"חמור" או "נשמה" ???

                                      מה עדיף להיות "חמור" או "נשמה" ???

בפרשת השבוע נאמרו עשרת הדברות. ומצוות "כבד את אביך ואת אמך" שלכאו' זה בן אדם לחבירו נכתב בצד ימין, בצד של

בן אדם למקום. ומסביר החינוך על הפרשה שזאת כדי שיעשו ק"ו, ומה יש לי לכבד את הורי על שהביאו לי גוף לא כל שכן שעלי
לכבד את הקב"ה על שנפח בי נשמה. ותמהני... הלא גוף בלא נשמה היה לפחות משהו, חמור או חיה אחרת. אבל נשמה בלי

גוף, מה יש לה לעשות??? וא"כ אין כאן שום ק"ו.  וא"א לומר שיש לנשמה מה לעשות בלעדי הגוף שאם כך מדוע ברא הקב"ה

גוף בכלל?

עדיף להיות חמור מאשר מלאך?

הק"ו הולך כך, מה יש לי לכבד את הורי על זה שהם נתנו לי גוף, ולולי הנשמה הייתי "חמור"  ועל עצם זה שנתנו לי גוף מגיע להם תודה. על אחת כמה וכמה שאלוקים נתן בגוף הזה נשמה, מגיע לו תודה!!!

המחשבון, לשיטתך שהק"ו הולך רק אחרי שהורי נתנו לי כבר את הגוף. יוצא שהם אפשרו את המצב בכלל של קבלת הנשמה בגוף. ושוב כל הקרדיט מגיע אליהם, כי בלעדיהם כלום לא היה. בהכרח שלא זה הק"ו. והדרא קושיא לדוכתיה!!

ואיני מסכים עם סוקרטס וחזןגדול. כי מנין לכם שהנשמה בלא גוף מלאך היא? והרי כל מה שנהנית בגן עדן זה רק משום שירדה לעולם בגוף, ולולי זאת לא היתה נהנית כלל וכלל.

על עצם השאלה מה עדיף גוף לבד או נשמה לבד, לדעתי עדיף נשמה מאשר גוף, היות וגוף זה גוש בשר כמו חמור ושאר ירקות, כמו שאתה אומר. משא"כ נשמה, שיודעת דעת עליון, וידוע שהשמה אינה רוצה לרדת לעולם, והקב"ה מכריח אותה כביכול, וזה סותר את דעתך.
וחוצמזה, הנשמה נהנית גם ללא הגוף, "שכר", יש לה רק אחרי שעבדה עם הגוף, משא"כ גוף לבד לא נהנית ואין לה שכר, ושום כלום.
השתא דאתית להכי, שוב ניתן לומר את הק"ו, ובתוספת נופך, מי נתן להורי את האפשרות, לתת לי גוף, הרי אלוקים נתן להם, ואפ"ה, אני צריך לומר להם תודה, למרות שבלי אלוקים לא היה להם את האפשרות הזאת, עאכו"כ, שעלי להודות לאלוקים עצמו, לא רק על זה שהוא נתן להורי נשמה, ע"מ שיוכלו לתת לי גוף, אלא ע"ז שגם לי עצמי הוא נתן גוף.
וכל זה הוא לפלפולא בעלמא, כי נראה לי שגם האגואיסט מבין, שאם מגיע להורים תודה, עאכו"כ, שמגיע לאלוקים תודה...

זה בדיוק העניין. שהאגואיסט ממש לא מבין, על מה ולמה אנכי צריך להודות להורי. הרי לפני שהייתי לא הייתי. וא"כ לא היה להורי למי להיטיב, בהכרח שהביאו אותי לעולם להנאתם ולטובתם בלבד. ואחר שנבראתי כבר אני קיים, ושוב אין לי על מה להודות להם. ואותה שאלה קיימת גם על הקב"ה.

הם הביאו אותך בתור חובה דתית. ובקשר לאלוקים עליך להודות לו שהוא נתן לך אפשרות להנות. ואם הוא היה רוצה הוא היה יכול לדפוק אותך כמו שצריך והוא לא עשה זאת, תן לו תודה. יש לך עיניים, יש לך אוזניים, וכו', אתה לא ילד קטן, אז, במטותא מינך אל תשאל שאלות של ילדים קטנים.
מה שאתה אומר, זה אל תברא אותי ואל תתן לי נסיונות ואל תתן לי שכר. משל למה הדבר דומה? לאחד שהכריח את חברו לחפור בור בעומק של 10 מטרים, והבטיח לו שכשהוא יגיע לעומק של 10 מטרים ימצא אוצר של מליארדים, והלה עומד וצווח, עזוב אותי, לא מדובשך ולא מעוקצך. האם זה מראה על חכמה יתירה שיש בחבר הזה? במקום להודות לו על זה שהוא מטריח אותו קצת - ביחס למליארדים, הוא מתלונן! האין זה טפשי, ילדותי וקטנוני???

מה הקשר??? אין הנידון דומה לראיה. תנסה לעכל את זה שבכלל לא היינו לא היינו צריכים שום טובה לא בגלל "לא מדובשך ולא מעוקצך" אלא כי לא היינו קיימים.

עי' בתשובה הקודמת...

אגואיסט נכבד!

שאלתך לא ברורה כלל ועיקר.

אין אופציה להפריד בין שני האלמטים, אלא במוות.
או שאתה מפנטז להיות מלאך?

זה שאין אופציה להפריד בין שני האלמנטים, אינו עניין לכאן כלל ועיקר. כי הנדון הוא בכלל על החיבור ביניהם.

הפנטזיות שלי קצת יותר מציאותיות, ולא לכך היתה כוונתי.  אלא, הכרת הטוב לאלוקים לפי "החינוך" נובעת מק"ו ממצוות כיבוד הורים. ועל זה שאלתי, מה הק"ו?

מכיר את הסרט פינוקיו?

וואי... וואי... לא מצאת שאלה אחרת לשאול.
וזכור לי משהו כזה אולי תפרט קצת.

בסרט רואים נגר שעשה שולחן, ואחד מהעצים לא רצה להיות שולחן, אלא רצה להיות אדם, והוא באמת עשה אותו אדם, ובהמשך נהיה אדם אמיתי, לו היית מכיר, אולי לא היית שואל...