נעשה ונשמע! מעלה גדולה...

זו מחמאה שאני מתקשה...

לעצם הענין, זה מראה עד כמה הם היו מוכנים לעשות הכל (!) כמובן, שידעו שיבקשו משהו הגיוני

אתה לא היחיד שמתקשה בזה, הגמרא בשבת (פח.) מספרת:

ההוא צדוקי, דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא, ויתבא אצבעתא דידיה תותי כרעא, וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא, א"ל, עמא פזיזא, דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו קיימיתו, ברישא איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו, ואי לא לא קבליתו, א"ל, אנן דסגינן בשלימותא, פירש"י, התהלכנו עמו בטוב לב, כדרך העושים מאהבה, וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו, כתיב בן, תומת ישרים תנחם. הנך אינשי דסגן בעלילותא, כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם.

המחשבון, אפשר תרגום לבנות המין השני??

המחשבון, אתה צודק, אבל הצדוקי שאל והתכוון לכפור, לי אין כוונות כאלו. ולגופה של התשובה שענה לו רבא, אתה מבין את זה? מה זאת אומרת סמכנו עליו? אבל תמיד תוכל להיות טענה שלא ידענו עד כמה זה יהיה קשה כי גם אם אתה סומך על מישהו אבל אם אין לך מושג מה הוא הולך להגיד הרבה יותר קל להתחייב מאשר אתה רואה את הקושי מול העיניים וצריך להחליט במקום. 

(בתרגום חופשי). צדוקי ראה את רבא יושב ולומד, ואצבעותיו מונחות מתחת לרגליו והואדורך עליהן ואצבעותיו שותתות דם ואינו שם על לב. אמר לו הצדוקי, עם פזיז אתם ונשארתם בפזיזות שלכם, תחילה היה לכם לשמוע אם אתם יכולים לקבל , ואם אינכם יכולים אל תקבלו. ענה לו רבא, אנו שהלכנו בתמימות וסמכנו על הקב"ה שלא יעמיס עלינו יותר מידי, ולא יתן לנו דברים שאיננו יכולים לעמוד בהם, כתוב עלינו הפסוק, "תומת ישרים תנחם", אתם שהולכים בעלילות כתוב בכם "וסלף בוגדים ישדם".

לי לא נראה תשובה זו שהמחשבון הביא שהם אמרו זאת מאהבה.
כי הלא כתוב "כפה עליהם הר כגיגית". וא"כ על מה בדיוק סמכו ושמחו.

לא הבנתי אותך, אם ת'מצטט את הכתוב, הרי גם מה שאני כתבתי כתוב... אלא מה, לדעתך זה סותר אחד את השני, יש על זה תירוצים. שהדאורייתות היו ברצון ודרבנן בכפיה.
 ואגב לסדרן של דברים ניתן לומר, (אם זה לא כפירה...), שבאמת בהתחלה סמכנו עליו שלא יעמיס עלינו יותר מידי, ולכן אמרנו נעשה ונשמע, אבל בתכלית כשכבר התחלנו לשמוע, זה כבר היה יותר מכח הסבל, ולא רצינו לקבל, לכן כפה עלינו הר כגיגית. אבל שוב, לא נראה לי שזה אליבא דאמת.

ברור שזה לא אמת. מה משחקים כאן פינג פונג?

ויותר מכך, אם כל הסכמתם נבעה מכך שסמכן שלא יטיל עליהם יותר מדאי. א"כ,
הם שמעו לרצון עצמם ולא קיבלו מרות שלימה. ואינו נראה בעיני מכוון לדרך הישר.

הגיוני!

כדאי לעיין במדרש פליאה, הוא מביא שם רעיונות נפלאים!

בטוחני ששם תמצא פתרון וגם נחת.

ודאי שזה היה מרצון עצמם. זה כל המעלה!