מה מסתתר בפסוק של שמע ישראל?

המנונאסבא

כנראה שאני לא באותו רמה כמו שאתה. לי לא הית כל אחיזה להאחז בה שממנו יכולתי לשאול ולהשיג, על עמקות תורתך בעיני כפי שאמרתי לך אלו ערימת מילים,

ירוחם
איני יכול לבקש אותך להשיג על דבריו- אבל דבר אחד אני כן מבקש ממך, מה אתה עונה לו על כך, שבתורה יש כן דימויים אנושיים לאלוקים, איך זה מסתדר עם מה שאתה כותב על כך שאין התגלויות? תחשוב שאתה עונה לי אישית, אני מבין שלאחר שהמנונא סבא העליב אותך אתה לא עונה לו. בכל זאת תענה לי לי הדבר חשוב
שבת שלום לכולם

ירוחם

אתה כתבת

"רבנים כן חכמים לא."

מה יותר מפורש מזה, אם זה מגעגע כמו ברווז - האין זה ברווז?


יקותיאלי
אם אני מאמין שאני חכם ומישהו אומר לי שאני טיפש, האם הוא ביזה אותי או לא?

ירוחם

תגיד לי אתה: האם התורה היא אמת? אמת. משה רבינו ביקש לראות את ה'. תשובת ה' "לא יראני האדם וחי." ובכל זאת "וראית את אחורי ופני לא יראו". (אגב מה זה "אחורי"?). ישעיה אמר "ואראה את ה'". אתה בודאי יודע שמנשה כעס עליו בגלל זה. עמוס ראה את ה', יחזקאל ראה את ה'. תוכל ללמוד משם על - מה ה' לובש, על מה הוא יושב, וגם - תגיד לי איך אתה מפרש את הפסוק ביחזקאל א' כ"ז.
ואגב, האם יש רשות אחת? כי אליהו מספר לנו שלא ברעש ה' ולא ברוח ולא באש, רק בקול דממה דקה. אבל נחום דווקא חשב ש"ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו". מעניין, שליונה נאמר "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה", ונחום דווקא סבר ש"א-ל קנוא ונוקם ה' נוקם ה' ובעל חמה נוקם ה' לצריו ונוטר הוא לאויביו". טוב נו, אם כל הסתירות נמצאות אצל נחום, אז אולי צריך "לבדוק אחריו"? מילא, חז"ל כשחשבו שאיזה ספר סותר דברי תורה, בקשו לגונזו. ואתה מה? ומה הם עשו? המתינו עד שיבוא איזה בעל סבלנות אחד, תרמו לו שלוש מאות גרבי שמן, וכנראה התירוצים שלו כ"כ לא סיפקו אותם - שחז"ל לא ראו אפילו צורך לכתוב אותם, אבל את הספרים השאירו.

אגב, אני חושב שגם אחרים התייחסו בפירוש הפסוק "שמע ישראל", למה שאני התייחסתי ודו"ק.

תוקן על ידי מיכההמרשתי ב- 01/03/2009 5:52:39

מיכה

רבנים כן חכמים לא- אמת, יש רבנים שהם לא חכמים ויש חכמים שהם לא רבנים, זה שאדם מחזיק מעצמו חכם, זה לא הופך אותו אוטומטית לחכם. ולכן מצווה להגיד דברי אמת, להרחיק את הטועים.

מיכה ויקותיאלי,
 התורה והנבאים נכתבו לפני אלפי שנים, לעם בעל הבנה מסוימת , ולכן מטבע הדברים השתמשה
המקרא, לתאורי מעשי ה' בסופרלטיבים ובדימויים אנושיים, להסברת  המקרה, או התאור של הבורא או מעשי הבורא, כך גם הדימויים של מלאכים. בכל זה אין כל רע אפילו בימנו אנו, המחשת רעיון אלוקי בהאנשה, דבר נאה ומתקבל.

הבעיה מתחילה, כשהופכים את הדמוי לממש. ועובדים לאותו דימוי, והופכים אותו לממשות, מעין אלוקית. איני רוצה לפתוח את הדיון בדוגמאות מחרידות- מספר רזיאל המלאך למשל- האמת  שישבתי- מ- תעניות, לשכוח תורת הקבלה, שפעם היתי להוט אחריה, אבל אתן דוגמה אחת קטנה לרוב העם המתפלל נוסח ספרד, לא מודע לה. רק דוגמה קטנה מתוך רבות
לשם יחוד קב"ה   ושכינתה   מי זה הקב"ה? ומי זו השכינה? האם יש שתי ישויות שצריכים ליחד אותן? האם יש אלוקים שהוא זכר? ויש אלוקים שהיא נקבה? ואם אנחנו לא ניחד אותן הם ישארו שתי ישויות נפרדות?

מיכה
לא על מה שכתבת, אבל איך שבנית את התשובה. קודמך דברו בהכללה- דברים נכונים כולם- אבל לפרק ולהסביר מילה במילה, או רק את המשפט, לא עשו.

יקותיאלי
תנוח דעתך, לא נעלבתי,  ההלכה הרי הכל לפי המבייש. גם אתה יכול להמשיך לקרא לי בכל מיני שמות שתחפץ, בתנאי שתהיה משוכנע כי אמת דיברת,  והרי את זה כבר לימדו אותך, כל מי שלא חושב כמו רבותנו- הוא אפיקורס צדוקי מין וכו'- כי אין בלעדי האמת של..

יג  [יא] עוון גדול הוא לבזות את החכמים, או לשנוא אותן:  לא חרבה ירושלים, עד שביזו בה תלמידי חכמים--שנאמר "ויהיו מלעיבים, במלאכי האלוהים, ובוזים דבריו, ומיתעתעים בנביאיו" (דברי הימים ב לו,טז), כלומר בוזים מלמדי דבריו.  וכן זה שאמרה תורה, "אם בחוקותיי תמאסו" (ויקרא כו,טו)--מלמדי חוקותיי תמאסו.  וכל המבזה את החכמים--אין לו חלק לעולם הבא, והרי הוא בכלל "כי דבר ה' בזה" (במדבר טו,לא).

http://kodesh.snunit.k12.il/i/1306.htm

_________________

בקיצור נמרץ

כתשובה לדברי ירחם-

כתב ר' מאיר גברי בספרו עבודת הקודש דכשם שיש לבורא כח בגבול כך יש לו כח בגבול שאם לא תאמר כן הרי אתה מחסר שלמותו.

ביאור הדברים שלמותו של הבורא אינה רק ביכולתו להמשך או יותר נכול להתעלם בפשיטות אין סופית למעלה למעלה אלא גם ביכולתו להתלבש ולרדת אף אל המדרגות הנמוכות ביותר (וכל זה בלא שינוי ח"ו) כמשל חכם גדול שככל שהוא גדול יותר בעילוי אחר עילוי כך יוכל להתחכם ולהוריד רוממות חכמתו אף לתלמיד הקטן ביותר.

ושני כוחות אלו בתורת הקבלה קרואים הקב"ה ושכינתיה, קדוש ברוך הוא לשון הפרשה והבדלה והינו כח פשיטותו ורוממותו הנ"ל, ושכינתיה מלשון משכה וירידה לשכון בתוך העולם.

והנה בהיות הבורא ית' שלם בתכלית השלמות בודאי אין סיבת בריאת העולם להשלים איזה חסרון בו ית' ואם כן צריכים אנו לומר שכוונתו ית' בבריאת העולם אינה מחמת איזה חסרון אלא מאיזה סיבה וטעם שעלה ברצונו.

אמנם כדי להבין קצת ענין רצון זה צריך להקדים ולבאר בקצרה מה שכתבנו למעלה שרצון זה אינו מחמת איזה חסרון, והבאור- הנה המדרגה הראשונה המתגלה בבריאה היא מתרגת החכמה שכל העולם מושתת על יסודי החכמה דכל נברא ונברא יש לו חוקי הטבע שלו וכו' וכמאמר כולם בחכמה עשית ובהיות השכל והחכמה מדרגה העליונה בבריאה לא ישכיל האדם למעלה ממנה.
 והנה השכל מחייב שלא תהיה איזה פעולה ללא תכלית והשלמת איזה חסרון כי כך הוא גדר הבריאה שכל פעולה היא נעשית למען השלים איזה חסרון.
ובהיות הבורא ממציא השכל ואינו נגדר בגדר שכל (כדברי הגאון מהר"ל שלא כהפילוסופים שקראו אותו ית' שכל הפועל) אפשר שיהיה פועל פעולות לאיזה תכלית שאינה השלמת חסרון ואף שהשכל לא יכול לצייר דבר זה אבל יצטייר לו בודאי היות מדרגה שלמעלה מן השכל שמנה יכול להיות נמשך עניין זה.
וכך אכן אמרו רז"ל במדרש על הפס' שוקיו עמודי שש שנשתוקק לבראותו והיינו שהרצון לבריאת העולם אינו מחמת איזה חסרון ח"ו רק מחמת מדרגה כזאת אשר ממנה יומשכו ענינים וסיבות שלמעלה מן השכל והיינו דכשם שמדרגת התענוג וההשתוקקות היא למעלה מן השכל כן הסיבה לבריאת העולם אינה ממדרגת ומערך השכל אלא ממדרגה שלמעלה ממנה אשר בא לא שייך ענין החסרונות והשלמתם כלל.

וכעת נבא לבאר ענין הרצון הזה כמו שקבלו רבותינו המקובלים איש מפי איש שכל סיבת בריאת העולם אינו אלא לעשות לו ית' דירה בתחתונים והיינו יחוד קוב"ה ושכינתיה.

דשכינתיה (בחי' מלכותו ית') היא יסוד ושורש להתהוות עולמות תחתונים הנפרדים מגילוי אור פניו ית' ומתהווים לבחי' יש ומציאות נבדלת ממנו.
דלכן נקראת בלשון נקיבה בהיותה מקור להשפיע בעולמות התחתונים שכל התהוותם היא בכוחו ית' ואין להם משל עצמם כלום.
אמנם כח המתעלה והמורמם הוא קוב"ה הנ"ל נקרא בלשון זכר כגבר שהוא מתעלה מערך הנקבה המולדת תולדות הגשמים.
 
 וכך עלה ברצונו למעלה מטעם ודעת שיומשך אור קדושתו שענינו רק גילוי הקב"ה כפי ערכו המרום בעולם התחתון מקום חושך וצלמוות והסתרת אורו.
והיינו ליחד קוב"ה ושכינתיה , פרוש- גילוי פרישות אורו הנעלה תוך עולם החומר הנבדל שבפנמיותו נמשך ומתהווה מאור שכינתו, עד כאן.    

המנונאסבא

אני חוזר וקורא את המאמר הזה פעמים רבות, ומקריאה לקריאה חוסר ההבנה שלי גובר. אולי אפשר לדבר בשפת בני אדם נורמלים, עם הגיון בכתוב, מה פרוש המשפט המשונה והאבסורדי הזה כתב ר' מאיר גברי בספרו עבודת הקודש דכשם שיש לבורא כח בגבול כך יש לו כח בגבול שאם לא תאמר כן הרי אתה מחסר שלמותו. האם יש מישהו כאן שיכול להסביר לי בבקשה מה פרוש  דכשם שיש לבורא כח בגבול כך יש לו כח בגבול  מה המילים הללו באים ללמד?.אני באמת רוצה להבין ואני לא מצליח  משהו בפנימיותי  מתנגד לקבל את דברי ירוחם  אבל דבריו משום מה נראים הגיונים ונכונים בעיני  כבר אמרתי פרקי תהילים להוציא את דבריו מראשי, אבל הוא צודק בענין  הלשם יחוד   וגם בדברים האחרים שכתב כאן  אולי הוא היצר הרע שמושך אותי אליו ולדבריו   סלח לי ירוחם אבל זה תחושתי, אני יודע שאתה צודק  אבל אתה כותב דברים שהם נגד כל מה שלימדו אותי.

נאחז בקש
אתה כל הזמן מדבר על איסור  של אי מתן כבוד לתלמיד חכמים, ולאורך כל הודעותך אתה מתקיף ומנסה לבזות אחרים, חשבת אולי אתה גם מבזה תלמידי חכמים  אתה יודע שהם לא תלמידי חכמים?

יקותיאלי,

איני מבין איך הגעת למסקנה שבכוונתי להתקיף כאן מישהו - הבאתי לתשומת לבך שמי שטוען שחז"ל הם ממציאים ובודים מליבם הוא מבזה תלמידי חכמים - ולראיה הבאתי הלכה מהרמב"ם כלומר בוזים מלמדי דבריו - אני מקווה שאתה לא חולק על כך שחז"ל נחשבים למלמדי דבריו - ואם כן, אני לא מנסה לבזות אף אחד מתלמידי החכמים דכאן, שכן תלמיד חכם לא יעלה בדעתו  לבזות  את חז"ל -

_________________

נאחז בקש

עד כמה שאני למדתי תמיד היו מחלוקות בין חכמי ישראל ולא רק היום גם את ספרי הרמבם שרפו בזמנו  לא כולם הסכימו לראש ולא כולם הסכימו לריף גם לפרושו של רשי היו חולקים כך היה גם במשנה ובגמרא וכך היה בין החסידים למתנגדים בין חסידות צאנז וסדיגורא ועוד הרבה מקרים זה שחכם אחד לא מסכים לדעתו של חכם אחר עדיין לא נקרא ביזוי מה שאתה עושה זה ביזוי לשם ביזוי

יקותיאלי

הרגש חופשי להגיד מה שאתה רוצה, בעיקר הרגש חופשי לחשוב מה שאתה רוצה, במחשובותיך אתה אנונימי, וגם כאן בפורום,

מצטער לא הייתי ליד המחשב בשעות האחרונות שכן ברחתי לחתונה במזל"ט ואת הדברים כתבתי לפום ריהטא ובקיצור נמרץ ולא היתה לי העת לעבור עליו כדי לבדוק את הכתיב.
אכן צריך להיות כתוב שכשם שיש לו כח בלי גבול כך יש לו כח בגבול אבקש מהמנהל לתקן הנ"ל.

א. ירחם  כתב:

 התורה והנבאים נכתבו לפני אלפי שנים, לעם בעל הבנה מסוימת , ולכן מטבע הדברים השתמשה
המקרא, לתאורי מעשי ה' בסופרלטיבים ובדימויים אנושיים, להסברת  המקרה, או התאור של הבורא או מעשי הבורא, כך גם הדימויים של מלאכים. בכל זה אין כל רע אפילו בימנו אנו, המחשת רעיון אלוקי בהאנשה, דבר נאה ומתקבל.

בעצם ירחם אומר שכל ההתגלויות המסופרות בתנ"ך אינם התגלויות אלוקיות שכן ה' הוא מופשט מגדרי העולם ולא שייך שימשך בגדריו.
אמנם ההתגלויות הנ"ל אינם אלא דימוים כמו שנאמר שכאשר רצה ה' שעם ישראל יחזרו בתשובה מחטא המרגלים הוא פעל על תודעתם שיבינו את גודל העוול המוסרי וכו' שבמעשיהם והדברים כ"כ חדרו אותם עד שהם הרגישו שמעשיהם אם היו נעשים כלפי בן אנוש הרי שהנ"ל היה כועס וקוצף על מעשיהם מאוד.
 אך מחמת שהתורה מדברת על כללות בני האדם היא דברה ברובד פשוט יותר  וקראה לדברים שנפעלו בממד התת הכרתי שלהם כהתגלות כעס וקצף של ה'.

והנה כמו שכל בעל שכל ישר יראהזה ודאי אינו שכן מהיכי תתי לחלק דממה נפשך אולי כל התורה כולה פלסתר ודמיון ח"ו ושהקב"ה אמר להניח תפילין בזרוע וכו' הוא התכוון בכלל למשהוא אחר ר"ל?!

אלא ודאי שכתוב ואראה את ה' וכו' הכוונה ה' ממש והשינוי בזה הוא מחמת מעלת המקבל לפי הזדככות כלי נפשו וכו' דיש שהקב"ה מתגלה לו בלבושים יותר נאים- מלך ביופיו כאלו הוא נמצא בתוך היכלו אשר כולו אומר כבוד ויש שמתגלה לו בלבושים פחותים יותר כמלך שיוצא לחוץ שאז לובש לבושים פחותים מלבושי המלכות שבארמונו וכל זה לפי מעלת האיש ההוא אם ראוי הוא להכנס בהיכל המלך או רק בחצרו וכו'.
והם ספירותיו ית' שכולם הם מראה כבודו ית' עצמו רק יש שהוא לבוש לבוש אחד ויש שהוא לבוש כמה לבושים ומה לי הכא מה לי התם שבכולם המלובש הוא מהות עצמותו ממש.

אמנם להסיר אי אלו קושיות למה נצרכנו לאלו הספירות וכו' (כי על כל פנים בודאי ברור שאין אלו הלבושים לצורכו ית' כי עצמותו יתב' שלם בכל מיני שלמות גם בלי התלבשו בספירותיו) 

הוא כמו שכתב הרמב"ם זלל"הה בהלכות יסודי התורה פרק ז' הלכה טו:
הנביא, אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב ליבו ולהוסיף דעתו, עד שיידע מה שלא היה יודע, מאותן הדברים הגדולים....
כי הנה כבר בארנו היות כוונת בריאת העולם לעשות לו דירה בתחתונים ופרוש הדבר שיתגלה פשיטותו בתוך גבול וגדרי העולם דווקא.

והנה באדם עצמו ישנם חלוקי מדרגות מנפש לשכל למדות למחשבה לדבור ולמעשה.
ומסוף כל מדרגה העליונה יוצאת בדרך נפקא מינה כשלשלת המדריגה התחתונה הימנה.
לדוגמא כאשר יחשוב האדם בגדולת האל ובפרטיות חכמתו איך הוא גדול בכל החכמות ואיך שהוא רב כח שליט בכל עלמין וכו' וכו' הנה כאשר יעמיק בזה ירבה עיונו מאוד ברבוי הפרטים לרוב בכמה מיני גדלותו ית' עם בכח או בחכמה או בנוי וכו' והנה כל זמן שהוא מעמיק דעתו באלו הפרטים לא יבא מזה לידי מדות ליראה ממנו או לאהבו או להדבק בו שכן אידי דטריד למבלע לא פלט וכתלמיד לפני רבו יחריש רק מסוף ההשגה מה שאחר רוב העיון יורגש  ויוקלט בנפשו כללות גדלותו ית' והיינו שהוא גדול בכלל הנה מזה יצאו המדות לפועל ויתהוו ליראה ולאהבה ודבקה בו.
וכן ממדות למחשבה שמסוף מדרגת המדות תתהווה המחשבה וכו'  

והנה כשם שהוא בהתהוות הבח' הנ"ל כנ"ל הוא בהגדלתם שצריך לזה הדרגה דלא תתכן העליה וההתגדלות מיד הרה ויולדת ביום אחד רק מתון מתון מקטן לגדול הולך ומוסיף ואור מיום ליום ואם יהיה ויושפע רבוי שפע שלא כפי ערך ההדרגה תתקלקל כלי ההשפעה כמו ברבוי השפעת השכל לא תתקימנה מהות מדות כנ"ל וכמאמר הפסוק בגדול זרועך ידמו כאבן.

וכאשר עלה ברצונו שיתגלה שלמות כחו הבלי גבול בגבול העולם (כנ"ל שזו תכלית בריאת העולם) שם ממוצאים וסכרים לשפוט אופן ההשפעה להיות בהדרגה לפי כלי המקבל וגדריו שלא יתקלקלו כליו ח"ו ואף שהיה אפשר שיתגלה כל כחו בבת אחת כי מי יאמר לא מה יעשה אבל לא כך עלה ברצונו כי תכלית רצונו היתה ההתגלות וההגדלה לפי ערך גדרי הברואים השפלים דווקא.

ואלו הספירות והלבושים הם הסכרים ודרכי נמוסי ההשפעה העליונה להיותם מתנהלים והולכים לפי גדר ויכולת קבלת הנבראים התחתונים להגדילם ולנהלם לפי רוחם וכמאמר להלוך נגד רוח כל אחד ואחד.

וזהוא שכתב הרמב"ם להודיע להם מהדברים הגדולים דהיינו שיתגלה להם לפי ערכם ויכולתם מאלו הצורות העליונות להגדיל קבלתם.  

ירוחם

התורה ניתנה לעם עם מושגים מסויימים, וכך גם הקבלה.

לגבי ה"לשם יחוד" - אתה אומר שאתה בקי בקבלה - ואילו אני לא למדתי קבלה - הבא נא מקורות ונבחנם.