|
|
| נשלח ב-23/2/2009 23:13 |
 |
| |
בס"ד
ירוחם יקר,
א. כתבת ש"ה' - א ח ד = וגם מידת הדין הוא בעצם בסופו של דבר מידת הרחמים -אחד ".
אם מידת הדין זהה למידת הרחמים, הרי שהיה צריך להיות כתוב שה' איחד את מידת הדין עם מידת הרחמים בבריאת העולם, אבל כתוב אחרת- "עמד ושיתף מידת הדין עם מידת הרחמים", כלומר יש כאן שותפות ולא מיזוג. ועוד, אם מידת הדין היא בעצם מידת הרחמים מדוע יש 2 שמות שונים , ה' למידת הרחמים ואלוקים - למידת הדין.
ב. כתבת ש"תרצה- זו היא גם אנטי תזה לכל תורת הקבלה, הרואה אלוקויות שונות, בדרגות שונות ובצורות שונות"
"אלוקויות שונות" הוא ביטוי בעיתי, כי אם מדובר בכמה שונות- הרי שמדובר על שם חול, והיית צריך לכתוב "אלוהויות" שונות. ואם מדובר על שם קדש - הרי שאלוקינו אחד, כפי שאנו אומרים בקריאת שמע, ואז המילה "שונות" לא יכולה לבוא בצימוד לשם זה.
ג. קטע יסוד בתורת הקבלה הוא "פתח אליהו" אותו אומרים אחינו הספרדים בכל הזדמנות שניתן לאמר אותו. אם אינני טועה כתוב שם- "וכל דאפריש וכ'", והדבר עומד בסתירה למה שכתבת על התיזה של תורת הקבלה.
ד. רש"י, ירוחם היקר.
תן פשט, אבל פשט כמו שצריך ברש"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2009 00:03 |
|
| |
סרננדו
תורת הקבלה בעייני היא ע"ז לכל דבר, , כפי שכתבתי שמע ישראל הוא האנטי תזה לתורת הקבלה,
האלוקים וה' הוא אחד ויחיד, הוא שונה רק בראיתנו אנו, הוא לא שונה במהותו, הוא אותו אחד,
למרות שבעיינו עיני הבשר- וההגיון של בני אדם, אנו מדמיינים אותו לפי מעשיו, פעם הוא רחום ופעם הוא נוקם,-
לכן אנו אומרים שמע ישראל, שנכניס לראשנו שלש פעמים ביום שזו טעות לחשוב כך- ה' ואלוקים הוא ,אותו א ח ד
אבל כנראה זה לא עוזר כי רבים מאחינו בני ישראל עדיין עובדים ע"ז, והם מדמינים שהם עבדי ה', כמו כל עובדי הע"ז לדורותיהם.
- רש"י כתב מה שכתב, ותפרש אותו אתה כרצונך, אם פרושו היה מניח את דעתי, לא היתי מחפש פרוש אחר,
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2009 08:48 |
|
| |
ירוחם
לדעתי פשט יפה, אבל חדשני מידי. ולכן מרגיז.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2009 10:00 |
|
| |
לא הבנתי אותך יקותיאלי
אם זה פשט יפה- מה זה משנה אם זה חדשני? ואם זה נכון מה זה משנה אם זה מרגיז?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/2/2009 22:48 |
|
| |
אנקדוטה: שמע ישראל מציית במדויק לכללי ההיקו היפני:
בריכה עתיקה
צפרדע קופצת
צליל מים
(ולהבדיל:)
שמע ישראל
א-דוני אלוהינו
א-דוני אחד
ופרושו של הרב אורי שרקי לפסוק, הרואה בו שלוש משמעויות שונות התואמות 3 תקופות שונות בהיסטוריה של עמ"י- יעקב, משה, לעתיד לבוא:
קריאת שמע
"קריאת שמע" איננה תפילה במובן הרגיל של המילה, היא בעצם חלק ממצות לימוד תורה עד כדי כך שדעת חלק מן התנאים היא שאדם שקרא את שמע שחרית וערבית כבר קיים בזה "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א', ח'). אם כן, מדוע צורפה אמירת "שמע ישראל" אל התפילה? על מנת שנדע לפני מי אנחנו מתפללים, מיהו אותו אלוה שאנחנו מפנים אליו את תפילותינו.
קריאת שמע פותחת בפסוק המפורסם: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" אך כרוב פרסומו של הפסוק הזה כך עניינו נעלם. לא רבים הם בני אדם המסוגלים לפרש פסוק זה מבלי להיתקל בקשיים. כי הרי מה הצורך לומר "ה' אלהינו ה' אחד"?! מדוע לחזור פעמיים על המילה ה'? די היה לומר למשל: שמע ישראל ה' אחד, או ה' אלהינו אחד. החזרה הכפולה הזו דורשת ביאור.
ראשון לכל המפרשים, הלא הוא רש"י הקדוש, מפרש את הדברים בתור אמירה דינמית: "שמע ישראל ה' שהוא אלהינו, אלהינו דווקא, ולא אלהי האומות, שהוא ניכר בתור האלהים רק ע"י עם ישראל ומייחד את שמו על עם ישראל בלבד, ה' הוא אלהינו ולא אלהי הגויים, עתיד להיות ה' אחד".
מה פרוש הביטוי "אחד"? נאמר בצפניה (ג', ט') "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים, שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" - דברי צפניה הנביא כולם, מרוכזים בביטוי הקצר "ה' אחד", כלומר לעתיד לבוא.
אם כן, אמירתו של משה רבינו היא אמירה דינמית, המזמינה התפתחות הסטורית מליאה, המזמינה את עם ישראל לפעול למען הפיכתו, כביכול, של הקב"ה - מאלהי האומה העברית בלבד, לאלהי העולם כולו. בעצם, פירושו זה של רש"י משתלב בכל המגמה של אמירת הקדיש: "יתגדל ויתקדש שמיה רבה" הלא הוא תפילה שיתקיים הכתוב ביחזקאל (ל"ח, כ"ג): "וְהִתְגַּדִּלְתִּי, וְהִתְקַדִּשְׁתִּי, וְנוֹדַעְתִּי, לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים". שכן מלכות ה' איננה שלמה כל עוד מייחד הקב"ה את שמו על ישראל בלא שיכירו האומות בו. על זה כבר אמר הנביא (מלאכי א', ה'): "וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה', מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל".
פירוש זה של רש"י לדברי משה, משתלב במסר שיש לנו לקלוט מ"שמע ישראל" במהלך הגלות. אבל בימי משה עצמו כאשר משה אמר את הפסוק הזה: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", ודבריו הופנו לעם ישראל, כוונתו בפשטות היתה שה' אלהינו - אלהי משה ואלהי ישראל - הוא אותו אלוה. אלהי משה הוא בפשטות אלהי התורה - מי שנותן תורה לישראל, ואילו אלהי השבטים הוא מי שמנהיג את האומה הנהגה פוליטית. מתוך כך, היה מקום לחשוב שיש להבדיל בין התפיסה האלהית של משה, שהיא תפיסה דתית, לבין התפיסה האלהית של האומה, שהיא לאומית, בא משה ללמד: שמע ישראל ה' אלהינו, האלוה שלי והאלוה שלכם, ה' אחד - אין הבדל בין הופעה דתית להופעה לאומית.
אך מסורת בידינו שגם בימי יעקב אבינו נאמר הפסוק הזה. מסופר שכאשר שכב יעקב אבינו על מיטת חוליו נסתלקה ממנו שכינה וחשש שמא יש אחד מבניו שאינו ראוי להיות מבני ישראל, אמרו לו בניו "שמע ישראל" - וכאן "ישראל" פירושו "אבינו ישראל" - ה' אלהינו ה' אחד. כשם שאין בלבך אלא אחד – כך אין בלבנו, אלא אחד. כי אז עדיין היה חשש שמא יש חלקים של האומה שאינם שייכים לעם ישראל.
אם כן, בימי יעקב ע"י הפסוק הזה נפתרה הבעיה של אחדות חלקי האומה. בימי משה משמעותו היתה אחדות התורה והאומה, ואילו לעתיד לבוא משמעותו של הכתוב הזה אחדות אלהי ישראל על כל העולם כולו
מקור: http://www.bogreytsava.co.il/46586/עיון-תפילה-05א
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/2/2009 10:31 |
|
| |
סליחה לא הבנתי את זה
: שמע ישראל מציית במדויק לכללי ההיקו היפני:
בריכה עתיקה
צפרדע קופצת
צליל מים
אולי מישהו יכול להסביר. או שזה עמוק מדי?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 14:14 |
|
| |
ראה בערך הנ"ל בויקיפדיה
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 15:28 |
|
| |
אני לא יודע מה כתוב בויקפדיה אבל מה שבטוח שדבריו של שריקי ושל (ה'-)ירחםשם משתווים לערך של ההיקו היפני וכולם יחדיו מתנבאים בסגנון אחד - הם לא שמעו על השמע ישראל והשמע ישראל לא שמע עליהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 15:38 |
|
| |
אני כל פעם מתפלא מחדש כיצד ירחם (ה') הנ"ל שאין לו שום יד ורגל בתורת הקבלה יוצא נגדה בשער בת רבים ומחרף ומגדף בכינויים נוראים שאינם ראויים לכנות אפי' לסתם תלמיד שאינו הגון.
ולו זו בלבד אלא שמיניה וביה ובו בעת שהחכם בעיניו הנ"ל ה' ירחם עליו מביא בעצמו בלא ידיעתו דברים שכל כולם שאובים מרוח הקבלה הרי שמנגד הוא מביא דברים נוראים שהקשר בינם לקבלה הוא כערך חלום שחלמו אחרים על אחרים ומיחסם לקבלה.
בור מושלם!
תוקן על ידי המנונאסבא ב- 26/02/2009 15:39:46
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 16:06 |
|
| |
המנונא
מה יש לך נגד הרב שרקי?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 16:10 |
|
| |
ודאי דא הוא רב המנונא סבא דאתא לגבן מההוא עלמא לגלאה לן מלין אלין ועד לא נשתמודע ביה אזל ליה ואתכסי מינן
אין לי יד ורגל בע"ז של- בעל- האשתורת- מולך- והדגון- אבל בכל זאת אני יודע שאלו הן עבודה זרה
וכבר אמרו חכמים- כל מי שהולך כברוז ומגעגע כברוז ונראה כמו ברוז, הוא ברוז.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 16:46 |
|
| |
בעל-
אינני מחבב אנשים שמשתמשים בקב"ה כדי לנתח אירועים היסטורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 16:51 |
|
| |
למה לא? הלא הקב"ה מתגלה בהיסטוריה. ע"ע הכוזרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 16:54 |
|
| |
הוא מתגלה בהיסטוריה אבל הוא לא היסטוריה
(אין בידי להאריך אם בגלל שבמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך ואם בגלל שאני זז למנחה).
תוקן על ידי המנונאסבא ב- 26/02/2009 16:50:10
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/2/2009 16:56 |
|
| |
עצם העובדה שאתה זז למנחה בזמן מסויים מראה שיש חשיבות לזמן.
ועיין יוסף אביב"י, היסטוריה צורך גבוה, ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, בעריכת מ' בר-אשר, ירושלים תשנ"ב, עמ' 709–771.
|
|
|
|
|
