורים,והם נשארות בבדידותן, וקול היללה שהן מיללות בלילה נשמא למרחוק. ואי
אפשרלבוא לשם מחמת היללה.
אמרו לו החכמים: ואתה יכול לתקן זאת?
השיב:אני יכול לתקן, כי אני יכול להשמיע את כל הקולות שבעולם. אני גם יכול להשליך
קולות,היינו, אני יכול להשמיע קול, שכאן, במקום שאני מוציא הקול, לא יהיה נשמע, רק
ברחוקיהיה נשמע הקול. ועל כן אני יכול להשליך את הקול של הציפורה, שיגיע סמוך
למקוםהציפור, וכן להשליך קול הציפור, שיגיע סמוך למקום הציפורה ולהמשיכם יחד
על-ידי-זה,ועל-ידי-זה יתוקן הכל.
נמצא,שיש לי הסכמה מאותו המדינה שקולי נפלא מאוד, ואני יכול לעשות כל מיני קולות
שבעולם.ועתה אני נותן לכם זאת במתנה גמורה לדרשה - שתהיו כמוני.
נעשה שם שמחה גדולה וחדווה רבה מאוד.
ביום החמישי
ביום החמישי גם-כן היו שמחים. וזכרו הזוג את הקבצן הגיבן, והיו מתגעגעים מאוד: איך לוקחים
בכאןאת אותו הקבצן, כי אם היה הוא בכאן הייתה השמחה גדולה מאוד!
הנה הוא בא, ואמר: הנני! הנה באתי על החתונה. ונפל עליהם, וחיבק ונישק אותם, ואמר להם:
בתחילהברכתי אתכם שתהיו כמוני, ועתה אני נותן לכם במתנה לדרשה שתהיו כמוני. ואין אני
גיבןכלל, רק אדרבא יש לי כתפיים כאלו, שהם בחינת "מועט מחזיק את המרובה", ויש לי
הסכמהעל זה.
סיפורו של הגיבן
פעםאחת היו אנשים מתפארים, וכל אחד ואחד היה מתפאר שיש לו בחינה זו של מועט
המחזיקאת המרובה. ומאחד מהם היו מחייכים ושוחקים ממנו, והשאר שהתפארו בבחינה
זו,של מועט מחזיק את המרבה, נתקבלו דבריהם. אבל בחינת מועט מחזיק את המרובה
שישלי, הוא גדול מכולם.
אחדהתפאר שהמוח שלו הוא בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי הוא נושא במוח שלו
אלפיםורבבות אנשים עם כל ההצטרכות שלהם, וכל ההוויות והתנועות שלהם, הכל כאשר
לכלהוא נושא במוחו, ועל-כן הוא מועט מחזיק את המרבה, כי מוחו נושא כל-כך אנשים.
ושחקוממנו, ואמרו כי האנשים אינם כלום, והוא אינו כלום.
ונענהאחד ואמר: אני ראיתי מועט מחזיק את המרובה כזה, כי פעם אחת ראיתי הר שהיה
מונחעליו הרבה זבל וטינוף. והיה חידוש אצלי: מהיכן בא על הר הזה כל-כך זבל וטינוף?
והיהשם אדם אחד אצל אותו ההר, ואמר: כל זה ממני, כי אותו האדם היה יושב שם אצל
אותוההר, והשליך שם תמיד זבל ופרש שלו מאכילה ושתייה שלו, וטינף שם עד שעל ידו
נתרבההזבל והטינוף. נמצא שזה האיש הוא מועט מחזיק את המרובה, כי על ידו נתרבה
הזבלכל-כך.
אחד התפאר שיש לו בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי יש לו חלקת אדמה שהיא
מוציאהפירות הרבה ואחר-כך כשמחשבין את הפירות שהוציאה החלקה, רואין שהחלקה
אינהמחזקת מקום רב כל-כך כמו הפירות, כי אין בה מקום כל-כך להחזיק כל-כך פירות.
נמצאשהיא בחינת מועט מחזיק את המרובה. והוטבו דבריו כי באמת, בודאי הוא בחינת
מועטמחזיק את המרובה.
אחד אמר שיש פרדס נפלא מאוד, שיש שם פירות. ונוסעים לשם כמה וכמה בני אדם
ושרים,כי הוא נאה מאוד, ובקיץ נוסעים לשם כמה בני אדם ושררות לטייל שם. ובאמת אין
בפרדסמקום כל-כך שיחזיק כל-כך אנשים, ועל כן הוא מועט מחזיק את המרבה והוטבו
דבריוגם- כן.
אחד אמר שהדיבור שלו הוא בחינת מועט מחזיק את המרובה. כי הוא מזכיר של מלך
גדול,ובאים אצלו כמה וכמה בני אדם, זה בא עם שבחים למלך, וזה בא עם בקשות. ואי
אפשרלמלך לשמוע את כולם. ואני יכול לקבץ את כל דבריהם בתוך דיבורים מועטים,
ולספרלפני המלך, ויהיה כלול בתוך דבורים מועטים שלי כל השבחים והבקשות שלהם.
נמצאשהדיבור שלי הוא מועט מחזיק את המרובה.
אחד אמר שהשתיקה שלו היא בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי יש עליו מקטרגים
הרבהובעלי לשון הרע שמלשינים עליו הרבה מאוד, וכל מה שמלשינים ודוברים ומקטרגים
עליובלשון הרע הרבה, הוא בשתיקתו מתרץ הכל על-ידי מה שהוא שותק. נמצא,
ששתיקתוהיא מועט מחזיק את המרובה.
אחד אמר שהוא בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי יש עני אחד שהוא גדול מאוד, והוא
עיוור.ואני קטן לגמרי, ואני מוליך אותו. נמצא שהוא מועט מחזיק את המרובה, כי העיוור
היהיכול להחליק וליפול, והוא מחזיק אותו על ידי שמוליכו, ועל כן הוא מועט מחזיק את
המרובה,כי הוא קטן ומחזיק את הגדול.
הוסיף הגיבן ואמר:
אניהייתי גם-כן שם ואמרתי: האמת הוא, שיש לכם בחינת מועט מחזיק את המרובה ואני
יודעכל מה שכונתם בדבריכם. והאחרון שהתפאר שהוא מוליך את העיוור הגדול, הוא
גדולמכולכם. אבל אני למעלה למעלה מכולכם בכלל.
כיזה שהתפאר שהוא מוליך את העיוור הגדול, כוונתו שהוא מוליך את גלגל הירח, שהוא
בחינתעיוור, כי אין לה אור מעצמו כלל. והוא מוליך את הירח, אף-על-פי שהוא קטן, וגלגל
הירחגדול מאוד, והוא קיום כל העולם - כי העולם צריך את הירח. נמצא שהוא בחינת
מועטמחזיק את המרובה באמת.
אבלבחינת מועט מחזיק את המרובה שיש לי הוא למעלה מכולם בכלל.
ראיה,כי פעם אחת הייתה כת אחת שהיו חוקרים: באשר שכל חיה יש לה צל מיוחד,
שבזההצל דווקא היא רוצה לנוח שם. וכן יש לכל עוף ועוף ענף מיוחד, שבאותו הענף
דיקאהוא רוצה לשכון. ועל כן חקרו אם יכולים למצוא אילן כזה, שבצלו ישכנו כל החיות,
ועלענפיו ישכנו כל ציפורי השמים.
וחקרושנמצא אילן כזה, ורצו לילך אל אותו האילן, כי העונג המופלא שיש באותו אילן
איןלשער. כי שם כל העופות וכל החיות, ושם אין שום נזק משום חיה, וכולם משחקים
שם,ובוודאי הוא תענוג מופלג מאוד להיות שם אצל אותו האילן. וחקרו לאיזה צד צריכים
לילךאל אותו האילן, ונפלה מחלוקת ביניהם על זה, ולא היה מכריע ביניהם, כי זה אמר
שצריכיםלילך לצד מזרח, וזה אמר למערב, ולא היו יכולים להכריע לאיזה צד צריכים לילך
לאותואילן.
באחכם אחד, ואמר להם: למה אתם חוקרים באיזה צד לילך אל האילן, חיקרו מתחלה מי
האנשיםשיכולים לבוא אל אותו האילן, כי לאותו האילן לא כל אדם יכול לבוא, כי אם מי
שישלו המידות של האילן.
כי זה האילן יש לו שלושה שורשים: שורש אחד הוא אמונה, והשני - הוא יראה, והשלישי -
הואענווה. אמת - הוא גוף האילן, ומשם יוצאים ענפים. ועל כן אי אפשר לבוא אל האילן,
כיאם מי שיש בו מדות הללו.
אנשיהכת היתה ביניהם אחדות גדולה מאוד, ולא רצו להיפרד זה מזה, שקצתם ילכו אל
האילןוקצתם יישארו. כי לא היו כולם ראויים לבוא אל האילן, כי לא נמצא ביניהם כי אם
קצתםשהיו בהם מדות, אבל השאר לא היו בהם אלו המידות. ועל כן נתעכבו כולם, עד
שיהיובשאר אנשי הכת גם-כן המידות שיהיו כולם ראויים לבוא אל האילן. וכן עשו ויגעו
וטרחועד שבאו כולם לאלו המידות. וכשבאו כולם לאלו המידות, באו כולם לדעת אחת,
והסכימוכולם על דרך אחת לילך בה, והלכו כולם.
הלכנואיזה זמן עד שהיינו רואים את האילן. וראינו שאין האילן עומד במקום כלל. ומאחר
שאיןלו מקום, איך אפשר לבוא אליו?
אמרתילהם: אני יכול להביא אתכם אל האילן. זה האילן אין לו מקום כלל, כי הוא למעלה
מהמקוםלגמרי. ובחינת מועט המחזיק את המרובה שיש לי, היא בחינת סוף המקום
לגמרי,שמשם ולמעלה אין מקום כלל. ואני בבחינת ממוצע בין המקום, ובין למעלה מן
המקוםלגמרי. על כן אני יכול לישא את כולכם אל האילן שהוא למעלה מהמקום לגמרי.
לקחתיאותם, ונשאתי אותם אל האילן.
נמצא שיש לי הסכמה, שיש לי בחינה עליונה של מועט מחזיק את המרובה. ועתה אני נותן לכם
זאתבמתנה, שתהיו כמוני.
ונעשה שם שמחה גדולה וחדווה רבה מאוד.
ביום השישי
ביום השישי היו גם-כן שמחים והיו מתגעגעים: איך מביאים לכאן את אותו שהיה בלא ידים?
והנה הוא בא, ואמר הנני! הנה באתי אצלכם על החתונה. וינשק אותם ואמר להם: אין אני בעל
מוםכלל. יש לי כוח בידי, רק שאין אני משתמש בכוח שבידי בזה העולם, כי אני צריך את הכוח
לענייןאחר.
סיפורו של משותק הידיים
פעםאחת ישבנו יחד איזה אנשים, והיה כל אחד ואחד מתפאר בכוח שבידיו: זה התפאר
שישלו גבורה זו בידיו, וזה התפאר שיש לו גבורה אחרת.
אחדהיה מתפאר שיש לו כוח וגבורה כזו בידיו, שכשהוא יורה חץ - הוא יכול לחזור
ולמשכואליו.
שאלתיאותו: איזה חץ אתה יכול להחזיר? כי יש עשרה מיני חצים, ויש עשרה מיני סמים
היינו,כי כשרוצים לירות חץ מושחים אותה באיזה סם: כשמושחים אותה בסם זה - היא
מזקתכך, וכשמושחים בסם שני - היא מזקת יותר. ועל כן שאלתי אותו: איזה מן חץ אתה
יכוללהחזיר.
גםשאלתי אותו, אם רק קודם שהגיע החץ הוא יכול להחזירו, או גם אחר שהגיע החץ
עדייןיכול להחזירה.
השיב:אפילו כשהגיע החץ, עדין יכול להחזירה.
-ואיזה מין חץ אתה יכול להחזיר?
השיב:מין חץ פלוני הוא יכול להחזיר.
אמרתילו: אם-כן, אין אתה יכול לרפאות את בת המלכה, מאחר שאין אתה יכול לחזור
ולמשוךכי אם מין חץ אחד.
אחד התפאר שיש לו כוח כזה בידיו, כי יש ממונים בעולם, וכל אחד צריך חכמה. ויש לו
כוחבידיו, ועל-ידי שמסמיך אותם הוא יכול ליתן להם חכמה.
שאלתיאותו, איזה חכמה אתה יכול ליתן בידיך? כי יש עשרה קבין חכמה.
השיב:חכמה פלונית.
אמרתילו: אם-כן אין אתה יכול לרפאות את בת המלכה, כי אין אתה יכול לידע הדופק
שלה,כי אינך יכול לידע כי אם דופק אחד. כי יש עשרה מיני דפיקין ואתה יכול ליתן בידיך
רקחכמה אחת.
אחד התפאר שיש לו כוח כזה בידיו, כשיש רוח סערה הוא יכול לעכבה בידיו, ולעשות בידיו
לרוחמשקל, שיהיה הרוח במשקל כראוי.
שאלתיאותו: איזה רוח אתה יכול לאחוז בידיך? כי יש עשרה מיני רוחות.
השיב:רוח פלוני.
אמרתילו: אם-כן, אין אתה יכול לרפאות את בת המלכה, כי אינך יכול לנגן לפניה כי אם
ניגוןאחד, כי יש עשרה מיני נגינה, והנגינה היא הרפואה שלה, ואתה אינך יכול לנגן כי אם
ניגוןאחד מהעשרה.
ענו ואמרו הם: מהי היכולת שלך?
השבתי:אני יכול מה שאין אתם יכולים. היינו, כל תשעה החלקים שאין אתם יכולים, אני
יכול.
מעשה
פעם אחת חשק מלך אחד בבת מלכה, והשתדל בתחבולות לתפסה, עד אשר עלתה בידו
ותפסה.
פעם חלם המלך, שהיא עמדה עליו והרגה אותו. הקיץ ונכנס החלום בלבו, וקרא לכל
פותריחלומות, ופתרו לו שיתקיים החלום כפשוטו, שהיא תהרוג אותו.
לאיכל המלך לתת עצה לנפשו מה לעשות לה: יהרוג אותה - צר לו. ישלחה מעל פניו -
אישאחר יקחנה וזה חרה לו מאוד, כי הוא השתדל אחריה כל-כך. ועוד: אם ישלחה ותבוא
לידאחר, עתה בודאי יכול להתקיים החלום שהיא תהרוג אותו, מאחר שהיא אצל אחר.
יחזיקהאצלו - הוא מתיירא מחמת החלום.
ולאידע המלך מה לעשות לה. בין כך נתקלקלה אהבתה אצלו מעט מעט מחמת החלום,
ובכלפעם נתקלקל יותר ויותר. וגם היא נתקלקלה אהבתה בכל פעם יותר ויותר, עד
שנעשהאצלה שנאה עליו, וברחה מפניו.
שלח המלך אחריה לבקשה, ובאו והגידו לו שהיא נמצאת אצל מבצר המים. כי יש מבצר
שלמים, ושם עשר חומות זו לפנים מזו, וכולן של מים. וגם הקרקע שהולכים עליה בתוך
המבצר,היא גם-כן של מים. ויש שם אילנות ופירות, הכל של מים. ויופי המבצר וגודל
החידוששבו - אין צורך לספר, כי הוא חידוש נפלא מאוד. ולהיכנס למבצר אי אפשר, כי
יטבעמי שיכנס בו, מאחר שהוא כולו מים.
בת המלכה כשברחה, באה עד המבצר, והייתה הולכת סביבו. הגידו למלך שהיא הולכת
סביבהמבצר, והלך המלך וחילו לתפסה. כשראתה זאת בת המלכה, נתיישבה בדעתה
שתרוץלתוך המבצר, כי טוב לה לטבוע במים משיתפוס אותה המלך ותהיה אצלו.
כשראה המלך שהיא בורחת אל המים, צווה לירות בה. אם תמות - תמות. והיו יורים בה,
ופגעובה כל עשרה מיני החצים המשוחים בעשרה מיני סמים. והיא ברחה לתוך המבצר,
ונכנסהלתוכו. עברה דרך השערים של חומות המים, נכנסה דרך עשר החומות של מבצר
המים,עד שבאה לפנים ונפלה שם, ונשארה חלשות.
אני ריפאתי אותה. כי מי שאין בידו כל עשרה מיני הצדקות - אינו יכול להיכנס לעשר
החומות,כי יטבע במים. והמלך וחילו רדפו אחריה וטבעו במים, ואני יכולתי להיכנס. ואלו
חומותהמים - הם גלי הים שעמדו כחומה. והרוחות - הם מעמידים גלי הים ומנשאים
אותם.ואלו הגלים שהם עשרת החומות, הם עומדים תמיד שם. אך הרוחות הם
המעמידיםומנשאים את הגלים.
סייםהמשותק ואמר:
אני יכול להיכנס לתוך כל עשרה החומות, ואני יכול לחזור ולמשוך מבת המלכה, כל עשרה
מיני החצים, ואני יודע כל עשרה מיני הדפיקין על ידי עשר האצבעות. כי בכל אצבע ואצבע
מעשרה אצבעות - יודעים דופק מיוחד מהעשרה מיני דפיקין. ואני יכול לרפאות אותה על
ידי כל עשרה מיני הנגינה, ועל כן אני מרפא אותה.
נמצא שיש לי כוח כזה בידי, ועתה אני נותן לכם אותו במתנה. ונעשה שם שמחה גדולה וחדווה
רבהמאוד.
גמר המעשה לא זכינו לשמוע.
ועשיו הפירוש מליקוטי הלכות ועוד...
כלל סיפור הקבצנים כולל כמעט כלל השיעור קומה: הראשון היה עיור, השני היה חרש, השלישי
היהכבד פה, הרביעי היה בעל צוואר עקום, החמישי היה בעל חטוטרת, השישי היה שתוק ידים
והשביעיהיה שתוק רגלים. ובאמת היו שלמים בכל אותן האיברים בשלמות גדולה, שאין שלימות
אחריה.רק אדרבה, מחמת גודל הפלגת שלימות מעלתם ומדרגתם העצומה והנוראה מאוד, וכן
מחמתגודל התגברות ההעלמה של זה העולם, על כן היו נראים בעיני העולם כעיור וחרש, וכיוצא
בזה.
וכן מובן שם עוד תוקף התגברות ההעלמה וההסתרה של זה העולם, עד שבחינת חתונה קדושה
ונפלאהונוראה כזאת, שכלולה מסיפורים נפלאים ונוראים כאלה, היה מקום החופה והחתונה
בתוךבור גדול, שכיסו אותו בקנים ועפר וזבל. והסעודה היתה ממה שקיבצו לחם ובשר מסעודת
המניניםשל המלך. והחתונה הזאת היתה בשמחה גדולה נוראה ונפלאה כל כך ובהתגלות נוראה
ונפלאהכל כך.
עוד מובן שם גודל מעלת השתוקקות וכיסופין דקדושה, כי על ידי מה שהיו הבנים הקדושים
מתגעגעיןובוכין ומשתוקקין בכל פעם: "איך לוקחין לכאן זה הקבצן וכו' ," זכו שנתגלה להם בכל
פעםקבצן אחר מאלו הקבצנים וגילה להם נוראות ונפלאות חדשות. ולא עוד, אלא שזכו הבנים
שהקבצניםמסרו ונתנו להם כל אותן הבחינות בתורת מתנת-דרשה. וממילא מובן גם גודל מעלת
ומדרגתהבנים הקדושים שזכו לקבל מתנות כאלו, אבל אף על פי כן הכל היה על ידי השתוקקות
וגעגועיםוכיסופים הקדושים שלהם.
עוד מובן שם, איך שכשמגיע לאדם איזה זמן של שמחה )כגון שמחת חתונה וכיוצא( צריך להזכיר
לעצמוהחסדים שעשה עמו השי"ת מעודו עד היום הזה, וליתן להשי"ת שבח והודיה על כל זה
מתוךשמחתו, ולהתעורר מתוך שמחתו בכיסופין וגעגועין גדולים להשי"ת שגמל ועשה עמו
חסדיםכאלה דייקא, כי הכל רק בתורת נדבה וחסד חינם מאתו, יתברך.
- - - כל סיפור וסיפור הוא עניין נפלא בפני עצמו.
- - - הקבצן הראשון, העיור, התפאר בחיים ארוכים שלו, ואמר על עצמו: "ואני זקן מאוד ועדיין
אנייניק לגמרי וכו', ויש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול." וסיפר על זה מהאנשים שהלכו
בספינותהרבה על הים, ובאה רוח סערה ושיברה הספינות וכו', ועניין הזקנים, שכל אחד מהם
סיפרמעשיה ישנה מה שהוא זוכר למן הזיכרון הראשון וכו'. - - - ממה שסיים ואמר להם הנשר
הגדול:"חזרו אל הספינות שלכם, שהם הגופים שלכם, שנשברו שיחזרו ויבנו וכו'", מזה מובן כי
האנשיםשהלכו בספינות ההן הן נשמות הצדיקים שבאו לזה העולם מלובשים בגופים, שהם
בחינתהספינות, ועל דרך שמבואר בזוהר הקדוש פ' ויקהל דף קצ"ט: יונה דנחית לספינה דא
איהונשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למיהוי בגופא דבר נש וכו'. וכדין בר נש אזיל בהאי
עלמאכספינה בגו ימא רבא דחשיבא לאיתברא, כמא דאת אמר והאניה חשבה להשבר וכו'.
וכדיןאטיל קוב"ה רוח סערה תקיפא וכו', ודא איהו דקא מטי לספינתא וכו'. וכיוצא בזה מובן גם
בתיקוניםתיקון י"ח, שזה בחינת מה שמבואר בסיפור זה, איך שבאה רוח סערה ושיברה את
הספינות)המשמעות שהגופים נשברו ומתו, ר"ל(, והאנשים ניצולו ובאו אל מגדל אחד ועלו על
המגדלוכו'. והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם. לכאורה, המשמעות על הנשמות של
צדיקים,שהיו מלובשות באותן הגופין, שניצולו ועלו למקום מנוחם לגן עדן התחתון, ואולי גם לגן
עדןהעליון. ושם סיפר כל אחד מהם מה שהוא זוכר מזיכרונו הראשון. וממילא מובן ששם אין
שייךלומר שהיו כל ההתפארות של בחינת הזיכרונות האלו כפשוטן ממש, רק עוד יותר גבוה
מעלגבוה, בלי ערך ושיעור כלל. ולפי זה מובן מילא, שהנשר הגדול שבא ודפק על המגדל ופירש
להםכל המעשיות שסיפרו כל אלו הזקנים ואמר להם: חזרו אל הספינות, שהם הגופים שלכם,
שנשברו,שיחזרו ויבנו, עתה חזרו אליהם - הנשר הגדול הזה, לכאורה, הוא בחינת השר
הממונהלהקיץ שוכני עפר לתחיית המתים. ועל כן אמר על עצמו: "אני זקן ועדין אני יניק, וכמובן
בזוהרהקדוש פ' וישב דף קפ"א-קפ"ב, שעליו נאמר נער הייתי גם זקנתי, ע"ש. אך בזה יש כמה
בחינות,גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם. אך באמת אנחנו בעניינים כאלו רק כעיור המגשש
באפלה,ואין לנו שום התנוצצות ידיעה והשגה כלל בזה, וכל דברינו בזה הם רק לעורר קצת
לבהמעיין בזה )רמזי המעשיות(.
היום השני מענין החרש שהתפאר בחיים הטובים שלו.
דע, אחי, שקודם שסיפר רבינו ז"ל מעשיה זאת של יום השני )כי מעשיה זאת של ז' הקבצנים לא
סיפרהביום אחד, רק בכמה ימים, ונמשך עניין הסיפור בערך ב' שבועות( מעשה שהיה כך היה:
הייתיעומד לפני הדרת קודשו, ובתחילה, קודם סעודת הצהרים, דברתי עמו מעניין המעשייה
הנוראההזאת שסיפר ביום שבת קודש הקודם, עד סיום הסיפור של הקבצן הראשון, שהוא
העיור,אשר אנוכי לא הייתי בעת הסיפור הזה. ואחר כך, ביום ד' הסמוך, דברתי עמו מעניין
הנוראוהנפלא הזה, ושמעתי מפיו הקדוש שהוא חפץ ומשתוקק להיטיב עמנו טובה נצחית לספר
לנושאר המעשייה, וכלתה נפשי לשומעה. אך בתוך כך בא המשרת ואמר: "הגיעה עת לאכול!
והלכתימשם. אחר כך, בין הערבים, חזרתי ועמדתי לפניו ודברתי עמו עוד כמה עניינים מסיפורי
העולם,וספרתי לו כמה מעשיות מבארדיטשוב, ובתוך דברי עניתי ואמרתי לפניו מעניין הייסורים
והחסרונותשיש לכל הנגידים והגבירים הגדולים, שכולם מלאים דאגות וחסר להם תמיד, וכן כל
החכמיםוהמחקרים כל חכמתם חסרה תמיד, ואינם יודעים שום דבר בשלמות, כידוע להם
בעצמם.ועל עניינים כאלה אמרתי לפניו מקרא זה "גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר ימצא
האדםאת המעשה אשר עשה האלוקים מראש ועד סוף" )ע' קהלת ג' י"א בפירוש רש"י(. ענה
רבינוז"ל ואמר: "הלא זה הוא עניין המעשייה שלנו! ושאל תכף: "היכן אנו עומדים בהמעשייה?"
השבתילו ברעדה: "אצל הסיפור של היום השני." ענה ואמר: "ביום השני וכו'," וסיפר כל
המעשייהשל יום השני, שהוא מעניין החרש. אשרי אוזניים שכך שומעות! )ליקוטי הלכות(.
כל הקולות שבעולם כולם באים רק מן חסרונות, כי כל אחד ואחד צועק על חסרונו, ואפילו כל
השמחותשבעולם הן רק מחמת החסרון שהיה חסר לו ונתמלא לו. אבל יש צדיק אמיתי שזכה
לחיותחיים טובים שאין בהם שום חסרון, והוא נראה כחרש, מחמת שכל העולם אינו עולה אצלו
לכלוםשישמע החסרון שלהם. וחיים טובים שלו הם לחם ומים, אבל בלחם ומים שלו יכולין
להרגישכל הטעמים וכל הריחות וכל מיני עונג שבעולם, עד שיחיו על ידם חיים טובים באמת,
בלישום חסרון.
ויש בחינת גן כזה, שגדלים בו פירות וגידולים נפלאים, שיש בהם כל הטעמים וכל הריחות וכל
המראותשבעולם. והיה כל העולם יכולין לחיות חיים טובים אמיתיים על ידי זה הגן. ועל הגן הזה
ישגנני, היינו צדיק קדוש ועליון כזה שהוא ממונה עליו, ומשתדל תמיד בכל תיקוני הגן. ולפעמים
בעווןהדור נאבד הגנני, שנעלם ונתכסה אורו של זה הצדיק. ואין העולם זוכין לידע ממנו שהוא
זההגנני שעל ידו היו יכולים כולם לחיות חיים טובים אמיתיים על ידי הגן. והגנני הזה, אף על פי
שהולךואומר שהוא הגנני, אבל העולם מחזיקים אותו למשוגע ח"ו וזורקין אחריו אבנים ומגרשים
אותו.וממילא אינו יכול להשתדל בתיקוני הגן. ועל ידי זה כל מה שיש באותו הגן בוודאי מוכרח
להיותכלה ונפסק, מאחר שאין שם הממונה, היינו הגנני. אך אף על פי כן היו יכולים לחיות מן
הספיחיםשבגן. אך הבעל דבר מתגרה מאוד גם בזה ומכניס בעולם מדות רעות כאלו שמקלקלין
החייםהטובים שהיו זוכים לחיות על ידי הגן, כי על ידי המידות האלו מתקלקל כל מין טעם עד
שהואבחינת טעם נבלה, וכל מין ריח עד שהוא בבחינת ריח חלבנה, וגם נחשכין העיניים על ידי
בחינתעננים דמכסיין עינא עד שעל ידי זה נפגמים כל מיני מראה וגוונין שבעולם. והנה אף על
פישבוודאי יש בעולם צדיקים כאלו, שיש להם עשירות גדולה ואוצרות גדולים ברוחניות, שהם
מתפאריםגם כן שהם חיים חיים טובים, ובאמת הם חיים חיים טובים על ידי האוצרות הקדושים
שלהםאף על פי כן יכולים הקלקולים הנ"ל מפגמי העולם לקלקל גם אצלם הטעם והריח ושאר
הדבריםהנ"ל. ומכל שכן שאין כוח לתקן העולם ולהחזיר להם החיים טובים שהיו יכולים לחיות
עלידי הגן הקדוש. ועל כן לפעמים, כשמתגלגלים גם אצלם החיים טובים שלהם, אז כל תיקונם
עלידי הצדיק הגדול במעלה, שהוא בחינת חרש, שהוא חי חיים טובים שאין בהם שום חיסרון,
והואנותן להם לטעום מהלחם ומים שלו ומרגישין בהם כל הטעמים. וגם על ידי זה נתקן מה
שנתקלקלאצלם. והצדיק הזה יכול לתקן גם החיים טובים של כל העולם, והוא מודיע שעיקר
קלקולהחיים טובים שלהם בא להם מהמידות רעות שהכניס הבעל דבר בהם, ואז לא די שנתקן
אצלםהטעם והמראה והריח, אלא שזוכין על ידי זה למצוא הגנני שנאבד.
וכל זה זוכין על ידי הצדיק החרש )רמזי המעשיות(.
היום השלישי
היום השלישי מעניין הכבד פה שהתפאר איך שהוא מליץ ודברן נפלא מאוד, ויכול לדבר חידות
ושיריםנפלאים עד שאין נמצא שום נברא בעולם שלא ירצה לשמוע אותו. ובאלו החידות והשירים
ישבהם כל החכמות, רק שמחמת שהדיבורים של העולם שאינם שבחים להשי"ת אין בהם
שלימותועל כן הוא נראה ככבד פה. ואחר כך הוא מספר איך שיש לו הסכמה על ההתפארות
שלומהאיש הגדול איש חסד האמיתי. וכל העניין שם הוא נורא ונפלא מאוד.
- - עיקר התהוות הזמן, שעל ידי זה עיקר קיום המעין והלב, שעל ידי זה עיקר קיום כל העולם
כולו,הוא על ידי החסדים של אמת, וכל יום ויום כשהוא הולך למקום שהוא בא משם אזי הוא
הולךבחידות ושירים נפלאים מאוד שיש בהם כל החכמות. ויש שינויים בין הימים, כי אין יום דומה
לחברו.ויש צדיק גדול ונפלא מאוד שהוא עוסק בזה, היינו שהוא הולך ומקבץ כל החסדים של
אמת,ומביא אותם לאיש חסד האמיתי, שהוא באמת אדם גדול מאוד. ועל ידי זה עיקר התהוות
הזמן.וזה הצדיק העוסק בזה לקבץ החסדים של אמת הוא בוודאי חכם גדול ונפלא מאוד והוא גם
מליץודברן נפלא מאוד, ויכול לדבר חידות ושירים נפלאים עד שאין נמצא שום נברא בעולם שלא
ירצהלשמוע אותו. ובאלו החידות והשירים יש בהם כל החכמות. וכל זה מובן ממילא, מאחר
שעיקרקיום העולם והמעין והלב וכל הנבראים כולם הוא רק על ידו שהוא מקבץ החסדים של
אמת.וכן עיקר כל החידות והשירים של כל יום ויום שיש בהשירים האלו, כל החכמות, הכל על
ידו.נמצא שהוא יודע חידות ושירים נפלאים מאוד. אך מחמת שהדיבורים של העולם שאינם
שבחיםלהשי"ת אין להם שלימות, ועל כן זה הצדיק דייקא נראה בעיני העולם ככבד פה, כי הוא
ככבדפה מאלו הדיבורים של העולם, שאין בהם שלימות אבל באמת אינו כבד פה כלל, רק
אדרבההוא מליץ ודברן נפלא מאוד.
- - עיקר חיות וקיום העולם הוא רק על ידי געגועים וכיסופין דקדושה של הלב של העולם, שבו
תלויעיקר חיות וקיום כל העולם עם כל הנבראים כולם. ועיקר חיות של זה הלב בעצמו הוא על
ידישעומד תמיד כנגד המעין שבקצה העולם, וכוסף ומשתוקק תמיד בהשתוקקות גדולה לבוא
אלאותו המעין. אף על פי שהוא בלתי אפשר לו לילך להתקרב אל המעין, אף על פי כן עיקר
היותוהוא רק על ידי שעומד וצופה ומביט ומסתכל על המעין מרחוק מאוד מקצה הארץ, ומתגעגע
וכוסףומשתוקק בהשתוקקות גדולה, בכלות הנפש, וצועק תמיד לבוא אל אותו המעין. וגם זה
המעיןמשתוקק אליו, ועל ידי זה הוא עיקר החיות של הלב, שבזה תלוי עיקר החיות והקיום של
כלהעולם כולו.
כשמגיע היום להיות נגמר ונפסק - שאז הוא זמן תפילת מנחה וערבית - אז צריך האדם
להתעוררבהתעוררות גדולה ולהזכיר את עצמו איך שהלב של העולם והמעין שעל ידם עיקר
קיוםהעולם - מתחילים ליטול רשות זה מזה, ואומרים חידות ושירים נפלאים זה לזה באהבה
רבהוהשתוקקות גדולה מאוד. בכן צריך גם הוא לשתף עצמו עימהם ולהתעורר אז בהשתוקקות
גדולהמאוד. בכן צריך גם הוא לשתף עצמו עימהם ולהתעורר אז בהשתוקקות וכיסופין גדולים
להשי"תולהתפלל בדביקות גדולה, כי הבריאה של כלל זה היום כבר נגמר ונפסק ומי יודע מה
ילדיום. וכן אחר כך צריך להכין עצמו לקבל קדושת הבריאה החדשה של יום הבא, ולהזכיר את
עצמוהיטב, שכל יום ויום כשהוא הולך למקום שבא משם אז הוא הולך בחידות ושירים נפלאים
מאוד,שיש בהם כל החכמות. ויש שינויים בין הימים, כי כל יום משונה מחברו, בפרט הימים
המקודשים,שהם שבת ור"ח ויו"ט. בכן צריך האדם לשתף עצמו גם כן לזה ולהתפלל בכל יום
ולומרלפניו ית' שירים ותשבחות וכו' בחשק חדש והתלהבות דקדושה מאוד ובמוחין חדשים
לגמרי,ולקשר עצמו ולהמשיך על עצמו זכות וכוח העוסק בזה לקבץ החסדים של אמת ולהביאם
לאישחסד האמיתי, שעל ידי זה עיקר התהוות הזמן והחידות והשירים והחכמות, וכן עיקר קיום
וחיותהמעין והלב וכל העולם כולו )רמזי המעשיות(.
- - בהמעשייה הזאת מבואר קצת עניין התורה שמדברת מהתקשרות הלב אל הנקודה, שבזה
תלויתיקון העולמות, כי על ידי התקשרות הלב אל הנקודה נתקן השבירה, שהוא תיקון הכל. וזה
בחינתהמעשייה, שהלב צועק תמיד אל המעין, כי המעין הוא שורש של כל הנקודות הטובות
)ליקוטיהלכות(.
ביום החמישי - סיפור מאותו שהיה בעל חטוטרת.
- - גם במדרגת הצדיקים הגדולים יש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, כמובן מסיפור זה בפנים
וענייןהסיפור של הכת שהיו חוקרים אודות האילן הנורא והנפלא, ואיך שאפילו אחר שזכו כולם
לכלהמידות של האילן, שהם אמת ואמונה וענווה ויראה, אף על פי כן לא היו יכולים לבוא אל
האילן,מחמת שהוא בחינת למעלה מן המקום, עד שהבעל חטוטרת הביאם לשם )רמזי
המעשיות(.
- - יש מי שהתפאר שהמוח שלו הוא בחינת מועט מחזיק את המרובה, כי הוא נושא במוח שלו
אלפיםורבבות אנשים עם כל הצטרכויותיהם, וכל הנהגותיהם וכל ההוויות והתנועות שלהם, הכל
כאשרלכל, הוא נושא במוחו, ועל כן הוא מתפאר כי מוחו הוא מועט מחזיק את המרובה. ובאמת
הואאינו כלום והאנשים שלו אינם כלום וכולם המה מהבל יחד, יש דברים הרבה מרבים הבל.
אךיש צדיקים גדולים שבאמת יש לכל אחד ואחד בחינת מועט מחזיק את המרובה, כל אחד לפי
בחינתו:יש שהדיבור שלו הוא בחינת מועט מחזיק את המרובה, ויש ששתיקתו היא בחינת מועט
מחזיקאת המרובה, ויש מי שהוא מוליך את גלגל הירח, אף על פי שגלגל הירח גדול מאוד והוא
קיוםכל העולם, כי העולם צריך להירח, נמצא שהוא בחינת מועט מחזיק את המרובה באמת.
אבליש עוד בחינת מועט מחזיק את המרובה שהוא למעלה מכולם בכלל, וזה הצדיק שזוכה
לבחינתמועט המחזיק את המרובה בתכלית המעלה העליונה, מה שאין למעלה הימנו, הוא
דייקאנראה כבעל חטוטרת, ובאמת אינו בעל חטוטרת כלל, רק אדרבה הוא נושא עליו את הכל.
- - יש אילן אשר בצלו ישכנו כל החיות ועל ענפיו ישכנו כל העופות וכל ציפורי שמיא, והעונג
המופלאשיש שם אצל אותו אילן אין לשער. ולפעמים יש כת מבני אדם שמשיגין שיש אילן כזה
בעולםורוצים לילך ולבוא אליו, אך אין מכריע ביניהם לאיזה צד צריכין לילך לבוא אל אותו האילן,
ונופלתמחלוקת ביניהם על זה, כי זה אומר לצד זה צריכין לילך וזה אומר לצד זה, ואין מכריע
ביניהם,עד שבא חכם אחד ומודיע להם, כי אי אפשר לזכות לבוא אל אותו האילן, כי אם מי שיש
לוהמידות של האילן, כי זה האילן יש לו ג' שורשים, שהם אמונה ויראה וענווה, ואמת הוא גוף
האילן.ואז כשזוכים כולם לבוא לאלו המידות, אז כולם מסכימים לדעה אחת שבזה הדרך צריכין
לילךולבוא לאותו האילן. אבל זה האילן אין לו מקום כלל, כי הוא למעלה מהמקום לגמרי, ועל כן
אפילואלו הצדיקים הזוכים לכל המידות של האילן, אף על פי כן אי אפשר גם להם לעלות ולבוא
אליו,כי אם על ידי זה הצדיק הבעל חטוטרת, שזכה לתכלית המדרגה העליונה בעניין מועט
מחזיקאת המרובה, והוא במדרגת סוף בחינת המקום, כי תכף למעלה ממנו הוא למעלה מן
המקוםלגמרי, ועל כן הוא יכול לישא ולהעלות אותם מתוך בחינת המקום ולהעלותם להאילן
שהואלמעלה מן המקום )רמזי המעשיות(.
ביום השישי - סיפור מאותו שהיה שתוק ידים.
סוד מעשיה זו נעלם מכל העולמות. אך אף על פי כן יש לנו רשות לכל אחד ואחד לחפש ולבקש
בהאיזה רמזים מה שנוכל למצוא )ליקוטי הלכות(.
ה. תפילה בענין סיפורי מעשיות של צדיקים
גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם. מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ
קניניך.מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך.
רבש"ע, אתה האל עושה פלא, ואתה עושה נפלאות בכל דור ודור על ידי הצדיקים האמיתיים
שבכלדור, כאשר אבותינו סיפרו לנו את כל הגדולות והנפלאות והנסים הגדולים והמופתים
הנוראיםאשר עשית בכל דור ודור ע"י צדיקיך האמיתיים מימות עולם עד היום הזה. וגם בדור
הזהבודאי נמצאים צדיקים בעלי מופתים אמיתיים. ובכן זכני ברחמיך הרבים ועזרני והושיעני
וחזקניואמצני שאזכה לספר סיפורי מעשיות של צדיקים אמיתיים, מכל מה שעבר עליהם
בימיהם,הן מה שעבר עליהם בעצמם, והן מה שעבר על בניהם ועל כל הנלווים אליהם, וכל
האותותוהמופתים הגדולים והנוראים שעשו בעולם באתגליא ובאתכסיא, וכל הדברים הקדושים
והתגלותאלוהות שהמשיכו בעולם, הכל אזכה לשמוע היטב באוזני ובלבי, ולשיח ולספר בהם
תמיד.ימלא פי תהילתם, כל היום תפארתם, כי תהילתם היא תהילתך ותפארתם היא תפארתך.
זכנילעסוק בזה בכל יום ויום לספר סיפורי מעשיות של צדיקים אמיתיים, באופן שאזכה שיומשך
עליקדושתם העצומה, וע"י זה אזכה לטהר מחשבתי מכל הבלבולים וערבוב הדעת ומכל מיני
מחשבותזרות וחיצוניות, ומכל מיני הרהורים רעים, ומכל מיני בלבול הדעת שבעולם הנמשכין
ממוחיןדקטנות, ואזכה לצאת ממוחין דקטנות למוחין דגדולות. ועל ידי זה תצילנו ותפדני מכל
הצרותומכל הייסורין ומכל מיני דינים שבעולם, שכולם נמשכין מבלבול הדעת ממוחין דקטנות.
ואתהברחמיך הרבים תפדני ותצילני מכולם על ידי שתזכני ותסייעני תמיד לעסוק בסיפורי
מעשיותשל צדיקים אמיתיים שהם בחינות מוחין דגדלות.
ועזרני והושיעני לכסוף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד לבוא לארץ ישראל ואזכה להמשיך עלי
קדושתארץ ישראל תמיד, ועל ידי זה אזכה לאמונה בשלמות, להאמין באמונה שלמה
בהשגחתךתמיד. ותוציאני מטבעיות לגמרי, שאזכה לידע ולהאמין שאין שום דרך הטבע
בעולםכלל רק הכל בהשגחתך לבד, כי גם הטבע בעצמה מתנהגת בהשגחתך תמיד,
ואתהמשנה הטבע בכל עת על ידי הצדיקים האמיתיים שבכל דור ודור, שעושין חדשות
ונפלאותבכל דור כאשר שמענו מאבותינו.
ורחם עלי ועל כל ישראל למען שמך. ועזרנו וזכנו להתדמות אליך, תתברך, שנזכה להבדיל בין
האורובין החושך, עד שנדע באמת להבחין ולהבדיל בין סיפורי מעשיות של צדיקים אמיתיים ובין
סיפורימעשיות של רשעים. וגם לידע ולהבחין על מי לספר ואיך לספר באופן שאזכה לספר על
צדיקיםאמיתיים הגדולים במעלה, אשר הסיפור והדיבור עליהם יהיה לו כוח לטהר מחשבתי.
כיאתה הודעתנו שכנגד כל מעשה של צדיקים יש כנגדו מעשיות של רשעים ושקרנים, ומעשיות
מעורבביםשל העושים דברים הנראים כמופת על ידי כמה תחבולות, ע"י כישוף או ע"י דבר
אחר,ואי אפשר להבחין ולהבדיל ביניהם, כי אם מי שיודע להבדיל בין האור ובין החושך, כאשר
הודעתנוברחמיך הרבים. ובעוצם חלישותינו, אשר נתרחקנו ממך מאוד, בוודאי אין בידינו להבדיל
ביןהאור ובין החושך. על כן רחם עלינו, עזרנו והושיענו שנזכה על כל פנים לאמונה שלמה ותהיה
אמונתנוחזקה כל כך כאילו אנו רואין בעינינו ממש מה שאנו מאמינים בו באמת. ונזכה להאמין
בךה' אלוקינו שאתה משגיח בהשגחה פרטית בכל עת, ואתה עושה חדשות ונפלאות בכל עת
בכלדור ודור על ידי צדיקיך האמיתיים שבכל דור. ונזכה להאמין שיש הבדל והפרש גדול בין
המופתיםוהחידושים שנעשים על ידי הצדיקים האמיתיים, ובין המעשיות הנדמים למופתים
הנעשיםעל ידי הרשעים או על ידי המעורבים מטוב ורע, אשר עדיין אינם ראויים לזה, לעשות
מופתיםבעולם, ומתלבשים בטלית שאינה שלהם, אשר יש הבדל והפרש בין מעשיהם של אלו
למעשיהםומופתיהם של הצדיקים האמיתיים כמו בין האור ובין החושך. באופן שאזכה תמיד
לספרסיפורי מעשיות של צדיקים אמיתיים שיש להם כוח לטהר את מחשבתי. יהיו לרצון אמרי
פיוהגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, אמן סלה.
ו. מזיכרונותיו של ר' נתן על חייו ודבריו של ר' נחמן
.1 אמר, שהוא בעצמו עיקר התעוררות לעבודת השם יתברך באמת היה על ידי סיפורי מעשיות
שלצדיקים, כי כל הצדיקים היו מצויים בק' מזיבוז, מחמת שהוא מקום הבעש"ט ז"ל, ורובם
ככולםהיו מתאכסנים בבית אביו, ושמע הרבה מעשיות של צדיקים, ועל ידי זה היה עיקר
התעוררותולהשם יתברך עד שזכה למה שזכה.
.2 היה מספר מגודל הבושה שהיה לו, שהיה מתבייש מפני השם יתברך, והיה מרגיש ממש
הבושהעל פניו, והיה מרגיש כמו מי שמתבייש מפני חברו מאוד, כי היה מרגיש שמתחיל מראה
פניולהשתנות לכמה גוונין, כדרך המתביישין ממש, בלי שום שינוי. והרב הקדוש ר' נחום
מטשירנובילראה אותו בימי נעוריו בק' מידבידובקה ונתבהל מעוצם היראה שהיה על פניו אז,
ואמרשמה שנאמר "למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" - זה רואין בחוש אצלו.
.3 בכפר הוסאטין, סמוך לעיר מידבידובקה, היה דר חמיו. שם היה עיקר גידולו. שם הולך נהר
גדולועליו גדלים קנה וסוף הרבה למאוד מאוד. היה דרכו בקודש, שהיה לוקח לפנמים ספינה
קטנהושט בה בעצמו לתוך הנהר. ואף על פי כן היה שט בה עד אחורי הקנה וסוף, עד המקום
שלאהיו רואין אותו עוד, ושם היה עושה מעשיו בעבודת השם יתברך בתפילה והתבודדות.
פעם הלך בספינה לתוך הנהר, והוא לא ידע עדיין להנהיג הספינה, וכשבא לתוך הנהר רחוק
מהיבשה,התחילה הספינה להתנודד וכמעט שנטבע. לא ידע כלל מה לעשות. הרים ידיו וצעק
אלהשם יתברך. - - והיה רגיל לספר זאת.
.4 רבינו ז"ל אף על פי שהיה לו חדר מיוחד בכפר שישב בו לבדו, אף על פי כן היה הולך על פי
הרובעל פני השדה בתוך איזה יער וכיוצא, והיה מתבודד שם הרבה.
פעם אחת הלכתי עמו בק' מידבידובקה, שהיה דר שם בתחילה, והלכנו אנה ואנה אצל השדות
וההרים.הטה ידו על פני השדות וההרים ואמר לי: "בכל אלו השדות וההרים שאתה רואה סביב
העירבכולם הלכתי וסבבתי כמה וכמה פעמים." היינו שהיה הולך ומתבודד שם בכל אותן
המקומות.וסיפר לי ששם בראש ההר יש מקום גבוה מאוד, ובראש גבהו יש בתוכו כמו בקעה.
והיהעולה על ראש גובה ההר ונכנס לתוך הבקעה שבתוכו, ושם היה אוהב להתבודד כמה
פעמים.ולפעמים היה הולך במקומות אחרים. וכל זה היה בק' מידבידובקה, שכבר היה צדיק
מפורסםבעת שדר שם. חוץ מה שהיה מרבה בהתבודדות בעת שישב בכפר. וכן בתחילה כשישב
במזיבוז,וגם אחר כך בעת שישב בזלוטופולי. ופה ק"ק ברסלב בכל יום ויום היה מתבודד כל היום
כולו.
סיפר לי איש אחד בזלוטופולי, שבהיות רבינו ז"ל יושב בזלוטופולי פעם אחת בקיץ התפלל רבינו
ז"לבבוקר השכם, ואחר כך שלח את בתו הילדה שרה לקרוא לו. בא אל רבינו ז"ל. אמר לו: "לך
עמילטייל!" הלך עמו חוץ לעיר. הלכו בין העשבים. ענה רבינו ז"ל ואמר: "אם היית זוכה לשמוע
אתקול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לשם יתברך בלי פניה
ובלישום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול! כמה יפה ונאה כששומעין השירה
שלהם.טוב מאוד ביניהם לעבוד את ה' ביראה." אחר כך הלכו יותר ובאו סמוך להר אחד שקורין
מוגילו,שהיה שם סמוך לעיר, ושאל אותו האיש מה זאת, והשיב לו, וסיפר לו ענין אותו המוגילו,
ואמרלו שילך עמו לשם. נכנסו לשם. כשנכנסו לשם לא נראו לחוץ כלל, כי ההר היה חלול בתוכו
ועמוקקצת בתוכו. ונכנסו לשם רבינו והאיש הנ"ל, וישב רבינו ז"ל על הארץ והוציא מבית יד שלו
ס'שערי ציון, והתחיל לומר, ובכה מאוד מאוד. היה אומר להלן מדף לדף ובכה הרבה מאוד מאוד
בליהפסק. והאיש עומד אצלו ומחזיק הציבוק שלו, עומד משתומם ורואה בכייתו הגדולה מאוד.
שההזמן הרבה בזה. כאשר פסק מלבכות צווה על האיש הנ"ל שילך ויסתכל בחוץ היכן היום
עומד.יצא וראה שכבר פנה היום והשמש נוטה לשקוע. כך התמהמה בבכייתו קרוב ליום שלם
בקיץבלי הפסק. אחר כך צווה לו להוציא אש ועישן הלולקי. ישב מעט, ויצאו לחוץ.
.5 פעם אחת ענה ואמר: עלי אין חולקים כלל. רק הם חולקים על מי שעשה כך כמו שבודים
החולקיםעליו. ועל איש כזה בוודאי ראוי לחלוק.
ואמרשהם חטבו לעצמם אדם וחולקין עליו.
.6 לא היה לרבינו ז"ל שום מנוחה כל ימיו אפילו רגע אחד, כי היה לוחם מלחמות ה' בכל עת ובכל
רגע,ואי אפשר להאריך ולספר בזה מכמה טעמים. וזה היה ענין המחלוקת הגדולה שהיתה עליו.
.7 "בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי" - בזה שאויבים שלי אינם רעים, כי צדיקים
חולקיםעלי, בזאת ידעתי כי חפצת בי.
.8 אמר, שאם לא היה ממתין בביטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטולטל, כמו כל הנוסעים
ומטלטליםעצמם בשביל הפרנסה, כנהוג עכשיו. ואמר זאת לעניין הנהגת הבית בפרנסה
ומלבושיםושאר צרכי הבית, שעל פי רוב חסר לאדם הרבה - - ואמר על עצמו עניין זה, שאם
לאהיה ממתין, כגון שהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דווקא תיכף, היה
צריךללוות לעצמו ולהיות בעל חוב, עד שהיה מוכרח להיות נוסע ומטולטל, כמו שאנו יודעים עניין
הנוסעיםשהם מוכרחים תמיד ליסע למדינה מחמת שהם תמיד בעלי חובות. ועניין זה צריכין לידע
מאודוצריכין ללמד עצמו ולהרגיל את עצמו בזה מאוד. כי לכל אדם חסר הרבה, אפילו בעלי בתים
ועשיריםגדולים, מכל שכן מקבלים, אפילו החשובים והגדולים. וצריך ליזהר להיות מסתפק
במועטולהנהיג ביתו כפי השעה והזמן. ואם נדמה לו שצריך מלבוש לו או לאשתו ובניו, אף על פי
שמוכרחלו, אל ידחוק השעה ללוות ולהקיף ולהיות בעל חוב, אך ימתין עד תבוא עתו. וטוב לסבול
דוחקאפילו במזונות, וכל שכן במלבושים ודירות וכו', ולא להיות בעל חוב ח"ו. ומוטב שיהיה בעל
חובלעצמו או לבני ביתו מלהיות בעל חוב לאחרים.
.9 אמר, שכל התורות והשיחות שלו אינם בשבילנו לחוד, כי אם את אשר ישנו פה ואשר איננו
פה.וכמה פעמים דברנו עמו מעניין זה ורמז לנו בדבריו להודיע הבאים את כל מעשה ה' הגדול
שעשהעמנו. ופעם אחת אמר בפירוש: "גם לבניכם תודיעו כל מה שנעשה כאן" ואמר ברתת וזיע
בהתלהבותנוראה: "והודעתם לבניך ולבני בניך!"
.10 כשהיה באומן היה שומע בביתו קול של הצועקים על הבית עלמין על קברי אבותם, שדרכם
לצעוקולהתפלל שם בקול מר, כנהוג.
פעם אחת שמע אישה שהיתה צועקת על קבר אביה: "אבי, אבי!" בקול מר מאוד. ובתו היתה
עומדתאצלו. ענה ואמר לה: "האישה הזאת צועקת בכוונה היטב: "אבי, אבי!" אבל אינו בכאן
כלל."ואמר אז שטוב כשבאים על קברי אבות לומר למתים השוכנים סביב סביב לקבר אביהם
ואמםוכיוצא לבקש מהם שיודיעו לו שבא בנם או בתם אליו, כי בודאי לא כל המתים מסתלקים
ממקוםקבורתם למקום שנטרדים, כי הרבה שרויים בקברם. על כן טוב להודיעם בכדי שהם
יודיעולאביהם וכו'. והוסיף: "אבל אצל הצדיק אין צריכין לחשש על זה שמא אינו שם, כי מיתת
הצדיקהוא רק כמו מי שיוצא מחדר אחד לחדר אחר." והמשיל לבתו על עצמו: "כמו שאני עתה
בחדרזה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי. אם את תבואי אצל
הדלתותצעקי "אבי, אבי", - לא אשמע דבריך?"
כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש כמה פעמים, שרמז לכל אחד ואחד כמה גדולה המעלה של מי
שזכהלבוא על קברו הקדוש והנורא כי בוודאי ישמע דבריו ויעזור ויושיע לו בכל מה שאפשר.
.11 קודם הסתלקותו אמר, שכבר הוא עומד עכשיו על מדרגה כזו שאי אפשר להשיג יותר בשום
אופןכל זמן שמלובשים בגוף. ואמר שהוא מתגעגע מאוד להפשיט גופו, כי אי אפשר לו לעמוד על
מדרגהאחת בשום אופן, כי כל ימי חייו מעולם לא עמד על מדרגה אחת, אפילו כשהגיע לאיזו
מדרגהעליונה שתהיה, אפילו לתכלית המעלה, אף על פי כן היה מחפש יותר עד שהגיע למדרגה
גבוההיותר ויותר. וכן היה תמיד כל ימי חייו. ולבסוף הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך
הגוףלהשיג יותר בשום אופן ועל כן הוא מוכרח להסתלק. ואמר בזה הלשון: "כבר הייתי רוצה
מאודלהתפשט החלוק, כי איני יכול לעמוד על מדרגה אחת."
.12 ראוי שיהא מרגיש צרת יחיד, וכל שכן צרת רבים ח"ו בלב, כי אפשר שידע מהצרה ויודע
בבירורכאב הצרה ועם כל זה לבו אינו מרגיש הצרה כלל. ועל כל פנים צרת רבים ח"ו ראוי שהלב
יהיהמרגיש כאב הצרה. ואם אינו מרגיש צריך להכות הראש בקיר, היינו להכות הראש בקירות
לבבו.
.13 היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם, וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה, והוא
מרמהבני אדם ושואל לכל אחד: "מה אני אוחז?" ולכל אחד נדמה כאילו הוא אוחז מה שהוא
מתאווה,ועל כן הכל רצים אחריו, כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ, ואחר כך הוא פותח
אתידו ואין בה כלום. כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה כל העולם, והכל רצין אחריו, ומרמה
לכלאחד ואחד עד שנדמה לכל אחד ואחד כאילו יש בידו מה שהוא חפץ, כל אחד כפי שטותו
ותאוותו,ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו - ואין בה כלום, כי אין מי שימלא תאוותו אצלו.
גם נדמו כל התאוות של העולם כמו עמודי אור הנכנסין לבית מן אור החמה, שנראין בחוש שהם
נדמיןלעמודים מחמת הזריחה של החמה, וכשרוצים לתפוס אותן עמודי האור - תופסין ותופסין
ואיןבתוך היד כלום. כך הן כל התאוות של העולם הזה!"
.14 הרשעים הם מלאים חרטות, והם אינם יודעים כלל מהו חרטה, כי זהו בעצמו שהם מתגברים
בעניןרשעתם, זהו בעצמו חרטה, כי מחמת שבאה בדעתם חרטה על כן הם מתגברים ביותר
ברשעתם,כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה, שכשאחד רואה חברו מתגבר נגדו, אזי הוא
מתגברביותר נגדו. כמו כן ממש כשהרשע רואה שמתחיל איזה דבר טוב להתעורר אצלו אזי
הואמתגבר ביותר.
וזהו כלל גדול בעבודת ה', אפילו לשאר בני אדם, לכל אחד לפי ערכו, שכל מה שרוצה יותר ליכנס
בעבודתה' מתגבר עליו הבעל דבר ביותר. וצריך להיות משכיל על דבר זה ובתחבולות תעשה
מלחמהלהתגבר על הרע בהתגברות גדולה בכל פעם. אשרי הזוכה לנצח המלחמה!
.15 מה שכשאדם מתחיל ליכנס בעבודת ה' ולהתקרב אל צדיק האמת באים עליו הרהורים
ובלבוליםגדולים, זהו כמו, למשל, כלי מים שמתחילה נראה כאילו המים צלולים, ואחר כך
כששופתיןומעמידין המים אצל האש ומתחילין להתבשל אזי מתבלבלין המים והרתיחה מעלה
כלהפסולת שהיתה במים, ועולה כל הפסולת למעלה, וצריך שיעמוד אחד להסיר חלאת ופסולת
המיםבכל פעם. ומתחילה נדמה כאילו המים צלולים לגמרי, ואחר כך נראה הפסולת שבמים
העולהבכל פעם למעלה. וכשמסירין בכל פעם החלאה והפסולת אזי נשארין המים צלולים וזכים
באמתכראוי. כמו כן ממש קודם שמתחיל האדם ליכנס בעבודת ה' אזי הטוב והרע מעורבין בו,
ומחמתשהם מעורבין מאוד אין נראה הפסולת והרע שבו כלל, אך אחר כך כשמתחיל ליכנס
בעבודתה' ומתקרב אל צדיק האמת, אזי מתחיל להזדכך ולהתברר, ואזי עולה הפסולת והרע
בכלפעם למעלה.
.16 פעם אחת הוכיח אותנו להתפלל בכוונה ובכוחות, כמבואר בספרים הרבה שצריכין להכריח
עצמומאוד לתפילה ולהתפלל בכל הכוחות, ואמר: "התפילה שלהם בכוח הוא כמו שמשכתי אני
אתהחבל עם העוגן כשהייתי על הספינה. היינו בהיותי על הספינה היה פעם אחת שעת הדחק,
שהיומכריחין את כל אנשי הספינה שימשכו בכל כוחם את החבל, והייתי מושך בכל כוחי אבל
באמתלא הכנסתי שום כוח, רק היה לפנים, כי הוכרחתי להראות לפניהם כאילו אני מושך בכל
כוחי.כך היא התפילה שלכם בכוח ובכוונה."
.17 אמר, שטוב לאדם להרגיל את עצמו שיוכל לᣃחᣃיᣄוᣃת את עצמו באיזה ניגון, כי ניגון הוא דבר
גדולוגבוה מאוד מאוד, ויש לו כוח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם לשם יתברך. ואפילו מי
שאינויכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל לחיות את עצמו באיזה ניגון כפי שיוכל
לזמראותו, כי מעלת הניגון אין לשער.
ז. מי היה ומה פעל ר' נתן מברסלב, תלמידו של ר' נחמן
- - - מעולם לא ראינו ולא שמענו מאיש אחד שישרת את רבו באופן כזה, כמו שראינו ממורנו
הר"רנתן ז"ל, כי ממש נתקיים בו לא מש מתוך האוהל - אוהלה של תורה של רבינו אור האורות
בעלליקוטי מוהר"ן זצ"ל, כי ממש היה דבוק ומקושר אליו בהתקשרות ודביקות אמיתית, במסירת
נפשובביטול הרגשות עצמו לגמרי, בכל תנועותיו, במעשה ובדיבור ובמחשבה, בשבתו בביתו
ובלכתובדרך, בשכבו ובקומו. וכל שיחותיו וסיפוריו וענייניו הכל היה סובב והולך רק על קוטב
ענייןזה, להודיע ולפרסם גדולת קדושת מעלת רבינו זצ"ל וגדולת קדושת מעלת מאמרי תורותיו
הקדושותושיחותיו וסיפורי מעשיותיו וכל ענייניו, להודיע לבני האדם גבורותיו וכו' להפיץ מעיינותיו
חוצה,כי זה כל אדם, וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ובשביל זה, כמו שאמרו רז"ל. אלמלא
זכוהעולם על כל פנים גם עכשיו, זה שנים רבות אחר הסתלקותו ז"ל, ליהנות מאורו כבר היה
העולםבא לידי תיקונו בשלמותו כמבואר מזה במקום אחר.
והנה האיש הזה מורנו הר"ר נתן ז"ל לא נתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, וכל ימי חייו היה עוסק
רקבעניין זה לדלות ולהשקות מתורת רבו לאחרים ולפרסם שמו הגדול והקדוש בעולם. ועסק
בזהבשקידה רבה מאוד ובמסירת נפש עצומה מאוד אשר לא יאומן כי יסופר, וזכות רבו הקדוש
מסייעתו,כי זכה למדרגה גבוהה ועליונה מאוד בעבודת ה' ובהשגת התורה הקדושה, והכל היה
בתמימותובפשיטות גמורה ובשפלות אמיתית וענוה שלמה מה שאי אפשר לשער כלל, ואי אפשר
לבארפרטיות עניין זה לא בכתב ולא בעל פה. והיה חידוש נפלא ונורא מאוד, כי זכה ללמוד
הרבהבפשיטות ש"ס ופוסקים ומדרשים וזוהר הקדוש וספרי קבלה ושאר ספרי קודש, עד שכל
מיששמע קצת מסדר לימודו היה משער בלבו כי בלתי אפשרי דבר זה אם לא שנאמר שיומם
ולילהאינו עוסק רק בסדר לימודו. ומלבד זה היה עוסק הרבה מאוד בעבודת ה', עבודה זו
תפילה,כי היה מתפלל תפילתו בכוח עצום ובהתלהבות גדולה ובדביקות נפלאה. גם היה עוסק
הרבהבתפילה ובתחנונים בתמימות ופשיטות גדולה, כי היה רגיל לומר בכל יום מזמורי תהילים
הרבהובהתעוררות גדולה ובבכיה עצומה ובקולות וצעקות גדולות ומשונות ובלב נשבר באמת
כזהאשר לא יאומן כי יסופר, וכל השומע תצלינה אוזניו, ורבים רבים מישראל, גם מהמון עם אשר
לאהיו מקורבים אליו כלל וכמעט שלא הכירו אותו בפניו כלל, נתעוררו לתומם בהתעוררות גדולה
דקדושהעל ידי ששמעו תפילתו ואמירת תהילים שלו ותיקון חצות שלו וכיוצא בזה, כידוע
ומפורסםעניין זה. גם היה עוסק הרבה בכל יום לפרש שיחתו לפני השי"ת ולהרבות בהתבודדות
ותחנוניםוכו' שעות הרבה בכל יום, עד שכל מי ששמע סדר עבודת התפילה שלו היה משער בלבו
כיאי אפשר לדבר זה אם לא שמבלה כל ימיו ולילותיו על תפילה ותחנונים.
גם היה עוסק הרבה בכל יום לחדש חידושי תורה נפלאים על ידי ההקדמות הנוראות שקיבל מרבו
זצ"ל,ולסדרם היטב ולכתבם על הספר, כמובן קצת בחיבוריו הקדושים בספרו ליקוטי הלכות. גם
היהעוסק בספרי רבינו זצ"ל בעצמו בכמה וכמה העתקות, ללבנם ולסדרם בכל פעם בסדר יותר
נכון,ולברר העצות והדרכים הקדושים היוצאים מהם למעשה, כמובן מספר קיצור ליקוטי מוהר"ן
וליקוטיעצות. וגם בעניין זה היה לו עסק גדול, כי סדרו כמה פעמים ובכל פעם באופן אחר, כידוע
להיודעיםבזה. גם היה עוסק הרבה לסדר תפילות על סדר כל מאמרי רבינו ז"ל, וגם בזה היה לו
עסקגדול מאוד, כמובן מזה בספרו ליקוטי תפילות הנדפסים, לבד ממה שנשרפו הרבה הרבה
חיבוריםמסדר ליקוטי תפילות שלו, מה שלא זכו העולם לראותם וליהנות מהם כלל, כידוע
ומפורסםבין אנ"ש, לבד מה שהיה צריך כמעט בכל יום לכתוב מכתבים הרבה ובאריכות דברים
המשיביןאת הנפש לאנשים רבים מאנ"ש אשר זכו לשתות בצמא את דבריו, כידוע. וכל מי ששמע
וידעקצת מענין סדר כתביו הנ"ל היה משער בלבו, כי בלתי אפשר דבר זה אם לא שמבלה כל
ימיועל כתיבת העניינים הנ"ל. ויותר על זה מה שעסק כל ימיו לייסד הבניין הקדוש של רבינו זצ"ל
ולהדפיסספריו הקדושים כמה פעמים, ולייסד ולבנות הבית מדרש הקדוש שלו, ובכל פרט ופרט
מענייניםהנ"ל היה לו עסק גדול עם רבים מאנ"ש אשר היו בתומכי נפשו, אך אף על פי כן היה
צריךלבלות זמן הרבה על זה ולעסוק בנסיעות רבות בשביל זה. לבד מאשר רבים קמו עליו, והיו
לומלחמות גדולות ועצומות ומסירת נפש עצומה מאוד קודם שזכה לגמור כל עניין ועניין מעניינים
הנ"ל.
ויותר על זה מה שזכה ללמד מתורת רבו לאחרים והיה עוסק הרבה לדבר עם בני אדם הרבה
בכליום ולקרב אותם לעבודת השי"ת, והיה מבלה על זה זמן הרבה, ידוע. כמה יגיעות צריכין לזה
וכמהזמן צריכין לבלות על זה קודם שזוכין לעזור לבעל בחירה אחד ולקרב אותו לעבודת השי"ת!
ומכלשכן שהיה לו עסק גדול עם אנשים רבים מישראל שעסק עימהם בעניין זה לקרב אותם
לעבודתה' על ידי החידושי תורה והמעשיות והשיחות הקדושים שקבל מרבו זצ"ל. לבד מה שהיה
צריךלכתוב מכתבים רבים בכל יום לרבים מאנ"ש להשיב לכל אחד על שאלתו ולהורות להם
הדרךאשר ילכו בה ולחזק לבבם רק ביראת ה' כל היום.
