העכשוית על מדינת
ישראל כשליחות שהיא,בראש וראשונה לעצור את הגרעין האיראני.
בנימין נתניהו מאמין באמת ובתמים שגרעין איראני יוביל לשואה שנייה. זו בדיוק הסיבה שהוא דוחק בהתבטאויותיו את עצמו ואת ישראל לפינה ממנה אין מוצא אלא לתקוף את איראן. כלומר, אלא אם אובמה יעשה זאת.
ישראל מתקרבת למלחמה עם איראן. זו המסקנה המתבקשת, אם לא המתחייבת, מניתוח עמדותיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מאז שובו לשלטון. נתניהו פועל מתוך שכנוע פנימי עמוק שישראל תהיה בסכנת כליה, אם איראן תשיג נשק גרעיני. הסרת האיום מאיראן היא היעד המרכזי שהציב נתניהו כבר לפני שנים, וההתקדמות שהשיגו האיראנים בפרויקט הגרעיני שלהם רק חיזקה את הכרתו שהזמן אוזל ושעת ההכרעה קרבה. היעד המיידי של נתניהו יהיה לרתום את נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לעצור את הגרעין האיראני בכוחה העודף של אמריקה. אבל אם אובמה לא ירצה, או שינסה ולא יצליח, נתניהו יעמוד בפני השאלה - מה תעשה ישראל לסיכול האיום לפני שיהיה מאוחר? בעבר הביע נתניהו באוזני מקורבים את ההערכה, שישראל יכולה לעצור בכוחות עצמה את תוכנית הגרעין האיראנית, אם לא תהיה לה ברירה.
נתניהו איננו המנהיג הישראלי הראשון, שמתריע מפני האיום האיראני על ביטחון ישראל ועל העולם כולו. גם קודמיו, מיצחק רבין ועד אהוד אולמרט, ניסו לגייס את הקהילה הבינלאומית נגד איראן. רבין דיבר על "חומייניזם בלי חומייני", ואריאל שרון אמר שאיראן היא בעיה עולמית ולא ישראלית. אולמרט נהג לומר, שאין נושא שמעסיק אותו יותר מההתמודדות עם האיום הגרעיני מאיראן.
אבל קודמיו של נתניהו לא תיארו את הסכנה האיראנית באותה מידת חומרה כמוהו. איש מהם לא הזהיר כמוהו מפני שואה שנייה, מפני חורבן העם היהודי, אם איראן תשיג את הפצצה. "לא ניתן למכחישי השואה לבצע שואה נוספת בעם היהודי", הזהיר ראש הממשלה בטקס הזיכרון הממלכתי לשואה ולגבורה, בשבוע שעבר. אישים פוליטיים בכירים מספרים, שנתניהו דיבר איתם על סכנת השואה גם בשיחות סגורות ומסוגרות. הם השתכנעו, שהוא מאמין באמת ובתמים שייעודו ההיסטורי הוא הצלת עם ישראל מאסון.
נתניהו מתגאה שבנאומו בפני הקונגרס האמריקאי ב-1996, בפתח כהונתו הקודמת, הוא הזהיר שזו הבעיה הכי גדולה העומדת בפני
האנושות. אז לא הקשיבו לו, הרימו גבה והיום מבינים שצדק. כשהיה שר האוצר בממשלת שרון, דיבר על לבו של ראש הממשלה שיתמקד ביעד העיקרי, המאבק באיראן. כשהתפטר מהממשלה בגלל תוכנית ההתנתקות, ושרון עזב את הליכוד והקים את קדימה, נתניהו אמר לו: אם תפעל נגד איראן עד לבחירות, אתמוך בך. שרון לא פעל.
נקודת מפנה היסטורית
בעיני נתניהו, הפצצה האיראנית תהיה נקודת מפנה בהיסטוריה העולמית. היא תפקיד את השליטה במקורות האנרגיה של העולם בידי כת פנאטית של איאתולות, ותהפוך את מדינות ערב בעל כורחן לגרורות של טהראן. נתניהו רואה את בעיותיה האסטרטגיות של ישראל כמאבק מתמשך עם איראן, שהקימה "בסיסי שיגור" מעבר לגבול, בלבנון ובעזה, באמצעות הרקטות שסיפקה לחיזבאללה ולחמאס. נסיגה מהגולן תהפוך אותו, לדעת נתניהו, לבסיס קדמי איראני, אם איראן תתחמש בגרעין וסוריה תיהפך לבת חסותה.
בנאומיו בשנים האחרונות השווה נתניהו את איראן לגרמניה הנאצית ואת נשיאה מחמוד אחמדינג'אד לאדולף היטלר, ודיבר על שתיקתה של הקהילה הבינלאומית מול שני האיומים, ב-1938 והיום. "השואה השנייה" שממנה מזהיר נתניהו איננה מהדורה חוזרת של הגטאות, הרכבות ותאי הגזים, אלא ניסיון לחיסול מדינת ישראל. לדעתו, המשך קיומו של העם היהודי תלוי בהמשך קיומה של ישראל. אך יש גבול לנסים, והעם היהודי לא יקבל הזדמנות נוספת אחרי שואת אירופה והתקומה במדינתו העצמאית. כיום, רוב היהודים בעולם חיים בישראל, ורק כאן יש התחדשות של העם היהודי, שבארצות אחרות הולך ונשחק בגלל ההתבוללות. נתניהו רואה את איראן כצורר החדש שמאיים על קיומו של הקיבוץ היהודי - ויש להדוף אותו, בעזרת אחרים או בעצמנו.
אי אפשר להקל ראש בדברים האלה, וטעות תהיה לפטור אותם כסאונד-בייטס של "מר הסברה" נתניהו, או להציגם כתרגיל פוליטי שקוף, שנועד להסיט את תשומת הלב מהקיפאון המדיני מול הפלסטינים. התחייבויות פומביות של מנהיגים מחייבות אותם, ודוחפות אותם לקיים מה שהבטיחו. רוב המלחמות בין ישראל לשכניה פרצו אחרי שאחד הצדדים, או שניהם, יצא בהצהרות שחייבו אותו לצאת לקרב - גם כשלא עמדה לרשותו היכולת הצבאית לבצע את המדיניות שלה התחייב.
הנה כמה דוגמאות. מדינות ערב פלשו לארץ ישראל ב-1948 אחרי שהתחייבו לסכל את הקמת המדינה היהודית ולעזור לפלסטינים, אבל צבאותיהם לא היו מוכנים למשימה והפסידו במערכה. ב-1967, גמאל עבד אל-נאצר נסחף ברטוריקה של עצמו, דחף את ישראל להכריז על קווים אדומים משלה, וכך נגררו שני הצדדים למלחמה שספק אם רצו בה. אנואר סאדאת הבטיח שאם לא ישיג את סיני במו"מ מדיני, הוא ייצא למלחמה, גולדה מאיר השיבה לו ב"אף שעל", והדרך נסללה למלחמת יום הכיפורים. ב-1991 סדאם חוסיין הבטיח טילים על ישראל וקיים. ב-2006 חסן נסראללה מימש את הבטחתו לתומכיו שיחטוף חיילים ישראלים, ואהוד אולמרט נדחף לקיים את הבטחתו הנגדית שלא ייכנע לטרור, ויצא למלחמה בלי לבדוק אם צה"ל מסוגל להביס את חיזבאללה. ב-2008 מנהיגי ישראל חזרו והזהירו שהפעולה בעזה מתקרבת, עד שיצאו אליה.
הבטחות צריך לקיים
בספרו המרשים "הכרעות גורליות", מתאר ההיסטוריון הבריטי איאן קרשו את עשר ההחלטות הקריטיות של מלחמת העולם השנייה, שקיבלו מנהיגי בריטניה, גרמניה, איטליה, יפאן, רוסיה וארה"ב בשנים 1941-1940, כמו החלטת בריטניה להמשיך ולהילחם בהיטלר אחרי נפילת צרפת, החלטת היטלר לפלוש לברית המועצות, החלטת יפאן לתקוף את פרל הרבור, הצטרפות רוזוולט למלחמה והחלטת היטלר על השמדת היהודים.
בכל המקרים האלה, שהיו נקודות מפנה במלחמה, נהנו המנהיגים, לכאורה, מחופש הבחירה, ויכלו ללכת בדרך אחרת, שהיתה משנה את מהלך ההיסטוריה. אבל קרשו מראה שחופש הבחירה הוא אשליה. כשמנהיגים מגיעים לרגע ההחלטה, הם כבולים באופיים, באידיאולוגיה ובאמונות שבשמן עלו לשלטון, ביכולת הצבאית והכלכלית של מדינותיהם, ומעל לכל, במחויבותם להחלטות שקיבלו קודם. ברגע האמת, כביכול, גבולות המגרש וחוקי המשחק כבר קבועים ואי אפשר לשנותם, וההבדלים נוגעים יותר לסוג המשטר ומערכת קבלת ההחלטות מאשר לתוכן.
בפרמטרים האלה צריך להעריך גם את מדיניותו של נתניהו. דמות המופת שלו היא וינסטון צ'רצ'יל - האיש שהתריע בשנות השלושים מהתחזקותה של גרמניה ונתפס כמיליטריסט ימני הזוי, עד שנקרא להושיע את בריטניה במלחמת העולם השנייה, אחרי שנבואות הזעם שלו התאמתו. כמוהו, גם נתניהו רואה את עצמו כמוכיח בשער, שראה לפני אחרים את סכנות הטרור והאיסלאם הקיצוני, ועכשיו קיבל הזדמנות שנייה להוכיח את צדקתו ולהדוף את האיומים על ישראל ועל העם היהודי. אדם בעל תודעה היסטורית כזו לא מפריח סתם דיבורים על סכנות קיומיות, על שואה וחורבן. הם מחייבים אותו למעשים. והצהרותיו עד כה היו כה חריפות, שהוא יתקשה לסגת מהן ולהסביר מדוע האיראנים לא כל כך מפחידים.
המבחן הראשון לגישת נתניהו יהיה בפגישתו עם נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בעוד שבועיים וחצי בבית הלבן. נתניהו רואה את אובמה - יותר מכל אדם אחר בעולם - כמי שיוכל לעצור את ההתחמשות האיראנית. בפגישתם בירושלים ביולי האחרון, כששניהם היו עדיין מועמדים, נתניהו אמר לאובמה שנשיאותו תיבחן על פי טיפולו באיראן. הוא הביע תמיכה בהצעת אובמה להידברות עם האיראנים, ואמר לו שהתוצאה חשובה כאן הרבה יותר מהדרך. לדעת נתניהו, לאובמה יש אשראי פוליטי עצום, שלא היה לקודמו ג'ורג' בוש, לפעולה נגד איראן. לרשותו עומד שלל היכולות הדיפלומטיות, הכלכליות והצבאיות של מעצמת העל האמריקאית.
באוזני מקורביו הביא נתניהו דוגמה מהנשיא קנדי במשבר הטילים בקובה ב-1962 - כשהסובייטים הציבו ראשי קרב גרעיניים באי של פידל קסטרו, במרחק אפסי מפלורידה. קנדי לא רצה לתקוף את קובה במפציצים וטילים, והודיע על הטלת הסגר ימי. הסובייטים נרתעו מעימות והסכימו להוציא את הטילים, בתמורה לסילוק שקט של טילים גרעיניים אמריקאיים מטורקיה. נתניהו מקווה, כנראה, שאובמה ישלוף פתרון יצירתי כזה. אבל הוא מזהיר, שהזמן העומד לרשות אובמה הולך ומתכלה, ומה שיוכל לעשות בשנתו הראשונה בבית הלבן, יהיה לו קשה יותר אחר כך.
"ישראל כבר נערכת"
נתניהו מבין כנראה שישראל תידרש לשלם תמורה בתהליך המדיני עם הפלסטינים, ואולי גם עם הסורים, אם אמריקה תפעל ותסיר מעליה (ומעל מדינות ערב המתונות) את עננת האיום האיראני. ואם לא הבין זאת בעצמו, שרת החוץ האמריקאית הילרי קלינטון טרחה להסביר לו בהופעתה בקונגרס בשבוע שעבר, שמדינות ערב לא יתייצבו לצד ישראל נגד איראן, אם ישראל לא תתקדם בתהליך השלום עם הפלסטינים. מאז שובו של נתניהו ללשכת ראש הממשלה, ולקראת נסיעתו לוואשינגטון, ניכרת הסלמה בהתבטאויות הישראליות נגד איראן ואפשר לזהות קמפיין תקשורתי, שהמסר שלו פשוט: אם העולם לא יעצור את הגרעין האיראני ישראל תפעל בעצמה, והיא כבר נערכת לפעולה.
זה התחיל בראיון שנתן נתניהו לג'פרי גולדברג, כתב המגזין האמריקאי "אטלנטיק", בימי הרכבת הממשלה. גולדברג כתב: נתניהו אומר שאובמה מוכרח לעצור את איראן מהשגת נשק גרעיני, ומהר, או שישראל המאוימת תיאלץ לתקוף בעצמה את מתקני הגרעין האיראניים. הדברים הופיעו ללא מרכאות, וגולדברג הסביר בבלוג שלו, שזו היתה פרשנותו למה ששמע מנתניהו ולא ציטוט ישיר מדבריו. לשכת ראש הממשלה לא הוציאה הכחשה מפורשת, והכותרת ב"אטלנטיק" הפכה בסיס לדיון בתקשורת העולמית ולוויכוח בין בעלי טורים, אם כדאי שישראל תתקוף את איראן או לא.
הציטוט השנוי במחלוקת של נתניהו היה רק המתאבן, לידיעה ב"מעריב" שראש הממשלה מרוצה מההכנות הצבאיות לתקיפת איראן; לדיווח ב"טיימס" הבריטי מפי מקורות ביטחוניים בישראל, שצה"ל מתכונן לפעולה ושתרגיל העורף הקרוב יהיה חלק מההכנות למלחמה עם איראן; לתדרוכים של טייסי חיל האוויר לכתבים צבאיים, שבהם דיברו הלוחמים על המוטיווציה הגבוהה שלהם לפעולה נגד הגרעין האיראני; ולראיון ב"ידיעות אחרונות" עם המנכ"ל היוצא של הקריה למחקר גרעיני בדימונה, יצחק גורביץ', שהשווה את אחמדינג'אד להיטלר ואת נאומיו נגד ישראל ל"מיין קמפף". צריך להבין: גורביץ', שניהל במשך שבע שנים את המתקן הכי רגיש במדינה, לא יכול לדבר בתקשורת בלי אישור מראש הממשלה.
שר הביטחון, אהוד ברק, חזר בישיבת הממשלה השבוע על קריאתו לאובמה, שיגביל בזמן את ההידברות עם איראן ויכין מראש חבילת סנקציות מאיימת למקרה שהמו"מ ייכשל. "יחד עם זאת, ישראל חוזרת ואומרת, איננו מורידים שום אופציה מהשולחן, אנחנו ממליצים לאחרים לנהוג באותו אופן, ואנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים". לפני כמה שבועות הזהיר ברק, שהזמן לטיפול באיראן הולך ואוזל.
הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שביקר בארצות הברית לפני כמה שבועות, ניסה להמחיש לבני שיחו שם את האתגר שאיראן מעמידה בפני ישראל: "נניח שירי הרקטות מתחדש, ואנחנו צריכים לצאת שוב לפעולה בעזה. המודיעין מוסר לנו, שהאיראנים חימשו את פצצות הגרעין. מה נעשה אז? איך נוכל לפעול נגד החמאס?" כשאומרים שכל האופציות על השולחן, הסביר אשכנזי, תפקידי לוודא שהן יהיו מוכנות.
בצמרת הישראלית רואים את מנהיגי איראן כחבורה ערמומית ומסוכנת, שתוליך שולל את מנהיגי המערב. למרות התמיכה הפומבית בהידברות שאובמה מציע לאיראנים, בישראל לא מאמינים שהם יוותרו מרצונם על הגרעין ומעריכים (או מקווים) שהמו"מ יתפוצץ. השאלה המעניינת תהיה, מה תעשה ישראל בהנהגת נתניהו אם אובמה יצליח וישיג הסדר שישאיר את איראן במעמד של "מדינת סף" בעלת יכולת גרעינית, אבל בלי פצצה. ומה תדרוש ישראל בתמורה להסדר כזה, בצורת ערבויות ביטחוניות אמריקאיות למקרה שיופר.
ישראל תתקשה לתקוף לבדה את איראן, בלי "אור ירוק" מאמריקה, ואפילו במשתמע ובעצימת עין. אבל אם יגיע רגע האמת, ספק אם אובמה יורה להפיל את המטוסים הישראליים בדרכם לאיראן, או שיכריז על הפסקת הסיוע לישראל ועל ניתוק היחסים. ברור שארצות הברית תרצה לשמור מרחק מהפעולה, כדי שלא לספוג את התגובה הצפויה של איראן. אבל מחויבותה האיתנה לביטחון ישראל לא תאפשר לה למנוע בכוח פעולה צבאית, שנועדה למנוע שואה שנייה. זה המסר שנתניהו ינסה לנטוע בראשם של חברי הקונגרס.
כל עוד נמשך המהלך הדיפלומטי, ואובמה דורש מישראל להמתין, מוקדם לומר שהמלחמה נגד איראן בלתי נמנעת. אבל ברור שעליית נתניהו לשלטון מקרבת אותה, בגלל החומרה הרבה שהוא מייחס לאיום האיראני, ותחושתו שעליו הוטל להציל את ישראל והעם היהודי מחורבן. מי שחושב על עצמו במונחים כאלה, ומדבר אל ספרי ההיסטוריה, לא ירצה להיזכר כראש הממשלה שדווקא בתקופתו הפכה הרפובליקה האיסלאמית, שמנהיגה רואה בישראל "חיידק מטונף", למעצמה גרעינית.
http://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1082087.html
